לדף ראשי



אף על פי שהכלל הוא, שמענישים אדם רק על מעשים שעשה, הרי דין בן סורר ומורה מהווה חריג לכלל זה.
בן סורר ומורה נענש במיתה, אף על פי שהעברות שביצע (גנבת מזון, ואכילת זלילה וסביאה) אינן מצדיקות עונש מיתה. בן סורר ומורה נענש במיתה, משום שהתורה רואה מה יהא סופו: מכיוון שכבר עתה הוא זולל וסובא על חשבון הוריו, עתיד הוא לכלות ממונם של הוריו, ואז כדי להשיג את המאכלים שהורגל להם, סופו מלסטם את הבריות. מכיוון שכך, מוטב להמיתו עכשיו, כשהוא עדיין זכאי, ועדיין לא הרג בני אדם, מלהמיתו רק אחר שהרג והתחייב במיתה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן