לדף ראשי



כשיש הצדקה לכפות על הבעל לתת גט לאשתו, מלקים אותו בית דין, עד שיאמר: "רוצה אני", ויכתוב גט.
אף על פי ש"גט מעושה" שניתן אחר כפייה ולחץ, ולא מרצון של המגרש - פסול; גט שנכפה על הבעל על ידי בית הדין, אינו גט מעושה, והוא כשר.

הרמב"ם (הלכות גירושין, פרק ב, הלכה כ) מבאר, שהטעם לכך הוא:

"שאין אומרים אנוס, אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה, כגון מי שהוכה, עד שמכר או עד שנתן. אבל, מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצווה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות, ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר: 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו".

הערות לערך:
שם המעיר: חגית פרנקל
הערה: שלום וברכה,
וכמובן תודה ויישר כח על קיום האתר הזה.
להפתעתי גיליתי ש"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" מופיע גם בהלכות קרבנות, ולא רק בגיטין,
בחיפוש בגוגל הגעתי לערך הזה, שגם הוא חסר (כמו שהיו ידיעותי עד היום...)
תודה
חגית
מקור ההערה: רמבם, הלכות מעשה הקורבנות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן