לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מעשה בבן מלך ובת קיסר

ההדיר: יהודה איזנברג

סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב

תוכן המאמר:
המלך והקיסר מחליטים להתחתן זה בזה
בן המלך ובת הקיסר אוהבים זה את זו
בן המלך ובת הקיסר בורחים
בן הסוחר לוקח את בת הקיסר
בת הקיסר בורחת
בת הקיסר פוגשת מלך
בת הקיסר בורחת מן המלך
בת הקיסר נופלת בשבי גזלנים
בת המלך הורגת את הגזלנים
בן מלך מטייל בים
המלכה מתחתנת עם בת הקיסר
המלך מחזיר לכל אחד את אבדתו

מעשה בבן מלך ובת קיסר

 

המלך והקיסר מחליטים להתחתן זה בזה
מעשה בקיסר אחד שלא היו לו בנים, ומלך אחד שגם לא היו בנים. נסע הקיסר בארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים, וגם המלך נסע.
 
נזדמנו שניהם לפונדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה. הכיר הקיסר במלך, שיש לו נימוסי מלכות, ושאל אותו, והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר, והודה לו; והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים. ונתקשרו שניהם, אם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, ויהיו יכולים להתחתן - אזי יתחתנו בין שניהם.
 
נסע הקיסר לביתו והוליד בת, והמלך נסע לביתו והוליד בן, וההתקשרות נשכחה מלבם.
 
בן המלך ובת הקיסר אוהבים זה את זו
שלח הקיסר את בתו ללמוד, וגם המלך שלח את בנו ללמוד. נזדמנו שניהם אצל מלמד אחד, והיו אוהבים זה את זה מאוד, ונתקשרו ביניהם, שיינשאו זה לזה. נטל בן המלך טבעת ונתן על ידה, והתחתנו.
 
אחר- כך שלח הקיסר אחר בתו והחזירה לביתו, וגם המלך שלח אחר בנו והחזירו לביתו. והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרותה.
 
בן המלך היה מתגעגע מאוד אחריה, וגם בת הקיסר הייתה עצבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ולארמון שלו, והראה אותה גדולתה - והיא הייתה עצבה. ובן המלך היה מתגעגע מאוד אחריה עד שחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה, לא רצה להגיד.
 
אמרו למשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקור אצלו?
אמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם. והגיד להם הדבר.
 
נזכר המלך שכבר נתחתן עם הקיסר מקודם, והלך וכתב לקיסר, שיכין עצמו לחתונה, כי כבר נתקשרו.
 
לא רצה הקיסר, אך לא היה יכול להעיז ולסרב, והשיב לו, שישלח המלך בנו אליו, ויראה, אם יוכל להנהיג מדינה - אזי ישיא בתו לו. שלח המלך את בנו לקיסר, והושיבו הקיסר בחדר, ומסר לו ניירות של עסקי המדינה, לראות אם יוכל להנהיג את המדינה.
 
בן המלך היה מתגעגע מאוד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחת עמד ליד החלון, וראה אותה, ונפל מתעלף. ובאה היא אליו ועוררתו, וסיפרה לו, שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו.
אמר לה: מה נעשה, ואביך אינו רוצה?
אמרה: אף-על-פי- כן.
 
בן המלך ובת הקיסר בורחים
התייעצו, וגמרו ביניהם לפרוש בים. שכרו ספינה ושטו בים ימים רבים. אחר-כך רצו לרדת אל החוף. ירדו, והיה שם יער. והלכו לשם. לקחה בת הקיסר את הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם לישון. כשראה בן המלך, שבקרוב תקום, הניח הטבעת אצלה. אחר-כך עמדו וחזרו אל הספינה.
 
בתוך כך נזכרה, ששכחו את הטבעת. שלחה אותו אחרי הטבעת, והלך, ולא היה יכול למצוא המקום. הלך למקום אחר, והיה הולך ממקום למקום, עד שתעה, ולא היה יכול לחזור. והיא הלכה לבקשו, ותעתה גם-כן. והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה, עד שראה דרך, והלך לישוב. ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא הייתה הולכת ותועה, נתיישבה בדעתה שתשוב אל הים. והיו שם אילנות של פירות, וישבה שם. ביום הייתה הולכת אל הים, אולי תמצא עוברים ושבים, והייתה מתפרנסת מהפירות, ובלילה הייתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות.
 
בן הסוחר לוקח את בת הקיסר
ויהי היום, והיה סוחר גדול מופלג מאוד, והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד, והסוחר היה זקן. פעם אחת אמר הבן לאביו: אתה זקן ואני נער, והנאמנים שלך אינם משגיחים בי כלל. אתה תסתלק, ואהיה אשאר ריק, ולא אדע מה לעשות. בכן תן לי ספינה עם סחורה, ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן. נתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות, ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת והצליח.
 
בהיותו על הים, ראה את האילנות שהייתה בת הקיסר שם, וסבר שהוא יישוב, ורצה לילך לשם. וכשנתקרב, ראו שהם אילנות, ורצו לחזור. בתוך כך הציץ בן הסוחר לים, וראה שם אילן, ועליו כמראה אדם. וסבר שמא הוא טועה, והגיד לשאר האנשים שהיו עמו, והביטו וראו גם-כן כמראה אדם על האילן. נתיישבו בדעתם להתקרב. שלחו איש עם סירה קטנה, והם היו מביטים בים כדי לכוון את השליח, שלא יטעה מן הדרך. והלך לשם, וראה שיושב שם אדם, והגיד להם.
 
