לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מבחר משניות ממסכת מגילה - לביה"ס היסודי

מחבר: בנימין דומוביץ

מבחר משניות ממסכת מגילה - לביה"ס היסודי

 

הקדמה
מסכת מגילה שייכת לסדר מועד. 
 
במסכת מגילה כלולים נושאים רבים, למשל: 
דיני קריאת המגילה, דיני בית כנסת, הדינים הקשורים בשבתות שלפני פסח, דיני קריאת התורה וברכת כהנים, ועוד נושאים שונים. 
 
מתוך הנושאים הכלולים במסכת מגילה, נלמד נושאים מעטים, ואלה הם: 
 
1. ארבע הפרשיות שקוראים בתורה בשבתות שלפני פסח. 
2. קריאת המגילה בפורים, ודינו של אדם שעבר מעירו לעיר אחרת. 
3. דיני קריאת התורה בשני ובחמישי, בשבתות ובחגים, ובימים מיוחדים. 
 
 
 
קריאת המגילה
 
פרק ג' משנה ד'
ארבע הפרשיות
 
המשנה
ראש חודש אדר שחל להיות בשבת -
קורין בפרשת "שקלים".
חל להיות בתוך השבת -
מקדימים לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת.
 
בשנייה - "זכור".
בשלישית - "פרה אדומה".
ברביעית - "החודש הזה לכם".
בחמישית - חוזרים לכסדרן.
 
לכול מפסיקין: בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים,
בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים.
 
ביאור
פרשת "שקלים": הפרשה, בשמות ל, יא-טז, היא הראשונה מארבע הפרשיות, וקוראים אותה ב"מפטיר" בראש חודש אדר שחל בשבת, או בשבת שלפני ראש חודש אדר שחל באמצע השבוע.
בשנייה "זכור": הפרשה, בדברים כה, יז-יט, היא השנייה מארבע הפרשיות, וקוראים אותה בשבת שלפני פורים.
בשלישית "פרה אדומה": הפרשה, בבמדבר יט, נקראת בשבת הקודמת לשבת ראש חודש ניסן, או בשבת שלפניה.
ברביעית "החודש הזה לכם": הפרשה בשמות יב,א-ב, היא הרביעית מארבע הפרשיות, וקוראים אותה בשבת שלפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן שחל בשבת.
לכול מפסיקין: בכל תאריך מיוחד קוראים בתורה קריאה מיוחדת מעניין היום. אם התאריך חל בשבת, קוראים ב"מפטיר" מעניין היום, ואין קוראים את ההפטרה הרגילה של אותה שבת. וביום חול, במקום לקרוא בתורה את פרשת השבוע (בימים שני וחמישי), קוראים בתורה פרשה מעניין היום.
מושגים
מפטיר: העלייה האחרונה לתורה בשבתות ובמועדים. העולה ל"מפטיר" קורא גם את ה"הפטרה".
הפטרה: קטע מדברי הנביאים שקוראים לאחר קריאת התורה בשבתות ובמועדים. בדרך כלל ההפטרה היא מעניין הקריאה בתורה או מעניין המועד שבו נקראים הדברים.
ארבע הפרשיות: ארבע פרשיות מן התורה שקוראים אותן ב"מפטיר", בספר תורה שני, בארבע שבתות: שתיים לפני חג הפורים ושתיים אחריו. קריאת כל אחת מארבע הפרשיות נוספת על קריאת פרשת השבוע שקוראים בספר התורה הראשון. ארבע השבתות האלה נקראות על שם ארבע הפרשיות.
ואלו הן, לפי הסדר:
1. שבת שקלים 2. שבת זכור. 3. שבת פרה. 4.שבת החודש..
להלן נפרט במה הפרשיות עוסקות:
 
פרשת שקלים
פרשה זו עוסקת במצווה המחייבת כל אדם מישראל שמלאו לו עשרים שנה לתרום מדי שנה מחצית השקל לצורך קרבנות הציבור.
מצווה זו נוהגת בזמן שבית המקדש קיים ו"באחד באדר משמיעין על השקלים" (מסכת שקלים א, א).
 
פרשת זכור
פרשה זו עוסקת במצווה למחות את זכר עמלק. הפרשה פותחת בציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומסיימת בציווי "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח". קריאת "פרשת זכור" היא חובה מדאורייתא [=מהתורה].
 
פרשת פרה
בפרשה זו מתארת התורה את הדרך להיטהרות מטומאת מת באמצעות אפר פרה אדומה. קריאת "פרשת פרה" קשורה בהכנות לפסח.
 
פרשת החודש
שם זה ניתן ל"שבת החודש" על שם הנאמר בפסוק הראשון בפרשה זו: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה." כל הפרשה עוסקת בענייני חג הפסח הקרב ובא.
 
ארבע הפרשיות
פרשת שקלים: שמות ל, יא-טז
פרשת זכור: דברים כה, יז-יט
פרשת פרה: במדבר יט
פרשת החודש: שמות יב, א-כ
 
 1. עבודה בקבוצות:
התחלקו ל- 4 קבוצות. כל קבוצה תבחר בפרשה אחת מבין ארבע הפרשיות, ותסביר לכל הכיתה את הקשר בין השבת המיוחדת לקריאת התורה הנלווית אליה.
הדין הראשון במשנה קובע: "ראש חודש אדר שחל להיות בשבת – קורין בפרשת שקלים."
מדובר כאן בשבת משולשת, שיש בה שלוש קריאות בתורה:
א. קריאה של שבת רגילה.
ב. קריאה של שבת ראש-חודש.
ג. קריאה של שבת "שקלים".
 
בשבת זו מוציאים בתפילת שחרית שלושה ספרי תורה, וקוראים בהם על פי הסדר שנקבע בגמרא:
 
מסכת מגילה דף כט, ע"ב:
"אמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, מוציאין שלוש תורות, וקורין בהן, אחד בעניינו של יום [=פרשת השבוע], ואחד בשל ראש חודש [="ובראשי חודשיכם"], ואחד ב"כי תישא" [=פרשת "שקלים.]"
2. התאם במחברתך בין ה"שבתות" לבין קריאת התורה:
1. שבת רגילה            א. "כי תישא".
 2. שבת ראש-חודש     ב. פרשת השבוע.
 3. שבת שקלים          ג. "ובראשי חודשיכם".
 
 3. השבת שלאחר ראש חודש אדר היא שבת רגילה, ובה מפסיקים את רצף "ארבע הפרשיות", ומעבירים את קריאת פרשת "זכור" לשבת שלפני פורים, כדי לסמוך את מחיית עמלק למחיית המן, שהיה מזרעו של עמלק.
כלל זה מתאים למה שנאמר במשנה. השלם (במחברת): "חל להיות_____
_______ - _________ לשעבר __________ לשבת אחרת."
 
 4. לאחר שכבר קראו בארבע שבתות מיוחדות את ארבע הפרשיות ואת ארבע ההפטרות המיוחדות להן, חוזרים בשבת החמישית (מיד לאחר "שבת החודש") לסדר הרגיל, כלומר לקריאת פרשת השבוע בלא "מפטיר" נוסף ומיוחד ולהפטרה הרגילה של פרשת השבוע.
 
העתק למחברתך את המשפט במשנה הקובע את הדין הנהוג בשבת החמישית:
."___________ ___________ - ___________ "
 
בסיפא של המשנה נאמר:
"לכול מפסיקין: בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים,
בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים."
בשתי המילים, "לכול מפסיקין", המשנה קובעת את כללי קריאת התורה וההפטרות
במועדים ובימים מיוחדים בלוח העברי:
א. בכל יום-טוב (בפסח, בשבועות, בראש השנה, ביום הכיפורים, בסוכות) שחל בשבת מפסיקים לקרוא את פרשת השבוע, קוראים בתורה בעניין החג בספר תורה ראשון, "מפטיר" מעניין החג בספר תורה שני והפטרה מעניין החג (במקום ההפטרה הרגילה).
ב. בימים מיוחדים (בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים) החלים בשבת קוראים את פרשת השבוע בספר תורה ראשון, מפסיקים את ה"מפטיר" הרגיל, וקוראים "מפטיר" מיוחד מעניין היום בספר תורה שני והפטרה מעניין היום (במקום ההפטרה הרגילה).
ג. בכל המועדים והימים המיוחדים החלים בימי חול (ובכלל זה תעניות ציבור) הקריאה בתורה קשורה רק לעניין היום. ואפילו בימי שני וחמישי מפסיקים לקרוא את הקריאה הרגילה בפרשת השבוע וקוראים בתורה מעניין היום.
 
הרמב"ם, בעקבות המשנה, מנסח בקיצור את הכללים ההלכתיים שלמדנו:
רמב"ם, משנה תורה, הלכות תפילה פרק יג, הלכה ח
מפסיקין למועדות וליום הכיפורים, וקוראים בעניין המועד לא בסדר
 שבת. ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד עניינו .
 
 
 
פרק ב', משנה א'
פורים - מקרא מגילה
המשנה
הקורא את המגילה למפרע - לא יצא.
קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון - לא יצא.
אבל קורין אותה ללועזות בלעז.
והלועז ששמע אשורית יצא.
 
ביאור
למפרע: קריאת המאוחר במגילת אסתר לפני הכתוב בהתחלה.
לא יצא: לא יצא ידי חובה ולא קיים את מצוות מקרא מגילה, שכן חובה לקרוא בפורים את המגילה לפי הסדר ואין לקרוא אותה למפרע.
קראה על פה: הקורא בעל פה שלא מתוך מגילה כשרה.
קראה תרגום: הקורא את התרגום הארמי של מגילת אסתר ואינו מבין אותו.
בכל לשון: הקורא את המגילה בכל שפה, חוץ מלשון הקודש, שאינו מבינה.
לא יצא: לא יצא ידי חובה, ולא קיים את מצוות מקרא מגילה בשלושת המקרים האלה.
אבל קורין אותה ללועזות בלעז: לאלה שאינם מבינים עברית [=ללועזות] מותר לקרוא את המגילה בשפה זרה [=בלעז], שהם מבינים, ובכך הם יוצאים ידי חובה.
והלועז ששמע אשורית יצא: מי שמבין רק שפה לועזית [=הלועז], ושמע את קריאת המגילה באשורית [=בעברית], יצא ידי חובה וקיים את המצווה, אף על פי שלא הבין.
 
מושגים
מקרא מגילה: קריאת מגילת אסתר בפורים מתוך מגילה כשרה היא מצווה.
מצווה זו חובה לקיים פעמיים: פעם ראשונה בלילה (=בליל פורים בתפילת ערבית) ופעם שנייה ביום (=בבוקר פורים, בתפילת שחרית).
מצווה זו היא מדרבנן.
מגילה כשרה: מגילת אסתר הכתובה בדיו על גוויל או על קלף, כספר תורה.
רבנן (ארמית): רבותינו, חכמינו, חכמי התורה שבעל-פה.
מדרבנן: משל רבותינו, משל חכמי התורה שבעל-פה.
מצוות מדרבנן: מצוות שאינן כתובות בתורה שבכתב, אלא חכמים קבעו אותן, כגון נטילת ידיים לפני הסעודה, הדלקת נרות חנוכה, מקרא מגילה בפורים.
בעל קורא: מי שקורא בתורה או במגילה בציבור.
יצא: יצא ידי חובתו, קיים את המצווה, אף על פי שלא עשה את כל פרטיה במלואם.
דוגמה: מלכתחילה צריך להבין בשעת הקריאה את מגילת אסתר, אך מי שאינו מבין עברית ושמע את קריאת המגילה בעברית, יצא ידי חובתו בקריאה זו, אף על פי שאינו מבין.
לא יצא: לא יצא ידי חובתו, לא קיים את המצווה, מפני שהחסיר תנאי יסודי במצווה.
דוגמה: בעל הקורא חייב לקרוא את מגילת אסתר מתוך מגילה כשרה, ואם קרא את המגילה בעל-פה או מתוך מגילה מודפסת, לא יצא.
 
השולחן-ערוך, בעקבות המשנה, פסק כמה מדיני קריאת המגילה בפורים.
עיין בדברי השולחן-ערוך, והשווה כל סעיף למשפט המקביל לו במשנה:
שולחן-ערוך, אורח חיים, סימן תרצ, סעיפים ו-ט
ו. "הקורא את המגילה למפרע לא יצא": קרא פסוק א' ודילג השני וקרא שלישי, ואחר כך חזר וקרא השני, לא יצא, מפני שקרא למפרע פסוק אחד. אלא כיצד יעשה? מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.
ז. הקורא את המגילה על-פה לא יצא ידי חובה.
ח. הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש, אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים, יצא ידי חובה.
ט. הייתה (המגילה) כתובה תרגום (ארמי) או בלשון אחרת (לועזית), לא יצא ידי חובה בקריאתה, אלא המכיר אותו הלשון בלבד.
 
שולחן ערוך
ה"שולחן ערוך" הוא חיבורו הגדול והחשוב של ר' יוסף קארו, הידוע בכינויו "המחבר". ר' יוסף קארו כתב את ה"שולחן ערוך" בעיר צפת במאה השש-עשרה.
ה"שולחן ערוך" הוא ספר החוקים והדינים של ההלכה, ובו ריכז ר' יוסף קארו את כל ההלכות שנפסקו עד ימיו.
ה"שולחן ערוך" נחלק לארבעה חלקים: "אורח חיים", יורה דעה", "אבן העזר" ו"חושן משפט". הספר התקבל כספר היסוד בכל ההלכות הנהוגות בזמננו.
דוגמה לפסק הלכה של ה"שולחן ערוך" המבוסס על המשנה מצאנו בהלכות מגילה. במשנה נאמר:
"הקורא את המגילה למפרע - לא יצא" (מגילה פרק ב, משנה א).
בעל ה"שולחן ערוך" מצטט הלכה זו מהמשנה, וכדי להבהיר במה דברים אמורים וכיצד ניתן לתקן את המעוות הוא נותן דוגמה. וזו לשון ה"שולחן ערוך":
"הקורא את המגילה למפרע לא יצא": קרא פסוק א' ודילג השני וקרא שלישי, ואחר כך חזר וקרא השני - לא יצא, מפני שקרא למפרע פסוק אחד. אלא כיצד יעשה? מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.
 
שולחן ערוך אורח חיים, הלכות מגילה, דיני קריאת המגילה, סימן תרצ, סעיף ו
 
 
פרק ב', משנה ג'
בן עיר שהלך לכרך
 
המשנה
בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר:
אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו,
ואם לאו, קורא עמהן.
 
ביאור
בן עיר: שבה קוראים תמיד את מגילת אסתר ב- י"ד באדר.
שהלך לכרך: שהלך לפני פורים לעיר מוקפת חומה [=כרך], שבה קוראים תמיד את המגילה ב- ט"ו באדר.
ובן כרך: שבה קוראים את המגילה ב- ט"ו באדר.
שהלך לעיר: שבה קוראים את המגילה ב- י"ד באדר.
אם עתיד לחזור למקומו: אם יש בדעתו לחזור למקומו בזמן.
קורא כמקומו: יקרא את המגילה כנהוג במקומו הקבוע, בעיר או בכרך.
ואם לאו: אם אין בדעתו לחזור למקומו בזמן.
קורא עמהן: עם אנשי העיר או הכרך שעמם הוא נמצא.
 
מושגים
עיר (בימי קדם) = עיר פרזות: עיר פרוזה [=פתוחה], שאינה מוקפת חומה.
פורים של פרזות: פורים שחל ב- י"ד באדר. ברחבי ישראל, פרט לכרכים, ובתפוצות הגולה חוגגים את חג הפורים ב- י"ד באדר (ובשנה מעוברת - ב -י"ד באדר ב').
כרך (בימי קדם): עיר סגורה, מוקפת חומה.
פורים דכרכים: פורים שחל ב-ט"ו באדר. יום זה נקרא גם "שושן פורים". בירושלים, כבשושן הבירה בשעתה, ובכל עיר מוקפת חומה מימי יהושע בן נון, חוגגים את חג הפורים ב-ט"ו באדר (ובשנה מעוברת - ב-ט"ו באדר ב').
הסיבה להבדל שבין עיר פרזות לכרך לעניין מועד חג הפורים מוסברת היטב במגילת אסתר.
 
מגילת אסתר פרק ט, פסוקים טו-כב :
והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמישה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה.
על כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות, עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו.
 
ארבעה מדיני פורים נקבעו על ידי רבותינו (=מדרבנן) על פי הכתוב במגילת אסתר. ואלו הם:
א. מקרא מגילה
ב. סעודת פורים
ג. משלוח מנות איש לרעהו
ד. מתנות לאביונים.
 
הרישא של משנה ג' מבחינה בין עיר לכרך לעניין קריאת המגילה בפורים של בן עיר שהלך  לפני פורים לכרך ושל בן כרך שהלך לעיר. רמב"ם, בעקבות המשנה, פוסק את ההלכה בעניין זה.
 
רמב"ם, משנה תורה, הלכות מגילה פרק א, הלכה י
בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר,
אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה
ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו.
ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה,
קורא עם אנשי המקום שהוא שם.
 
פרק ב', משנה ג' (סיפא)
מהיכן קוראים את המגילה
 
המשנה
מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו?
רבי מאיר אומר: כולה.
רבי יהודה אומר: מ"איש יהודי".
רבי יוסי אומר: מ"אחר הדברים האלה".
 
ביאור
 
רבי מאיר אומר: כולה: מתחילתה ועד סופה.
רבי יהודה אומר: מ"איש יהודי": מפרק ב, פסוק ה, שבו מתחיל מעשה
מרדכי ואסתר, עד סוף המגילה.
רבי יוסי אומר: מ"אחר הדברים האלה": מתחילת פרק ג', שבו עולה
המן הרשע לגדולה, עד סוף המגילה.
 
האם חייבים לקרוא בפורים את כל מגילת אסתר, מתחילתה ועד סופה, או אולי די
לקרוא רק חלק ממנה? הסיפא של המשנה דנה בשאלה הזאת.
 
קרא את הסיפא של המשנה, מ"מהיכן קורא" עד סוף המשנה.
1. העתק (למחברת) את שאלת המשנה.
"מהיכן ________________________________?"
2. כדי להבין את שאלת המשנה צריך להכיר את תוכן מגילת אסתר.
לשם כך יש להצטייד במגילת אסתר או בתנ"ך שלם ולעיין בפסוקים
המתאימים.
 
בפרק א, פסוק א מתחילה מגילת אסתר ומתחיל הסיפור של נס פורים. העתק למחברתך את הפסוק "ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש המלך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה".
 
בפרק ב, פסוק ה מתחיל המעשה במרדכי היהודי. העתק למחברתך את הפסוק "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, איש ימיני."
 
בפרק ג, פסוק א המן עולה לגדולה. העתק למחברתך את הפסוק "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי, וינשאהו, וישם את כיסאו מעל כל השרים אשר אתו".
 
מי הם גיבורי המגילה המוזכרים בכל אחד משלושת הפסוקים? לפנינו שלוש אפשרויות:
א. כל הסיפור מתחיל באחשורוש; על כן יוצאים ידי חובה רק בקריאת כל המגילה, מתחילתה ועד סופה, ובלשון הדעה הראשונה במשנה, "כולה".
ב. נס פורים מתחיל בהופעתו של מרדכי היהודי (ובהמשך בהופעתה של אסתר), ועל כן יוצאים ידי חובה בקריאת המגילה גם אם מתחילים מהפסוק המספר את סיפורו של מרדכי, ובלשון הדעה השנייה במשנה, "מ'איש יהודי'".
ג. נס פורים מתחיל למעשה מהגזירה של המן להשמיד את כל היהודים, ועל כן יוצאים ידי חובה בקריאת המגילה גם אם מתחילים מהפסוק המזכיר לראשונה את המן שעלה לגדולה, ובלשון הדעה השלישית במשנה, "מ'אחר הדברים האלה'".
 
שאלת המשנה מתייחסת לשלוש האפשרויות האלה; לאמור: "מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו?" בתשובה על השאלה, המשנה מביאה שלוש דעות שונות, מחלוקת בין שלושה תנאים.
3. העתק למחברתך, בלשון המשנה, את שלוש הדעות העונות לשאלת
המשנה.
שם התנא
מהיכן קורא אדם את המגילה...?
1
 
 
2
 
 
3
 
 
 
4. כיצד נוהגים הלכה למעשה?
 
ההלכה היא לקרוא את כל מגילת אסתר בפורים, בלילה וביום,
 מתחילתה ועד סופה, וחובה לשמוע כל מילה.
 
 
 
פרק ד', משנה א' (רישא)
איך קוראים את המגילה?
 
המשנה
הקורא את המגילה - עומד ויושב.
קראה אחד, קראוה שניים - יצאו.
מקום שנהגו לברך, יברך,
ושלא לברך, לא יברך.
 
ביאור
הקורא את המגילה: בעל הקורא של מגילת אסתר בציבור בפורים.
עומד ויושב: רשאי לקרוא את המגילה בין בעמידה ובין בישיבה, אבל משום כבוד הציבור בעל הקורא עומד וכל הציבור יושב.
קראה אחד, קראוה שניים: קרא את המגילה בעל קורא אחד, ואפילו קראו את המגילה שניים יחד במקהלה.
יצאו: הקוראים והשומעים יצאו ידי חובה. אף שיש כלל הקובע כי "שני קולות אינם נשמעים" (בארמית: "תרי קלי לא משתמעי"), התירו חכמים לשניים לקרוא את המגילה יחד, משום שהיא חביבה עליהם וכולם מקשיבים. למעשה נוהגים שרק אחד קורא את המגילה.
מקום שנהגו לברך, יברך: מדובר כאן בברכת "הרב את ריבנו", הנאמרת לאחר קריאת מגילת אסתר.
ושלא לברך, לא יברך: יש מקומות שאין נוהגים בהם לברך את ברכת "הרב את ריבנו".
 
מכל מקום, לפני קריאת המגילה חובה לברך שלוש ברכות:
1. "על מקרא מגילה"
2. "שעשה נסים"
3. "שהחיינו".
 
דיני קריאת המגילה וקריאת התורה
מדיני קריאת המגילה המובאים ברישא של המשנה עולים הבדלים אחדים בין קריאת המגילה לקריאת התורה.
 
קריאת המגילה בפורים                              קריאת התורה
הקורא את המגילה - עומד ויושב.                   הקורא עומד
קראה אחד,                                              קראה אחד - יצאו
קראוה שניים –יצאו.                                    קראוה שניים – לא יצאו.
מקום שנהגו לברך (לאחריה) - יברך.               יברך לאחריה.
 
ההבדל הראשון שבין קריאת מגילה לקריאת התורה:
גמרא, מגילה דף כא, עמוד א:
"הקורא את המגילה - עומד ויושב".
תנא: מה שאין כן בתורה. מנהני מילי?
אמר רבי אבהו: דאמר קרא "ואתה פה עמוד עמדי".
 
