חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

מפרשי המקרא לדורותיהם

סקירה תמציתית על מפרשי המקרא

רש"י
תולדותיו
רש"י, רבנו שלמה יצחקי, נולד בשנת 1040 בעיר טרואה (טרוייש) שבחבל שמפאן. אגדה מוסרת שנולד בשנה בה נפטר רבנו גרשום מאור הגולה, ונתקיים בו "וזרח השמש ובא השמש". הוא למד בישיבות המפורסמות שבאשכנז, תחילה במגנצא (מיינץ) ואחר כך בוורמייזא (וורמס). הוא מפורסם כגדול פרשני המקרא והתלמוד בכל תפוצות ישראל. בידוע שאין כמעט מהדורה שבה אין פירושיו מלווים את נוסח המקרא או התלמוד. הספר העברי הראשון שהופיע בדפוס ברג'יו די קאלאבריה (איטליה) בשנת 1475 הוא פירושו של רש"י על התורה. הוא נדפס באותיות שזכו מאז לכינוי "כתב רש"י".

יותר ממאתיים פירושים נתחברו במשך הדורות לביאוריו-פירושיו על התורה, ויש נוקבים מספרים גדולים יותר. כל זה מוכיח את חשיבותו ואת ערך יצירתו.
ח"ד שעוועל, במבוא לספרו "פירוש רש"י על התורה" (מוסד הרב קוק, תשמ"ג), מציין (בעמ' 8), שלא היה לפני רש"י פרשן ראוי לשמו על התורה שדבריו נכתבו בלשון הקודש. פירושו של רס"ג היו בערבית, שהייתה זרה לרש"י, ופירושו של רבנו חננאל לא הגיע לידיו, ולכן היה עליו לבנות את פירושו מן "החומר והלבנים" שהכינו החכמים שקדמוהו. לעומת זאת, בפירושו על התלמוד היו לו קונטרסים מידי רבותיו.

מפרשי רש"י
מבין הפרשנים שקמו בעקבותיו של רש"י ואשר תרמו להעמדתו במרכז הבנת דברי התורה יש להזכיר את אלה:
1) ר' יוסף בר' שמעון קרא (במאה השתים עשרה למניינם), בן דורו הצעיר של רש"י, שאת פירושו לתורה הביא לפני רבנו והוא הסכים לדבריו.
2) "חזקוני" - ר' חזקיה בן מנוח, שחי בסוף תקופת בעלי התוספות (במבוא לספרו מציין ח"ד שעוועל, שבו יש לראות כחלוץ בהגברת העיון בפירושו של רש"י על התורה,
3) ר' ישעיה מטראני (רי"ד), שחי במאה השלוש עשרה למניינם והרבה יותר מ"חזקוני" להשיג על פירושו של רש"י,
4) רמב"ן, שנולד ב- 1194 למניינם. לעומת "חזקוני" ורי"ד, שרק נגעו בנושא, עסק הרמב"ן בקודמו הגדול, ברש"י, בהיקף רחב, והתעמק בפרשנותו גם מצד ההלכה וגם מצד האגדה (ועוד נדון בכך בפרקנו על הרמב"ן).

בתקופות שלאחר מכן יש להזכיר את:
הרא"ם, ר' אליהו מזרחי (במאה החמש עשרה למניינם), הנוהג לעמת זאת דברי רש"י ורמב"ן ולהכריע לטובת רש"י.
"גור אריה" לר' יהודה ליווא, המכונה מהר"ל מפראג, שחי במאה השש עשרה ובתחילת המאה השבע עשרה.
ה"לבוש", ר' מרדכי יפה (חי במאה השש עשרה).
שני האחרונים נוטים פעמים אחרי הרמב"ן ופעמים אחרי רש"י.
נזכיר גם את ר' שבתי בס מפראג (נולד ב- 1641), בעל ה"שפתי חכמים".
לא מיצינו את כל הרשימה הארוכה של האחרונים, הסתפקנו באלה שביאוריהם הודפסו בהוצאות של "מקראות גדולות" והגישה אליהם נוחה.

ר' משה בן נחמן (רמב"ן) (1270-1194)
תולדותיו
רבנו משה בן נחמן נולד בגירונה (בקטלוניה) בשנת 1194, ונפטר בשנת 1270 בעכו (נטמן בחיפה, ולפי מסורת אחרת בחברון, סמוך למערת המכפלה). העלייה לארץ ישראל הייתה ממאווייו הגדולים ביותר של רמב"ן, אבל שעת הכושר להגשמתה הייתה תוצאה מן הוויכוח שנאלץ לנהל בברצלונה, בגזרת המלך, עם יהודי מומר, שבעקבותיו דרש האפיפיור להעניש את מחבר "ספר הוויכוח" (הרמב"ן). אמנם הוא היה יכול להימלט לחבל ארץ אחר בספרד, שיחסיו עם ברצלונה היו משובשים, אבל הוא בחר לעלות לארץ האבות (בזמן שארץ ישראל הוחרבה בידי התתרים), בגלל גודל מצוות יישוב ארץ ישראל, כפי שהוא כותב בפירוש בסוף דרשתו לראש השנה.
ח"ד שעוועל, במבוא שלו לפירוש הרמב"ן על התורה, כותב:
"ימי הביניים העמידו לנו שני פירושים גדולים על התורה: פירוש רש"י ופירוש הרמב"ן. ואולם… בו בזמן שרש"י נתפרסם כפירוש 'הראש לחכמי צרפת'… זכה הרמב"ן לתואר 'הארי הגדול שבמעונות אריות' בין חכמי ספרד… אלה הם שתי הפינות – עמודי יכין ובועז – שעליהן הושתתה כל הפרשנות המסורתית מאז ועד עתה" (מלבד פירושו של ראב"ע, ששימש יסוד לבינה מדעית ומושכלת ביקורתית).
פירושיו למקרא
בין יצירותיו החשובות, כתב רמב"ן את שני פירושיו הגדולים למקרא: על התורה ועל ספר איוב. אמנם ידוע לנו פירוש על שיר השירים המיוחס לרמב"ן, אבל שעוועל, במבואו לספר הזה, מוכיח שהפירוש נכתב על ידי ר' עזרא, תלמיד של ר"י בן הראב"ד. הרמב"ן הושפע ממנו מאוד, אבל "לא נמשך אחריו בעיניים עצומות, אלא סיגל לעצמו כמה יסודות ובנה עליהם בניין חדש".

ייחודו של פירוש הרמב"ן על התורה נרמזת בשיר שכתב בפתיחה:
בשם האל הגדול והנורא
אתחיל לכתוב חידושים בפירוש התורה…
מכאן יש להבין שהוא אינו בא להוסיף עוד פירוש על הקיימים כבר, אלא להתעמק ולחדש דברים, לרענן ולעטר את דברי הכתוב ולהאיר אותם מכל צד ועבר. יחד עם זה הוא רחוק מלהתנשא ומלהתיימר בחידושיו, שכן בהמשך הוא מדבר על חכמתו קטנה ועל דעתו הקצרה
"כנגד סתרי תורה הצפונים בביתה…",
והוא ממשיך:
אבל מה אעשה ונפשי חשקה בתורה…
לצאת בעקבי הראשונים, אריות שבחבורה…
בהמשך שיר הפתיחה הוא מזכיר את רש"י ואת ראב"ע. על הראשון הוא כותב:
"בדבריו אהגה, באהבתם אשגה
ועמהם יהיה לנו משא ומתן, דרישה וחקירה
בפשטיו ומדרשיו וכל אגדה בצורה,
אשר בפירושיו זכורה."
לעומת זאת הוא כותב על ראב"ע:
ועם אברהם בן עזרא תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה."
ואכן, התייחסותו שונה לכל אחד מהם.
גם את הרמב"ם הוא מזכיר (בעיקר במובאות מ"מורה נבוכים", בתרגומו של יהודה אלחריזי), ובדרך כלל הוא דוחה את דבריו.
פרשנותו ויתר חיבוריו של רמב"ן הם מזיגה של חכמת התורה של רבני צרפת (חידושי הרמב"ן על הש"ס ועל "ספר המצוות" של הרמב"ם) ושל החכמה החילונית של חכמי ספרד (פילוסופיה, פסיכולוגיה – בניצניה של תקופתו – טבע וגם בלשנות, ואפילו בלשנות קלסית: יוונית ורומית).

ר' דוד קמחי (רד"ק) (1235-1160)
תולדותיו
רד"ק נולד בנרבונה שבדרום צרפת בשנת 1160 ונפטר שם בשנת 1235. אביו, ר' יוסף בן יצחק קמחי, היה רבו הראשון, ורד"ק מרבה לצטט אותו בפירושיו. כשהוא עושה זאת, הוא פותח במילים "ואדוני אבי ז"ל פירש", או שהוא מסתמך על דברי אביו בסיום המובאה, במילים "כך כתב אאז"ל" וכד'. תופעה זו, שהבן מרבה להביא את דברי אביו, נדירה מאוד בשטח זה. נראה שרד"ק למד מאביו לא רק בע"פ אלא גם מהדברים שאביו השאיר בכתובים. אחרי מות אביו המשיך ר' דוד קמחי ללמוד מפי אחיו, ר' משה, והוא מזכיר גם אותו בפירושיו.

פרשנותו של רד"ק ממזגת את מרבית הפרשנות של קודמיו: את שיטות חז"ל, את הפרשנות העניינית, הפילולוגית והפילוסופית של חכמי ספרד, את דרכו של רש"י ובית מדרשו, את הפרשנות המדרשית של חכמי פרובאנס וכן את פרשנותו של ראב"ע.
רד"ק וחי בדרום צרפת, בפרובאנס, הנמצאת בין צרפת לספרד, והייתה לו האפשרות להיות מושפע מתרבויות שונות ולהכיר מקרוב את השיטות הפרשניות שהשתמשו בהן פרשני המקרא בימי הביניים: בספרד, בבית מדרשו של רש"י ובבית מדרשו של ר' משה הדרשן. אבל לא רק המפגש בין התרבויות והמקורות האלה הביאוהו לשיטה סינתטית זו, אלא כנראה גם אופיו וגישתו המדעית, שהרי, כפי שנראה, הוא לא רק ליקט, אלא בחן, ניפה והוציא מתחת ידו פירוש בעל אופי ייחודי.

ספר המכלול
מלבד פירושיו על המקרא יש להזכיר את חיבורו הראשון של רד"ק, הוא ספר ה"מכלול", המחולק לשניים: חלק הדקדוק המוקדש לעיקרי תורת הדקדוק, וחלק השורשים העוסק בשרשי המלים והפעלים בלשון הקודש. (המדפיסים נתנו לחלק הראשון בלבד את השם "מכלול" ולחלק השני קראו "ספר השורשים"). הספר נדפס לראשונה ברומא 1478, וזכה למהדורות רבות. חשיבותו גדולה גם בשטח הפרשנות, מכיוון שרד"ק מרבה להביא בו דוגמאות מן המקרא לכללים השונים, ולפעמים הוא חוזר עליהם גם בפירושו למקרא, אבל לפעמים הוא חוזר בו ממה שכתב ב"מכלול".

ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע)
תולדותיו
ראב"ע נולד בשנת 1089 או 1090 בטודילה שבסרגוסה המוסלמית, ונפטר סביב שנת 1164. בנעוריו עקר מארץ מולדתו לאפריקה, משם לספרד, ומאוחר יותר לרומא, לפרובנס שבדרום צרפת, ומשם לצפון צרפת ולאנגליה (ללונדון). על סוף ימיו אין לנו נתונים ברורים. ספק אם הגיע לארץ ישראל.

פירושים לתנ"ך
פירוש על התורה וחמש מגילות, ישעיה, תרי עשר, תהלים, איוב ודניאל. נראה מדבריו שכתב פירושים גם לספרים אחרים בתנ"ך. הפירוש המיוחס לו למשלי ועזרא ונחמיה חובר על ידי ר' משה קמחי. פירוש על חמש מגילות חיבר בראשונה ברומא. פירושו על התורה חבר בשתי מהדורות - ארוכה וקצרה, והפירוש הנמצא בידינו הוא לפעמים מעורב משתיהן, כי היה חוזר על ספריו לתקנם.

בפירושו לתורה הראה את גדולתו. במבוא לתורה מתח ביקורת על מפרשי התורה שקדמוהו, וחילקם לארבע קבוצות:
ר' שמואל בן חפני ור' יצחק הישראלי הכניסו בביאוריהם דעות פילוסופיות;
הקראים בחפצם להשליך הלאה הקבלה המסורה עוותו ויקלקלו את הכתובים;
בעלי הסוד העמיסו רמזים וסודות הרחוקים מדרך הפשט;
ובעלי האגדה שמו פניהם רק אל הדרשה.

ראב"ע ייחד את דבריו בעיקר לאנשי חוגו ולתלמידי חכמים. לפעמים דבריו אינם אלא רשימות וציונים לפירוש בעל-פה עבור תלמידיו, ולכן הוא מתמצת את דבריו מאוד, עד שלעתים הם נראים כחידה. ראב"ע החזיק בקבלת חז"ל והוכיח את אמיתת המסורה התלמודית. את ביאורי הקראים תקף בחריפות. עם זאת מצאו החוקרים החדשים מקום להאחז בדברים שכתב ונראים כדבריהם. פירושו לתורה כולל רמזים הרבה, חלקם מעורפלים, וזו הסיבה שניתן לתלות בא"ע רעיונות, שהיוו "פתרון" לחידות ולרמזים שכתב.

פירושים על אבן עזרא
אוסף של שלשה פירושים לביאורו לתורה יצא בשם "מרגליות טובה". הספר כולל את הפירושים: "מקור חיים" של רבי שמואל צרצ'ה הספרדי, "אהל יוסף" של רבי יוסף הספרדי, ו"מוטוט", [="מגילת סתרים"] של רבי שמואל הספרדי. הספר יצא באמסטרדם בשנת תפ"ב, ובדפוס צילום בירושלים תשל"ג.
פירוש נוסף לאבן עזרא לתורה, בשם חומש מחוקקי יהודה, מאת יהודה ליב קרינסקי, כולל שני פירושים: "יהל אור" על פתרון החידות והמליצות, ו"קרני אור", לזיהוי מקורות אבן עזרא בדברי חז"ל. החומש יצא לאור בדפוס צילום בבני ברק בשנת תשכ"א.
בהוצאת מוסד הרב קוק יצא לאור פירוש אבן עזרא עם הערות והסברים מאת אשר וייזר.


דון יצחק (בר' יהודה) אברבנאל
תולדותיו
חי בשנים 1508-1437. אברבנאל היה מאחרוני פרשני המקרא בימי הביניים. הוא שימש שר אוצר אצל המלך אלפונסו החמישי בפורטוגל, ובמות המלך חשד בו בנו ויורשו, חואן השני, שהיה בין הקושרים שרצו למנוע ממנו להקים משטר אבסולוטי. אברבנאל נאלץ לברוח והתגורר בעיירה סמוך לפורטוגל. השינוי הזה בחייו עורר בו את המחשבה שאסונו בא עליו משום שבזבז את זמנו בשירות מלך בשר ודם, והוא החליט להקדיש את חייו לתורה. הוא ניגש לכתוב פירוש על נביאים ראשונים, ספרים שהרבה פרשנים פסחו עליהם, והוא סבר שבזכות ניסיונו המדיני הוא מסוגל לבארם היטב. אך הוא לא הספיק לגמור את הפירוש, ונקרא לשירותם של המלך פונאנדו והמלכה איזבלה, ושימש במשרתו עד לגירוש ספרד (1492). משם עבר לנאפולי, ושימש שם יועץ למלך נאפולי, פרנאנדו, ואחר כך לבנו, אלפונסו.

ספריו
על אף עיסוקו בחצרות המלכים כתב אברבנאל ספרים רבים, בעיקר בפרשנות המקרא ובפילוסופיה. פירושיו על המקרא הם על התורה ועל הנביאים הראשונים והאחרונים. מן הכתובים פירש רק את ספר דניאל בספרו "מעייני הישועה", שהוא חלק מהטרילוגיה המשיחית שלו (שני החלקים האחרים הם: "משמיע ישועה" ו"ישועות משיחו"), ויצירה זו שייכת למחקריו הפילוסופיים ולא לפרשנות המקרא. על ספרי החכמה פסח אברבנאל, וקשה להבין מדוע, אם נשים לב לחומר הפילוסופי הרב שבספריו.
וזה סדר כתיבת פירושיו על המקרא, כפי שמתברר מהקדמותיו: הוא החל בספר דברים (בספרו "מרכבת המשנה") עוד בהיותו בלישבונה, והספיק להשלימו רק כעבור עשרים וחמש שנה, אחר כך עבר לנביאים ראשונים ואחרונים, סיים אותם בסוף ימיו, ואז גמר את פירושו גם לשאר ספרי התורה.

ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייסר – המלבי"ם
(1879-1809)
פירושו הנרחב והמקיף של המלבי"ם למקרא (בנוסף לספריו "ארצות החיים" על שולחן ערוך אורח חיים, "ילקוט שלמה", חידושים לש"ס ועוד) הוא עדות לגאונותו ולפוריותו המבורכת. הוא הספיק לכתוב את כל אלה למרות נדודיו הרבים בקהילות השונות (וורשען במחוז פוזנא, קעמפען ברוסיה ובוקרסט ברומניה), שבהן שימש ברבנות.
פירוש המלבי"ם למקרא מכוון נגד תנועת הרפורמה, ולחלופין לחיזוק היהדות, והוא מציע דרך חדשה להבנת הכתובים ברוח המסורת. ואלה דבריו בהקדמתו לספר ויקרא:
"ויראו העיוורים כי יש נשק וכלי קרב נגד זאבי ערב וערב רב, נגד כל כופר ופוקר, כל מכחיש ומבקר, נגד כל משרש ועוקר, הכופר בעיקר או מסתפק וחוקר."
אחד המקומות שבו הוא מתבטא בצורה חריפה ביותר נגד הרפורמים הוא בהערתו בספר שמות פ' יג, פסוק יד:
"דברי חכמים אלה בהגדה הוצאתי חצץ כולם בעת אשר התחברו כת הרעפאמער להשנאה זמנין ודת ולקבוע את השבת ביום הראשון, ונבדלו מעדת ישראל בכל דבר, ואז הורה ג"כ רועה אווילי לבטל כל החומרות שיש באיסור חמץ … ואמרתי כי כבר ראה זאת קורא הדורות מראש…"
המלבי"ם השתדל לחזק את תוקפה של התורה שבעל פה על ידי ביסוסה על התורה שבכתב וקבע כללים שעליהם מתבססים, לדעתו, דברי חז"ל בהסתמכותם על לשון הכתוב, ובכך הוא יצר קשר אורגני בין המדרש (ההלכתי) לבין הפסוק שהוא נקשר אליו.


מקור הערך: מ"צ מושקוביץ


הערות לערך:
שם המעיר: אביעד מרקוביץ
הערה: רבי שבתי בס לא היה פרשן של רש"י , אלא קיבץ את פירושי הרא"ם והמהר"ל לכדי יצירה מסודרת. כמו כן , הוא נולד בשנת 1641 ולא נפטר בה , אלא כעבור 77 שנה , בשנת 1716.
מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: מנחם מענדל ליפשיץ
הערה: בנוגע לרש"י יש להזכיר אודות שיטתו הייחודית שלך הרבי מליובאוויטש בפירוש רש"י. השיטה, שסערך שלוש מאות כלליה נקבצו בספר 'כללי רש"י' (לרב טוביה בלוי) נותנת גישה חדשנית לחלוטין לפירוש. למעשה היא מובדלת מרוב הפרשנים. בביאורי הרבי לרש"י הוא נוהג לפרוך את כל הפרשנים שקדמו לו לפירוש הקטע. דרכו מבוססת על דברי רש"י "ואני לא באתי לפרש אלא לפשוטו של מקרא" - רש,י צריך להיות הכי קרוב לפשט.

בנוגע למלבי"ם חבל שלא הוזכר אחד הדברים הבולטים בו - חלוקת וביאור כל מילה ומילה, גם אלו הנראות נרדפות ו'כפולות' כביכול, בתורה ובנ"ך.
מקור ההערה: לימוד והכרת הנידונים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן