אנציקלופדיה יהודית דעת - חרם ;
חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חרם

הבדלה, הפרשה והרחקה. הביטוי משמש גם לציון הקדשת דבר למקדש

תוכן הערך:
נידוי ושמתא
דברים שמנדין עליהם
חרמים ע"י הרבנים
סדר החרם
התרת נידוי

סוגי חרם: חרם למקדש, חרם לכהן:
כל חרם קדש קדשים הוא לה' (ויקרא כ"ז כ"ח), אלו חרמי גבוה;
כל חרם אשר יחרים איש לה', אלו חרמי כוהנים, שצריך לתת לכהן;

נידוי ושמתא
חרם נוסף, עניינו נידוי ושמתא.
בחרם הזה השתמש עזרא בהכריזו:
וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה (עזרא י' ח).
חרם זה כולל קנס ועונש: הפקרת נכסים ודחייה מקהל הגולה. אך מזמן התלמוד ואילך לא הפקירו נכסי המוחרם והשתמשו רק בעונש ההרחקה.

נידוי הוא שם כולל לשלשה סוגי הרחקה:
נזיפה
שמתא
וחרם.

נזיפה - אדם גדול גוער באיש לומר לו שהוא חצוף וכדומה. האיש ישוב לביתו נכלם ויהיה כלוא שם שבעה ימים, כמו שכתוב במרים, ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים (במדבר י"ב).
שמתא - לדעת רב הוא לשון מיתה, ושמואל אמר שממה יהיה (שם י"ז). שמתא הוא כעין קללה. סתם שמתא שלשים יום.
חרם - הוא הנדוי החמור ביותר, שהוא הבדלה מן הצבור.

דברים שמנדין עליהם
רמב"ם מפרט את הדברים שמנדים בגללם:
א) המבזה את החכם ואפילו לאחר מותו,
ב) המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר בדבר תורה,
ג) הקורא לחברו עבד,
ד) המבזה שליח בית דין,
ה) מי ששלחו אחריו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא,
ו) מי שלא קבל עליו את הדין,
ז) מי שיש ברשותו דבר המזיק כגון כלב רע או סולם רעוע מנדין אותו עד שיסיר הזיקו.
ח) המוכר קרקע שלו לגוי מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן הגוי לישראל חברו בעל המצר,
ט) הדן את ישראל בערכאות של גויים והוציא משם בעדותו ממון שלא כדין ישראל מנדין אותו עד שישלם,
י) טבח כוהן שאינו מפריש המתנות לכהן אחר,
יא) המחלל יום טוב שני של גליות,
יב) העושה מלאכה בערב פסח אחר חצות,
יג) המזכיר שם שמים לבטלה או בשבועה בדברי הבאי,
יד) המביא את הרבים לידי חלול השם,
טו) המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ,
טז) המחשב שנים וקובע חדשים בחו"ל,
יז) המכשיל את הרבים (כגון המכה את בנו הגדול, מ"ק י"ז),
יח) המעכב הרבים מלעשות מצוה,
יט) טבח שיצאה טרפה מתחת ידו,
כ) טבח שלא בדק סכינו לפני חכם,
כא) המקשה עצמו לדעת,
כב) מי שגירש את אשתו ועשה עמה שותפות או מו"מ המביא אותם להזקק זה לזו,
כג) חכם ששמועתו רעה,
כד) המנדה מי שאינו חייב נידוי (הל' תלמוד תורה פ"ו י"ד).

חרמים ע"י הרבנים
בימי הביניים נהגו להחרים כרי לחזק תקנות חכמים.
רבנו גרשום מאור הגולה החרים מי שישא שתי נשים.
רבנו תם החרים את המוציא לעז על גט, אחרי שעמד שם בשעה שעשו הגט ושתק (מרדכי סוף גטין).
יש כוח לקהל בהסכמת הרב לעשות חרם כללי לטובת הצבור: חרם וקנס שלא להעלות מחיר הדגים לשבת, או שלא למכור יין ביותר מחמש דינרין המדה, ואם עבר אחד ומכר בז' יחזיר לו המוכר השנים העודפים (תורת אמת סי' פ"ט, מהר"ם אלשיך סי' ע"ה).
חרם שלא לשחק בקוביה (עי' שו"ת שמן צדה סי' כ"ה השו"ת הר"א מזרחי סי' י"ד).

חרמות אלה נקראו חרמי צבור.
העובר עליהן מכריזים עליו כי עבר על החרם, ואם לא שב מדרכו הרי הוא בחרם (ב"י יו"ד סי' רכ"ח).

אין גוזרין שני חרמות ביום אחר, ואין גוזרים חרם אלא ביום, ואין גוזרין חרם בשבת, ואין מחרימים אלא על דעת כל הקהל. (ספר חסידים סי' ת"מ).

סדר החרם
החרם הגדול נעשה בציבור בבית הכנסת לאור נרות ובתקיעת שופר. קוראים את הקללות שבתוכחה, ובסיום קריאת הקללות מכבים את הנרות לסמל כי כבה אור שמים ונר אלוהים לא יהל עוד על המוחרם.
נוסח החרם שונה לפי האיש וחטאו, ובפרט גדלה המארה על המוסרים.

עונש המנודה:
אין יושבים בד' אמותיו חוץ מאשתו וב"ב,
אין אוכלים עמו
אין מזמנים עליו
אין מונים אותו למניין עשרה.
אסור בתכבוסת ובתספורת ובנעילת הסנדל כאבל.
אבל מותר לדבר עמו בריחוק ד' אמות, לומד ומלמדים אותו, ואפשר לעבוד אתו.
המוחרים אינו לומד ואין מלמדים אותו, אין עובדים אתו, ואסור להנותו יותר מכדי חייו.

מנודה שמת,
בית דין שולחין ומניחים אבן על ארונו, ואין קורעים עליו ולא מספידים אותו.
ויש רשות לבית דין להחמיר על המוחרם שלא ימולו את בניו, ולגרש את בניו מבית הספר ולקוברו קבורת חמור. ובפרט חמור ענשו של מוסר, אשר לפעמים התירו גם דמו (שו"ת הרשב"א סי' רל"ו).

התרת נידוי
מתירים נידוי בשלשה הדיוטות או ביחיד מומחה, ואומרים לו "שרי לך מחול לך", ומתירים לו גם שלא בפניו (ש"ע יו"ד סי' של"ד).
בתשובת הגאונים (הוצאת הרכבי עמ' 234) מובא נוסח התרת הנידוי:
מחמת שמותא דאישתמת פלוני דנן משום דעבד כך וכך, והשתא הדר ליה ואודי ליה וקבל דינא על נפשיה, שרי ליה ורחמנא נחיל ליה מן בית דינא עילאה כמא שרי בית דינא תתאה, וכדאמר ליה למשה סלחתי כדבריך וכו'.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
חרמות נגד בתי ספר מודרניים
כתב החרם הראשון נגד לימוד פילוסופיה / רבי שלמה בן אדרת
כתב החרם השני נגד לימוד פילוסופיה / רבי שלמה בן אדרת
כתב החרם השלישי נגד לימוד פילוסופיה / רבי שלמה בן אדרת


מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן





נושאים קרובים באתר דעת
חרם