לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מעשה באבידת בת מלך

ההדיר: יהודה איזנברג

סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב

מעשה באבידת בת מלך

 

מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת הייתה חשובה בעיניו מאוד, והיה מחבבה ביותר והיה משתעשע עמה מאוד. פעם אחת היה מתוועד עמה ביחד באיזה יום, ונעשה ברוגז עליה, ונזרק מפיו דבור: שהלא טוב ייקח אותך (דער ניט גוטער זאל דיך נעמען).
 
בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצטער מאוד, והלך לבקשה אנה ואנה. עמד השני למלכות, מחמת שראה שהמלך מצטער מאוד, וביקש שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה. והיה מבקשה מאוד זמן מרבה מאוד עד שמצאה.
 
 
 
עתה מספר איך בקשה עד שמצאה
 
היה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות ובשדות וביערים, והיה מבקשה זמן רב מאוד. והיה הולך במדבר, וראה שביל אחד מן הצד, והיה מיישב עצמו: באשר שאני הולך כל-כך זמן רב במדבר ואיני יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב; והיה הולך זמן רב. אחר-כך ראה מבצר, וכמה חילות היו עומדים שם סביבו, והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאוד עם החילות. והיה מתיירא מפני החילות, פן לא יניחוהו להיכנס והיה מיישב עצמו: אלך ואנסה.
 
השאיר הסוס, והלך למבצר, והיו מניחים אותו, ולא עכבוהו כלל. והיה הולך מחדר לחדר בלי עיכוב, ובא לפלטין אחד, וראה שיושב שם המלך בעטרה, וכמה חילות שם, וכמה משוררים בכלים לפניו. והיה שם נאה ויפה מאוד.
 
לא המלך, ולא אחד מהם לא שאלוהו כלל מה מעשיו. וראה שם מעדנים ומאכלים טובים, ועמד ואכל, והלך ושכב בזוית לראות מה יעשה שם. וראה שהמלך צווה להביא המלכה, והלכו להביא אותה. והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה, והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאוד, באשר שהביאו את המלכה, והעמידו לה כסא, והושיבוה אצלו. והיא הייתה בת המלך, והשני למלכות ראה והכירה.
 
אחר-כך הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזוית, והכירה אותו. ועמדה מכיסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו:
- האתה מכיר אותי?
השיב לה: הן, אני מכיר אותך; את היא בת המלך שנאבדה.
שאל אותה: איך באת לכאן?
והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו הדבור ההוא, וכאן, המקום הזה, הוא לא טוב. וסיפר לה, שאביה מצטער מאוד, ושהוא מבקשה כמה שנים.
שאל אותה: איך אני יכול להוציא אותך?
אמרה לו: אי- אפשר לך להוציא אותי, כי אם כשתבחר מקום, ותשב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה לך פנאי, תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי, ותתענה, וביום האחרון מהשנה תתענה ולא תישן מעת לעת.
 
הלך ועשה כן. ובסוף השנה, ביום האחרון, היה מתענה ולא היה ישן, ועמד והלך לשם. והיה רואה אילן, ועליו גדלים תפוחים נאים מאוד, והיה מתאווה לעיניו מאוד, ועמד ואכל.
 
תכף שאכל התפוח, נפל וחטפו שנה, והיה ישן זמן מרובה מאוד. והיה המשרת מעיר אותו, ולא היה נעור כלל. אחר-כך הקיץ משנתו ושאל למשרת: היכן אני בעולם? וספר לו המשרת המעשה, ואמר לו: אתה ישן זמן מרובה מאוד, זה כמה שנים, ואני הייתי מתפרנס מהפירות.
 
היה מצער עצמו מאוד, והלך לשם ומצא אותה, והייתה מצטערת מאוד.
אמרה לו: אלו באת באותו היום, היית מוציא אותי מכאן, ובשביל יום אחד אבדת. אמנם שלא לאכול הוא דבר קשה מאוד, בפרט ביום האחרון, אז מתגבר היצר הרע מאוד.
 
בכן תשוב לבחור לך מקום, ותשב גם-כן שנה, וביום האחרון תהיה רשאי לאכול, רק שלא תישן, ולא תשתה יין כדי שלא תישן, כי העיקר הוא השינה.
 
הלך ועשה כן. ביום האחרון היה הולך לשם, וראה מעין זורם, והמראה אדום, והריח של יין. ושאל את המשרת: הראית שזה מעין, וראוי שיהיה בו מים, והמראה אדמומית והריח של יין? והלך וטעם מהמעין, ונפל וישן מיד כמה שנים, עד שבעים שנה.
 
היו הולכים חילות רבות עם החפצים השייכים להם ונוסעים אחריהם. והמשרת התחבא מן החילות. אחר-כך נסעה מרכבה ועגלות-צב, ושם ישבה בת המלך. ועמדה אצלו, וירדה וישבה אצלו, והכירה אותו והייתה מנערת אותו מאוד, ולא ננער.
 
התחילה לקבול עליו, אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות גדולות מאוד שהיו לו זה כמה וכמה שנים כדי להוציא אותי, ובשביל אותו היום שהיה יכול להוציאני - אבדו, והייתה בוכה מאוד על זה, כי יש רחמנות גדולה עליו ועלי, שכל-כך הרבה זמן אני כאן, ואיני יכולה לצאת.
 
אחר-כך לקחה מטפחת מעל ראשה, וכתבה עליו בדמעות, והניחה אצלו. ועלתה וישבה במרכבתה, ונסעה משם.
אחר-כך הקיץ ושאל את המשרת: היכן אני בעולם? סיפר לו כל המעשה, שחילות רבות הלכו שם, ושהייתה כאן מרכבה, ושהייתה בוכה עליו וצועקת שיש רחמנות עליו ועליה. בתוך כך הציץ וראה, שהמטפחת מונחת אצלו.
שאל: מאין זה?
השיב לו שהיא כתבה עליו בדמעות.
 
לקחה והרים אותה כנגד השמש, והתחיל לראות האותיות, וקרא מה שכתוב שם כל קובלנתה וצעקתה, ושכעת איננה במבצר. ושיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני. והשאיר את המשרת והניחו, והלך לבדו לבקשה.
 
הלך כמה שנים לבקשה, והתיישב בדעתו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות, כי היה בקי במפת העולם. ועל כן אלך למדבריות. והלך לבקשה במדבריות כמה וכמה שנים.
 
אחר-כך ראה אדם גדול מאוד, שאינו אנושי כלל שיהיה אדם גדול כל- כך. ונשא האיש אילן גדול, שבישוב אין בנמצא אילן גדול כזה. ואותו האיש שאל אותו:
- מי אתה?
אמר לו: אני אדם.
תמה ואמר: כל-כך הרבה זמן אני במדבר, ולא ראיתי מעולם בכאן אדם.
סיפר לו כל המעשה, ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות.
אמר לו: בודאי אינו בנמצא כלל. ודחה אותו ואמר לו, שהשיאו את דעתו בדבר שטות, כי בודאי אינו נמצא כלל.
התחיל לבכות מאוד, כי בודאי בהכרח הוא נמצא באיזה מקום. וזה דחה אותו ואמר כי בודאי דבר שטות אמרו לפניו. והשני למלכות אמר, שבודאי יש.
 
אמר לו האדם המשונה: לדעתי היא שטות, אך מחמת שאתה מתעקש, הנה אני ממונה על כל החיות, אעשה למענך ואקרא לכל החיות, כי הם רצים בכל העולם, אולי תדע אחת מהם מהר ומבצר.
 
קרא את כולם מקטן ועד גדול, כל החיות, ושאל אותם, וכולם השיבו שלא ראו.
אמר לו: ראה ששטות ספרו לפניך; אם תשמע, שוב לאחוריך, כי בודאי לא תמצא, כי איננו בעולם.
והוא הפציר מאוד ואמר, שבהכרח הוא בנמצא בודאי.
אמר לו: הנה במדבר נמצא אחי, והוא ממונה על כל העופות, ואולי יודעים הם, מחמת שהם פורחים באוויר בגובה, אולי ראו הר ומבצר. לך אליו ותאמר לו, שאני שלחתי אותך אליו.
 
הלך כמה וכמה שנים לבקשו, ומצא שוב אדם גדול מאוד, ונשא גם-כן אילן גדול. ושאל אותו גם-כן, והשיב לו כל המעשה, ושאחיו שלחו אליו. וגם הוא דחה אותו, כי בודאי אינו בנמצא. והוא הפציר בו גם-כן.
אמר לו: הנה אני ממונה על כל העופות; אקרא אותם, אולי יודעים הם.
 
קרא כל העופות, ושאל את כולם מקטן ועד גדול, והשיבו שאינם יודעים מהר ומבצר.
אמר לו: הלא אתה רואה שבודאי איננו בעולם, אם תשמע לי, שוב לאחוריך, כי בודאי איננו. והוא מפציר בו ואומר, שבודאי ישנו בעולם.
אמר לו: להלן במדבר נמצא אחי, שממונה על כל הרוחות, והם רצים בכל העולם, אולי יודעים הם.
 
הלך כמה וכמה שנים לבקש, ומצא אדם גדול, ונשא גם-כן אילן גדול, ושאל אותו, והשיב לו כל המעשה, ודחה אותו גם-כן. והוא הפציר בו גם-כן.
אמר לו (האדם השלישי הזה לשני למלכות): שלמענו יקרא שיבואו כל הרוחות וישאל אותם. קרא אותם, ובאו כל הרוחות, ושאל את כולם, ולא ידעו שום אחד מהם מהר ומבצר הנ"ל.
אמר לו: הלא אתה רואה ששטות סיפרו לך. התחיל לבכות מאוד ואמר: אני יודע שישנו בודאי. בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד. כעס עליו הממונה: מדוע נתאחרת לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל הרוחות, ולמה לא באת עימהם?
השיב לו: נתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות. שמח מאוד ושאל הממונה את הרוח: מהם הדברים שהם יקרים שם?
אמר לו שכל הדברים הם שם ביוקר גדול.
אמר הממונה על הרוחות: באשר שזה זמן גדול כל-כך שאתה מבקשה, וכמה יגיעות היו לך, ואולי יהיה לך עתה מניעה מחמת ממון, על כן אני נותן לך כלי, כשתושיט ידך לתוכה תקבל משם מעות. וגזר על הרוח, שיוליך אותו לשם.
 
באה רוח סערה ונשאה אותו לשם, והביאה אותו אל שער, והיו עומדים שם חילות, שלא הניחו להיכנס אל העיר. הושיט ידו אל הכלי, לקח מעות, ושיחד אותם, ונכנס לתוך העיר. הייתה העיר נאה. הלך אל גביר ושכר לו מזונות, כי צריך לשהות שם, כי צריך לשום שכל וחכמה להוציאה.
 
איך שהוציאה לא סיפר.
ובסוף הוציאה.