לדף
ראשי
לשון הרע בהלכה
דיבור בגנות הזולת הגבלות על פרסום דברים במסגרת ההלכה היהודית כפופה זכות הציבור לדעת לעיקרון האוסר לפרסם דברים המזיקים לבני אדם. לאמור: זכות הציבור לדעת מתמקדת בדברים שאינם גורמים נזק. וזכות הציבור גם לדעת דברים שאי ידיעתם תגרום נזק. אבל אין לציבור זכות לדעת על עניינים אישיים של אדם. וההגנה על צנעת הפרט הנה ערך מרכזי ביחסים שבין אדם לחברו. א) איסור לפגוע בפרטיות של אדם, ואפילו להציץ לרשותו הפרטית דרך חלון פתוח ("היזק ראייה"). הידיעות מתחלקות לשניים: הסוג האחד כולל דברים שחובה על הציבור לדעתם, והסוג האחר - דברים שאסור לציבור לדעת. החובה לדעת מתייחסת לתחומי הדעת ה"גבוהים" - החובה לדעת את החוק, ללמוד תורה, לדעת את האמת. התחום האסור הוא התחום השייך לזולת: אין זה מעניינו של אדם אחד פרטי חייו של זולתו. לא רק אם השני עשה מעשים רעים, אלא גם אם עשה מעשים רגילים. מהם הדברים שמותר לפרסם אותם? בתלמוד יש כלל המגדיר את המותר לפרסם. וזהו הכלל: מנין לאומר דבר לחבירו שהוא ב"בל יאמר", עד שיאמר לו "לך אמור"? שנאמר "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור (יומא ד,ב).לפי כלל זה, כל דבר שאדם אומר לחברו צריך להישאר בין שניהם. אם אדם קיבל רשות במפורש למסור את הדברים לאנשים נוספים, רק אז מותר למסור את הדברים ולספר עליהם. ב) איסור לגרום לאדם נזק על ידי מסירת אינפורמציה הקשורה בו. אינפורמציה זו יכולה להיות מסוגים שונים: 1. מסירת ידיעות סתמיות ונכונות: פלוני אוהב מסעדות יוקרה (=הולך רכיל). 2. מסירת ידיעות טובות ונכונות: פלוני נדיב ותורם הרבה (=הולך רכיל). 3. מסירת ידיעות רעות ונכונות (= לשון הרע) 4. מסירת ידיעות רעות ושקריות (= הוצאת שם רע) 5. הפרחת רמזים שיגרו את דמיון השומע (= אבק לשון הרע) וכך כותב רמב"ם על מסירת אינפורמציה אמיתית, שהיא בעלת אופי סתמי: אין בדברים סיפור מעשים רעים שעשה אדם, אלא רק כניסה לתחום הפרט ומסירת אינפורמציה עליו: רמב"ם, הלכות דעות פרק זמסירת אינפורמציה על מעשים רעים שעשה אדם, גם אם האינפורמציה אמיתית, קרויה "לשון הרע". כאן אדם מדבר אמת, אבל הוא עושה זאת ללא צורך וללא תועלת לשומעים. "לשון הרע" יכולה להיות משני סוגים: דיבור ישיר על מעשים רעים שאדם עשה; רמיזות, או אפילו דברים המגרים את השומעים לדבר על אדם, ובסופו של דבר יספרו בגנותו. וכך מגדיר רמב"ם דיבורים אלה: רמב"ם הלכות דעות פרק ז (המשך)מניעת נזק מול איסור לשון הרע - המתייחס לפרסום כל אינפורמציה שאין צורך לפרסמה, יש חובה אחרת: למנוע נזק. חובה למנוע מאדם נזק גופני או נזק כספי. יש כאן סתירה בין שתי חובות: החובה שלא לספר לשון הרע מחייבת לשתוק ולא למסור אינפורצמיה, ואילו החובה למנוע מאדם נזק מחייבת להעביר לו את האינפורמציה הרלוונטית. לשם כך יש לקבוע כללים ועקרונות: מתי איסור לשון הרע בטל מפני החובה למנוע נזק מאדם, או בשל החובה לרסן אדם מלעשות מעשים שליליים. המקור הבא תוחם את התחום של איסור לשון הרע, וקובע מתי האיסור מתבטל, ויש לפרסם את הדברים. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, חפץ חיים, י': מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת): אורחות צדיקים - שער לשון הרע מקור הערך: יהודה איזנברג, על חופש המידע וזכויות הפרט, בשדה חמד, גיליון ג-ד תשנ"ו
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|