לדף ראשי




בספר הזיכרונות של תחותימס השלישי מסופר, כי שריו התנגדו לו כאשר רצה להוליך את צבאו למגדו בדרך עארונה (ואדי ערה, כיום: עמק עירון) הצרה, ובמקומה הראו לו על שתי דרכים אחרות: "הדרך האחת (כשרה לאדונ)נו, והיא יוצ(את) אל (העמק על יד) תאעאנאכא..." במכתבי אל עמארנה בא שמה בצורת Tahunuka.

במקרא
בסיכום מלחמות יהושע נמנה מלך תענך במספר "ל"א המלכים" בראש קבוצת מלכי הצפון: תענך, מגדו, קדש, יקנעם לכרמל ודור לנפת דור (יהושע יב, כ-כג).

בחלוקת הארץ לשבטים נפלה תענך בחלקו של מנשה, על גבולותיו עם שבטי יששכר ואשר, ואחר כך ניתנה ללויים מבני קהת. אך "לא יכלו בני מנשה להוריש את הערים האלה, ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת". גם כאשר חזקו בני ישראל יכלו רק לשים את הכנענים למס, אך לא הורישו אותם (יהושע יז, יא-יג; כא, כה; שופטים א, כז-כח).

במלחמת דבורה ישבו עדיין הכנענים במבצר תענך, ושם "בתענך על מי מגדו" נקבצו ובאו מלכי כנען, שהיו נתונים לחסותו של מלך חצור, לעזור לסיסרא במלחמתו בדבורה ובברק (שופטים ה, יט). ניצחון דבורה על הכנענים שבצפון הפכה את תענך לעיר ישראלית והיא שבה לידי בני מנשה. נראה שיחד אתם התיישבו בה גם בני אפרים, כעדות הכתוב:

"ועל ידי בני מנשה בית שאן ובנותיה, תענך ובנותיה... באלה ישבו בני יוסף ובן ישראל" (דברי הימים א, ז, כט).

בימי שלמה הייתה תענך עיר חשובה ומרכז המחוז החמישי במלכותו, שבראשו עמד בענא בן אחילוד (מלכים א ד, יב).

בימי רחבעם בנו, כאשר עלה שישיק מלך מצרים על ירושלים, לכד בדרכו גם את ערי המצורות אשר ליהודה (מלכים א יד, כה; דברי הימים ב יב, ב, ד), וביניהן גם את תענך. כיוון שלא נתכוון שישק הפעם לכיבושים בארץ ישראל, אלא לשוד וביזה בלבד (ויליאם בארנס בפירושו למלכים), מסתבר כי לאחר שקיבל מידי רחבעם את אוצרות בית המלך, ביטל את כיבושיו ועזב את גבולות יהודה, אך לא חזר לארצו. לדעת הד"ר יוחנן אהרוני, התנהל המו"מ עם רחבעם בגבעון אשר בצפון מערב לירושלים, ואחר קבלת המס הכבד פנה חיל פרעה צפונה את עבר ממלכת ישראל. כאשר הגיע לעמק בית שאן פנה מערבה אל עמק יזרעאל וכבש את הערים שונם, תענך ומגדו. ממגידו חזר דרך ואדי ערה, ומשם ב"דרך הים דרומה בכיוון מצרים". אין אהרוני אומר דבר על גורלן של הערים הכבושות בממלכת ישראל, אך נראה שלא נשארו משועבדות ימים רבים. תענך נשתחררה משעבוד מצרים, אבל מאז לא נזכר שמה יותר ולא נשמע דבר על קיומה.

מקומה
בימי אבסביוס עמד במקום תענך "כפר גדול מאוד במיל הרביעי מן לגיון" (אונומס', 504 בהשלמה מ-492), וכיום נשמר שמה בכפר הערבי הקטן תענם, 10 ק"מ מצפון מערב לעיר ג'נין (עיר הגנים) על כביש ג'נין-חיפה. בצד הכפר נמצא התל שעליו עמדה העיר הקדומה, הוא תל תענך (נ.צ. 170.8-214.2), במרחק 7.5 ק"מ דרום מזרח למגדו.

בחפירות שערך שם החוקר ארנסט זלין בשנות 1904-1901 נחשפו שרידי ישוב קדום מתקופת הברונזה הקדומה, שהגיע לפריחתו בתקופת הברונזה המאוחרת, תקופת יהושע והשופטים. בין השרידים החשובים שנמצאו שם נחשף גם ארמונו הגדול של עשתר ישור מושל תענך. באחד מחדרי ארמון קדום זה התגלו 12 לוחות עתיקים מן המאה שקדמה ללוחות אל עמארנה, מהמאה ה- 15 לפני הספירה. לוחות אלה, המכילים מכתבי הנציב המצרי בארץ ישראל למושל תענך, כתובים בכתב היתדות ובלשון הבין לאומית של הימים ההם - אכדית. בפינה ליד הלוחות נמצאו גם שברי כלי חרס בצורת קופסה, שהייתה משמשת לשמירת הלוחות – המכתבים של ספרית המושל. לאור תגלית ארכיאולוגית זאת מתבהרים דברי ירמיהו אל ברוך בן נריה:

"לקוח את הספרים האלה, את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים" (לב, יד).

כמו כן נמצא בתל חותמת עברית, נחשפה אורווה מימי שלמה ומצודה ערבית מהמאה ה-10 לספירה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן