חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

מאכלות אסורות

המאכלים האסורים נחלקו לשני סוגים: מאכלים מן הצומח ומאכלים מן החי

האיסורים במאכל מן הצומח:


 מהות האיסורבאילו מיניםזמן האיסורמקום האיסורסוג האיסורהעונש
חדשאיסור לאכול תבואה חדשה עד שיקרב ממנה העומר או עד שיעבור זמן ההקרבהחמשת מיני דגןעד ט"ז ניסןבכל העולם. (לדעת יחיד רק בא"י)איסור אכילהמלקות
כלאי הכרםאיסור הנאה מכרם כלאיםתבואה או ירקות שנזרעו עם גפןלעולםבא"י מהתורה. בחו"ל מדרבנןאיסור הנאה וקיום הכרםמלקות
טבלאיסור אכילת פירות וירקות לפני שהפרישו מהם תרומות ומעשרותבכל הצומחלעולםבגידולי ארץ ישראלאיסור אכילה או שימוש המכלה את הטבלמלקות ומיתה בידי שמים
ערלהאיסור אכילת הפירות בשלשת השנים הראשונות של עץ פריבכל עץ מאכללעולםבא"י מהתורה. בחו"ל - הלכה למשה מסיניאיסור הנאה מלקות על אכילה
נטע רבעיפירות השנה הרביעית של עץ מאכל אסורים באכילה מחוץ לירושליםבכל עץ מאכלעד לפדיון הפירות וחילולםכרם רבעי בכל מקום. נטע רבעי למחמירים גם בחו"לאיסור אכילהמלקות
ספיחי שביעיתאיסור דרבנן על גידולי שביעית: ירקות שנבטו, גידולי גרעין שלא הביאו 1/3 בשישיתירקות, קטניות ודגנייםלעולם. המחובר לקרקע - עד חנוכה.בגידולי ארץ ישראלאסור הנאהמכת מרדות.


האיסורים במאכל מן החי:
מצוות עשה לידע הסימנים שמבדילים בהם בין בהמה וחיה ועוף ודגים וחגבים שמותר לאוכלם, ובין שאין מותר לאוכלם. שנאמר: "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה, ובין העוף הטמא לטהור." (רמב"ם, מאכלות אסורות א, א)
בהמה וחיה
סימני הבהמה והחיה הטהורים נתפרשו בתורה: כל בהמה והיה שהיא מעלת גרה (אחרי שבלעה את האוכל מחזירה אותו מקיבתה אל פיה וחוזרת ולועסת אותו) ומפריסה פרסה (שפרסותיה סדוקות), טהורה ומותרת באכילה.
כל בהמה וחיה שיש לה סימן אחד משני הסימנים האלה, או שאין לה אף סימן טהרה, טמאה ואסורה באכילה.

ואין בעולם בהמה וחיה טהורים שהם מעלי גרה ומפריסי פרסה אלא עשרה מינים בלבד, ואלו הם: שור כבש ועז, אייל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר.

ההולך במדבר ונזדמנה לו חיה ואינו יודע אם טהורה היא או לא, בודק ברגליה אם סדוקות הן, ונותן לפניה אוכל ורואה אם היא מעלת גרה או לא. ואם מצא לה שני סימני טהרה אלה, מותר לאוכלה.
חכמים נתנו סימנים נוספים להכיר את הבהמה ואת החיה הטהורה: בשיניה ובקרניה ובבשר גופה. אך אנו איננו בקיאים בסימנים אלה. לכן כל שאין אנו יכולים להכיר בשני סימני טהרה שנתנה תורה, אין לנו לסמוך להתירה על פי סימנים אחרים. אך הצבי והשור והכבש והעז ידועים לנו במסורת, ואין בהם ספק.

לעיון נוסף:
מרדכי כסליו: בחינת הזיהויים של עשרת מיני מעלי-הגרה הטהורים על-פי הטקסונומיה
אלקנה ביליק: חיות טהורות בתורה ובנ"ך
אלקנה ביליק: החי שבפרשת שמיני

חלב
כל השומן שבגוף החיה והעוף מותר באכילה. אבל השומן שבגוף הבהמה, בשור, בכבש ובעז, חלקו מותר באכילה, וחלקו אסור. המותר קרוי "שומן", והאסור קרוי "חלב". "חלב" הם כל אותם חלקים שהקטירו אותם על המזבח, והאוכל אותם חייב כרת. תפקידו של "מנקר" הבשר להוציא את החלב מן הבשר.

דם
באיסור דם אנו מבחינים בין דם הנפש ובין דם האיברים.
דם הנפש הוא הדם היוצא בשעה שהנפש יוצאת בו: בשעת שחיטה או בשעת קטילת הבהמה או העוף.
דם האיברים הוא הדם שבבשר הבהמה.

האוכל דם הנפש של בהמה חיה ועוף: במזיד, חייב כרת; בשוגג, חייב חטאת.

האוכל דם האיברים של בהמה חיה ועוף, דינו חלוק:
(א) אם הדם פרש (=יצא), מן האיבר, איסורו איסור "לא תעשה". דם שפרש מן האיבר נאסר לעולם, וגם אם יחזור לבשר לא יחזור להיתרו.
(ב) דם שלא פרש מן הבשר מותר לכתחילה.

גיד הנשה
איסור גיד הנשה נוהג בבהמה ובחיה ואינו נוהג בעוף. ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל. יש אומרים שגיד הנשה אסור באכילה, ויש אומרים שאסור אף בהנאה.

עוף טהור
סימני עוף טהור לא נאמרו בתורה, אלא מנה הכתוב את העופות הטמאים בלבד, והם עשרים וארבעה מינים האמורים בתורה. כל עוף שלא נמנה בתורה - טהור הוא ומותר באכילה.

חכמי המשנה נתנו בעופות טהורים ארבעה סימנים: אינו דורס, יש לו אצבע יתרה, יש לו זפק, וקורקבנו נקלף. כל עוף שיש לו ארבעה סימנים אלה הוא עוף טהור, וכל שחסר לו אחד מהם הוא עוף טמא. מדין תורה כל מי שבקי במינים הטמאים ומכיר אותם בטביעת עין היטב ובטוח בעצמו שלא יטעה, אם בא לפניו עוף ויודע שאינו מעשרים וארבעה המינים הטמאים, אוכל בלי לבדוק בסימנים. ומי שאינו בקי בהם, בודק בסימנים ואוכל על פי הבדיקה. אך אנו איננו בקיאים לא בהם ולא בסימנים, ולכן אין עוף טהור נאכל אלא על פי מסורת.

מסורת בכל ישראל לאכול תרנגולת ואווז וברווז ויונה ואנקור, שהוא ציפור דרור. וכן מסורת לאכול תרנגול הודו, על אף שמקורו באמריקה ונתגלה רק עם גילויה של ארץ זו. אך בני משפחת השל"ה (רבי ישעיה הורוויץ, בעל "שני לוחות הברית") נמנעים מלאכול תרנגול הודו, לפי שהשל"ה ראה אחד מהם דורס. אך כל שאר חכמי ישראל לא קיבלו את עדותו.

דגים טהורים
גם סימני דגים נתפרשו בתורה: כל שיש לו סנפיר וקשקשת דג טהור הוא, וכל שיש לו סנפירים בלבד ואין לו קשקשים, טמא. אך אם יש לו קשקשים, בוודאי יש לו גם סנפירים, שאין דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים.

אם הוא מין שבצעירותו אין לו קשקשים ובזקנותו צומחים, מותר גם בצעירותו, שהרי הוא מין טהור. ואם דרכו להשיר את הקשקשים מיד כששולים אותו מן המים, הוא טהור. היו לו קשקשים קטנים מאוד ודקים ואינם ניכרים על גופו, אבל אם יכרכו אותו בבגד, יימצאו בבגד אחרי כן קשקשים שנשרו ממנו, טהור הוא. וכן אם הייתה לו רק קשקשת אחת, אם ברור שהיא מגופו ולא נדבקה בו ממקום אחר, מין טהור הוא.

דגים טחונים, וכן פילה חתוך, שבא לפנינו נקי ואין ידוע אם היו בו קשקשים, אסור לאוכלם אלא אם ודאי שאינם דגים טמאים, ואין דג טמא מעורב בהם.

ביצי עופות ודגים
חז"ל נתנו סימן בביצי עופות ודגים להבחין בין הטמא והטהור:
שני ראשי הביצים שווים, טמא.
צד אחד עגול ושני מחודד, ספק אם טמא או טהור.
בביצי דגים סימן נוסף: האדומים טהורים, והשחורים ספק אם טמאים או טהורים.
ואין אנו בקיאים לבדוק בסימנים, ובכל מקום שאין אנו יודעים את מקור הביצים, אנו נמנעים מלאכול אותם.

חגבים טהורים
כל חגב שיש לו ארבע רגליים וארבע כנפיים, וכנפיו מכסים את רוב גופו לאורכו ולהיקפו, ויש לו כרעיים לנתר בהם, ושמו "חגב" - מותר באכילה. ונהגו ישראל שלא לאכול שום מין ארבה שאין אנו בקיאים בו. ורק התימנים אוכלים מין אחד ידוע להם, שהם סומכים בזה על המסורת שלהם.

תולעים
בכמה מקומות הזהירה התורה על איסור אכילת שרצים למיניהם, ונפשו של אדם קצה בהם, ולא הזהירה התורה אלא לחייב אותנו במשנה זהירות. חובה על כל מי שמכין מאכלו לבדוק בדיקה יתרה כל מאכל שעלולים להימצא בו שרצים, כגון מיני ירקות - כרובית וחסה ובצל ירוק - ואורז וקטניות ופרי עץ. כן יש להיזהר מטפילים הנמצאים על דגים.

תולעת שלמה שאבדה בתוך התבשיל אינה בטלה, והתבשיל כולו אסור כל עוד לא הוצאה התולעת.

מאכל שדרכו שיהיו בו תולעים, חייב לבדקו לפני אכילתו. מאכל שאין דרך להיות בו תולעים, מצא תולעת אחת או שתיים, זורקן, והמאכל מותר; מצא שלוש תולעים, חייב לבדוק את המאכל, ואינו רשאי לאכול אלא מה שנבדק ונמצא שאין בו תולעת.

לעניין ברכה
אם אכל אדם מאכלות אסורות באונס אין מברך עליהן. אם אכל לצורך רפואה, וכן במקרה של סכנות נפשות, מברך עליהן תחילה וסוף (ש"ע סי' ר"ד ט').

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
הכשרות במקרא / עמוס חכם
השמירה על הכשרות בימי הבית השני / ברוך קנאל


מקור הערך: הרב ש' מן ההר ויהודה איזנברג, כשרות הבית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
בשר בחלב
מליחה
דמאי
טבל
ערלה, רבעי
אבר מן החי
בהמה וחיה
טרפות
שקצים ורמשים
תערובות
עופות
שטירל
קשקשים
חזיר
חגבים
כשרות - הסבר המושג


נושאים קרובים באתר דעת
כשרות