חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

צללת במים אדירים והעלית חרס בידך

טרחת טרחה מרובה ולא השגת דבר (בבא קמא צא, א)

"צללת במים אדירים" - יגעת למצוא פתרון;
"והעלית חרס בידך" - מצאת שברי חרסים, היינו דברים שאינם שווים כלום.
כלומר, טרחת טרחה מרובה ולא השגת מאומה.
מעשה באדם שפרע ראשה של אישה בשוק, וחייב אותו ר' עקיבא לשלם לה ארבע מאות זוז דמי בושת. ביקש אותו אדם מר' עקיבא לדחות את מועד התשלום. המתין אותו אדם לאישה עד שראה אותה עומדת על פתח חצרה, ואז שבר בפניה כד, שהיה בו מעט שמן. כשראתה אותה אישה את השמן, גילתה את ראשה כדי לסוך שערותיה בשמן שנשפך. כשראה אותה אותו אדם בכך, העמיד עדים, שראו כיצד נהגה.
בא לפני ר' עקיבא, ואמר לו: כיצד פסקת לה סכום גבוה כל כך על בושתה, והרי אינה מקפידה על ביזיונה?!
השיב לו ר' עקיבא:
"צללת במים אדירים, והעלית חרס בידך"
לשווא טרחת כל אותה טרחה, שהרי אף על פי שאדם שחבל כעצמו, פטור מעונש בית דין; אחרים שחבלו בו - חייבים; והוא הדין לעניין בושת, אף על פי שזלזלה אותה אישה בעצמה, ופרעה ראשה כדי ליהנות מן השמן; מכל מקום, הפורע ראשה בשוק, חייב לשלם לה ארבע מאות זוז.


מקור הערך: פרופ' נחום רקובר, ניבי תלמוד, ספרית המשפט העברי תשנ"א

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן