לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מעשה בבערגיר ועני

סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב

ההדיר: יהודה איזנברג

תוכן המאמר:
הבערגיר וחלומו
חטיפת אשת הבערגיר והצלתה
הולדת בן ובת
העני נעשה קיסר
גירושו של הבחור
הבחור ניצל במדבר
ניסיונות לשדך את בת הקיסר
בן הבערגיר, מוכר את סודו
רוצח על הים
הרוצח ובת הקיסר
במדבר עם הבחור
בבית הקיסר
הקיסרית שולטת במדינה
הקיסר מגיע למדבר
כתב בת הקיסר
חזרה לעיר המלוכה

מעשה בבערגיר ועני

 

הבערגיר וחלומו
פעם אחת היה בערגיר [סוחר גדול], והיה עשיר מופלג מאוד. והיו לו סחורות רבות מאוד. והיו השטרות והמכתבים שלו הולכים בכל העולם, והיה לו כל טוב. ולמטה ממנו היה דר עני אחד, שהיה עני גדול מאוד, והיה ההיפך מן הבערגיר העשיר. ושניהם היו חשוכי-בנים.
 
פעם אחד חלם הבערגיר, שבאו אנשים ועשו חבילות חבילות. שאל אותם: מה אתם עושים? השיבו: לשאת הכל אל העני. חרה לו מאוד מאוד על שהם רוצים לשאת כל הונו מביתו אל העני. ולכעוס עליהם אי-אפשר, שהם אנשים רבים. והם עשו חבילות חבילות מכל אשר היה לו, מסחורותיו והונו ורכושו, ונשאו הכל כאשר לכל אל בית העני, ולא השאירו כלום בביתו, כי אם דפנות הבית ריקם. וחרה לו מאוד מאוד. והקיץ, וירא והנה חלום. ואף שראה שהוא חלום, וברוך השם הכל אצלו, אף-על-פי-כן היה לבו נוקפו מאוד, וחרה לו מאוד על דבר החלום, ולא היה יכול לשכוח את דבר החלום.
 
והבערגיר היה רגיל להשגיח העני וזוגתו, ולתת להם מסת-ידו. ועכשיו, אחר החלום, נתן להם יותר מאשר קודם. אך בכל עת שהיו באים לביתו, העני או אשתו, היו משתנים פניו, ונבהל מפניהם מחמת החלום שזכר. והם, העני עם אשתו, היו רגילים לפרקים אצלו, והיו אצלו נכנסים ויוצאים.
 
פעם אחת באה אצלו אשת העני, ונתן לה מה שנתן, ונשתנתה צורתו ונבהל ונשתומם מאוד. שאלה אותו העניה: אבקש מחילה מכבודכם, תגידו לי מה זאת, שבכל עת אשר אנו באים אצלכם, משתנים פניכם מאוד? סיפר לה כל אותו החלום, ושמאותו היום לבו נוקפו מאוד. השיבה לו: האם היה החלום בלילה פלונית? השיב לה: הן, ומה בזה? השיבה לו: באותו הלילה חלמתי גם-כן שאני עשירה גדולה, ובאו אנשים לתוך ביתי, ועשו חבילות חבילות. ושאלתים: להיכן אתם נושאים? השיבו: אל אותו העני, היינו להבערגיר, שקראוהו עכשיו עני. על כן מה אתה משגיח על חלום, הלא אף אני בחלומי?
 
והוא נבהל ונשתומם עכשיו יותר ויותר על ששמע עוד את חלומה, שהדבר נראה, שיישאו עשירותו ורכושו אצל העני, ודלותו של העני יישאו אליו, ונבהל מאוד מאוד.
 
חטיפת אשת הבערגיר והצלתה
ויהי היום, ונסעה אשת הבערגיר בעגלות-צב לטייל, ולקחה עמה רעותיה, וגם את אשת העני עמם. ונסעו לטייל והנה עבר גנרל וחילו. פינו את הדרך בשבילו. עבר החיל, וירא שנוסעים נשים, וצווה שיוציאו אחת מן הנשים. הלכו והוציאו את אשת העני, וחטפו אותה בתוך עגלת-צב של הגנרל, ולקחה ונסע עמה למדינתו.
 
והיא הייתה יראת שמים, ולא רצתה לשמוע לו כלל, והייתה בוכה מאוד, והיו מבקשים ומפתים אותה, והיא הייתה יראת שמים ביותר.
 
הם שבו לביתם מן הטיול, והנה נלקחה העניה. והיה העני מתאבל ובוכה ומתמרמר מאוד מאוד על אשתו תמיד.
 
פעם אחת עבר הבערגיר אצל בית העני, שמע שהוא בוכה ומתמרמר מאוד מאוד. נכנס ושאלו: מה אתה מתמרמר ובוכה כל-כך? השיבו: וכי לא אבכה? ומה נשאר לי? יש שנשאר להם עשירות, או בנים. אני אין לי כלום, וגם אשתי נלקחה ממני, ומה נשאר לי?
 
נכמר לבו של הבערגיר על העני, ונתעוררו רחמיו עליו מאוד מאוד מגודל המרירות שראה בו, והלך ועשה דבר פזיז, ובאמת היה זה שיגעון: שאל באיזה מדינה דר הגנרל, ונסע לשם והלך לבית הגנרל. ושם עומדים משמרות, והוא הלך בבהלה גדולה, ולא השגיח במשמרות, וגם המשמרות נבהלו מאוד מחמת שראו פתאום בן-אדם אצלם מבוהל מאוד, ונבהלו מאוד איפה בא זה לכאן. ומחמת הבהלה הניחוהו, ועבר על פני כל המשמרות, עד שנכנס לבית הגנרל, למקום שהייתה שוכבת שם. בא והקיצה ואמר לה: - בואי. וראתה אותו ונבהלה. ואמר לה: תכף בואי עמי. והלכה עמו, ועברו גם עתה על כל המשמרות, עד שיצאו.
 
נבהל, ונזכר מה שעשה, והבין שבודאי תכף יהיה רעש גדול. וכן היה, שנעשה שם תכף רעש גדול אצל הגנרל. הלך והטמין עצמו בבור אחד שהיה עם מי גשמים, עד שיעבור הרעש. ושהה שם עמה שני ימים בתוך הבור. ראתה האשה גודל מסירות הנפש שהיה לו בשבילה, והצרות שסובל בשבילה, ונשבעה בה', שכל המזל שיש לה - אפשר יש לה איזה מזל, איזה גדולה והצלחה - שכל ההצלחה שלה לא תהיה נמנעת מאתו. ואם ירצה ליקח לעצמו כל ההצלחה והגדולה שלה, והיא תישאר כמקודם, לא תימנע ממנו כלל. ואיך מוצאים שם עדות? לקחה את הבור לעדות.
 
אחר שני ימים יצא עמה משם והלך הלאה, והיה הולך ובא עמה הלאה הלאה. והבין שגם שם מחפשים אחריו. והלך עוד, והחביא עצמו עמה בתוך מקווה, ונזכרה שוב בגודל המסירות נפש והצרה שסובל בשבילה, ונשבעה עוד הפעם, ולקחה את המקווה לעדות.
 
היו שם שני ימים, ויצאו והלכו הלאה. וכן היה כמה פעמים, שהחביא עצמו עמה במקומות אחרים כיוצא באלו: בשבעה מקומות של מים, והם: בור ומקווה, אגמים ומעין, נחלים ונהרות וימים. ובכל מקום ומקום שהיו נחבאים שם, נזכרה במסירות נפשו וצרתו בשבילה, ונשבעה לו, ולקחה את המקום לעדות. הלכו ובאו, והיו מחביאים עצמם בכל פעם במחבואות, עד שבאו על הים.
 
כשבאו לים, והוא היה סוחר גדול, והיה מכיר הדרכים על הים, וחתך עצמו לבוא למדינתו, עד שעבר ובא לביתו עם אשת העני, והשיבה לעני, והיה שמחה גדולה שם.
 
הולדת בן ובת
הבערגיר, בשכר שעשה דבר כזה, וגם עמד בניסיון עמה, נפקד ונולד לו באותה שנה בן זכר. והיא גם היא, אשת העני, בשכר שעמדה בניסיון כזה עם הגנרל, וגם עמו, זכתה גם-כן וילדה נקבה.
 
והייתה הילדה יפת תואר מאוד מאוד, שלא היה יופיה ממין האדם כלל, כי בין בני-אדם לא נמצא יופי כזה. והיו העולם אומרים: הלוואי שתגדל (כי חידוש נפלא כזה קשה שיגדל), כי היה יופייה ותפארתה מופלגים מאוד מאוד, שלא נראה כזאת בעולם כלל. והיו העולם באים ונכנסים לראותה, והיו משתוממים מאוד על גודל יופייה, והיו נותנים לה מתנות מחמת חיבה, עד שנתעשר העני.
 
והבערגיר, עלה בדעתו, שישתדך עם העני מגודל יופייה, שהיה חידוש כזה. אמר בלבו: אפשר על זה הראה החלום, שנושאים את שלו לעני, ומהעני נושאים אצלו. שישתדכו יחד, ויתערבו יחד על ידי השידוך.
 
פעם אחת באה אשת העני אצלו, ואמר לה דעתו, שרצונו להשתדך עמה, ואפשר בזה יתקיים החלום. השיבה לו: גם אני חשבתי זאת, אך לא הייתה לי העזה לדבר מזה, שאני אשתדך עמכם. אך אם אתם רוצים בודאי אני מוכנה, ולא אמנע מכם, כי כבר נשבעתי, שכל טובי והצלחתי לא ימנע מכם.
 
העני נעשה קיסר
הבן והבת למדו שניהם בחדר אחד לשונות ושאר לימודים. והיו באים שרים לראותה, והוטבה בעיניהם מאוד, והיה יופייה חידוש גדול ביניהם, כי לא היה יופי אנושי כלל. ומגודל יופייה בא על דעת השרים להשתדך עם העני הזה. כל שר שהיה לו בן, חשק להתחתן עמה. אך אין נאה להם להתחתן עם אדם פשוט, על כן הוכרחו להשתדל לגדל את האיש הזה. והשתדלו שיעבוד אצל הקיסר. ונעשה מתחלה קצין. ואחר-כך העלוהו למעלה למעלה, כי השתדלו להגביהו במהרה, עד שנעשה גנרל. והיו חפצים השרים להשתדך עמו, אך היו רבים קופצים על זה, כי כמה שרים באו על זה ועסקו בזה להגביהו, וגם כי לא היה אפשר לו להתחתן מחמת הבערגיר, שכבר היו מדברים להשתדך עמו.
 
והעני הזה, שנעשה גנרל, היה מצליח יותר ויותר. והיה שולח אותו הקיסר למלחמה, והצליח מאוד בכל פעם. והיה הולך ומצליח מאוד, עד אשר מת הקיסר.
 
התייעצו כל בני המדינה לעשות אותו לקיסר, ונתקבצו כל השרים והסכימו כולם, שהוא יהיה קיסר, ונעשה העני קיסר. והיה לוחם מלחמות, והיה מצליח מאוד, וכבש מדינות, והיה לוחם ומצליח וכובש והולך, עד ששאר המדינות התייעצו למסור עצמם תחת ידו ברצון, כי ראו הצלחתו הגדולה, שכל היופי של העולם וכל המזל של העולם אצלו. על כן נתקבצו כל המלכים והסכימו, שהוא יהיה קיסר על כל העולם, ונתנו לו כתב באותיות של זהב.
 
הקיסר הזה מאן עתה להשתדך עם הבערגיר, כי אין נאה לקיסר להשתדך עם בערגיר; ואשתו הקיסרית לא זזה מן הבערגיר כלל.
 
וירא הקיסר, שאי אפשר לו לעשות שידוך אחר נגד הבערגיר, ובפרט שאשתו מחזקת עמו מאוד מאוד, על כן חשב מחשבות על הבערגיר. בתחילה ראה לחסרו, והשתדל בתחבולות, כאלו אין הדבר בא ממנו לגרום לו הפסד. והקיסר בוודאי יכול לעשות כזאת.
 
גירושו של הבחור
והיו מפסידים ומחסרים אותו, עד שנתדלדל ונעשה עני גמור. והיא, הקיסרית הייתה מחזקת עמו תמיד. אחר-כך ראה הקיסר שכל זמן שבן הבערגיר קיים, אי אפשר לו לעשות שידוך אחר. והשתדל להעביר את הבחור של הבערגיר. וחשב מחשבות להעבירו, וגלגל עליו עלילות, והושיב עליו שופטים.
 
השופטים הבינו, שרצון הקיסר להעבירו מן העולם, ושפטו להניחו בשק ולהשליכו לים. והקיסרית, היה לבה דווה מאוד על זה, אך גם קיסרית, אי-אפשר לה לעשות כנגד הקיסר. מה עשתה? הלכה אל הממונים, שהיו ממונים להשליכו לים, ובאתה אצלם, ונפלה לפני רגלם, והתחננה מאוד, שיעשו למענה להניחו, כי למה הוא חייב מיתה? ובקשה מהם מאוד, שייקחו שבוי אחר מחויב מיתה להשליכו לים, ויניחו את הבחור. ופעלה בקשתה אצלם, ונשבעו לה שיניחוהו. וכן עשו. לקחו איש אחר והשליכוהו לים, ואותו הניחו, ואמרו לו: לך לך, והלך לו. והבחור הזה כבר היה בר- דעת, והלך לו.
 
קודם לזה הלכה הקיסרית וקראה לבתה ואמרה לה: בתי, דעי שהבן של הבערגיר הוא החתן שלך. וספרה לה כל מה שעבר עליה, איך הבערגיר מסר נפשו בשבילי, והיה עמי בשבעה מקומות, ונשבעתי לו בה', שכל טובי לא אמנע ממנו. ולקחתי אותן השבעה מקומות לעדות, שהם: בור ומקווה וכו'. ועתה, הנה את היא כל טובתי ומזלי והצלחתי, ובודאי את שלו, ובנו הוא החתן שלך. ואביך מחמת גסותו רוצה להרגו חינם. וכבר השתדלתי להצילו ופעלתי שיניחוהו, על כן תדעי, שהוא החתן שלך, ואל תתרצי עם אחר בעולם כלל.
 
נתקבלו דברי אמה בעיניה, כי גם היא הייתה יראת-שמים, והשיבה, שבודאי תקים כך.
 
הלכה הבת ושלחה כתב אל בן הבערגיר אל התפיסה, שהיא מחזקת עצמה בו, והוא החתן שלה. ושלחה לו מפה, וציירה בה כל המקומות שנחבאה אמה עם אביו, שהם השבעה עדויות: בור ומקווה וכו', שציירה בו כמו בור ומקווה וכו', והזהירה אותו מאוד מאוד, שישמור הכתב הזה, וחתמה שמה למטה.
 
הבחור ניצל במדבר
הבחור, אחר שניצל מיד אותם שהיה ממונים להשליכו לים, הלך ועבר בארץ, עד שבא אל הים, וישב בספינה, ועבר בים, ובאה רוח סערה גדולה, ונשאה הספינה אל חוף אחד שהיה שם מדבר. ומגודל הסערה נשברה הספינה, אך האנשים שבה ניצלו ויצאו על היבשה.
 
היו במדבר, וילכו כל אחד ואחד לבקש לו אוכל לנפשו, כי באותו המקום לא היו רגילים הספינות לבוא לשם, כי היה מדבר, ועל כן לא היו מצפים שם לספינה לשוב למקומם. והלכו שם במדבר לבקש אוכל, ונתפזרו הנה והנה כל אחד ואחד.
 
הלך הבחור במדבר, והיה הולך והולך, עד שנתרחק מן החוף; ורצה לשוב, ולא יכול; וכל מה שרצה לשוב, נתרחק יותר ויותר, עד שראה שאי אפשר לו לשוב, וילך באשר ילך. והלך שם במדבר, והיה בידו קשת שהיה מציל עצמו מן החיות הרעות שבמדבר. ומצא שם דברים לאכול, והיה הולך והולך, עד אשר יצא מן המדבר ובא למקום פנוי, והיו שם מים ואילנות של פירות, והיה אוכל מן הפירות ושותה מן המים.
 
נתיישב בדעתו לחיות שם מספר ימי חייו. כי קשה לו לשוב אל הישוב, ומי יודע אם יגיע אם יניח המקום הזה וילך לו?! על כן היה בדעתו לישב שם ולחיות שם ימי חייו, מאחר שטוב לו: היו לו פירות לאכול ומים לשתות, ולפעמים היה יוצא ורובה בקשתו ארנבת או צבי, והיה לו בשר לאכול. גם היה צד לעצמו דגים, כי היה שם דגים טובים מאוד בתוך המים, וייטב בעיניו לבלות שם ימי חייו. 
 
ניסיונות לשדך את בת הקיסר
הקיסר היה סבור, שנתקיים המשפט בבן הבערגיר, ושוב איננו בעולם, כעת יוכל לשדך בתו. והתחילו לדבר לה שידוכים עם מלך פלוני ועם מלך פלוני. ועשה לה חצר כראוי, וישבה שם, ולקחה לעצמה בנות שרים להיות לה לרעותיה, והייתה מנגנת בכלי- שיר, וכל מה שהיו מדברים לה שידוכים, הייתה משיבה שיבוא המשודך בעצמו. והיא הייתה בקיאה מאוד בחכמת השיר, ועשתה באמנות מקום שיבוא המשודך ויעמוד נגדה, וידבר דברי שיר של חשק, כדרך שמדבר החשוק לחשוקתו דברי חיבה.
 
היו באים מלכים להשתדך, ועלו לאותו מקום, והיו מדברים כל אחד ואחד שיר שלו. לקצתם שלחה תשובה על ידי רעותיה, גם-כן בדרך שיר וחיבה, ולקצת, שנראו לה יותר, השיבה בעצמה, והרימה קולה בשיר, והשיבה לו גם-כן דברי חיבה. לקצת, שנראו לה עוד יותר, הייתה מראה עצמה פנים אל פנים, והשיבה דברי שיר וחיבה. ולכולם סיימה בסוף, "אבל לא עברו עליך המימות". ולא היה מי שהבין כוונתה.
 
כשהייתה מראה פניה, היו נופלים מגודל יופייה, והיו קצת נשארים חלשות, וקצתם השתגעו מחמת חולי האהבה, מגודל יופייה שהיה מופלג מאוד מאוד. ואף-על-פי שנשתגעו ונשארו חלשות, עם כל זאת היו באים מלכים להשתדך עמה, ולכולם השיבה אותה תשובה.
 
בן הבערגיר מוכר את סודו
בן הבערגיר עשה לעצמו מקום לישב בו. והיה יכול לנגן, ויודע חכמת השיר. והיה בוחר לו עצים, שראויים לעשות מהם כלי-שיר, ועשה לעצמו כלי-שיר, ומהגידים של החיות עשה לו מיתרים, והיה מנגן ומשורר לעצמו. והיה לוקח הכתב שהיה לו, ששלחה לו בת הקיסר, והיה משורר ומנגן ונזכר בכל המאורעות שהיו לו, ואיך אביו היה בערגיר, ועתה הושלך לכאן. והלך ולקח הכתב, ועשה לו סימן באילן אחד, ועשה שם מקום, וטמן שם הכתב, וישב שם איזה זמן.
 
פעם אחד היתה סערה גדולה, ושברה את כל האילנות שהיו עומדים שם, ולא היה יכול להכיר האילן שטמן בו הכתב. והיה בוכה ומצטער על זה מאוד מאוד, וראה שאם ישב כאן, בודאי ישתגע מגודל הצער שהיה קשה עליו מאוד. נתיישב בלבו, שמוכרח לילך הלאה, ויעבור עליו מה, כי בלא זאת הוא מסוכן מאוד מגודל הצער. לקח לו בשר ופירות בתוך שקו, וילך באשר ילך, ועשה לעצמו סימנים במקום שיצא משם.
 
היה הולך עד שבא אל ישוב. שאל: איזה מדינה היא זאת? השיבו לו. שאל אם נשמע כאן מאותו הקיסר. השיבו לו: הן. ושאל אם נשמע כאן מבתו יפת-התואר; השיבו לו: הן, אך אי-אפשר להשתדך עמה. נתיישב בדעתו: מאחר שאי-אפשר לו לבוא אל בת הקיסר, הלך אל המלך של אותו המדינה וסיפר לו כל לבו, ושהוא החתן שלה, ובשבילו אינה רוצה להשתדך עם אחר. ומאחר שאי-אפשר לו לבוא לשם, הוא מוסר לו את כל הסימנים שבידו, דהיינו השבעה מימות, ושהמלך ילך לשם וישתדך עמה, וייתן לו מעות בעד זה. הכיר המלך שדבריו כנים, כי אי-אפשר לבדות זאת מן הלב, והוטב הדבר בעיניו.
 
התיישב המלך בלבו: אם יביא אותה לכאן, ואותו הבחור יהיה פה, אין הדבר טוב לפניו. ולהורגו קשה בעיניו, כי מדוע יהרוג אותו על הטובה שעשה לו?! בכן נתיישב לשולחו למרחק מאתיים פרסאות. חרה הדבר מאוד בעיני הבן על אשר הוא משלחו בעד טובה כזו שעשה לו. הלך שם אל מלך אחר, וסיפר לו גם-כן את סיפורו, ומסר לו כל הסימנים. ולשני הוסיף סימן נוסף, וציוה עליו וזרזו, שיסע תכף, אולי יוכל להקדים את חברו, וגם אפילו אם לא יקדימו, יש לו סימן יותר מחברו.
 
השני התיישב בלבו כמו הראשון, ושלח את הבן למרחק מאתים פרסאות. וחרה לו גם-כן מאוד, וילך אל השלישי, ולשלישי מסר עוד סימנים מובהקים ביותר.
 
וילך ויסע תכף המלך הראשון, ובא למקום בת הקיסר, ועשה לו שיר, ושיבץ בתוך השיר על-פי החכמה הזו כל אותם המקומות, דהיינו שבעה העדים. אך על-פי השיר נזדמן לו, שלא סדרם כסדר המקומות, כי כן הגיע לו על- פי חכמת השיר. ובא לשם, והגיד השיר. כשמוע בת הקיסר המקומות, נפלא בעיניה, ונראה לה שמוכרח שזהו בן גילה, רק היה קשה בעיניה שלא סידרם כסדר. אך אף-על-פי-כן חשבה בדעתה, אולי מחמת חכמת משקל השיר בא לו זה הסדר, והוסכם בלבה, שזה הוא. וכתבה לו, שהיא משודכת לו. ונעשה שמחה ורעש, שנמצא לה בן גילה, והכינו החתונה.
 
בתוך כך בא השני, והיה רץ גם-כן לשם. ואמרו לו שכבר היא משודכת. ולא השגיח בזה, ואמר שאף-על-פי-כן יש לו דבר שיגיד לה שבודאי יפעל. ובא והגיד שירו, וסידר כל המקומות כסדר, וגם נתן עוד סימן יתר. שאלה אותו מאין יודע הראשון דברים אלו? ולא טוב היה לפניו להגיד האמת, ואמר שאינו יודע. ונפלא בעיניה מאוד, ועמדה משתוממת, כי גם הראשון סיפר המקומות, ומאין ייוודע לאדם סימנים הללו? אך אף-על-פי-כן נראה בעיניה שהשני הוא בן גילה, מאחר שראתה בו שסיפר כסדר. והראשון, אפשר על-פי חכמת השיר בא לו שהזכיר אלו המקומות.
 
הבחור, כששלחו השני, חרה לו, והלך אל השלישי וסיפר לו סיפורו, ומסר לו עוד יותר סימנים מובהקים ביותר. לפני השלישי סיפר כל לבו: שהיה לו כתב, שהיה מצייר בו המקומות, בכן יצייר לעצמו גם-כן על נייר כל אותן המקומות ויביא אליה. והשלישי נתיישב גם-כן שאין טוב לפניו שיביא אותה לכאן וזה הבחור יהיה כאן. ושלח גם הוא את הבחור למרחק מאתים פרסאות.
 
המלך השלישי רץ גם-כן לקחת את יפת-התואר. ובא לשם, והגידו לו, שכבר יש כאן שנים, והשיב: אף על-פי- כן, כי יש לו דבר, שבודאי יפעל. ובא והגיד שירו בסימנים מובהקים יותר, והראה הכתב עם ציור המקומות. נבהלה מאוד, אך לא יכלה לעשות דבר, מחמת שגם הראשון נראה שזהו, ואחר-כך השני. על כן אמרה שלא תאמין, עד שיביאו לה כתב ידה בעצמו.
 
נתיישב הבחור בדעתו: עד מתי יהיו משלחים אותו בכל פעם רחוק יותר? על כן חשב שהוא בעצמו ילך לבת המלך, אולי יפעל הוא. היה הולך וסובב, עד שבא לשם והגיד שירו, ונתן עוד יותר ויותר סימנים מובהקים, והזכיר לה, שלמד עמה בחדר אחד וכיוצא בזה. וסיפר לה שהוא שלח המלכים, ושטמן הכתב באילן, וכל מה שעבר עליו. אבל היא לא השגיחה כלל על זה, ולהכיר אותו בודאי אי-אפשר, כי כבר עבר זמן רב. ולא רצתה להשגיח עוד בסימנים, עד שיביאו לה הכתב. כי גם על הראשון סברה שזהו בודאי, וכן על השני, על כן לא רצתה.
 
החליט הבחור לשוב ולחזור למקומו, אל המדבר שהיה בו, ושם יבלה ימי חייו. והיה הולך וסובב להגיע למדבר. והגיע אל המדבר. והסכים שישב במדבר, ויבלה שם ימי חייו.
 
רוצח על הים
על הים היה רוצח. והרוצח שמע, שנמצא יפת-תואר כזו בעולם, וחשב לתופסה, אף שהוא לא היה צריך אותה, כי היה סריס, אך חשק לתופסה כדי למוכרה לאיזה מלך, וייקח בעדה הון רב. והתחיל להשתדל בזה.
 
הרוצח הוא מופקר, והפקיר עצמו: אם יפעל- יפעל, ואם לאו - לאו; ומה יפסיד? הלך הרוצח וקנה סחורות רבות, ריבוי מופלג מאוד. גם עשה באמנות ציפורים של זהב, שנדמה שהם חיים ממש. גם עשה שיבולים של זהב, והיו הציפורים עומדים על השיבולים, ואין השיבולים נשברים. גם עשה בתחבולות שנדמה שהם מנגנים: אחת הייתה מכה ומקשקשת בלשונה, אחת הייתה מצלצלת בפיה, ואחת הייתה מזמרת. והכל היה בתחבולות, כי היו בני-אדם עומדים שם בחדר אחרי הציפורים, ונדמה שהצפרים בעצמן מנגנים.
 
נסע הרוצח למדינה שהייתה שם בת הקיסר, ובא אל העיר שהייתה שם, ועמד עם ספינתו בים, ושלשל העוגן. ודימה עצמו לסוחר גדול, והיו נכנסים ובאים לקנות אצלו סחורות רבות יקרות. ועמד שם רבע שנה ויותר, והיו נושאים ממנו סחורות יפות.
 
חשקה גם בת הקיסר לקנות סחורה ממנו, ושלחה אליו, שיישא סחורה אצלה. שלח לה, שאינו צריך לשאת סחורה לבית הקונה, אף-על-פי שהיא בת הקיסר. מי שצריך סחורה, יבוא אצלו.
 
יישבה עצמה בת הקיסר, שתלך אצלו. דרכה היה, כשהלכה בשוק, הייתה מכסה פניה כדי שלא יסתכלו בה, כי יוכלו בני אדם ליפול מחמת יופייה. הלכה בת הקיסר וכיסתה את פניה ולקחה גם רעותיה עמה, וחיל משמר הלך אחריה.
 
באה אל הרוצח שנדמה לסוחר, וקנתה אצלו סחורות, והלכה לה. אמר לה הסוחר אם תבואי עוד הפעם, אראה לך דברים יפים מזה, שהם נפלאים מאוד.
 
שבה לביתה. שוב פעם באה וקנתה והלכה לה. ועמד שם (הרוצח הזה) איזה זמן; בתוך כך נעשית בת הקיסר רגילה אצלו, נכנסת ויוצאת.
 
פעם אחת באה אצלו, והלך ופתח לה החדר שהיו עומדים שם ציפורי הזהב, וראתה שהוא חידוש נפלא. ורצו גם החיילים להיכנס, ואמר: לאו לאו! זה איני מראה לשום אדם, רק לך שאת בת הקיסר, אבל לאחרים איני רוצה כלל. נכנסה היא בעצמה והלך גם הוא אל החדר ונעל הדלת. לקח שק והניחה בעל-כורחה בתוך השק, ופשט ממנה מלבושיה והלבישם מלח אחד, וכיסה פניו ודחפו לחוץ. אמר לו: לך! והמלח הזה הוא אינו יודע כלל מה נעשה עמו, ותכף שיצא לחוץ ופניו מכוסים, והחיילים לא ידעו, והתחילו לילך עמו מיד, כמדומה להם שזאת היא בת הקיסר. עד שבא לחדר שהייתה בת הקיסר יושבת שם, וגילו פניו, וראו שהוא מלח.
 
הרוצח לקח את בת הקיסר. ידע, שבודאי ירדפו אחריו, והלך מן הספינה וטמן עצמו עמה בבור שהיו בו מי גשמים, עד שיעבר הרעש. ואת המלחים של הספינה צווה, שתכף ומיד יחתכו העוגנים ויברחו, כי בודאי ירדפו אחריהם. ובודאי לא יהיו יורים אל הספינה, מחמת בת הקיסר שהם סבורים שהיא בספינה. רק שירדפו אחריכם, ועל כן תברחו מיד. ואם ישיגו אתכם-ישיגו, מה בזה? כדרך הרוצחים שאינם משגיחין על עצמן כלל. וכן היה, שנעשה רעש, ורדפו תכף אחריהם, אך לא מצאוה שם.
 
הרוצח החביא עצמו עמה בבור של מי גשמים. והיה מפחיד אותה, שלא תצעק, שלא ישמעו בני- אדם. והיה אומר לה: אני מסרתי נפשי בשבילך כדי לתופסך, ואם אפסיד אותך, אין חיי נחשבים אצלי כלום. מאחר שכבר את בידי, אם אחזור ואפסיד אותך ותמנעי ממני, אין חיי נחשבים אצלי מאומה כלל, על כן תכף שתתן צעקה, אחנוק אותך מיד, ויעבר עלי מה, כי איני שווה בעיני כלום. ותירא הבת קיסר לנפשה מפני אימת הרוצח.
 
אחר-כך יצא משם עמה והוליך אותה בעיר, והיו הולכים והולכים, ובאו למקום אחר, והבין, שגם שם מחפשים, והחביא עצמו עמה עוד במקווה, וכן יצא משם, והלך והחביא עמה עוד במקום אחר, עד שהיה מחביא עצמו עמה בכל שבעה המקומות, שהחביא הבערגיר את אמה. עד אשר בא אל הים, וחפש שם ספינה קטנה של דייגים כדי לעבור עמה. ומצא ספינה, ולקח את בת הקיסר, והלביש אותה בבגדי מלח, ונדמית לזכר. ועבר עמו בים. ובא רוח סערה ונשא הספינה אל החוף, ושברה את הספינה, ובאו אל אותו החוף שהיה שם הבחור.
 
הרוצח ובת הקיסר במדבר עם הבחור
בבואם לשם, והגזלן היה בקי בדרכים, וידע שהוא במדבר, שאין מגיעים הספינות לשם, על כן לא היה מתיירא משום אדם. והניחה, והלכו הרוצח ובת הקיסר זה לכאן וזה לכאן לבקש להם אוכל. ונתרחקה מן הגזלן, והגזלן הלך בדרכו וראה, והנה אינה אצלו, והתחיל לצעוק אליה, והיא לא השיבה לו. אמרה בלבה: מאחר שסופי יהיה שימכור אותי, למה לי להשיב לו? אם יחזור ויגיע אצלי, אשיב לו שלא שמעתי. בפרט שאין רצונו להרגני, כי הוא צריך למכור אותי. ולא השיבה אותו, והלכה הלאה. והוא, הגזלן, מחפש אנה ואנה, ולא מצאה, והלך גם הוא הלאה. ולא מצאה, וחשב: מן הסתם אכלוה חיות רעות.
 
היא הלכה הלאה והלאה, והייתה מוצאת לה איזה אוכל והלכה, עד שהגיעה אל המקום שהיה יושב שם הבחור. ובת המלך כבר גידלה שערות, וגם הייתה לבושה כמו זכר בבגדי מלח, ולא הכירו זה את זה.
 
תכף בבואה שמח שבא עוד אדם ושאל: מאין באת לכאן? השיבה: הייתי עם איזה סוחר בים. שאלה אותו: מאין באת אתה לכאן? השיב לה: גם-כן על-ידי איזה סוחר. וישבו שם שניהם.
 
בבית הקיסר
אחר שנלקחה בת הקיסר מן הקיסר, הייתה הקיסרית מקוננת ומכה ראשה בכותל על אבדת בתה, והייתה מצערת מאוד את הקיסר, שעל-ידי גסותו איבד את הבחור, ועתה אבדה בתם. ואמרה: הלא היא הייתה כל המזל וההצלחה שלנו, ואיבדנו אותה, ומה יש לי עוד היום? והייתה מצערת אותו מאוד. וגם לו עצמו היה צר מאוד על אבדת בתו. והייתה הקיסרית מצערת ומכעסת אותו מאוד, ונעשו קטטות וכעסים ביניהם, והייתה מדברת אליו דברים רעים, עד שהכעיסה אותו מאוד, עד אשר אמר לשלחה. והושיב דיינים, ופסקו לשלחה, ושלחוה.
 
אחר-כך היה הקיסר יוצא למלחמה, ולא היה מצליח. היה תולה הדבר בגנרל, שבשביל שעשית כך על- ידי זה אבדת המלחמה. והדיח אותו. אחר-כך שלח עוד למלחמה, ולא הצליח. והדיח עוד גנרלים. ראו בני המדינה, שעושה דברים זרים: בתחילה גרש את הקיסרית, אחר- כך גנרלים. ויישבו עצמן: אפשר נעשה להפך: נחזיר את הקיסרית, ואותו נשלח, והקיסרית תנהיג המדינה. וכן עשו. שילחו את הקיסר, והשיבו את הקיסרית, והיא ניהלה המדינה.
 
הקיסרית שולטת במדינה
הקיסרית שלחה תכף להחזיר את הברגיר ואשתו, והכניסה אותם לארמונה. והקיסר, כשהיה נשלח, ביקש מהמוליכים אותו שיניחוהו, כי הייתי קיסר שלכם, ובודאי עשיתי לכם טובות, עתה חנוני נא בזאת. הניחו אותי לילך, כי בודאי לא אשוב אל המדינה עוד ואין לכם להתיירא. הניחו לי, ואהיה על כל פנים חופשי ימי חיי שיש לי לחיות. הניחו אותו, והיה הולך והולך.
 
הקיסר מגיע למדבר
בין כך ובין כך עברו כמה שנים, והיה הולך הקיסר והולך, ובא על הים, ונשא גם-כן הרוח את הספינה, ובא גם-כן אל המדבר, עד שבא אל המקום שיושבים שם השנים: הבחור בן הבערגיר ובתו יפת-התואר, שלבושה בבגדי זכר. ולא הכירו זה את זה, כי כבר גידל הקיסר שערות, וכבר עברו כמה שנים. וכן הם גם- כן כבר גידלו בשערות. שאלו אותו: מאין באת לכאן? השיב להם: על ידי סוחר. וכן הם השיבו לו. ישבו שם יחד, והיו אוכלים ושותים, והיו מנגנים בכלי-שיר, כי כולם היו יכולים לנגן.
 
הבחור היה זריז ומוצלח ביניהם, כי כבר היה שם מכבר. היה מביא להם בשר ואוכל, והיו שורפים שם עצים, שהיו יקרים מן זהב בישוב, והיה אותו הבחור מוכיח להם שכאן טוב לבלות ימי חייהם. שאלו אותו: מה טוב היה לך, שאתה אומר, שכאן טוב יותר לפניך? השיב להם וסיפר מה שעבר עליו, שהיה בן בערגיר, עד שבא לכאן. ומה היה לו בזה שהוא בן בערגיר, שהיה לו כל טוב, גם כאן יש לו כל טוב. והוכיח להם, שטוב לבלות כאן ימי חייהם. שאלו הקיסר: השמעת מאותו הקיסר? השיב לו ששמע. שאל אותו על יפת-התואר, אם שמע ממנה. השיב לו גם- כן: הן. הבחור לא ידע שזה שמדבר עמו הוא הקיסר עצמו, והיה מדבר על הקיסר בכעס וחריקת שיניים, ואומר עליו: זה הרוצח. שאלו הקיסר: מפני מה הוא רוצח? השיב לו: בשביל אכזריות שלו וגסותו באתי לכאן. שאלו: ואיך? נתיישב הבחור בדעתו שכאן אין לו ממי להתיירא, וסיפר לו כל אותו המאורע שעבר עליו. שאלו: אם היה זה הקיסר בא לידך, היית נוקם בו עכשיו? השיב לו: לאו! אדרבא! הייתי מפרנסו כמו שאני מפרנס אותך. התחיל הקיסר להאנח ולגנוח: כמה רעה ומרה זקנתו של הקיסר הזה, כי שמע, שיפת-התואר שלו נאבדה, והוא נשלח! אמר עוד הבחור: בשביל אכזריותו וגדלות שלו איבד את עצמו ואת בתו, ואני הושלכתי לכאן; הכל על-ידו! שאל שוב הקיסר את הבחור: אם היה בא לידך היית נוקם בו? השיב לו: לאו! אדרבא! הייתי מפרנסו ממש כמו שאני מפרנס אותך. ויתוודע הקיסר אליו והודיעו, שהוא בעצמו הקיסר, וסיפר מה שעבר עליו. ונפל עליו הבחור וחבקו ונשקו. ויפת-התואר שהייתה גם-כן שם שמעה כל זאת, מה שאלו מדברים זה לזה.
 
כתב בת הקיסר
הבחור היה דרכו לילך בכל יום לבקש את הכתב שהחביא באילן. והיה בודק בכל יום שלשה אילנות, ועשה בהם סימן כדי שלמחר לא יצטרך לבדוק ולחפש באלו האילנות.
 
כשהיה חוזר משם, היה בא עם עיניים בכויות, מחמת שהיה בוכה שביקש ולא מצא. שאלו אותו: מה אתה מבקש באלו האילנות, ואחר-כך אתה חוזר ועיניך בכויות? השיב להם וספר להם כל אותו המעשה, שבת הקיסר שלחה לו כתב, וטמן אותו באילנות, ובא רוח סערה, ועתה הוא מבקש אולי ימצא. אמרו לו: למחר, כשתלך לבקש, נלך גם-כן עמך, אולי נמצא אנחנו אותו הכתב. וכן היה, והלכו הם עמו גם-כן, ומצאה בת הקיסר את הכתב באילן, ופתחה אותו וראתה, שהוא כתב-ידה ממש.
 
חשבה בדעתה: אם תגיד לו תכף שהיא היא, כשתחזור ותפשוט אלו המלבושים ותחזור ליופייה ותהיה שוב יפת-תואר כמקודם יוכל ליפול ולגווע, והיא רוצה שיהיה בכשרות כדת. והלכה והחזירה לו הכתב, ואמרה לו, שמצאה הכתב. ותכף נפל חלשות, והחיו והבריאו אותו, והיה ביניהם שמחה גדולה.
 
אמר אותו הבחור בלבו: למה לי הכתב? היכן אמצאה? כי בהכרח היא עכשיו אצל איזה מלך, ולמה לי זאת? אבלה כאן ימי חיי! השיב לה הכתב ואמר לה: הא לך הכתב ותלך ותשאנה. שהרי נדמית לו לזכר. אמרה לו: תלך גם אתה עמי, והיה הטוב אשר יהיה לי, אתן לך חלק גם-כן. נתרצה הבחור לילך עמה. הקיסר נשאר לבדו, כי היה ירא לשוב אל המדינה. ובקשה ממנו שילך גם-כן, כי מאחר שבן הבורגני ייקח את יפת-התואר, אין לו מה להתיירא עוד. הלכו השלושה יחד, ושכרו להם ספינה, ובאו אל המדינה, שיושבת שם הקיסרית, ובאו אל העיר שהיא יושבת בה, והעמידו הספינה.
 
חזרה לעיר המלוכה
אמרה בת הקיסר לנפשה: אם תודיע תכף לאמה שבאה, תוכל אמה לגווע. שלחה לה שנמצא איש, שיודע ידיעה מבתה. אחר-כך הלכה בעצמה וסיפרה לקיסרית כל מה שעבר על בתה. ולבסוף אמרה לה: והיא גם-כן כאן. אחר-כך אמרה לה האמת: אני אני היא. והודיעה לה, שגם החתן שלה, בן הבערגיר, הוא גם-כן כאן. אך אמרה לה, שאינה רוצה באופן אחר, רק שישיבו את אביה הקיסר למקומו. ואמה לא הייתה מרוצה מזה כלל, כי חרה לה עליו מאוד, על שבשבילו היתה כל הרעה. אך אף-על-פי-כן הוכרחה למלאות רצון בתה.
 
רצו להשיבו, ויבקשו והנה אין הקיסר נמצא כלל. והגידה לה בתה, שגם הוא בכאן, והייתה החתונה והשמחה בשלמות, והמלוכה והקיסרית קבלו הזוג הזה ומלכו בכיפה.
 
גם אחר-כך לא היה לקיסר הזקן גדולה, כי הכל היה על-ידו. השומרים טפחו אותו על פניו ודחפוהו. הבערגיר היה לו גדולה רבה מאוד, כי הוא אבי הקיסר, שהוא העיקר.