ביאור הגמרא:
תנא: שנה.
מה שאין כן בתורה: שקוראים בעמידה בלבד.
מנהני מילי?: מניין דברים אלה?
דאמר קרא: שאמר המקרא: "ואתה פה עמוד עמדי", ובהמשך הפסוק כתוב: "ואדברה אליך את כל המצווה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם" (דברים ה, כח). הפסוק מדבר במתן תורה, ונמצאנו למדים שקבלת תורה בעמידה היא. מכיוון שקריאת התורה דומה לקבלת התורה, קבעו חכמים שהקורא בתורה חייב לעמוד.
 
מגילה דף כא ע"א ו-ע"ב (המשך)
"קראה אחד קראוה שניים - יצאו".
תנא: מה שאין כן בתורה.
תנו רבנן: בתורה אחד קורא... ובמגילה אפילו עשרה קורין.
מאי טעמא? - כיוון דחביבה, יהבי דעתייהו ושמעי.
 
ביאור הגמרא:
תנא: שנה, למד.
מה שאין כן בתורה: שקורא אותה רק אדם אחד.
תנו רבנן: שנו חכמינו בברייתא.
בתורה אחד קורא: ולא שניים או יותר ביחד, כי "תרי קלי לא משתמעי"
[= שני קולות אינם נשמעים].
ובמגילה אפילו עשרה קורין: ביחד, במקהלה.
מאי טעמא?: מה הטעם?
כיוון דחביבה: כיוון שמגילת אסתר חביבה על כולם.
יהבי דעתייהו ושמעי: נותנים דעתם ושומעים, ואינם מתבלבלים בשל כמה
קולות יחד.
 
המשך הגמרא, מגילה דף כא, עמוד ב
"מקום שנהגו לברך, יברך".
אמר אביי: לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה מצווה לברך.
 
ביאור
לא שנו: לא למדו במשנה.
אלא לאחריה: אלא בברכת "הרב את ריבנו", שמברכים אחרי קריאת המגילה, לפי שהדבר תלוי במנהג.
אבל לפניה: שלוש הברכות שמברכים לפני קריאת המגילה - מצווה לברך.
 
 
הגמרא נותנת סימנים בראשי תיבות לשלוש הברכות הראשונות האלה:
מנ"ח:
1. מקרא מגילה
2. שעשה ניסים לאבותינו
3. שהחיינו.
 
איזו ברכה מברך לאחריה?
הגמרא שואלת: "לאחריה מאי [=מה] מברך?"
 
תשובת הגמרא: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, הא-ל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו. ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם."
רבא אמר: (מסיים ב) "הא-ל המושיע" (ולא בסיום שנאמר קודם).
אמר רב פפא: (ראוי לחבר את שתי הדעות); לכן נאמר את שתיהן: "ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם, הא-ל המושיע."
בקריאת התורה חובה על העולה לתורה לברך אחרי הקריאה.
ה"שולחן-ערוך", בעקבות המשנה והגמרא, פסק כמה מדיני מגילה וקריאת התורה. עיין בטבלה הבאה, בדברי השולחן-ערוך, אורח חיים, הלכות מגילה (סימנים תרצ, תרצב), ובהלכות קריאת ספר תורה (סימן קמא)
 
משנה /גמרא
 
שלחן ערוך
הקורא את המגילה, עומד ויושב.
 
קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב, אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה, מפני כבוד הציבור (תרצ, סעיף א)
מה שאין כן בתורה (גמרא).
צריך לקרוא מעומד (קמא, סעיף א).
קראה אחד, קראוה שניים-
יצאו (משנה).
 
אפילו שניים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד, ויוצאים הם והשומעים מהם (סימן תרצ, סעיף ב)
(ומכל מקום אין המנהג כן, אלא אחד קורא וכולם שותקים ]ערוך השולחן[).
מה שאין כן בתורה (גמרא).
לא יקראו שניים (קמא, סעיף ב).
מקום שנהגו לברך, יברך,
ושלא לברך-לא יברך. (משנה).
 
הקורא את המגילה מברך לפניה שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", ו"שעשה ניסים" ו"שהחיינו".
לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה מצווה לברך (גמרא).
ולאחריה נוהגים לברך "הרב את ריבנו"
(סימן תרצב, סעיף א).
 
 
פרק ד', משנה א' (סיפא)
קריאת התורה בשני ובחמישי ובמנחה
 
המשנה
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלושה.
אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן,
ואין מפטירין בנביא.
הפותח והחותם בתורה - מברך לפניה ולאחריה.
 
ביאור
 
בשני ובחמישי: בימים שני וחמישי בשבוע, בתפילת שחרית.
ובשבת במנחה: ובתפילת מנחה בשבת.
קורין שלושה: מעלים לתורה שלושה קרואים: כוהן, לווי וישראל.
אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן: בימים ובתפילות אלה אין מעלים לתורה פחות משלושה קרואים ולא יותר משלושה, ואין מפטירין בנביא:
אין מסיימים את הקריאה בתורה בקריאת "הפטרה" (=קריאת פרק מן הנביאים).
הפותח והחותם בתורה: הקרוא הראשון לתורה הוא הפותח, והקרוא האחרון הוא החותם.
מברך לפניה ולאחריה: בתקופת המשנה הפותח (העולה ראשון) בירך את ברכת התורה שמברכים לפני הקריאה, והחותם (העולה אחרון) בירך את ברכת התורה שלאחר הקריאה. מאוחר יותר, בתקופת התלמוד, תיקנו חכמים שכל אחד מן הקרואים לתורה יברך את שתי הברכות – לפניה ואחריה - וכך נוהגים מאז ועד היום.
 
