חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חרמון

רכס הרים גבוהים בגבול הצפוני של ארץ האמורי.

רכס המסמן את גבול כיבושי משה בעבר הירדן המזרחי, שנכבש בעת ההיא מיד שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן מנחל ארנון עד הר חרמון – דברים ג, ח; יהושע יב, א.

רכס החרמון הוא מגן טבעי לגבול ארצנו מצפון, מימות משה ויהושע עד היום הזה.

החרמון הוא קצהו הדרומי של הר 'מול הלבנון' ושיאו הגבוה ביותר: הוא מתרומם לגובה של 2760 מ'. ראשו מכוסה שלג ועל כך יקראו לו הערביים: ג'בל אַ שיח' או ג'בל אל תלג', שהוא תרגום שמו הארמי: טור תלגא, הר השלג. השם העברי חרמון נגזר, אולי, מלשון: חרם - קודש, כי קדוש היה ההר בעיני תושביו הקדומים. הם הקימו עליו מקדשים לבעל גד, הנקרא על שם ההר גם: בעל חרמון, ושרידיהם שמורים עליו עד היום. גם לפי תעודות חתיות מסתבר, שההר חרמון היה מקודש בעיני הבריות.

החרמון היה חלק מממלכת עוג מלך הבשן, שהיה "מושל בהר חרמון ובסלכה ובכל הבשן..." (יהושע יב, ה), ובחלוקת הארץ נפל בקצה חלקם של בני חצי שבט מנשה אשר "ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון" (דברי הימים א ה, כג).

שמות ההר
גם עממים אחרים (החוי, הצידוני והאמורי) ישבו על החרמון, וכל אחד כינה אותו בשם אחר: "צידונים יקראו לחרמון שריון, והאמורי יקראו לו שניר" (דברים ג, ט). הוא מכונה על שם גבהו הרב בשם שיאון: "מערוער אשר על שפת נחל ארנון ועד הר שיאון, הוא חרמון" (שם ד, מח). ובפי משורר שיר השירים (ד,ח) נקרא בשם אמנה: אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון...".

משערים, כי שמות אלה הם שמות ראשיו השונים ופסגותיו השונות:
חרמון - שם כללי להר המזרחי, על שם מקדשיו;
שניר - שם עתיק יומין לחלק ההר שבצפון מערב לדמשק, הנזכר בזכרונותיו של שלמנאסר השני על מלחמתו בחזאל מלך ארם, והנקרא גם כיום בפי הערבים: ג'בל זַנִיר או סַנִיר;
שיאון – הצוק הגבוה ג'בל אַ שיח' אשר "יעלה לשמים שיאו" (איוב כ, ו) והנזכר בזכרונות תגלת פלאסר השלישי על מלחמתו עם בני בריתו של עזריה מלך יהודה;
אמנה – החלק האמצעי של רכס ההר, במקום המעיינות של נהר ברדה, הוא נהר דמשק הידוע בשמו העברי: אמנה (מלכים ב ה, יב).
ייתכן שגם השם "הר מצער" שבפי משורר התהלים (מ"ב, ז) מכוון לאחד משיאי החרמון.
מכאן נובע השימוש בשם "חרמונים", ברבים, בפי משורר התהלים בהשתוחח עליו נפשו מתוך געגועים על "ארץ ירדן וחרמונים" (מ"ב, ז).
השם שריון, הנזכר בכתבי המארות המצריים, בכתבי אוגרית ובחוזה חתי, מכוון להרי מול הלבנון של ימינו.

החרמון הוא אוצר המים של ארצנו. הודות לכיפתו, כפת השלג הלבנה, הוא מרענן את ימי הקיץ היבשים בארץ ב"טל חרמון שיורד על הררי ציון" (תהלים קלג, ג), ובשפע מימיו המצטבר לרגליו יוצר הוא את עורק המים של הארץ כולה, את מעיינות הירדן ומקורותיו. בגלל הברכה הזו שהחרמון מביא לארץ, כינהו בן סירא (כד, יד) בשם: הר ד'.

החרמון במלחמה
החרמון נכבש מסוריה על ידי כוח של צה"ל שהונחת ממסוקים בתום מלחמת ששת הימים. במקום הוקם מוצב מבוצר - מוצב החרמון, שנועד לתת התראה ומידע לחיל האוויר, ולאגף המודיעין.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים כבשו הסורים את המוצב, ולקחו בשבי חלק ניכר מהחיילים ששהו בו. לקראת סוף המלחמה נכבש החרמון על ידי חטיבת גולני שטפסה במעלה ההר לכיבוש המוצב הישראלי וכוח משולב של חטיבה 226, חטיבת צנחנים במילואים, אשר הונחתה ממסוקי יסעור וכבשה מאחור את ה"חרמון הסורי". לכוח של גולני היו אבידות כבדות, וביקורת רבה הוטחה בצה"ל על הדרך שבה חטיבת גולני נלחמה בחרמון.
לאחר המלחמה, הועבר "החרמון הסורי" לשליטת האו"ם.


מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה


הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: האם אפשר להשוות את המוצב הריק מאדם של "החרמון הסורי" אל מעלה ההר הזרוע צלפים סורים לרוב שבהם נתקלה חטיבת "גולני"?
ולמה ערך גיאוגרפי-היסטורי של אנציקלופדיה "יהודית" צריך לכלול הערות ששורשן בשמועות זדוניות?


שם המעיר: ברקאי
הערה: בערך - "חרמון" מוזכר וכתוב כי פסגתו נמצאת בגובה של 2,760 מ' דבר שאינו נכון. גובהו האמיתי של החרמון בפסגת ג'בל א - שיח' הוא 2814 מ' ולא כמצויין.
מקור ההערה: ידע אישי, אנציקלופדיה


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן