חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

הבדלה

ברכה הנאמרת במוצאי שבת בתפילה, ועל כוס יין לאחר התפילה.

לפני הבדלה
הבדלה על הכוס
בשמים
ברכת ההבדלה
ברכת האור
סימן ברכה
פתיחת ההבדלה

ברכה למוצאי שבת בתפילה ואחר התפילה על הכוס.
בתפילת מעריב מוסיפים בברכת אתה חונן, "אתה חוננתנו למדע תורתך... אבינו מלכנו החל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום... ברוך אתה ה' חונן הדעת" (ברכות ל"ג: פסחים ק"ד).
ואמר ר' יוסף מתוך שהיא חכמה (להבדיל בין קודש לחול) קבעוה בברכת חכמה שהיא חונן הדעת.

טעם אחר:
קבעו את ברכת ההבדלה "אתה חוננתנו" בברכת אתה חונן, שהיא הראשונה מבין ברכות הבקשה, הנאמרות ביום חול ואינן נאמרות בשבת, מפני שאסור לאדם תבוע צרכיו בשבת, והבדלה מסיימת את השבת (ירושלמי ומג"א או"ח סי' רצ"ד א). זו דעת רבנן (שם) שאמרו "מתוך שהוא חול קבעוה בברכות חול".

אחר התפילה מברך שליח הציבור ברכת המבדיל על הכוס כדי להוציא את הצבור, ובעה"ב מברך בביתו להוציא את בני ביתו. שליח הציבור או השמש, כשעושה הבדלה בבית הכנסת, שותה מהכוס, כי הוא מתכוון להוציא גם את עצמו. אבל קידוש בליל שבת, שהוא רק להוציא את האורחים, אינו שותה, אלא נותן את הכוס לילדים לשתות (ס' מטעמים 126).

לפני הבדלה
אם יושב ושותה צריך להפסיק להבדלה כשהוא חשכה, אבל אם אוכל לא צריך להפסיק אף שהוא חשכה (או"ח סי' רנ"ט).

הבדלה על הכוס

אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות והבדלות וכו',
בתחילה קבעוה בתפילה, העשירו קבעוה על הכוס וכו' והם אמרו המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס (ברכות שם).

ומברכים על כוס יין או שכר וכל שהוא חמר המדינה [משקה מקובל ונפוץ]. בהגהת עובר אורח סי' רצ"ו כותב בשם רבנים רבים דאם אין לו יין מותר להבדיל על כוס תה מתוק או קפה מתוק, כי כל דבר שהוא לכבוד לאורחים נקרא חמר מדינה (טעמי המנהגים קונטרס אחרון מ"ג ע"א).

בשעת מזיגת הכוס ימלאנו מעל כל גדותיה, כדי שישפך ממנה, לסימן ברכה ו"שבוע מלא".
כמו שאמרו כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים, אינו בכלל ברכה (ערובין ס"ה).

בשמים
תניא הנכנס לביתו במוצ"ש מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה (ברכות נ"א:).

נוהגים לברך לפי סדר זה: יין בשמים נר הבדלה, והסימן יבנ"ה.

ברכת ההבדלה:

המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בא"י המבדיל בין קודש לחול.

מונה סדר הבדלות האמורות בתורה:
להבדיל בין הקודש ובין החול (ויקרא ו' ו),
ויבדל בין האור ובין החשך (בראשית א' ד),
ואבדיל אתכם מכל העמים (ויקרא כ' כ"ו),
ומסיים בין יום השביעי ליום המעשה, היינו בין קודש לחול, כי צריך לחתום מעין הברכה (חולין כ"ו: רש"י).

מנהגנו לאחוז הכוס בימין כל זמן ההבדלה, וכשמברך על הבשמים ועל האור מניח הכוס מידו.

אשכנזים מברכים על הבשמים "בורא מיני בשמים". וספרדים מברכים את הברכה הראויה: בורא עצי בשמים, או בורא עשבי בשמים.

טעם הברכה על הבשמים:
מפני שהשבת נותנת נשמה יתירה באדם, מתוך שאכל והתענג ונח ושקט, ובמוצאי שבת ניטלה ממנו כי מתחיל לדאוג לפרנסתו. לכן תקנו להריח בבשמים להשיב נפשו ונשמתו היתירה העוזבת אותו, כדי להפיג צערו, ולא יתעצב בזכרו ששת ימי המעשה הבאים (לקוטי הפרדס לרש"י ז"ל).
לכן אין מברכים על הבשמים במוצאי יום טוב, דליכא נשמה יתירה ביום טוב (תוס' ביצה ל"ג ע"ב ד"ה כ"י).

ברכת האור
א"ר יהודה אמר שמואל:
אין מברכים על האור אלא במוצאי שבת (ולא במוצאי יום טוב) הואיל ותחילת ברייתו הוא (פסחים נ"ג:),
ואמרו, כי במוצ"ש זימן הקב"ה לאדם הראשון שני רעפים (אבנים) והקישן ויצא האור מהן, ובירך עליה בורא מאורי האש (שם נ"ד:).

כתב מר רב האי גאון:
נהגו הראשונים להביט בשרטוטי כפים עד שיכיר ביניהם, מפני שהן מצויות בכל עת, ואינן ניכרין בלילה אלא ע"י האור... ושמענו מן הזקנים שאומרים שיש בשרטוטי פיסת היד סימן להתברך בו. ועוד מנהג אצלנו להביט בצפרנים, ואומרים מפני שהן פרות ורבות לעולם (מאה שערים עמ’ ט"ז).

בשם רב נטרונאי גאון:
המנהג בתחילה כופף אדם ראשי אצבעותיו לתוך כפיו ומחשיך תחתיהן, ואח"כ פושטן והנה אור במקום חושך, ומברך (לקוטי הפרדס לרש"י עניין מוצאי שבת, וסדור רש"י סי' תקכ"ה).

עיקר הסתכלות באור הוא כדי ליהנות מן האור לאחר הברכה:

אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו, וכמה? עולא אמר כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וכו' (ברכות נ"ג),
להכיר בין מטבע למטבע הוא כמו שמכיר בין צפורן לבשר (פרקי דר"א שם, טור או"ח סי' רצ"ח).

אין מברכים "בורא מאורי האש" במוצאי יום טוב, משום דאין מברכים אלא על אור ששבת בשבת, וכן ביום כיפור, שאין בהם מלאכה; אבל בשאר יום טוב שעושין אוכל נפש ואין האור שובת - אין מברכים עליו (מנהגי מהרי"ל ע' תפילה).

ביום כיפור אין מברכים על הבשמים אפילו חל בשבת, משום דביום כיפור אין לאדם נשמה יתירה, משום צער התענית (או"ח סי' תרכ"ד ג).

סימן ברכה
ר' אליעזר אומר: לאחר ששותה אדם כוס של הבדלה מצווה להטיל מעט מים בכוס (ששוטף שיורי טפות יין שבכוס במים) ושותה כדי לחבב את המצווה, ומה שנשאר בכוס מן המים האלו מעבירו על גבי עיניו, למה? משום שאמרו חכמים שיורי מצוות מעכבין את הפרעניות (פרקי דר"א פרק כ, מרדכי ריש יומא, עי' סוכה ל"ח).

העברה על העין הוא לרפואת העין, עפ"י מה שאמרו חז"ל:
פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות (חלקים) ממאור עיניו של אדם, ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי והבדלתא (ברכות מ"ג:).
שופך מעט מן היין על השולחן ומכבה בו הנר, כדי להראות שלא הודלק נר זה אלא למצוות נר של הבדלה לברך עליו (לבוש סי' רצ"ו א).

נשים נוהגות שלא לטעום מיין של הבדלה, שהאשה גרמה בחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת וגפן היה, שסחטה ענבים ונתנה לו (של"ה הלכות שבת), ובאמת גם יתר בני הבית אינם טועמין.

פתיחת ההבדלה
הפסוקים הנה אל ישועתי וגו' אומרים לפני הבדלה במוצ"ש בבית, ולא ביום טוב, והחזן בבית הכנסת אינו אומרם גם במוצ"ש.
הפסוקים הם:
הנה אל (ישעיה י"ב ב' וג),
לה' הישועה (תהילים ג' ט),
ה' צבאות (שם מ"ו י"ב),
ליהודים (אסתר ח' ט"ז),
כוס ישועות (תהילים קט"ז י"ג),
פסוקים אלה אינם נזכרים בסדורים קדמונים ולא בסדורי הספרדים, והם רק לסימן טוב (הרמ"א לאו"ח סי' רצ"ו).

במחזור רומא ח"א הנוסחא היא:
ליהודים הייתה ותהיה אורה ושמחה וששון ויקר, בשמחה נועדנו בבית הזה, ובכל מקום שנהיה שם יהי אדיר בעזרנו. סימן טוב בביתנו, מזל טוב בגורלנו, יברכנו יוצרנו יוצר כל בפריה ורביה בעושר ובנכסים וברוב כל, בכל ישמחנו אדון מעוזנו, ובטובו הגדול ידריכנו. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, נשא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישענו. אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, אנא ה' עננו ביום קראנו. הוא ישלח ברכה רוחה והצלחה בכל מעשה ידינו ונאמר אמן. סברי מורי (ברכה על הכוס) וכו'.


מנהגים הקשורים להבדלה, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד



מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: אורנה
הערה: "נשים נוהגות שלא לטעום מיין של הבדלה, שהאשה גרמה בחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת וגפן היה, שסחטה ענבים ונתנה לו (של"ה הלכות שבת), ובאמת גם יתר בני הבית אינם טועמין."
אם כך - מדוע בקידוש הן טועמות???
ואיך קשור ענין 'דם נידות' להבדלה??

מקור ההערה: המאמר "הבדלה" באתר


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
מוצאי שבת
קידוש
יקנה"ז יק"ז
המבדיל