סדר ברכות התורה וקריאת התורה
לפני הברכה הראשונה העולה והקהל אומרים כך:
עולה: "ברכו את ה' המבורך."
קהל: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד."
עולה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד."
עתה העולה מברך את ברכת התורה הראשונה ["מברך לפניה"], ומיד קוראים
בתורה את הקטע המתאים.
עם סיום קריאת הקטע העולה מברך את הברכה השנייה [=לאחריה].
בברכה הראשונה, "לפניה", נמצאות המילים "אשר בחר בנו".
בברכה השנייה, "לאחריה", נמצאות המילים "אשר נתן לנו".
 
תקנות הקריאה בתורה
משה תיקן לישראל "שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חודשים ובחול המועד", ועזרא תיקן "שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי"
(ירושלמי, מגילה פד) (בבא קמא דף פב, ע"א)
 
פרק ד', משנה ב'
קריאת התורה בחג ובשבת
 
המשנה
בראשי חודשים ובחולו של מועד קורין ארבעה;
אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן,
ואין מפטירין בנביא.
הפותח והחותם בתורה - מברך לפניה ולאחריה.
 
זה הכלל:
כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב - קורין ארבעה.
 
ביום טוב - חמישה.
ביום הכיפורים - שישה.
בשבת - שבעה.
אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן,
ומפטירין בנביא.
הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.
 
ביאור
בראשי חודשים: בראש חודש. לפעמים יש יום אחד ראש חודש (אם החודש שנסתיים הוא בן 29 ימים), ולפעמים יש שני ימים ראש חודש.
ובחולו של מועד: בסוכות - הימים שבין יום א' של סוכות לשמיני עצרת [=שמחת תורה]. בפסח - הימים שבין יום א' של פסח לשביעי של פסח.
קורין ארבעה: ארבעה קרואים - כוהן, לווי ושני ישראלים. מכיוון שיש בראש חודש ובחול המועד תפילת מוסף, מעלים לתורה עוד קרוא, מלבד השלושה הרגילים.
אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן: אין פוחתים מארבעה קרואים, ואין מוסיפים על הארבעה.
ואין מפטירין בנביא: אין מסיימים את קריאת התורה בקריאת "הפטרה".
הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה: אבל חכמים תיקנו שכל אחד מהקרואים מברך את שתי ברכות התורה, לפניה ולאחריה.
זה הכלל: כל שיש בו מוסף: תפילת מוסף.
ואינו יום טוב: כלומר, זה ראש חודש או חול המועד.
קורין ארבעה: קרואים (לא פחות ולא יותר).
ביום טוב: ביום א' של פסח ובשביעי של פסח, בשבועות, בראש השנה (בשני הימים), ביום א' של סוכות ובשמיני עצרת [=שמחת תורה].
חמישה: קרואים (ולא פחות). מכיוון שנוספה קדושת יום טוב, מוסיפים בו עוד קרוא מלבד הארבעה שהזכרנו לעיל.
ביום הכיפורים: שאסור אף במלאכת אוכל נפש (המותרת ביום טוב).
שישה: קרואים (ולא פחות). מכיוון שנוספה בו קדושה מיוחדת, יותר מקדושת יום טוב, מוסיפים בו עוד עולה לתורה, מלבד החמישה שבכל יום טוב.
בשבת: כיוון שהעונש על חילול שבת חמור יותר מהעונש על חילול יום הכיפורים.
שבעה: קרואים (לא פחות). מכיוון שיש בה חומרה יתרה מזו שביום הכיפורים, מוסיפים בה קרוא נוסף, מלבד ששת הקרואים ביום הכיפורים.
אין פוחתין מהן: אין פוחתים מחמישה קרואים ביום טוב, משישה ביום
הכיפורים ומשבעה בשבת.
אבל מוסיפין עליהן: לפי הצורך: יותר מחמישה ביום טוב או יותר משישה ביום הכיפורים או יותר משבעה בשבת. מכיוון שימים אלה אסורים במלאכה, אין חשש לביטול מלאכה של המתפללים מחמת תוספת זמן של קריאת התורה.
ומפטירין בנביא: בסיום הקריאה בתורה ביום טוב, ביום הכיפורים ובשבת קוראים "הפטרה".
 
הביאור למשניות א ו-ב מתבסס על דברי הגמרא במסכת מגילה.
 
גמרא, מגילה דף כא, ע"ב:
"בשני ובחמישי, בשבת במנחה קורין שלושה".
הני שלושה כנגד מי (שלושה הקרואים, כנגד מי הם)?
רבא אמר: כנגד כהנים, לוויים וישראלים.
 
לפיכך, כאשר יש שלשה קרואים עולים לתורה כהן, לוי וישראל, וכאשר יש יותר משלשה קרואים, שלשת הראשונים הם כהן, לוי וישראל.
כזכור, בתקופת המשנה הקרוא הראשון [=הפותח] בירך לפניה, הקרוא האחרון [=החותם] בירך אחריה, והקרואים האמצעיים לא בירכו כלל.
בתקופת התלמוד תיקנו חכמים שכל אחד מן הקרואים לתורה יברך את שתי הברכות - לפניה ואחריה. מדוע?
 
ההסבר לכך ניתן בגמרא:
גמרא, מגילה דף כא, ע"ב
תנא: "הפותח מברך לפניה, והחותם מברך לאחריה"
 
והאידנא דכולהו מברכי
לפניה ולאחריה,
 
ועכשיו שכל הקרואים מברכים לפניה ולאחריה,
היינו טעמא דתקינו רבנן:
 
זו הסיבה שתיקנו חכמינו:
 
משום הנכנסין
 
בגלל אלה שנכנסים לבית הכנסת באמצע הקריאה ולא שמעו את הברכה הראשונה,
 
ומשום היוצאין.
 
ובגלל אלה שנאלצים לפעמים לעזוב את בית הכנסת באמצע הקריאה ולא ישמעו את הברכה השנייה, אחרי הקריאה.
 
 
 
 
 
פרק ג', משנה ה'
קריאת התורה במועדים
המשנה
 
בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כוהנים.
בעצרת - "שבעה שבועות".
בראש השנה - "בחודש השביעי באחד לחודש".
ביום הכיפורים - "אחרי מות".
ביום טוב הראשון של חג
קורין בפרשת מועדות שבתורת כוהנים.
ובשאר כל ימות החג - בקרבנות החג.
 
ביאור
 
משנה זו דנה בקריאת התורה במועדי ישראל: בפסח, בשבועות [=ב"עצרת"], בראש השנה, ביום הכיפורים ובסוכות [=ב"חג"].
 
לא כל סדרי הקריאה במועדים, המבוארים במשנה, נתקבלו להלכה. ההלכה הנוהגת להוציא בתפילת שחרית שבמועדים, ספר תורה נוסף, ולקרוא בו "מפטיר" בקרבנות החג אינה נזכרת בתלמוד, אלא בסידור רב עמרם גאון.
 
עובדה זו מובאת בתוספות (מגילה דף ל ע"ב): והא (וזה) שאנו מעמידים ספר תורה שני במועדות, וקורין בקרבנות היום - לא מצינו (=מצאנו) סמך בתלמוד, אך בסדר (=סידור) רב עמרם ישנו.
 
עבודה בקבוצות
 
לפניכם טבלה המסכמת את סדר קריאת התורה במועדי ישראל בתפילת שחרית, ובכלל זה מספר הקרואים לתורה במועד החל ביום חול או בשבת.
 
התחלקו לשמונה קבוצות. כל קבוצה תעסוק במועד אחד:
קבוצה א' - פסח: יום טוב ראשון
קבוצה ב' - פסח: שביעי של פסח
קבוצה ג' - שבועות
קבוצה ד' - ראש השנה: היום הראשון
קבוצה ה' - ראש השנה: היום השני
קבוצה ו' - יום הכיפורים
קבוצה ז' - סוכות: יום טוב ראשון
קבוצה ח' - שמיני עצרת [=שמחת תורה.]
 
כל קבוצה תעיין במקורות של הקריאה בתורה בספר הראשון ובספר השני (קבוצה ח' גם בספר השלישי), תתאר בכיתה מה הם הנושאים הכלולים בקריאת התורה, ותדווח על ממצאיה לכל הכיתה.
 
המועד
קריאת התורה
בספר הראשון
 
מספר קרואים בחול
מספר קרואים בשבת
קריאת "מפטיר"
בספר השני
 
פסח - יום טוב ראשון
 
שמות יב, כא-נא
 
5
7
 
במדבר כח, טז-כה
 
פסח - שביעי של פסח
 
שמות יג, יז-כב
שמות יד
שמות טו, א-כו
 
5
7
במדבר כח, יט-כה
 
 
שבועות
 
שמות יט; שמות כ
 
5
-
במדבר כח, כו-לא
 
ראש השנה: יום ראשון
 
בראשית כא
 
5
7
במדבר כט, א-ו
 
ראש השנה: יום שני
 
בראשית כב
 
5
-
במדבר כט, א-ו
 
יום הכיפורים
 
ויקרא טז
 
6
7
במדבר כט, ז-יא
 
סוכות - יום ראשון
 
ויקרא כב, כו-לג
 ויקרא כג
 
5
7
במדבר כט, יב-טז
 
שמיני עצרת
[שמחת תורה]
 
 
דברים לג; דברים לד
בראשית א; ב, א-ג
(בספר השני)
5
7
במדבר כט, לה-לט
(בספר השלישי)
 
 
 
פרק ג', משנה ו'
קריאת התורה בימים מיוחדים
 
המשנה
בחנוכה - בנשיאים.
בפורים - "ויבוא עמלק".
בראשי חודשים - "ובראשי חודשיכם".
במעמדות - במעשה בראשית.
בתעניות - ברכות וקללות.
אין מפסיקין בקללות - אלא אחד קורא את כולן.
 
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן,
ואין עולין להם מן החשבון,
שנאמר: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" -
מצוותן שיהו קורין כל אחד בזמנו.
 
ביאור
 
בחנוכה - בנשיאים: בחנוכה קוראים בתורה את פרשת הנשיאים מספר במדבר פרק ז.
בפורים - "ויבוא עמלק": בפורים קוראים בתורה את פרשת מלחמת עמלק בישראל, בשמות יז, ח-טז.
בראשי חודשים - "ובראשי חודשיכם": בראש חודש קוראים בתורה את פרשת קרבנות התמיד, קרבן מוסף בשבת וקרבן מוסף מיוחד לראש חודש, בבמדבר כח, א-טו.
בתעניות - ברכות וקללות: בתענית שגוזרים החכמים מפני הצרות (כגון בצורת) קוראים בפרשת "אם בחוקותיי", בספר ויקרא כו, ג ואילך.
בתענית ציבור קוראים בתורה, בתפילת שחרית ובתפילת מנחה, בפרשת חטא העגל בשמות לב, יא-יד, ובשמות לד, א-י.
אין מפסיקין בקללות: אין מחלקים את פרשת הקללות לשני קרואים.
אלא אחד קורא את כולן: אלא קוראים את כל הפרשה לקרוא אחד.
בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן: את החלק הראשון של פרשת השבוע.
ואין עולין להם מן החשבון: בשבת שלאחריהם, בתפילת שחרית, קוראים את פרשת השבוע במלואה, ובכלל זה החלק הראשון של הפרשה שקראו כבר בשבת הקודמת במנחה, ובימים שני ובחמישי.
 
המשנה הקודמת דנה בתוכן קריאת התורה במועדים פסח, שבועות, ראש השנה,
יום הכיפורים וסוכות. משנתנו דנה בתוכן קריאת התורה בימים מיוחדים: חנוכה,
פורים, ראש חודש, מעמדות, תעניות, שני וחמישי, שבת במנחה, שבת בשחרית.
 
לביצוע המשימות הבאות יש להצטייד בתנ"ך שלם או בחמישה חומשי תורה.
 
"בחנוכה - בנשיאים"
 1. פתח בספר במדבר פרק ז, ועיין בפסוקים הראשונים, עד פסוק יב.
שים לב במיוחד לפסוקים י-יא, ואחרי כן לפסוק יב.
 
 "בפורים - 'ויבוא עמלק'"
 2. פתח בספר שמות פרק יז, ועיין בפסוקים ח-טז.
שים לב לשם העם המופיע בפסוקים ח, ט, י, יא, יג, יד, טז.
 
מה הקשר בין חג הפורים לסיפור עמלק? (רמז: צורר היהודים.)
 
 "בראשי חודשים - 'ובראשי חודשיכם'"
 3. פתח בספר במדבר פרק כח, ועיין בפסוקים יא-טו. השלם (במחברת):
 
פסוק יא: "_________ __________ תקריבו עלה לה'";
 
פסוק יד: "זאת עולת ________ __________ __________ ________".
 
 "בתעניות - ברכות וקללות"
בתענית שגוזרים חכמים מפני הצרות, כגון בצורת, קוראים בתורה "ברכות וקללות" בפרשת "אם בחוקותיי" בספר ויקרא פרק כו, מפסוק ג ואילך.
 
 4. פתח בספר ויקרא פרק כו, ועיין בפסוקים ג-ד, ואחרי כן בפסוקים יד-טו, ו-כ.
פסוקים אלה עוסקים בשני מצבים: מצד אחד בקשר שבין שמירת התורה ובין השכר המובטח, ומצד שני בקשר שבין עזיבת התורה ובין העונש הצפוי.
 
השלם במחברת את פסוקים ג-ד ואת פסוקים טו ו-כ, המצביעים על
הקשר שבין עשיית הטוב ושכרה ועל הקשר שבין החטא לעונש:
1. "אם בחוקותיי תלכו-----"
2. "ונתתי גשמיכם בעתם----"
3. "ואם בחוקותיי תמאסו---"
4. "ותם לריק כוחכם---"
 
עתה נסו להסביר, מדוע בתעניות מיוחדות, שחכמים גוזרים מפני הצרות, קוראים בפרשת "ברכות וקללות"?
 
"אין מפסיקין בקללות - אלא אחד קורא את כולן"
5. פרשת הקללות מתחילה בפסוק יד, במילים "ואם לא תשמעו לי", ומסתיימת בפסוק מו, במילים "בהר סיני ביד משה".
ההלכה קובעת, כי אין מפסיקים באמצע הקריאה של פרשת הקללות כדי להעלות לתורה קרוא נוסף, אלא קוראים את כל הפרשה עם אותו קרוא. ובלשון המשנה
 
(השלם במחברת): "אין______________________."
הסבר הגמרא: "לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות [=צרה, אסון]"
 (מגילה ל"א, ע"ב).
 
 תעניות ציבור קבועות
 6. חמישה ימי תענית ציבור נקבעו על ידי חכמינו, וכולם לזכר מאורעות
קשים בתולדות עם ישראל.
 
לפניך סיכום התעניות שנקבעו ע"י חכמים, סיבתם ותאריך כל תענית:
בעשרה בטבת: תחילת המצור על ירושלים על ידי נבוכדנאצר מלך בבל.
בשבעה עשר בתמוז: הובקעה חומת ירושלים במצור, והיה זה שלב אחד לפני חורבן בית המקדש.
בתשעה באב: חורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני.
בצום גדליה: נפילת המנהיג האחרון ביהודה אחרי חורבן בית המקדש הראשון.
בתענית אסתר: לזכר הצום של אסתר לביטול גזרת ההשמדה על היהודים בפורים.
 
קריאת התורה בתענית ציבור - "ויחל משה"
בתענית ציבור קוראים בתורה גם בתפילת שחרית וגם בתפילת מנחה;
מעלים שלושה קרואים, וקוראים מפרשת חטא העגל בספר שמות פרק לב,
פסוקים יא-יד, ואת פרק לד, פסוקים א-י.
הקריאה בתורה לקוחה מתפילתו של משה רבנו, המבקש מה' סליחה ומחילה לעם ישראל לאחר חטא העגל. הפסוקים הידועים ביותר בקטעים אלה הם שלוש עשרה המידות של הקב"ה (פסוקים ו-ז).
 
קריאת התורה בימים מיוחדים - עבודה בקבוצות
 7. בעמוד הבא מצויה טבלה המסכמת את סדר קריאת התורה בימים מיוחדים בתפילת שחרית ובתפילת מנחה כמו כן כוללת הטבלה מספר הקרואים לתורה בכל אחד מן הימים הללו.
 
התחלקו לחמש קבוצות.
כל קבוצה תדון בקריאה בתורה ביום מיוחד, תסכם את הנושאים
הכלולים בקריאה, ותדווח עליהם לכל הכיתה:
 
קבוצה א' - חנוכה
קבוצה ב' - פורים
קבוצה ג' - ראש חודש
קבוצה ד' - תענית ציבור
קבוצה ה' - שבת במנחה ובימים שני וחמישי.
 
היום
התפילה
הקריאה בתורה
לשון המשנה
חנוכה
שחרית
מתוך במדבר פרק ז
"בנשיאים"
פורים
שחרית
שמות יז, ח-טז
"ויבוא עמלק"
ראש חודש
שחרית
במדבר כח, א-טו
"ובראשי חדשיכם"
תענית ציבור
שחרית
שמות לב, יא-יד
(ויחל משה
תענית ציבור
במנחה
שמות לד, א-י
שבת שני וחמישי
מנחה -שחרית
פרשת שבוע (חלק ראשון)
כסדרן