לדף ראשי



תשלום לכיסוי הוצאות המלך והממשלה, המדינה והעיר או הקהילה.
המס בשתי צורות:
מס גולגולת – תשלום לפי הנפשות – תשלום קבוע לכל אדם בין עני ובין עשיר,
מס רכוש - לפי הממון והתבואות.

מס גולגולת היה מחצית השקל ששילם בכל שנה כל אדם מישראל מבן עשרים ומעלה, והוא תרומת ה' לצורכי הכהנים והמקדש (שמות כ"א). מס זה היה קצוב.
בנוסף לזה נתנו שלוש פעמים בשנה בימי הרגל איש כמתנת ידו (דברים ט"ז י"ז), - איש לפי עשרו.
לשאול המלך הביאו מנחה כפי חפצם (ש"א י' כ"ז), ולשלמה המלך היו מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב השמלות וגו' (מ"א י' כ"ז).
לשלמה היו 12 נציבים על כל ישראל, וכל אחד כלכל את ארמון המלך וביתו כל חודש בשנה (מ"א פ').
היו גם תרומות ומעשרות לכוהנים וללווים שעבדו בבית ה'.

בבית השני נתנו היהודים למלך ארתחששתא שלושה מיני מסים תמורת הרשיון לעלות לירושלים ולבנות את בית ה'.

מנדה בלו והלך (עזרא ז')

ופירש ר' יהודה:

מנדה זו מנת המלך,
בלו זו כסף גולגלתא,
והלך זו ארנונא (ב"ב ח').

המס הראשון הוא על הוצאות בית המלך ומשרתיו,
השני הוא מס גלגולת לצורכי המדינה,
והשלישי היא ארנונא בעד החזקת הצבא העובר ממקום למקום, מלשון הלך (ש"א י"ב ד').

הטלת המס על הקהל
הממשלה הטילה מס על היהודים ומסרה את גביית המס למוכס בחכירה לשנה או לכמה שנים. המוכס נתן סכום קצוב לשנה לאוצר המלך, והוא הרוויח את העודף ממה ששלמו. למוכס ניתנה סמכות לגבות המס בכח ולהעניש את המסרב לשלם.
המוכסים שהפקידה הממשלה העיקו והציקו, וגבו את המיסים באכזריות ושלא בצדק ומשפט. לכן התייחסו אליהם חז"ל כאל גזלנים וחומסים וחשבו אותם לפסולי עדות (סנהדרין כ"ה:). ובפרט החמירו במוכס שעומד מאליו, ולא נתמנה ע"י השלטונות (נדרים כ"ח.).

תשלומי מיסים שאינם שווים לכל – אנם חוקיים. אפילו המלך בעצמו שאינו גובה מס שווה מכל התושבים - אין חובת המיסים בכלל דינא דמלכותא ומותר להעלים מיסים אלה. אבל אם המס שווה לכל האזרחים, אסור להעלימו (סוכה ל'. ב"ק פ"י א'), כי דינא דמלכותא דינא (ב"ק קי"ג. רמב"ם הל' גזילה פ"ה).
אם השר הטיל מס על היהודים בלבד לצורך מימון הגנתם - אין להעלים מס זה (תומת ישרים סי' ט"ז).

מס הצבור
ברוב הארצות היה מס היהודים מוטל על הצבור או הקהל שבכל עיר גדולה, ושבעה טובי העיר מינו אנשים מיוחדים שקבעו את שומת המס לציבור, לפי מספר האנשים ולפי עושרם וממונם. שומה זו כללה גם את המס של הקהילה לשלם שכר לרב, לחזן, לשמש, להוצאת בתי כנסיות, בתי מדרשות, בתי ת"ת, ובתי חסד וצדקה, הוצאות חברה קדישא ויתר הוצאות הקהל.

במקומות שהממשלה בעצמה שלחה פקידיה לגבות מס הממשלה מהיחידים, העריכו שבעה טובי העיר רק מס הקהילה. מחצית המס נגבתה לפי נפשות, ומחצית לפי עושרם של המשלמים. אם אחד מן הנשומים מערער - נשבע על מה שיש לו ומשלם על פי שבועתו (שו"ת אלשיך סי' קל"ט),

כל האנשים שמשלמים מס היו רשומים בפנקס הקהל. מטילי המס מאומד הדעת לפי ממון יזהרו שלא להכביד לשונא ולהקל לאוהב שלא יפסלו עי"ז לעדות ולשבועה (ב"י חו"מ סי' ל"ד).
הרב החזן והשמש נבחרים בהסכמת רוב בנין ורוב מנין, דהיינו לפי רוב ממון ורוב בעלי בתים משלמי המס, ויש בזה תיקון לעניים ולעשירים (עי' צמח צדק סי' א'), שיהיה לכולם חלק בהם.

מי חייב לשלם מיסים
אין אדם פורע מס אלא במקום שהוא גר שם. אדם נחשב כבן העיר אם גר בה 12 חודש. אם קנה בית, הרי הוא כאנשי העיר מיד לעול המסים (ב"ב ז':).
המסים נגבים רק מהמעות והנכסים שעושים בהם סחורה ומרוויחים בהם, ולא מן הקרקעות שאינם מביאים רווח. בעד הבית שאדם דר שם אינו חייב לשלם, אבל מהבתים שמשכיר לאחרים חייב.
אם יש לו נכסים בעיר אחרת חייב לשלם מס בעיר ההיא. אם עזב את העיר והניח הנכסים - חייב במסי העיר.
יש קהילות שתקנו שהעולה לא"י, אע"פ שהניח נכסים בעירו, פטור ממס, כדי לחזק בידי הרוצים לעלות לארץ הקדושה (עי' שו"ת מהרא"ם סי' י"ז).

תכשיטים של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אע"פ שאין מרוויח בהם המנהג לתת מהם מס חצי שווים, אבל ממטלטלי הבית אינו משלם כלום.

אין משלמים מחיר השפחות והעבדים, ואין משלמים מס בעד ספרים אפילו כתב למכור. המקדיש מעותיו לצורכי מצווה אינו משלם מהם המס.

יש שתקנו שמי שיש לו 12 בנים פטור מן המס (שו"ת מהרי"ק סי' ס"ו).

בעיקר דיני מסים הולכים אחר מנהג המקום לפי תקנות שבעה טובי העיר, ואם המנהג הוא נגד המוסכם בערים אחרות, צריך שיהיה המנהג ידוע ומפורסם לכל, כדי שלא יוכל הבא לגור שם לטעון שלא היה יודע מהמנהג (תורת חיים ח"ג בקונטרס עוללות הכרם סי' ט').

מסים על תלמידי חכמים

עזרא התנה כי העוסקים בבית ה', כל כהניא ולויא וגו' ופלחי בית אלהא - מנדה ובלו והלך לא שליט למרמא עליהם (עזרא ז' כ"ד).

ומצינו ר"נ בר חסדא רמא כרגא ארבנן, א"ל ר"נ בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי וכו' (ב"ב ח').

אמרו: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנים?
מפני שעשה אנגריא (מס) בת"ח שנאמר: וירק את חניכיו (בראשית י"ד, נדרים ל"ב.). דרש רבא: מפני מה נענש אסא?
מפני שעשה אנגריא בת"ח. שנאמר: והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי (מ"א ט"ו כ"ב, סוטה י'.).

ר' יהודה החסיד למד מהפסוק: "רק אדמת הכוהנים לבדם לא הייתה לפרעה".

למה הוצרך זה לכתוב בתורה?
אלא לומר לך, אם המלך מטיל מס על העיר, יתנו בני העיר,
והת"ח שעוסקים בתורה יומם ולילה לא יתנו.
כי לא בעבורם הוטל המס על העיר, אלא בעון עמי הארץ וכו' (ספר חסידים סי' רצ"ג).

ונהגו כל הקהלות שלא להטיל מס על ת"ח שתורתן אומנתם, אע"פ שהם עשירים גדולים (עי' ש"ע יו"ד סי' רמ"ג).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מסים ותשלומיהם ביהדות אשכנז במאה הי"ז / מאיר הילדסהיימר
דינא דמלכותא דינא / שמואל שילה
ספרות השו"ת - מסים וזכויות הצבעה

מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן