חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

לא זו אף זו קתני

דין מסוים החל בשני מקרי הלכה - בבא מציעא לח, א

לא הלכה זו בלבד שנו, אלא גם הלכה זו שנו.
כשמשנה אחת משמיעה שתי הלכות, מנסה הגמרא לברר: מדוע נשנו שתי ההלכות, ומה מוסיפה האחת על חברתה? ההנחה היא, שאילו ניתן להסיק בפשטות את ההלכה האחת מתוך ההלכה האחרת, מיותר היה לכתוב אותה. אף על פי כן, יש משניות שנכתבו בתבנית של "לא זו אף זו קתני". כלומר, דין פלוני חל בשני המקרים. ואף על פי שההלכה הראשונה כלולה בשנייה, נכתבו שתיהן כדי להראות את החידוש שיש בדבר.
למשל:
המשנה אומרת,
ששניים שהפקידו אצל אחד, זה מאה זוז וזה מאתיים זוז, וכשבאו לקחת את הפיקדון, טען כל אחד שהוא הפקיד מאתיים, הדין הוא שנותן לזה מאה זוז ולזה מאה זוז, והשאר "יהא מונח עד שיבוא אליהו".
והמשנה מוסיפה: וכן שני כלים - אחד שווה מאה זוז, והשני שווה אלף זוז, וכל אחד טוען שהוא הפקיד את הכלי היקר, הדין הוא שנותן את הקטן לאחד מהם, ומדמי הגדול נותן לחברו את דמי הקטן (על ידי מכירת הכלי הגדול, או שבירתו) והשאר "יהא מונח עד שיבוא אליהו".
הגמרא, הדנה במבנה המשנה, אומרת שאף על פי שיכלו לכתוב רק את הדין לגבי כלים, וממנו נלמד את הדין לגבי מעות, נכתבו שני הדינים כדי להשמיע את החידוש, שזהו הדין לא רק במקרה הפשוט של מעות, שלאחר שיתברר הדבר לא יהיה הפסד לבעל המאתיים; אלא אפילו בשניים שהפקידו שני כלים, שעל ידי שנותן לאחד מהם דמי הקטן מתוך הגדול, גם כשיתברר הדבר לא יחזור הכלי בעינו לבעליו, גם כאן הדין כן.


מקור הערך: פרופ' נחום רקובר, ניבי תלמוד, ספרית המשפט העברי תשנ"א

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן