חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

דגים עם בשר או עם חלב

מנהגים ומסורות באכילת דגים

פתיחה
א. האם מותר לאכול דג יחד עם בשר. ב. האם מותר לאכול דג יחד עם חלב. ג. כיצד להתייחס לסכנות ורפואות שנזכרו בגמרא, והרפואה כיום אינה מקבלת את הקביעות האלה.

1. אכילת דג ובשר
האם מותר לאכול דג עם בשר? הגמרא במסכת פסחים (עו ע''ב) כותבת, שדג שנצלה עם בשר אסור לאכול אותו. הגמרא מביאה שני טעמים: כאשר אוכלים דג ובשר הדבר גורם 'לריחא' - בעיה שלא נתברר בראשונים מה טיבה. נימוק שני, משום צרעת.

למרות שבגמרא האיסור מובא כדבר מוסכם, נחלקו בו הפוסקים:

א. דעת רוב הפוסקים, שגם בזמן הזה יש איסור לאכול דג עם בשר מחשש לצרעת. כך פסקו השבות יעקב (ב, קד), הפרי חדש (יו''ד פז, ג) הרמ''א (שם), הש''ך (שם), הילקוט יוסף (קצושו''ע קטז) כף החיים (קעג, ט) ועוד.

גם השולחן ערוך (שם), למרות שכתב שצריך להיזהר לא לאכול בשר ודג, כתבו הפוסקים (למשל ציץ אליעזר כא, ח) שהוא מתכוון לאיסור ממש. ראיה לדבריהם, שהשולחן ערוך פסק כדעת הרא''ש, שיש חובה לשטוף ידיים ולאכול משהו בין אכילת בשר ודג. אם היה מדובר בזהירות בלבד, לא היה כותב בלשון חובה (הרמ''א כתב שמספיק לאכול משהו).

ב. לעומת הפוסקים שאסרו, הרמב''ם לא הביא את האיסור בהלכותיו. מדוע? החתם סופר (יו''ד קא) הסביר, שלדעת הרמב''ם השתנו הטבעיים, וגם אם בעבר היתה סכנה לאכול בשר ודג, בזמן הזה אין סכנה, ולכן אין בכך איסור. וכך כתב גם המלבי''ם (ארצות החיים הל' נטילת ידים):
''''ולכשתבדוק בספר היד החזקה להרמב"ם תראה, שבכל ספרו לא הזכיר אף גם דבר מכל האזהרות הסגוליות המוזכרות בש"ס, מפני שלדעתו נשתנו הטבעיים לפי טבע המדינות והאקלימים והמזגים והזמנים המשתנים.''

כדברי הרמב''ם פסק להלכה גם הרב ליאור (תשובה באתר ישיבה), וכך הוא הבין (ויש שחלקו עליו) גם בדעת המגן אברהם והמשנה ברורה (או''ח קעג). לשיטתו, אין מניעה לאכול דג ובשר יחד, וקל וחומר שאין צורך לאכול בשר ודגים בכלים נפרדים וכדומה.

מדוע לא פסק הרמב''ם להחמיר כדברי הגמרא? הסיבה לכך היא, שבפסיקה יש לבחון טעם הפסיקה וכאשר ברורה הסיבה, יש לבחון אם יש לה תוקף בזמן הזה. במילים אחרות, הרמב''ם טוען, שמכיוון שבזמן הזה אין סכנה באכילת דג ובשר, רצון חכמים הוא שלא נאסור זאת על עצמנו, והדברים נאמרו רק בנסיבות מסוימות.

דוגמא
דוגמא לדבר: הרמב''ם פסק בהלכות אישות (יג, יא), שגנאי לאשה לצאת לרחוב, ובעלה צריך למנוע ממנה לצאת. אמנם, הוא יכול לאפשר לה לצאת החוצה פעם או פעמיים בחודש וללכת גם לבית אביה, ובלשונו:
''גנאי לאישה שתהיה יוצאה תמיד ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה.''

הרמב''ם במקרה זה, מציג עיקרון שאשה צריכה להיות צנועה בהתנהלותה. ההדגמה שנתן, שמותר לאשה לצאת מביתה רק פעמיים בחודש, משקפת את מנהג מקומו. בזמן הזה, שגדרי הצניעות השתנו, אין הלכה כזאת.

2. אכילת דג וחלב
האם אסור לאכול דג בחלב? הגמרא במסכת חולין (קג ע''ב) כותבת, שאסור לבשל בשר וחלב יחד, ויש בכך איסור דאורייתא. דגים וחגבים מותר לבשל עם חלב. מה טעם הדבר? הסיבה לכך היא, שדגים וחגבים לא נחשבים ממש בשר, ולכן האיסור לא נאמר עליהם.

מכך שהגמרא התירה לבשל אותם יחדיו, הסיק הר''ן (לז ע''א בדה''ר), שמותר לאכול אותם יחד, מכיוון שבמהלך הבישול המשותף נפלטים אדים מהתבשילים ונותנים טעם זה בזה. כדברי הר''ן פסקו להלכה גם הרמב''ם (מאכלות אסורות ט, ה) והרשב''א (תורת הבית ג, ד).

פסק השולחן ערוך
לכאורה, השולחן ערוך היה אמור לפסוק שמותר לאכול דג בחלב בעקבות דברי הראשונים, אך בבית יוסף (יו''ד פז) כתב, שאסור לאכול דג בחלב ביחד משום הסכנה ''כמו שנתבאר באורח חיים בסימן קעג''.

ומה כתוב באורח חיים בסימן קע''ג? שם כתוב שאסור לאכול בשר ודג מפני הסכנה: ''בין בשר לדגים, חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר'', ונמצא שיש טעות כתיב בבית יוסף! וכך כתב הש''ך (ס''ק ה):
''אבל הוא טעות, כי לא נזכר שם אלא דדגים עם בשר אסור משום סכנה, אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו, וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול. גם בדרכי משה השיג על הבית יוסף בזה וכן בספר באר שבע דף ק' ושאר אחרונים השיגו עליו בזה וגם בש"ס משמע בהדיא (= בפירוש) דלית ביה אפילו משום סכנה והוא פשוט.''

בעקבות הטעות בבית יוסף, נחלקו הפוסקים לשתי קבוצות:

א. קבוצה אחת שכללה את הרמ''א (דרכי משה ד), הש''ך (שם), הט''ז (שם ס''ק ג), הפרי חדש (שם ס''ק ו), החיד''א (מחזיק ברכה ס''ק ד) ועוד פוסקים, טענו, שמכיוון שמדובר בטעות בבית יוסף, ובגמרא ובראשונים מוכח שאין איסור לאכול דג בחלב – ממילא מותר לאכול דג בחלב, וכך מנהג האשכנזים.

ב. קבוצה שניה שכוללת את הלבוש (יו''ד שם), הבן איש חי (בהעלותך שנה שנייה), הרב עובדיה (יחווה דעת ו, מח) טענה, שגם אם מדובר בטעות כתיב: ''כיוון שהדבר יצא מפי המלך, הוא מרן הבית יוסף'' - אין להקל בדבר, ואסור לאכול דג בחלב, וכך נוהגים קהילות הספרדים. אמנם, אם בישלו בטעות חלב עם דג, בדיעבד מותר לאכלם. (חמאה בדג יש מקילים לכתחילה).

3. איסורי סכנה או רפואות שבתלמוד
הרמב''ם באופן עקבי, לא פסק את דברי הגמרא ביחס לסכנות. יש שפירשו שהסיבה לכך היא, שהרמב''ם סובר שהשתנו הטבעים מזמן הגמרא, ודברים שהיו בעבר סכנה אינם מהווים עוד סכנה, ולכן אין טעם לפסוק דינים אלה (עיין למשל חת''ס יו''ד קא ועוד רבים).

כיוון שונה אנו מוצאים בדברי בנו, רבי אברהם בן הרמב''ם (מספיק לעובדי ה') בשם הרמב''ם עצמו.

א. הגמרא במסכת פסחים (קט ע''ב) מקשה, כיצד תיקנו חכמים לשתות בליל הסדר ארבע כוסות? והרי כל דבר שבא בזוג (2, 4, 6, 8 וכו') יש בו סכנה! מתרצת הגמרא, שמכיוון שליל הסדר הוא ליל שימורים, דהיינו לילה ששמור מהמזיקים, אין בכך חשש.

אומר על כך רבי אברהם בן הרמב''ם, שחכמים לא באמת חשבו שכאשר עושים דבר פעמיים יש בו סכנה, שהרי אין בכך הגיון. הסיבה לכך היא, שבבית המקדש היו נוהגים לעשות את הכל בכפולות של שתיים. חכמים ידעו שאם יגידו לאנשים לא לעשות הכל בזוג, זכר לבית המקדש, יזלזלו באיסור, לכן אמרו שאסור לעשות כך בגלל החשש לסכנה, וכך כולם יצייתו לאיסור.

ב. הוא הדין, אומר רבי אברהם, לגבי נטילת ידיים למים אחרונים. בעיקרון המטרה של הנטילה היא, שאדם יכין את עצמו לברכת המזון, כמו נטילת ידיים לתפילה. חכמים ידעו, שאם יגידו שזה הטעם, יש חשש שיזלזלו בתקנה, לכן כתבו (חולין קה ע''א) שצריך ליטול ידיים מחשש למלח סדומית - סוג מלח שמעוור את העיניים אם הוא מגיע לעיניים, ובלשונו:
''ועל פי הצורה החיצונית של ההלכה, סיבת חיוב מים אחרונים מפני סכנת מלח סדומית. והנראה לי שסיבת חיובם היא משום ההכנה לברכת המזון שהיא מצווה דאורייתא, וקשרו את החיוב עם סכנה, כדי שהאנשים יזהרו בה משום פחדם מהסכנה. אני מעתיק מאבא זצ"ל (= הרמב''ם) מה שדומה לזה לגבי לא יאכל אדם תרי (= שתיים), שסיבת איסורם - להרחיק מהמנהג להכפיל בבית המקדש, ובבארם להם ובקשרם בסכנה כדי שיהא בטוח בהרחקת האנשים מזה.''

הסיבה למים אחרונים משתקפת בהתייחסות למים אחרונים כיום. לדעת התוספות (חולין שם, ד''ה מים), מים אחרונים לא נוהגים היום, כיוון שבזמן הזה לא מצוי מלח סדומית. לדעת הרמב''ם לעומת זאת, גם בזמן הזה צריך ליטול ידיים במים אחרונים, כדי להתכונן לברכת המזון. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (קפא, א), בגר''א (שם), במשנה ברורה (שם, כב) ובילקוט יוסף (שם, ועיין מור וקציעה קפא).

יחס הגאונים לדברי סכנה
ראינו שתי גישות ביחס לרפואות וסכנות שהיו בעבר, ובזמן הזה אינם מועילים ואינם מזיקים. אפשרות ראשונה - השתנה הטבע (חתם סופר), אפשרות שניה - יש טעמים נסתרים מעבר לטעמים שמופיעים בפירוש (ר' אברהם בן הרמב''ם).

אפשרות נוספת מופיעה בדברי הגאונים (גיטין עח ע''ב).

חז''ל במספר מקומות בש''ס נתנו הדרכות רפואיות לחולים, שחלקן אינן מקובלות היום. לדוגמא, הגמרא בגיטין (סט ע''ב) כותבת, שאדם החולה במחלת חום, יקח תרנגולת שחורה, יקרע אותה שתי וערב, יגלח את ראשו באמצע וישים עליו את התרנגולת. בזמן הזה, פתרון כזה לא יתקבל.

כיצד יש להתייחס לרפואות אלו? הגאונים כתבו (שם), שייתכן שחז''ל לא דייקו בדברים אלו, מכיוון שהתייחסו לידע הרפואי והמדעי שהיה בזמנם. כיוון שמוסכם היום שהידע הרפואי שהיה בזמנם מוטעה, אין להשתמש ברפואות אלה. וכן כתב גם הרמב''ם במורה נבוכים (ג, יד) ביחס לתפיסת חז''ל את הדרך שהעולם בנוי.

יש לציין, שכל ההבחנות האלה הן רק בענייני רפואה וסכנה. בדברים נוגעים למצוות, אין משנים את ההלכה. למשל: חלוקת המינים לעניין כלאיים, נקבעה במשנה. האגרונומיה היום מחלקת את עולם הצומח בחלוקה אחרת, ואין הדבר משנה את דיני כלאיים. אותו דבר לגבי הגדרת הטרפה. טריפה מוגדרת כבהמה שיש בה חולי והיא לא תחיה יותר משנה אחת. הטיפול הוטרינרי יכול להשאיר בהמה כזאת בחיים זמן ארוך יותר, ובכל זאת רשימת הטריפות שהוזכרה בגמרא אינה משתנה, כי אנו מקבלים את הקביעה של המחלות כ'טרפה', ואת ההסבר שאורך חייהם לא יותר משנה כהסבר המקרב את הדבר אל הדעת, אבל לא כתנאי מוחלט. (עיין למשל בחזו''א יו''ד ה).

מקור הערך: יגאל גרוס

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
דגים
סכנה