לדף ראשי



במשנה אמרו:

שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה:
עשרתם?
ערבתם?
הדליקו את הנר! (פרק במה מדליקין).

הדלקת הנר היא אחת משלש מצוות שהנשים נזהרות עליהן ביחוד:

נדה,
חלה,
והדלקת הנר.

אם אין אשה שתדליק חובת ההדלקה על האיש, המדליק בברכה.

בראשית רבה פרשה ס:
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו … כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר…

זמן הדלקה והברכה
מדליקין הנרות כעשרים דקות לפני שקיעת החמה. פורשים את הידים על הנרות, ומברכים:

בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת

מעיקר הדין, מברכים לפני עשיית המצווה. ולכן צריך היה לברך ואחר כך להדליק. כיוון שהברכה היא קבלת שבת, ולאחר קבלת השבת אי אפשר להדליק נר, מדליקים בדרך זו: מדליקים, מכסים את הנר בידים, מברכים, מסירים את הידים ומביטים בנר. בדרך זו נהנים מן האור סמוך לברכה, אבל אין עושים מלאכה לאחר שברכו. (עי' רמ"א או"ח סי' רס"ג ה).
מנהג זה הוא מנהג אשכנזים. הספרדים מברכים לפני ההדלקה.

רב אחאי גאון משבחא הוא הראשון שמזכיר הברכה להדליק של שבת, וסומך על דברי רבא שהדלקת נר בשבת היא חובה (המנהיג הל' שבת סי' י"ז).

כתב רבנו בחיי:

ראויה לאשה להתפלל בשעת הדלקת הנר שתזכה להוליד בנים ולגדלם בתורת ה' שנקראת אור. ועל דרך שאמר רב הונא: הרגיל בנר שבת הוין ליה בנים ת"ח וכו' (שבת כ"ג:).

ואחר הברכה אומרת תחנות ובקשות (עי' כלבו סי' ל"א. ש"ע או"ח סי' רס"א-רס"ג).

בש"ע בית יצחק (חיו"ד ח"א סי' ק"כ אות ד' ה) העלה שיכולים לברך על להבה של גז או על נורת חשמל (טעמי המנהנים קונטרס אחרון ל"ב ע"ב).

נוהגים להניח את החלות על השלחן לפני הדלקת הנר, כדי שיהיה השלחן בסיס לדבר המותר והאסור, ויוכל לטלטלו (לקוטי הלכות שבת כלל ס"ז).

בערב שבת

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.

בערב יום טוב

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (שַׁבָּת וְשֶׁל) יוֹם טוֹב.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

בערב יום הכיפורים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (שַׁבָּת וְשֶׁל) יוֹם הַכִּפּוּרִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

מנהגים הקשורים לנרות שבת, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מקור הערך: ד"ר יהושע רוזנברג, ואוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין