מעשה בחיגר
ההדיר: יהודה איזנברג
סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב
תוכן המאמר:
פרנסתו של הבן החיגר
מי היו הגזלנים?
הבן החיגר לבדו ביער
השמש והירח משוחחים
הבן מתרפא
נקמה בגזלנים
מקום מושב השדים
סיפורו של הענן
סופם של השדים
מעשה בחכם אחד, שקודם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצווה אותם להשקות אילנות. יש לכם רשות לעסוק בשאר פרנסות, אבל בזה תשתדלו: להשקות אילנות.
פרנסתו של הבן החיגר
נפטר החכם והניח בנים. והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך. היה יכול לעמוד, ולא היה יכול לילך. היו אחיו נותנים לו סיפוק די פרנסתו, והיו מספיקים אותו כל-כך עד שנשאר לו עודף. היה הבן מקבץ על-יד על- יד ממה שנשאר לו מפרנסתו, עד שקיבץ סך מסוים. חשב בלבו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן. ואף שאיני יכול לילך, חכך בדעתו לשכור עגלה, ונאמן ובעל-עגלה, וייסע עימהם לליפסיק, ויוכל לעשות המשא ומתן, אף שאינו יכול לילך.
כששמעו זאת אחיו, הוטב בעיניהם. אמרו: למה לנו ליתן לו הספקה? טוב שתהיה לו פרנסה. והלוו לו עוד מעות, כדי שיוכל לנהוג המשא ומתן. שכר עגלה ונאמן ובעל-עגלה, ונסע ובא לאכסניה. אמר הנאמן שילונו שם, ולא רצה. והפצירו בו, וסרב. ונסעו משם, ותעו ביער, ונפלו עליהם גזלנים.
מי היו הגזלנים?
אותן הגזלנים נעשו על-ידי שהיה פעם אחת רעב, ובא אחד לעיר והכריז: מי שרוצה מזונות יבוא אליו. ונתקבצו אליו כמה אנשים. והוא עשה בעורמה: מי שהיה מבין שאין בו צורך אליו, דחה אותו. לאחד היה אומר: אתה תוכל להיות בעל-מלאכה. ולאחר אמר: אתה תוכל לעבוד ברחיים. ובירר רק אנשים חכמים, והלך עימהם ליער, ואמר להם שיהיו גזלנים, באשר מכאן הולכים הדרכים לליפסיק, לברעסלא ולשאר מקומות, ונוסעים בכאן סוחרים. נגזול אותם, ונקבץ מעות.
הבן החיגר לבדו ביער
הבעל-עגלה והנאמן, שהיו יכולים לברוח - ברחו, והחיגר נשאר על העגלה.
ובאו ולקחו התיבה של המעות, ושאלו אותו: למה אתה יושב? השיב שאינו יכול לילך. גזלו התיבה והסוסים, והוא נשאר על העגלה.
הנאמן ובעל-העגלה שברחו, אמרו לעצמם, מאחר שלקחו התחייבויות כספיות מפריצים, למה להם לשוב לביתם, שיוכלו לאוסרם בשלשלאות? טוב להם להישאר במקום שברחו לשם, ויהיו כאן נאמן ובעל-עגלה.
והבן שנשאר בעגלה, כל זמן שהיה לו המאכל שלקח מביתו, לחם יבש, אכל אותו. אחר-כך כשלא היה לו מה לאכול, השליך עצמו מהעגלה, והחל לאכול עשבים. והיה לן יחידי בשדה, ופחד, וניטל ממנו הכוח, עד שלא היה יכול אפילו לעמוד, רק לזחול. והיה אוכל העשב סביבותיו. כל זמן שהיה יכול להושיט ידו ולאכול, היה אוכל. ואחר-כך, כשכלה העשב סביבו עד שלא היה יכול להושיט ידו, היה מנתק עצמו להלן ואוכל שם, והיה אוכל העשב איזה זמן.
פעם אחד בא לעשב אחד שעדיין לא אכל כמוהו, והוטב בעיניו העשב, כי לא ראה עשב כזה. ויישב עצמו לעוקרו עם שורשו. והיה תחת השורש דומיט [אבן טובה], והדומיט היה מרובע, ובכל צד הייתה לו סגולה אחרת. בצד אחד היה כתוב, שמי שיאחז אותו צד, ישא אותו למקום שיום ולילה, שהשמש והירח מתקבצים שם ביחד.
וכשעקר העשב עם השורש שהיה שם הדומיט, נזדמן הדבר שאחז באותו צד המסוגל לישא אותו למקום שיום ולילה מתקבצים. ונשאה אותו האבן, ובא למקום שיום ולילה מתוועדים יחד. והסתכל והנה הוא במקום ששמש וירח באים ביחד.
השמש והירח משוחחים
שמע שהשמש והירח מדברים.
היה השמש קובל לפני הירח, שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגולה מיוחדת: זה מסוגל לבנים, וזה מסוגל לפרנסה, וזה מסוגל לרפואת חולי זה, וזה לחולי אחר - כל אחד ואחד מסוגל לדבר אחר. וזה האילן היו צריכים להשקותו, ואם היו משקין אותו היה מסוגל מאוד, ולא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל-ידי שאני זורח עליו אני מיבש אותו.
ענתה הלבנה ואמרה: אתה דואג דאגת אחרים, אני אספר לך עסק שלי. שיש לי אלף הרים, וסביבות האלף הרים יש עוד אלף הרים, ושם מקום שדים, והשדים יש להם רגלי תרנגולים, ואין להם כוח ברגליהם, והם יונקים מרגלי, ומחמת זה אין לי כוח ברגלי. ויש לי אבק, היינו פול, שהוא רפואה לרגלי, ובאה רוח ונשאה אותו.
ענתה החמה: לזה אתה דואג? אגיד לך רפואה. יש דרך, ומאותו הדרך מתפצלים כמה דרכים:
דרך אחד הוא של צדיקים. אפילו הצדיק שהוא בכאן, מפזרים תחתיו מאותו אבק שבאותו הדרך בכל פסיעה, ובכל פסיעה שהוא פוסע הוא דורך באותו האבק.
ויש דרך של אפיקורסים, אפילו אפיקורס שבכאן, מפזרים תחתיו בכל פסיעה מאותו האבק.
ויש דרך של משוגעים אפילו משוגע שבכאן, מפזרים תחתיו. וכן יש כמה דרכים.
ויש דרך אחר, באשר שיש צדיקים, שמקבלים על עצמם ייסורים, ומוליכים אותם הפריצים בשלשלאות, ואין להם כוח ברגליהם, ומפזרים תחתיהם מאותו האבק של אותו הדרך, ויש להם כוח ברגליהם. על כן תלך לשם, שיש שם הרבה אבק, ויהיה לך רפואה לרגליך. והחיגר שמע כל זה.
הבן מתרפא
בתוך כך נסתכל על הדומיט בצד אחר, וראה כתוב שם, שמי שיאחז באותו הצד, יישא אותו לדרך שיוצאים ממנו כמה דרכים. אחז באותו צד, ונשא אותו לשם, ונתן רגליו בדרך שהאבק רפואה לרגלים, ונתרפא מיד. הלך ונטל אבק מכל הדרכים, ועשה לו אגודות, שאגד הפול של הדרך של צדיקים לבדו, וכן הפול של שאר הדרכים, אגד כל אחד לבדו, ולקחם אתו.
נקמה בגזלנים
התיישב בדעתו, והלך ליער שגזלו אותו שם. כשבא לשם, בחר לו אילן גבוה, שהוא סמוך לדרך שיוצאים שם הגזלנים לגזול. לקח הפול של צדיקים והפול של משוגעים וערבם יחד, ופזר אותם על הדרך, והוא עלה על האילן וישב שם לראות מה יהיה נעשה בהם. היו יוצאים שם גזלנים ששלח הגזלן הגדול שבהם לצאת ולגזול, וכשבאו לאותו הדרך, תכף כשדרכו על הפול נעשו צדיקים, והתחילו לצעוק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות.
אבל מחמת שהיה מעורב שם פול של משוגעים, נעשו צדיקים משוגעים. והתחילו להתקוטט זה עם זה. זה אמר: בשבילך גזלנו, וזה אמר: על-ידך גזלנו. עד שהרגו זה את זה. והיה שולח כת אחרת, והיה גם-כן, והרגו זה את זה. וכן היה אחר- כך, עד שנהרגו כולם. עד שהבין שלא נשארו כי אם הגזלן הגדול בעצמו עם עוד אחד. ירד מהאילן, וכיבד את הפול מן הדרך, ופיזר את הפול של צדיקים לבדו, והלך וישב על האילן.
הגזלן הגדול תמה ששולח כל הגזלנים, ואין אחד מהם שב אליו. והלך הוא בעצמו עם האחד שנשאר אצלו, ותכף כשבא על אותו הדרך, נעשה צדיק. והתחיל לצעוק לחברו על נפשו, על שהרג כל- כך הרבה נפשות וגזל כל-כך. והיה תולש קברים, והיה שב בתשובה ומתחרט מאוד.
וכיוון שראה הבן שהוא מתחרט, ושב בתשובה כל-כך, ירד מהאילן. כיון שראה הגזלן שמצא אדם, התחיל לצעוק: אוי על נפשי, כזאת וכזאת עשיתי, אהה! תן לי תשובה!
ענה לו: החזר לי התיבה שגזלתם ממני. כי כתוב אצלם על כל גזלה היום שנגזלה ואצל מי נגזלה.
אמר לו: אני מחזיר לך תכף, ואני נותן לך אפילו כל אוצרות הגזלה שיש לי, רק תן לי דרך תשובה.
אמר לו: תשובתך היא רק שתלך אל העיר ותצעק ותתוודה: אני הוא שהכרזתי אז, ועשיתי כמה גזלנים והרגתי וגזלתי כמה נפשות. - זה היא תשובתך. נתן לו כל האוצרות, והלך עמו אל העיר ועשה כן. ופסקו שם באותו העיר, באשר הרג כל-כך הרבה נפשות, יתלו אותו למען ידעו.
מקום מושב השדים
אחר-כך התיישב הבן החיגר בדעתו לילך אל השני אלף הרים, להסתכל מה נעשה שם. כשבא לשם, עמד מרחוק מהשני אלף הרים, וראה שיש שם כמה וכמה אלפי אלפים ורבי רבבות משפחות של שדים, כי הם פרים ורבים כבני-אדם, והם רבים מאוד. וראה את המלך שלהם יושב על כסא ששום ילוד אישה אינו יושב על כסא כזה. וראה אותם שעושים ליצנות: זה מספר שהזיק לזה תינוק, וזה אומר שהזיק לזה יד, וזה מספר שהזיק רגל, וכן שאר מיני ליצנות.
בתוך כך נסתכל וראה אב ואם הולכים ובוכים.
ושאלו אותם: למה אתם בוכים?
השיבו שיש להם בן, והיה דרכו לילך לדרכו, ולשוב. ועכשיו עבר זמן רב ועדיין לא בא. הביאו אותם למלך, וצווה המלך לשלוח שלוחים לכל העולם למוצאו. והיו האב והאם חוזרים, פגעו בחבר של בנם.
שאל אותם: על מה אתם בוכים?
ספרו לו.
השיב להם: אני אודיע לכם, היות שהיה לנו אי אחד בים, שהיה שם מקום שלנו, ואחר-כך הלך המלך שהיה שייך לו האי, ורצה לבנות שם בנינים, והניח יסודות, ואמר לי בנכם שנזיק אותו. והלכנו ולקחנו הכוח מהמלך, והיה עוסק בדוקטורים, ולא היו יכולים לעזור לו, והתחיל לעסוק במכשפים. והיה שם מכשף אחד, שהיה יודע שם משפחתו של בנכם, ואת משפחתי לא ידע, על כן לא היה יכול לעשות לי דבר. ותפס את בנכם, כי ידע שם משפחתו, והיה מענה אותו הרבה. מיד נטלו האבות את השד הזה, חברו של בנם, והביאו אותו אל המלך, וחזר וסיפר זאת לפני המלך.
אמר המלך: ישיבו למלך האי את הכוח!
ענה אותו השד ואמר: היה אצלנו אחד שהיה חסר כוח, ונתנו לו הכוח של המלך.
אמר המלך: ייקחו ממנו את הכוח ויחזירו אותו למלך.
השיבו הניצבים למלך כי כבר נעשה אותו אחד לענן.
אמר המלך שיקראו הענן ויביאו אותו לכאן. ושלחו שליח אחרי הענן.
אמר החיגר בלבו: אלך ואראה העניין, איך נעשה מאנשים אלו ענן. הלך אחרי השליח, ובא אל העיר שהיה שם הענן.
שאל את אנשי העיר: מפני מה כיסה הענן את העיר?
השיבו לו שמעולם לא היה כאן ענן, וזה זמן שכסה הענן.
בא השליח וקרא את הענן, והלך משם.
נמלך החיגר בלבו לילך אחריהם לשמוע מה הם מדברים.
שמע שהשליח שואל את הענן: איך אתה בא להיות כאן ענן?
השיב לו: אספר לך מעשה.
סיפורו של הענן
פעם אחת היה חכם אחד. והקיסר היה אפיקורס גדול, ועשה את כל המדינה אפיקורסים. הלך החכם וקרא את כל בני משפחתו. אמר להם: הלא אתם רואים שהקיסר הוא אפיקורס גדול, ועשה את כל המדינה אפיקורסים, וקצת ממשפחתנו עשה גם-כן לאפיקורסים. בכן נפרוש אל המדבר, כדי שנשאר באמונה בשם יתברך. והסכימו עמו.
והזכיר החכם שם מן השמות, והביא אותם אל המדבר. ולא הוטב בעיניו אותו המדבר, ואמר שם אחר, ונשא אותם אל מדבר אחר. ולא הוטב בעיניו גם-כן. ואמר עוד שם, והביא אותם אל מדבר אחר, והוטב בעיניו.
אותו המדבר היה סמוך אל השני אלף הרים. והלך החכם ועשה עיגול סביבותם, שלא יוכל שום אחד להתקרב אליהם. ויש שם אילן, שאם היו משקים אותו, לא היה נשאר מן השדים כלום. על כן עומדים יום ולילה מאתנו, שחופרים ואינם מניחים מים לאילן.
שאל אותו השליח: למה עומדים יום ולילה? כיון שחופרים פעם אחת למנוע המים, די. השיב לו: שיש בינינו מדברים, ואלו המדברים הולכים ועושים מחלוקת בין מלך זה למלך אחר, ועל-ידי-זה נעשית מלחמה, ועל-ידי-זה נעשה רעידת הארץ, ונופלת האדמה שסביבות החפירה, ויוכלו מים לבוא לאילן. על כן עומדים תמיד לחפור. וכשנעשה מלך אצלנו, עושים לפניו כל הליצנות, ושמחים. זה מתלוצץ איך הזיק תינוק והיולדת מתאבלת עליו, וזה מראה ליצנות אחרת, וכן כמה מיני ליצנות. וכשהמלך בא בתוך השמחה, הוא הולך ומטייל עם שרי המלוכה שלו, ומנסה עצמו לעקור האילן, כי אם לא היה האילן כלל, היה טוב לנו מאוד. ומחזק לבו מאוד כדי לעקור האילן כולו, וכשבא אל האילן, אזי האילן צועק מאוד, ונופל עליו פחד וחוזר לאחוריו.
פעם אחת נעשה מלך חדש ביניהם, ועשו לפניו ליצנות גדולות, ובא בשמחה גדולה, ועשה לעצמו אבירות לב מאוד, ואמר לעקור את האילן כולו לגמרי, ויצא לטייל עם שריו, וחיזק לבו מאוד, ורץ לעקור האילן לגמרי, וכשבא אליו, נתן קול גדול, ונפל עליו פחד, וחזר לאחוריו. ובא בכעס גדול וחזר והיה הולך. בתוך כך נסתכל, וראה בני-אדם יושבים ומסביב להם עיגול - היו אלה האנשים של החכם. שלח אנשים מאנשיו להזיקם. וכיון שראו אותם בני משפחת החכם, נפל עליהם פחד. אמר להם הזקן: אל תפחדו. כשהתקרבו השדים אליהם, לא היו יכולים לגשת אליהם מחמת העיגול שהיה סביבם. ושלח שלוחים אחרים, ולא היו יכולים לגשת. ובא בכעס גדול, והלך בעצמו, ולא היה יכול גם הוא לקרב אליהם, ובקש מהזקן שיניחהו להיכנס לשם. אמר לו: מאחר שאתה מבקש, אניח אותך להיכנס, אבל אין דרך שילך המלך יחידי, ואניח אותך להיכנס עם עוד אחד. ופתח להם פתח ונכנסו, וחזר וסגר העיגול. אמר המלך לזקן: איך אתה בא לישב על מקום שלנו? אמר לו: מפני מה הוא מקומך? הוא מקום שלי! אמר לו: אין אתה מתיירא ממני? השיב לו: לאו! אמר לו: אין אתה מתיירא? פשט עצמו ונעשה גדול מאוד עד השמים, ורצה לבולעו. אמר הזקן: אף-על-פי-כן איני מתיירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתיירא ממני. הלך והתפלל קצת, ונעשה עב וענן גדול, והיו רעמים גדולים, והרעם הורג אותם, ונהרגו כל שרי המלוכה שלו שהיו עמו, ולא נשארו כי אם המלך עם האחד שהיה עמו שם בתוך העגול. וביקש אותו שיפסק הרעם, ופסק.
ענה המלך ואמר: מאחר שאתה איש כזה, אתן לך ספר של כל משפחות השדים. כי יש בעלי שמות שאינם יודעים רק משפחה אחת, ואפילו אותה המשפחה אינם יודעים בשלמות. אני אתן לך ספר שכתובים בו כל משפחות השדים, כי אצל המלך כתובים כולם, ואפילו מי שנולד נכתב אצל המלך.
שלח המלך את זה שהיה עמו אחר הספר, והביא לו. פתח את הספר, וראה שכתובים בו אלף אלפים ורבי רבבות משפחות שדים. הבטיח לו המלך שלא יזיקו לעולם את כל משפחתו של הזקן. וצווה להביא דיוקנאות של כל בני משפחתו, ואפילו יולד להם ילד, יביאו תכף הפוטרט שלו, כדי שלא יהיה ניזוק שום אחד ממשפחת הזקן.
כשהגיע זמנו של הזקן להיפטר מן העולם, קרא לבניו וצווה להם ואמר להם: אני מניח לכם זה הספר: הלא אתם רואים שיש לי כוח להשתמש בספר בקדושה, ואף-על-פי-כן איני משתמש בו, רק יש לי אמונה בשם יתברך. גם אתם אל תשתמשו בו. אפילו אם ימצא אחד מכם שיוכל להשתמש בו בקדושה, אף-על-פי-כן אל ישתמש בו, רק תהיה לו אמונה בהשם יתברך.
נפטר החכם, והלך הספר בירושה ובא לבן בנו, והיה לו כוח להשתמש בו בקדושה, רק שהיה לו אמונה בשם יתברך, ולא היה משתמש בו, כאשר צווה הזקן. והמדברים שביניהם היו מפתים את נכד הזקן: יש לך בנות גדולות ואין לך לפרנסם ולהשיאם, השתמש בזה הספר. והוא לא היה יודע שהם מפתים אותו, וסבר שלבו מייעצו לזה. נסע לקברו של אביו זקנו, ושאל אותו: - הנחת צוואה שלא להשתמש בספר, רק שיהיה לנו אמונה בשם יתברך, ועתה הלב מפתה אותי להשתמש בו. ענה אותו הנפטר: אף-על-פי שיש לך כוח להשתמש בו בקדושה, מוטב שיהיה לך אמונה בשם יתברך, ואל תשתמש בו, והשם יתברך יעזור לך. ועשה כן.
פעם אחת היה המלך חולה באותה מדינה שיושב בה הנכד של הזקן, ועסק בדוקטורים, ולא היו יכולים לעשות לו רפואה. מחמת גודל החמימות שהיה שם באותה המדינה, לא היו מועילים הרפואות. גזר המלך שישראל יתפללו בעדו. אמר המלך שלנו: הואיל וזה הנכד יש לו כוח להשתמש בספר בקדושה, ואינו משתמש בו, על כן נעשה לטובתו, וצווה עלי להיות ענן, כדי שיהיה למלך רפואה מהרפואות שלקח כבר, ומהרפואות שייקח עוד. והנכד לא ידע כלל מזה, ומחמת זה אני הייתי כאן ענן.
כל זה היה סיפורו של הענן לשליח.
סופם של השדים
והחיגר הולך אחריהם ושומע. והביאו את הענן למלך, וצווה המלך שייקחו ממנו הכוח ויחזירו אותו למלך שבנה את הבתים למקומם. והחזירו לו הכוח. אז חזר גם הבן של השדים, ובא מיוסר מאוד בלא כוח, כי עינו אותו מאוד שם, וחרה לו מאוד על המכשף שעינה אותו כל-כך, וצווה לבניו ומשפחתו שיהיו אורבים תמיד למכשף.
ויש ביניהם מדברים, והלכו והגידו למכשף שישמור עצמו, כי הם אורבים לו. עשה המכשף תחבולות, וקרא עוד מכשפים שיודעים משפחות כדי להישמר מהם, וחרה מאוד לבן ולמשפחתו על המדברים שגילו סודו למכשף.
פעם אחת נזדמן שהלכו יחד ממשפחתו של הבן ומהמדברים על המשמר אצל המלך, והלכו בני המשפחה ועשו עלילה על המדברים, והרג המלך את המדברים. חרה למדברים הנשארים, והלכו ועשו מרידה בין כל המלכים, והיה בין השדים רעב וחלשות וחרב ודבר. ונעשו מלחמות בין כל המלכים, ועל-ידי-זה רעדה הארץ, ונפלה הארץ כולה, והושקה האילן כולו, ולא נשאר מהם כלל, ונעשו כלא היו. אמן.