לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרק שלישי: לולב הגזול

פרק שלישי: לולב הגזול

 פרק ג', משנה א'

 

דיני לולב

 

 עבודת הכנה

 1. עיין בחומש ויקרא פרק כ"ג, פסוקים ל"ט-מ"ד, והעתק למחברתך את פסוק מ'.

 

2. קרא את תרגום אונקלוס לפסוק מ' שהעתקת, ובאר בעזרתו את הביטויים האלה:

א. פרי עץ הדר = _______ ב. כפת תמרים = __________

ג. ענף עץ עבות = ______ ד. ערבי נחל = ____________

 

3. עיין בחומש דברים פרק י"ג, פסוקים א' - ג', והעתק למחברתך את פסוק ג'.

 

4. עיין בפירוש רש"י לפסוק שהעתקת, ובאר בעזרתו את המילים "ואשריהם תשרפון באש".

 

5. עיין בחומש דברים פרק י"ג, פסוקים י"ג - י"ט, והעתק למחברתך את פסוק י"ז.

 

6. מה אומרת התורה לעשות ברכוש של עיר הנידחת לעבודה זרה?

 

משנה א'

לולב הגזול והיבש, פסול.

של אשרה ושל עיר הנידחת, פסול.

נקטם ראשו, נפרצו עליו, פסול.

נפרדו עליו, כשר.

רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה.

ציני הר הברזל כשרות.

לולב שיש בו שלושה טפחים כדי לנענע בו כשר.

 

ביאור

והיבש: שהתייבשו רוב העלים שלו, עד שצבעו הירוק הפך לבן.

של אשרה: של אילן הנעבד כ"עבודה זרה" (לולבו פסול).

נפרצו עליו: עלי הלולב נתדלדלו מן השדרה שלו, והם שמוטים כלפי מטה.

נפרדו עליו: העלים שלו נפרדו זה מזה, אך אפשר לקרבם זה לזה על ידי קשירה.

ציני הר הברזל: דקלים קשים, הגדלים בהרים, ועלי לולביהם קצרים

מאוד, כבמקור שלפניך (ראה על כך בהמשך, שו"ע או"ח תרמ"ה, ד).

 

 

לולב הגזול - פסול

 

גמרא, סוכה דף כ"ט, עמוד ב'

"גזול" (=למה הוא פסול בכל שבעת ימי החג?)

בשלמא (מובן ומקובל שהוא פסול ב...) יום טוב ראשון,

דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון"; (ואנו דורשים) "לכם" - משלכם

(ו"גזול", כיוון שאינו משלכם, הרי הוא "פסול "ביום הראשון),

אלא ביום טוב שני (בשאר ימי החג, שהחיוב בהם הוא רק

מדרבנן, ומדרש "לכם" אינו שייך בו) אמאי לא (=למה לא)?

 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי : משום דהווה ליה "מצווה הבאה בעברה".

 

 

לולב יבש - פסול

 

גמרא, סוכה דף ל"א, עמוד א'

תנא: יבש פסול. מקשינן (=אנו לומדים ב"היקש" - סמיכות של ה)

לולב לאתרוג (הכתובים יחדיו באותו פסוק):

מה (=כשם ש...) אתרוג בעי הדר (=צריך שיהיה) הדר

(ככתוב: "פרי עץ הדר"), אף לולב בעי (צריך שיהיה) הדר.

 

7. עיין בסוף משנתנו, וכתוב מהו שיעורו של לולב כשר (כדי לדייק כדאי לעיין בביאור שם).

 

 

סיכום:

 

הלולב

טעם פסילתו

גזול

ביום הראשון: דכתיב "לכם" - משלכם

 

בשאר ימי החג: מצווה הבאה בעברה

יבש

 

 

אינו "הדר"

 

שנקטם ראשו

אינו "הדר"

 

נפרצו עליו

אינו הדר

 

 

 

לולב כשר

 

 

שו"ע או"ח סימן תרמ"ה, סעיף ד'

(אם) לא היו עליו זה על גב זה, כדרך כל הלולבין,

אלא זה תחת זה -

אם ראשו של זה מגיע לעיקר (=לתחילתו של זה) שלמעלה ממנו,

עד שנמצא כל שדרו של לולב מכוסה בעלים, כשר.

כדי לנענע: כדי לקיים בו נענוע הלולב.

 

 

הנענועים

 

גמרא, סוכה דף ל"ז, עמוד ב'

מוליך ומביא (את הלולב ומיניו), מעלה ומוריד.

מוליך ומביא - למי שהארבע רוחות שלו (כלומר לה').

מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו.

מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות הרעים.

מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים הרעים.

 

מלשון משנתנו עולה, ששיעורו של הלולב הוא 3 טפחים, אך בגמרא נפסקה הלכה ששיעורו הוא 4 טפחים. וכך נפסק בשולחן ערוך:

 

 

 

שו"ע או"ח סימן תר"ן, סעיף א'        

שיעור הדס וערבה ג' טפחים,

ושדרו של לולב ד' טפחים,

כדי שיהא שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח.

 

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת

וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים (ויקרא כ"ג מ')

 

"פרי עץ הדר"

אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש

בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.

 

"כפת תמרים"

אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך ישראל יש

בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.

 

"וענף עץ עבת"

אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם

שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

 

"וערבי נחל"

אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

ומה הקב"ה עושה להם. לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך

אותם שעה אני מתעלה הדא הוא דכתיב: הבונה בשמים מעלותיו (עמוס ט', י). ואימתי הוא מתעלה, "כשהן עשויין אגודה אחת".

שנאמר: ואגודתו על ארץ יסדה (שם), לפיכך משה מזהיר לישראל: "ולקחתם לכם ביום הראשון".  (מדרש רבה ויקרא ל')

 

 

פרק ג', משנה ב'

 

דיני הדס

 

המשנה

הדס הגזול והיבש פסול.

נקטם ראשו, נפרצו עליו, או שהיו ענביו מרובות מעליו, פסול.

ואם מיעטן, כשר, ואין ממעטין ביום טוב.

 

ביאור

יבש: שהלבינו פני העלים.

נקטם ראשו: נקצץ חלק מהעץ בראשו.

ואם מיעטן: אם תלש (לפני כניסת החג) ענבים מההדס, עד שהם מעטים מהעלים.

שו"ע שם: "אין ממעטין אותם ביום טוב, לפי שהוא כ'מתקן'."

 

1. משנתנו פסקה, שהדס קטום פסול. עיין במשנה ד', וכתוב מהי דעתו של רבי טרפון בנדון.

 

2. גלה במקור הבא איזו משתי הדעות בדין הדס שנקטם ראשו התקבלה להלכה.

 

 

 

 

 

שו"ע או"ח סימן תרמ"ו, סעיף ב'

(אם) היו ענביו מרובות מעליו-

אם (הענבים) ירוקות, כשר,

ואם אדומות או שחורות, פסול.

 

 

פרק ג', משנה ג'

 

דיני ערבה

 

 

המשנה

ערבה גזולה ויבשה - פסולה

נקטם ראשה, נפרצו עליה

והצפצפה - פסולה.

כמושה ושנשרו מקצת עליה

ושל בעל - כשרה.

 

 

 

 

 

ביאור

יבשה: שהצבע הירוק סר לגמרי מעלי הערבה.

נקטם: נקצץ העץ שבראש הענף.

נפרצו: נשרו רוב העלים שלה.

צפצפה: שם של צמח הדומה לערבה.

 

 

גמרא, סוכה דף ל"ד, עמוד א'    

תנו רבנן: איזהו "ערבה"?

"ערבה" - קנה שלה אדום,שלה משוך,

 ופיה חלק.

 

 

 

1. עיין בפסוק מ' שבחומש ויקרא פרק כ"ג, וכתוב כיצד הערבה נקראת בתורה.

 

 

פרק ג', משנה ד'

דיני ארבעת המינים

 

המשנה

רבי ישמעאל אומר: שלושה הדסים ושתי ערבות,

לולב אחד ואתרוג אחד;

אפילו שניים קטומים ואחד אינו קטום.

רבי טרפון אומר:          אפילו שלושתן קטומים.

רבי עקיבא אומר:        כשם שלולב אחד ואתרוג אחד,

כך הדס אחד וערבה אחת.

 

ביאור

אפילו שניים קטומים: אפילו שניים מתוך שלושת ההדסים קטומים.

 

גמרא, סוכה דף ל"ד, עמוד ב'

אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון (שהדס קטום כשר).

 

1. השלם את הטבלה:

 

התנא

הכמות הנדרשת מכל מין

לולב

אתרוג

הדס

ערבה

1

רבי ישמעאל

1

 

3 ואפילו שניים קטומים

 

2

רבי טרפון

 

1

 

 

3

רבי עקיבא

 

 

1 שאינו קטום

1

 

2. עיין בקיצור שולחן ערוך פרק קל"ו, סעיף ד', או במקור חיים פרק ק"י,

סעיף ג', וכתוב את פרטי הסעיף במחברתך.

 

 

פרק ג', משנה ח'

 

אגידת הלולב

 

המשנה

אין אוגדין את הלולב אלא במינו.

דברי רבי יהודה .

רבי מאיר אומר: אפילו במשיחה.

אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים,

שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות

של זהב. אמרו לו: במינו היו

 אוגדין אותו מלמטה.

 

 

 

 

ביאור

אוגדין: קושרים.

את הלולב: עם ההדס ועם הערבה.

במינו: בעלים של לולב או של אחד משאר המינים.

במשיחה: בחבל.

גימוניות: חוטי זהב כפופים.

 

 

מדוע צריך לאגוד את הלולב?

 

גמרא, סוכה דף ל"ג, עמוד א'

מאי טעמיה דרבי יהודה (=למה הוא מחייב לאגוד)?

יליף (=הוא לומר) "לקיחה" - "לקיחה" - מ"אגודת אזוב" (שמות כ"ב).

כתיב הכא (=כתוב כאן) "ולקחתם לכם... פרי עץ הדר",

וכתיב התם (=וכתוב שם) "ולקחתם אגודת אזוב".

מה להלן (=שם) אגודה (=לוקחים את האזוב בקשירה),

אף כאן (ב- 4 המינים, שאף בהם כתוב "ולקחתם") אגודה.

 

1. לדרך הלימוד הזו אנו קוראים "גזרה שווה". חקור וגלה מדוע.

היעזר בהגדרה שלהלן.

 

2. רבי יהודה מחייב לאגוד "במינו" דווקא. גלה במקור הבא מדוע.

 

 

גמרא, סוכה דף ל"ו, עמוד ב'

מאי טעמיה דרב יהודה (למה "במינו" דווקא)?

קסבר (=מפני שהוא סובר) לולב צריך אגד (התורה חייבה לקשור),

ואי מייתי מינא אחרינא (=ואם יקשור במין אחר), הוו חמישה מיני

(=יהיו בידו 5 מינים).

 

3. חכמים חולקים על רבי יהודה, וסוברים שאין חובה לאגוד, וממילא מותר לאגוד אף בחבל.

ומהי ההלכה למעשה? מצא אותה במקור שלפניך:

 

שו"ע או"ח סימן תרנ"א, סעיף א'

ומצווה לאגדם ...משום נוי, ויכול לאגדם במין אחר.

 

גזרה שווה

 

זוהי השנייה במידות שהתורה נדרשת בהן. "גזרה שווה" היא היקש מדין מפורש לדין סתום על יסוד השוואת מילים או ביטויים שווים. לדוגמה: הלל הוכיח על פי "גזרה שווה" שקרבן פסח דוחה את השבת: נאמר בפסח שיש להקריבו "במועדו" (במדבר ט', ב'-ג'), ונאמר בקרבן התמיד שיש להקריבו "במועדו" (שם כ"ח, ב'). מה קרבן התמיד דוחה את השבת, ככתוב במפורש (שם, י'), הקישו שאף קרבן פסח דוחה את השבת, אף שהתורה לא ציינה זאת במפורש.  (פסחים ס"ו, ע"א)

 

 

פרק ג', משנה ט'

 

הנענועים

 

המשנה

והיכן היו מנענעין? ב"הודו לה'" תחילה וסוף

וב"אנא ה' הושיעה נא". דברי בית הלל.

ובית שמאי אומרים: אף ב"אנא ה' הצליחה נא".

אמר רבי עקיבא: צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע,

שכל העם היו מנענעין את לולביהן,

והן לא נענעו אלא ב"אנא ה' הושיעה נא".

מי שבא בדרך, ולא היה בידו לולב ליטול,

לכשייכנס לביתו ייטול על שולחנו.

לא נטל שחרית, ייטול בין הערביים, שכל היום כשר ללולב.

 

ביאור

והיכן: באילו מקומות ב"הלל".

ב"הודו לה'": בפרק קי"ח שבתהלים, הפותח במילים "הודו לה'".

תחילה וסוף: בפסוק הראשון שבפרק קי"ח ובפסוק האחרון שבו.

וב"אנא ה' הושיעה נא": ובפסוק כ"ה שבפרק קי"ח, במחציתו הראשונה בלבד.

אמר רבי עקיבא... הושיעה נא: כדעת בית הלל.

ייטול על שולחנו: אם שכח ולא נטל את הלולב לפני כן, עליו להפסיק את

סעודתו, ליטול אותו, ורק אחר כך הוא רשאי להמשיך בסעודתו.

 

1  עיין בתשובתך לשאלה 3, וגלה בעזרתה את הטעם לבחירת הפסוקים. א', כ"ה ו-כ"ט שבתהלים פרק קי"ח לנענוע.

 

2. מדוע, לדעתך, בית שמאי דורשים נענוע גם ב"אנא ה' הצליחה נא"?

 

 

מתי מנענעים את הלולב?

 

שו"ע או"ח סימן תרנ"א, סעיף ח'

ינענע בשעה שמברך (ברכת "על נטילת לולב"),

וכן ינענע ב"הודו לה' " פעם אחת,

וב"הודו לה'" שבסוף ...מנענעין ב' פעמים,

וכן ב"אנא ה' הושיעה נא" מנענע ב' פעמים.

 

3. עיין בקיצור שולחן ערוך פרק קל"ז, סעיף א', או במקור חיים פרק קי"א, סעיף ז', וכתוב את סדר הנענועים ואת שאר פרטי ההלכות הנוגעות למצווה זו.

 

 

מתי נוטלים לולב?

 

משנה, מגילה פרק ב', משנה ה'

כל היום כשר ל"קריאת מגילה" (בפורים) ולקריאת ההלל (במועדים ובחנוכה) ולתקיעת שופר (בראש השנה) ול"נטילת לולב" (בסוכות).

 

 

שו"ע או"ח סימן תרנ"ב, סעיפים א' ו-ב'

זריזים מקדימים למצוות, ונוטלים אותו (=את הלולב) בבוקר.

אסור לאכול קודם שייטלנו, ואם שכח ואכל, ונזכר על שולחנו -

(אם זה קרה...) ביום הראשון (של החג, שחיובו מן התורה) - יפסיק,

ומיום א' ואילך (שחיובו מדרבנן...), אם יש שהות (ליטול אותו

אחרי סעודתו) - לא יפסיק.

 

 

 

פרק ג', משנה י"ב

 

נטילת לולב בבית המקדש

 

 

עבודת הכנה

 

ויקרא כ"ג, מ'

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף

עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה אלוקיכם שבעת ימים.

 

1. הפסוק פותח במילים "ולקחתם לכם ביום הראשון", ומזה משתמע שמצוות "ארבעת המינים" קיימת רק ביום הראשון של החג, אך מאידך הפסוק חותם ב"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". האם אין סתירה בין "ביום הראשון" לבין "שבעת ימים"?

 

ענה בעזרת המקור שלפניך:

 

 

תורת כוהנים

"לפני ה' אלוקיכם" (בבית המקדש) - שבעת ימים, ולא ב"גבולין" 

(בשאר המקומות) כל שבעה (אלא ביום הראשון בלבד).

 

2. הסבר את דברי "תורת כוהנים" בעזרת המילים שבפסוק "לכם" 

 

3. כמה ימים מתוך  7 ימי חג הסוכות אנו מקיימים את מצוות "נטילת.לולב"?

 

4. האם אין מעשינו כיום סותרים את דברי המדרש שלמעלה שאמר "ולא בגבולין כל שבעה"?

 

המשנה

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד.

משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי

שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש,

ושיהא "יום הינף" כולו אסור.

 

ביאור

בראשונה: בזמן שבית המקדש היה קיים.

שבעה: שבעת ימי חג הסוכות (בהגבלה שנלמד בפרק ד', משנה ב')

התקין... שבעה: פרט לשבת שבתוך החג.

יום הינף: יום ט"ז בניסן, שבו הניפו את העומר והקריבוהו בזמן המקדש.

כולו אסור: עד הלילה (שלא כבזמן המקדש, שה"חדש" היה מותר מיד אחרי הקרבת ה"עומר" בבוקר).

 

5.       השלם את הטבלה:

 

 

 

התקופה

מספר ימי הנטילה

 

 

במקדש

במדינה

 

א.

 

בראשונה

ימים

דכתיב ושמחתם  ---     --------שבעת ימים

יום אחד

דכתיב ולקחתם -----------

ב.

משחרב בית המקדש

 

זכר ל -----------

 

 

ירמיהו ל' פסוק י"ז

כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך, נאם ה', כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה.

 

6. המילים שבסוף הפסוק, "ציון היא, דורש אין לה", מביעות מורת רוח על שאין מתעניינים בגורלה של ירושלים. ממילים אלו למדו חכמינו שאנו צריכים לעשות פעולות מיוחדות כדי שנזכור את ירושלים ואת המקדש.

 

האם מוכרות לך פעולות שאנו עושים כדי לקיים מטרה זו? חקור וכתוב.

 

 

מדוע יום הינף אסור?

 

 

גמרא, סוכה דף מ"א, עמוד א'

מאי טעמא (למה רבן יוחנן בן זכאי אסר את ה"חדש" עד הלילה)?

(כי בעזרת ה') מהרה ייבנה המקדש (ואז הרי חייבים להמתין עד

הקרבת ה"עומר" כדי לאכול מן ה"חדש"),

ויאמרו (האנשים בטעות):

אשתקד, האם לא אכלנו מן הבוקר?! עכשיו גם נאכל!

(והם אינם יודעים שכעת הדין שונה, וצריך להמתין להקרבתו).

 

 

גמרא, סוכה דף כ"ח, עמוד א'

שמונים תלמידים היו לו, להלל הזקן,

...קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי.

אמרו עליו, על רבן יוחנן בן זכאי,

שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה

ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים, תקופות וגימטריאות, שיחת

מלאכי השרת ושיחת שדים...

לקיים מה שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא"

 (משלי ח', כ"א).

 

 

 

פרק ג', משנה י"ג

 

נטילת לולב בשבת בבית המקדש

 

הקדמה

 בזמן בית המקדש נטלו לולב גם בשבת. אחד מדיני שבת אוסר להוציא חפצים מן הבית לרשות הרבים אם אין עירוב. כדי שלא להוציא את הלולב היו משאירים אותו בבית הכנסת. וכך מתארת המשנה:

 

 

המשנה

יום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת,

כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת.

למחרת משכימין ובאין; כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו.

ושאר ימי החג - אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו.

 

ביאור

מוליכין: ביום שישי, לפני כניסת השבת, כדי שלא יוציאו בשבת את הלולב.

למחרת: ביום השבת.

מכיר את שלו: מזהה את הלולב שלו.

ונוטלו: ומקיים בו מצוות "נטילת לולב", בשלו ולא בשל חברו.

 

 

מדוע צריך לקחת את הלולב שלו?

 

גמרא, סוכה דף מ"א, עמוד ב'

מנא הני מילי (=מנין למדנו שביום הראשון צריך שיהיה שלו דווקא)?

דתנו רבנן: "לכם" - משלכם, להוציא (=לאסור) את השאול ואת הגזול.

 

 

נטילת לולב בשבת

 

רמב"ם, הלכות לולב פרק ז', הלכה ט"ז

בזמן שבית המקדש היה קיים, היה לולב ניטל ביום הראשון שחל להיות בשבת,

ומשחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול את הלולב בשבת ביום הראשון.

 

1. עיין שוב במקורות שלמעלה, וענה:

א. באילו ימים מימי החג אפשר לקיים מצוות "נטילת לולב" גם בלולב

שאול?

 

ב. משנתנו מתירה נטילת לולב בשבת; האם היא מתייחסת לזמננו או לזמן שבית המקדש היה קיים?

 

 

איך אפשר ליטול לולב של אחרים?

 

2. עיין במשנה ד' שבפרק ד', ומצא דרך לצאת ידי חובה בלולב שמישהו

אחר קנה גם ביום הראשון של החג. לעזרתך גם המקור שלפניך:

 

 

תוספתא, סוכה פרק ב', הלכה י"ג

מעשה ברבן גמליאל וזקנים, שהיו באים בספינה, ולא היה עמהם לולב. לקח (=קנה) רבן גמליאל לולב בדינר זהב. כיוון (=לאחר) שיצא בו ידי חובתו, נתנו במתנה לחברו, וחברו לחברו, עד שיצאו כולן ידי חובתן, והחזירוהו לו.

 

3. השלם את הטבלה:

 

 

ביום טוב ראשון

בשאר ימי החג

 

הדין

הטעם

הדין

הטעם

1

גזול

 

"לכם" -משלכם

 

מצווה הבאה___________

2

שאול

פסול

 

 

מדרבנן, ואין צורך שיהיה שלו

3

נתנו במתנה

 

 

כשר