לדף ראשי

"אמר ר' אלעזר בן דגלאי: עיזים היו לבית אבא בהר מכור" (תמיד פ"ג, מ"ח).

הר מכוור הוא אזור הררי-רמתי בקצהו הדרומי-מערבי של עבר הירדן היהודי, בימי הבית השני; במערב גובל הוא בחוף המזרחי של ים המלח, ובדרום מגיע הוא עד לגבול מואב, מצפון לנחל ארנון. האזור נתברך בשטחי אדמה טובים למרעה צאן, "ארץ מקנה" (במדבר לב, ד) ולמזרע תבואות:

"ובמקום הזה נוזלים מעיינות חמים רבים ושונים בטעמם מאוד... ומהם מקורות מים חיים נעימים ומתוקים מאין כמוהם, וגם נחלים קרים שוטפים שם ממקורות מקבילים, היוצאים למטה בעמק" (מלחמות ז, ו, ג).

המעינות החמים נובעים לרגלי אשדות ההרים לחוף ים המלח; המפורסמים שבהם: בערה וקלירוהו נודעו לתהילה בימי הבית השני. הורדוס בנה שם מרחצאות והיה בא לרחוץ בהם.

מהרי מכוור נראים יפה הרי יהודה: ירושלים, בית לחם וסביבת חברון - לצד מערב; וערי המישור של דרום עבר הירדן - לצד מזרח. משום כך מנו חז"ל את הרי מכוור כאחת התחנות, שעליהן היו משיאין משואות להודיע על קידוש החודש:

"בראשונה היו משיאין משואות בראשי ההרים הגבוהים: בהר המשחה... בהרי מכוור" (תוספתא ראש השנה פ"א, הי"ז).

בראש האזור עמדה העיר מכוור ולידה המבצר של מכוור, הידועים עדיין בשם: אל-מוכאוור.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן