חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

טבת

החודש העשירי בחודשי השנה

תוכן הערך:
חודש של צער
דיני תענית
התפילה בתענית ציבור
יום הקדיש הכללי

חודש טבת הוא העשירי במניין החודשים שאנו מונים מניסן, וכך הוא נקרא במקרא - 'החודש העשירי'. השם 'טבת', כשמות שאר החודשים, עלה עם ישראל מבבל, והוא נזכר במגילת אסתר (פרק ב): 'בחודש העשירי, הוא חודש טבת'.

ראש חודש טבת, פעמים הוא של יום אחד ופעמים של שני ימים, שהרי כבר נאמר כי כסליו, קודמו, פעמים שהוא מלא ופעמים שהוא חסר. אם כסליו מלא - ראש חודש טבת שני ימים: הראשון - יום מילואו של כסליו לשלושים יום, והשני הוא האחד בטבת. ואם כסליו חסר - ראש חודש טבת יום אחד בלבד, האחד בחודש. חודש טבת עצמו - לעולם חסר, דהיינו של עשרים ותשעה יום, ולכן יהיה ראש חודש שבט שלאחריו רק יום אחד.

חודש של צער
בחודש טבת שלוש תעניות זו אחר זו, על שלוש פורעניות שבאו על ישראל בימים שמונה, תשעה ועשרה בטבת. התעניות של ח' וט' בטבת נקראות תעניות צדיקים, ואין מתענים בהן אלא יחידים בלבד; ואילו התענית של עשרה בטבת - תענית לכל הציבור.

בשמונה בו, תענית צדיקים, שבו תורגמה התורה ליוונית על פי גזרת תלמי מלך יוון, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, לפי שלא היתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה.

בתשעה בו, תענית צדיקים, שבו מתו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, שהעלו את ישראל מבבל ופרנסו אותם בכל צורכיהם, ובמותם חשכו עיניהם של ישראל שבאותו הדור, ואבדו מהם הרבה דברים שהיו ראויים לקבל משני פרנסים טובים אלה, ולא היתה תמורה לאבדה זו.

בעשרה בו, תענית ציבור, שבו סמך נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים ושם עליה מצור שלוש שנים, עד שהובקעה העיר בתשעה לחודש תמוז בשנה השלישית לתחילת המצור.

דיני תענית
התעניות של צום גדליה, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, וכן תענית אסתר, מותרים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל וכו'. אינם אסורים בדברים אלה אלא יום כיפור ותשעה באב בלבד. אבל לרחוץ את הפה במים בשחרית - אסור בכל תענית ציבור. ובמקום צער יש להתיר, וייזהר שלא יבלע. וכל שכן שאסור לקחת בפה שום מאכל, אפילו לטעימה בלבד ועל מנת לפלוט אחרי כן.

חולה, אף על פי שאין בו סכנה, וכן המעוברות והמניקות שהתענית קשה עליהן, וכן הקטנים - פטורים מלהתענות בתעניות אלה של עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז בתמוז וצום גדליה, ואינם חייבים לצום ביום אחר לכשיבריאו, כיוון שבדין הם אוכלים.

מקילים בתענית אסתר, שהיא מנהג, יותר מבארבעת הצומות שהם מצוות עשה מדברי הנביאים.

כל הצומות שהם לאבל על חורבן בית המקדש עתידים להיבטל לימות המשיח. ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים, ימי ששון ושמחה, שנאמר (זכריה ח): "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו".

נהוג בקהילות ספרד, שבשבת קודם עשרה בטבת וכן בשבת שקודם שבעה עשר בתמוז, אחר ההפטרה, מכריז שליח הציבור: 'אחינו בית ישראל שמעו, צום העשירי (ולי"ז בתמוז - צום הרביעי) יהיה יום פלוני - יהפוך אותו הקדוש ברוך הוא לששון ולשמחה, כדכתיב: "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי" וגו'.


התפילה בתענית ציבור
בתענית ציבור, אם יש בבית הכנסת עשרה (ויש אומרים: שבעה) שמתענים ומשלימים, אומר שליח הציבור בשחרית ובמנחה 'עננו' לאחר שסיים ברכת 'ראה נא בעניינו' וקודם שהתחיל 'רפאנו' (סימן לדבר: 'ה' צורי וגואלי' [תהלים יט] וסמוך לו: 'יענך ה' ביום צרה'), וקובע את 'עננו' ברכה לעצמה ומסיים בה: 'ברוך אתה ה' העונה (לעמו ישראל) בעת צרה'. ושאר כל אדם אומרים אותה ב'שמע קולנו', ואינו מסיים אותה בברכה לעצמה אלא מסיים 'בכל עת צרה וצוקה'.

הכוהנים נושאים כפיהם במנחה של תענית ציבור. היה שם כוהן אחד בלבד ואין בדעתו להשלים תעניתו - עולה לדוכן ואינו חושש. אבל אם כבר אכל, אינו עולה במנחה.

בשחרית אומרים סליחות בתענית ציבור, וקוראים בתורה בפרשת 'ויחל' בשחרית ובמנחה. ואין קוראים לעלות לתורה אלא למי שמתענה ומשלים תעניתו. היה שם כוהן שאינו מתענה, עליו לצאת מבית הכנסת כדי שלא יקראוהו לעלות. ואם קראו לעלות למי שאינו מתענה, כיוון שקראוהו הרי הוא עולה ומברך משום כבוד התורה, שלא ייראה כאילו מסרב לעלות. ויש אומרים מותר אפילו לכתחילה.

יום הקדיש הכללי
הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כיום לאמירת קדיש, לכל מי שקרוביו נרצחו בשואה ויום מותם אינו ידוע.


מקור הערך: מבוסס על אליהו כי טוב, ספר התודעה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן