לדף ראשי



הערב שלך, זקוק הוא עצמו לערב עבורו.
מי שקנה בערב שבת יין שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, ולא היה לו פנאי להפריש בעצמו, לדעת ר' מאיר יכול לומר:

"שני לוגים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה, ועשרה מעשר, ותשעה מעשר שני",

ויהא מותר לו לשתות את היין בשבת.
הסיבה לכך שר' מאיר אינו חושש, שמא ימות אותו אדם, ולא יספיק להפריש היא, שהוא יכול למנות אדם אחר שיפריש במקומו, אם ימות. ועל כך תמהה הגמרא: "ערבך-ערכא צריך!" כלומר, האדם שאתה סומך עליו, יש לגביו אותו חשש, שמא לא יפריש, וממילא, אי אפשר לסמוך עליו.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן