חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

שפירא הרב אברהם דובר כהנא

מגדולי הרבנים בליטא, ורבה של קובנה

תאריך לידה: י"א תשרי תרל"א (1870).
נפטר: כ"ג אדר א' תש"ג 1943 בסלבודקה -קובנה, ליטא.

נולד במוצאי יום הכיפורים שנת תרל"א לאביו הרב שלמה זלמן סנדר, מצאצאי ר' חיים מוולוז'ין. למד בישיבת וולוז'ין והתפרסם כעילוי מקוברין. בן 21 התחתן עם בתו של הרי"ל פרלמן - הגדול ממינסק, והתמחה כמה שנים בענייני הלכה למעשה.

בגיל 26 התמנה לרבה של סמולוביץ, ובמהלך תקופה זו פרסם את ספרו "דבר אברהם" בשני חלקים. ספרו התקבל עד מהרה בעולם הישיבות בליטא ובפולין בזכות מקוריותו ובהירותו, ופרסם את מחברו כאחד מגדולי ישראל באירופה.

בשנת תרע"ג, בגיל 43, נבחר לרבה של קובנה. בתפקיד זה ייצג את יהדות ליטא בפני השלטונות הליטאיים, ונודע בצחות לשונו ובעמידתו הגאה. השלטונות רכשו לו כבוד ואף הסכימו לחוקק חוק המבטיח את זכויות הרבנים ובני הישיבות. במשך 30 שנה עסק בפעילות ציבורית למען יהודי ליטא, ובין היתר היה גם נשיא הכבוד של אגודת הרבנים בליטא. הרב כהנא-שפירא הצטיין ביכולתו לגשר בין הקבוצות השונות בקהילה, ומצא פתרון לבעיות הסבוכות ביותר. היה חובב ציון נלהב, והשתדל להביא לידי הסכם בין אגודת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית בנושא של עבודה משותפת למען ארץ ישראל. שאף מאוד לעלות לארץ, אך לא זכה לכך.

בתקופת השואה
לפני פרוץ המלחמה שהה בשווייץ לצורך ריפוי. בינתיים פרצה המלחמה ובנו, ירוחם יהודה לייב, שהיה עו"ד נודע בניו יורק, שלח לו מברק שיבוא לאמריקה עד יעבור זעם. אולם הרב השיב: רב החובל הוא האחרון שעוזב את האנייה הבוערת ולא הראשון. מקומי בתוך קהילתי בקובנה. אכן הוא חזר לקובנה, וכאשר הנאצים הובילו את היהודים למרכזי הרישום בסלובודקה - פרברה של קובנא, הרב יצא בראשם וכל הדרך עודד אותם וחיזק את ביטחונם בה'. באותם ימים היה הרב חולה מאוד, ולמרות זאת היה מבלה לילות ללא שינה לענות לשואליו בענייני הלכה שהזמן גרמן. בדרך כלל היו אלו שאלות הנוגעות לפיקוח נפש של הכלל ושל הפרט. לחלק משאלות אלו יש הד בשו"ת ממעמקים שכתב תלמידו הרב אפרים אשרי. הרב חש אחריות כבדה במיוחד בשאלת העגונות שכבר התחילה להתעורר בתחילת המלחמה, והרב צפה בעיני רוחו שבעיה זו תחריף ותלך. אברהם תורס מצטט מדבריו: "בני, אלפי נשים בגטו עגונות ועוד אלפים תהיינה בתום המלחמה. לפי דיני העגונות הקיימים, נדונו רבבות נשים לעגינות עד סוף ימיהן, כי לא היה אסון מחריד כל כך של השמדה בתולדותנו". זאת הייתה תגובתו לשאלה מה הוא כותב, ואז התברר כי כבר 300 עמודים הקדיש לכתיבה בנושא זה. למרבה הצער לא נשאר זכר מעבודה חשובה זו. כדאי לציין תשובה ידועה של הרב שהתפרסמה בין המובלים למוות על קידוש השם. אחד מהפליטים שנמלטו מוורשה לליטא שאל מה נוסח הברכה שיש לברך על קידוש ה'. הרב פסק שיש לברך כנוסח השל"ה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקדש שמו ברבים" (שו"ת ממעמקים, חלק ב שאלה ד).

בצד עיסוקו בפסיקה, גילה הרב יזמה שמאפיינת את מנהיגותו הייחודית. בידעו עד כמה חשובים ספרי הקודש לחיזוק הרוח של צאן מרעיתו, דאג הרב שבעת המעבר מהעיר לגטו בסלובודקה, יועברו ספרי תורה וספרי קודש בעיקר מספרייתו של הרב יצחק אלחנן ספקטור צ"ל (רבה של קובנה במאה הי"ט). אכן, במשך חודשים אחדים החיו הספרים את נפשם של לומדיהם, עד שעלה הכורת ונגזרה הגזרה למסור את הספרים לגרמנים.

אחד מגילויי הגבורה האישיים של הרב היה התייחסותו ל"גזירת הזקן". נגזרה גזירה על כל היהודים, כולל הרבנים, להוריד את זקנם. הרב היה מן הבודדים שלא הוריד את זקנו, למרות הסכנה, ובכך היה לסמל לעמידה איתנה על כבוד ישראל. לא ייפלא, אפוא, שהמנהיג הדגול ששמר על כבוד ישראל זכה לכבוד גדול במותו.

הרב נפטר בכ"ג אדר א' תש"ג לאחר מחלה ארוכה וקשה. למרות סכנת הנפשות ליוו אותו למנוחת עולמים כעשרת אלפים איש, אנשים, נשים וטף. אשתו הרבנית רחל, בנו ד"ר חיים נחמן ונכדו איתמר הוצאו להורג ולא נודע מקום קבורתם.

חיבוריו העיקריים
• שו"ת דבר אברהם - 3 כרכים.
• הרצאה על טהרת המשפחה בכינוס כללי של בית יעקב בליטא, שנדפסה בחוברת מיוחדת והופצה בכל העולם ואף תורגמה לשפות אחדות.

מקורות
אלה אזכרה - כרך א; בן מנחם נפתלי - חכמי ליטא; זיידמן הלל - אישים שהכרתי; פרבשטיין אסתר - בסתר רעם (לפי מפתח האישים); שורין הרב בן ציון, קשת גיבורים ח"ב; שו"ת דבר אברהם ח"ג - הקדמת בן המחבר תחת הכותרת: "במקום הקדמה - נהי ודמעה".


מקור הערך: אתר "זכור" של מכללה ירושלים

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן