לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הילד נחמד, אבל

מחבר: אורי אורבך

נקודה, מרחשוון תשס"ב - נובמבר 2001

תוכן המאמר:
תשנ"ט:אבי ושרית ברדוגו, מסורתיים פלוס, הורים לשלושה ילדים
תש"ס: אברום ושרי שטרן, דתיים, הורים לארבעה ילדים.
תשס"א: אברהם ושרה מעוז, חרד"לים, הורים לשבעה ילדים. תשס"ב: אברהם הכהן ושרה-יסכה מעוזיה, הורים לעשרה ילדים.

הילד נחמד, אבל

תשנ"ט

 

אבי ושרית ברדוגו, מסורתיים פלוס, הורים לשלושה ילדים.
בנם צחי בן השש לומד בכתה א' בבית הספר הממלכתי דתי "אבני שוהם" (שם בדוי) בירושלים.
 
 
מספרת שרית:
אנחנו מסורתיים, בעצם אפשר לומר שאנחנו דתיים. חשבנו לשלוח את צחי לבית ספר חילוני, אבל במחשבה שנייה אנחנו רוצים שהילד ידע קצת תפילה, קצת תורה, שיהיה מחונך כמו ילדים דתיים.
 
אתה שואל אם אנחנו דתיים? השאלה היא איך אתה מגדיר דתי. אנחנו שומרים שבת וכשרות וכל מה שצריך, אבל לא מקפידים על כל דבר. בכלל, אצלנו הספרדים, אין כזה דבר "לא דתי". כולנו מאמינים בני מאמינים. זה שבעלי הולך לפעמים בלי כיפה זה בגלל שככה נוהג אצלם במשפחה. אבל בבית כנסת הוא שם כיפה. אני הולכת במכנסיים אבל אני אפילו יותר דתייה ממנו. לי זה ממש חשוב שהילד ילמד בבית ספר דתי. לא אכפת לי אפילו אם הוא יהיה רב. אבל לא רציתי לשלוח אותו לבית ספר של ש"ס, כי זה יותר מדי. אנחנו רוצים שהילד גם ילמד חשבון ואנגלית, ולא רק תורה כל היום.
 
אני רואה את צחי חוזר מבית ספר ופותח חומש וזה עושה לי טוב. הוא אפילו התחבר לילד טוב אחד, איציק, והם לומדים ביחד. הלוואי שאחותו ואחיו הגדולים היו מתנהגים ככה. מה שמצחיק זה שאפילו אני בעצמי אמרתי לו כמה פעמים בבית לשים כיפה על הראש כי הוא לא שם לב. גם ציצית קנינו לו. בשבת בערב אנחנו עושים קידוש, ואחר כך הולכים לבקר את הסבא שהוא ממש ממש דתי. בסוף אולי כולנו עוד נהיה ממש דתיים בעזרת השם.  
 
 
 תש"ס
 אברום ושרי שטרן, דתיים, הורים לארבעה ילדים.
בנם איציק בן השבע לומד בכיתה ב' בבית הספר התורני הממלכתי דתי "אבני נועם" בירושלים.
 
 
מספרת שרי:
איציק שלנו לומד עכשיו בבית ספר חצי פרטי "אבני נועם" ואנחנו מאוד מרוצים. הוא לומד עם ילדים כמוהו, ברמה שלו. בשנה שעברה הוא למד ב"אבני שוהם", אבל ראינו שזה לא זה. בעיקר מהבחינה הדתית. מגיעים לשם, סליחה על הביטוי, כל מיני ארחי-פרחי שהם בקושי דתיים. את רואה אמהות שמגיעות במכנסיים לבית ספר, ואני כבר לא מדברת על כיסוי ראש. קצת נימוס, קצת כבוד למקום. זה לא שאנחנו איזה רבנים גדולים, אבל אתה שולח ילד לבית ספר ואתה רוצה שהוא ילמד עם ילדים דתיים, ולא עם כל מיני ילדים שלך תדע מה קורה בבית שלהם בשבת. אז אולי הם לא נוסעים בשבת, ומאמינים בלב, אבל אני יודעת מי האחים שלהם, ועד כמה הם מקפידים. אתה גם רואה איך שהכיפה מונחת לילדים האלה על הראש, ואתה מבין שצדיקים גדולים לא יצאו משם.
 
לא רוצה להגיד שמות, אבל תראי את זאת, שרית נדמה לי קוראים לה, אמא של הילד הנחמד הזה, צחי, שהיה חבר טוב של איציק שלנו. הילד נחמד, אבל זו לא משפחה לבית ספר דתי. משלמים כמה מאות שקלים בחודש, אבל איזה הבדל: איך המורות נראות, איך המורים מדברים. הילד לא יפגוש כל מיני ילדים שהרקע שלהם בקושי דתי. עכשיו למשל איציק לומד עם ילד מקסים בשם יצחקי, ואת רואה את ההבדל. אלה ילדים מאותו רקע.
 
ולא שאיציק שלנו לא מתעניין בספורט ובמחשבים. אני בעצמי אמרתי לו שהוא שקוע יותר מדי מול הטלוויזיה. אבל שבת זה שבת, כשרות זה כשרות. עם כל הכבוד, לבית ספר דתי אי אפשר לקבל כל אחד. צריך קצת קריטריונים.  
 
 

תשס"א
 

אברהם ושרה מעוז, חרד"לים, הורים לשבעה ילדים.
בנם יצחקי לומד בכתה ג' בבית הספר התורני "נועם השם" בירושלים
 
 
מספרת שרה:
הוצאנו את יצחקי מ"אבני נועם" ופתחנו בעזרת השם את "נועם השם". לא שלא היינו מרוצים, אבל רצינו שהבן שלנו יקדיש יותר שעות ללימוד תורה. את כל האנגלית והחשבון אפשר להשלים בשנה אחת, אם הוא ירצה בעתיד לעשות בגרות. חשוב לנו שיצחקי ילמד מתוך אווירה של רצינות ושל קדושה. ב"אבני נועם" הילדים מאוד שקועים בכל מיני דברים שלא קשורים ללימוד. בהרבה בתים יש טלוויזיה ואינטרנט, ואנחנו לא רוצים שהנפש הטהורה של הילד שלנו תפגוש בכל זה. לא שאנחנו נגד קדמה, אבל לכל דבר יש זמן ועת לכל חפץ. אצלנו גם כל ההורים הם בני תורה והאמהות לבושות בצניעות. הם לומדים עד חמש בערב, והספיקו כבר מסכת שלמה מתחילת השנה. בנועם השם הילדים לא הולכים במכנסיים קצרים ובחולצות טריקו עם הדפסים מכל מיני מקומות שלך תדע.
 
לא רוצה להגיד שמות, אבל תראי את זאת, שרי נדמה לי קוראים לה, אמא של איציק. הילד נחמד, אבל הוא לא בשביל בית ספר תורני. כל פעם שיצחקי הלך אליו הביתה הם ישבו וראו טלוויזיה. אנחנו, עם כל הכבוד, רוצים רמה יותר גבוהה בלימודי קודש. הילדים לומדים גם עברית, חשבון וטבע, אבל הדגש הוא על לימודי קודש. ולכן, למרות העלויות הגבוהות, פתחנו יחד עם עוד חברים, ובברכת הרבנים, את "נועם השם". וברוך השם אנחנו מרוצים. רק בשביל לראות את יצחקי שלנו לומד תורה עם יצחק מעוזיה שווה הכל. אפילו השמות שלהם דומים.  
 
תשס"ב
   
אברהם הכהן ושרה-יסכה מעוזיה, הורים לעשרה ילדים.
בנם יצחק לומד בכתה ד' בתלמוד "נועם השם והיכלו" בירושלים.
 
 
מספרת שרה-יסכה:
לפעמים אתה רואה שני ילדים שהשמות שלהם דומים, המראה שלהם דומה, אבל איזה הבדל. שמים וארץ. אנחנו החלטנו: רק תורה! אם רוצים לגדל תלמידי חכמים וגדולי תורה, אסור שיהיו כל מיני נגיעות והפרעות. הילד צריך לגדול בצמר גפן, כמו אתרוג, וברצות השם להיות ספון כל ימיו בהיכלי תורה ומידות. ב"נועם השם והיכלו" הם לומדים עד שבע בערב בחשק רב. מקצועות חול הם כבר למדו די והותר עד כתה ד' בבית הספר "נועם השם", היה לו שם חבר טוב, יצחקי מעוז. לא, אין בעיות אתו. הילד נחמד, אבל עכשיו חשוב לנו שילמד עם ילדים ממש כמוהו, בכתה קטנה למצטיינים. זהו בית ספר שכולו על טהרת הקודש, עם הורים שיש להם שאיפות רוחניות אחרות, שרוצים לממש את הפוטנציאל של הילדים שלהם. אין להם דברים אחרים בראש, טלוויזיה, בני עקיבא, אלא רק תורה ותורה. אין חופשות ארוכות ומיותרות של ביטול תורה. לכן חשבנו שתלמוד תורה כמו שלנו מתאים יותר לילד טוב כמו יצחק.