הלך בן הסוחר וראה, שיושבת שם בת הקיסר, ואמר לה שתרד. אמרה לו, שאינה רוצה להיכנס אל הספינה, אלא אם יבטיחה שלא יגע בה כל זמן שלא יבוא לביתו ויישא אותה כדת. הבטיח לה, ונכנסה אצלו לספינה. ראה, שהיא מזמרת בכלי-זמר, ומדברת בכמה לשונות, ושמח שנזדמנה לו.
 
בת הקיסר בורחת
כשהתקרבו לביתו, אמרה לו, שראוי שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו, שכולם יצאו לקראתה, באשר מוליך הוא אישה חשובה כזו. ואחר-כך תתוודע אליו ותאמר מי היא. והסכים עמה.
אמרה לו: גם מן היושר שתעשה משתה לכל המלחים בספינה, למען ידעו, שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אישה כזו. והסכים עמה.
 
לקח יין טוב מאוד, שהיה לו בספינה, ונתן להם, ונשתכרו מאוד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו. והמלחים נשתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשיכרותם.
 
בעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה את הספינה, ופרשה המפרשים, והלכה לה עם הספינה. הם באו ולא מצאו דבר. וחרה לסוחר, אבי הבן מאוד.
והבן צועק ואומר: תאמין לי, שהבאתי ספינה עם סחורה. ואמר לו: תשאל המלחים! והלך לשאול אותם, והם שוכבים שכורים. אחר-כך ננערו, ושאל להם, ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם, רק יודעים, שהביאו ספינה, ואינם יודעים היכן היא.
 
חרה לסוחר מאוד על בנו, וגירשו מביתו, שלא יבוא לפניו. והלך ממנו נע ונד. ובת הקיסר הייתה הולכת על הים.
 
בת הקיסר פוגשת מלך
היה מלך אחד שהיה בונה לו פלטין על הים, כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין, מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. ובת הקיסר הייתה הולכת על הים, ובאה סמוך לפלטין. והמלך הביט וראה ספינה בלי מלחים, ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה. וציוה לאנשיו שיסתכלו, וראו גם הם כך.
 
והיא התקרבה אל הפלטין, אחר-כך נתיישבה בדעתה: למה לה פלטין? והתחילה לחזור. שלח המלך והחזירה והביאה לביתו. והמלך לא הייתה לו אישה, כי לא היה יכול לברור לו: מי שהיה רוצה בה - לא רצתה בו, ולהפך. כשבאה לשם בת הקיסר, אמרה לו, שישבע לה, שלא יגע בה עד שישאנה כדת. ונשבע לה. אמרה לו, שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמוד כך על הים עד הנישואין, ואז יראו הכל את ריבוי הסחורה שהביאה, לבל יאמרו, שלקח אישה מן השוק. והבטיח לה כן.
 
בת הקיסר בורחת מן המלך
והמלך כתב לכל המדינות, שיתקבצו ויבואו לחתונה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא צוותה שיביאו לה אחד-עשר בנות שרים שיהיו עמה. וצווה המלך, ושלחו לה אחד-עשר בנות שרים גדולים מאוד, ובנו לכל אחת פלטין מיוחד, והיא היה לה גם-כן פלטין מיוחד. והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי-שיר ומשחקים שם עמה.
 
פעם אחת אמרה להם, שתלך עימהם לים, והלכו עמה, והיו משחקים שם. אמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב שיש לה. נתנה להם מהיין שבספינה, ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה, ופרשה המפרשים, וברחה עם הספינה. המלך ואנשיו הציצו וראו שהספינה איננה, ונבהלו מאוד. והמלך לא ידע, שהיא עצמה ברחה עם הספינה, והיה סבור שהיא עדיין בחדרה.
אמר המלך: היזהרו שלא להגיד לה פתאום, כי צערה יהיה גדול מאוד על ספינה יקרה כזו. והלכו לחדר אחד- ולא מצאו אדם, וכן לחדר שני וכן לכל האחד-עשר החדרים - ולא מצאו אדם. ונבהלו מאוד.
 
אבותיהם של הבנות המשמשות לפניה, היו רגילים להחליף אגרות עם בנותיהם, ועתה ראו שהם שולחים אגרות, ואין להם מענה מבנותיהם. עמדו השרים ונסעו בעצמם לשם - ולא מצאו את בנותיהם. וחרה להם מאוד, ואמרו להמית את המלך. אך נתיישבו בדעתם: מה חטא המלך שיתחייב בנפשו, כי נאנס בדבר? והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו. העבירו אותו וגרשוהו, והלך לו.
 
בת הקיסר נופלת בשבי גזלנים
ובת הקיסר הלכה עם הספינה. אחר- כך התעוררו בנות השרים, והתחילו שוב לשחק כמקודם, כי לא ידעו שהספינה כבר הרחיקה מן החוף.
אמרו לה: נחזור!
השיבה להם: נשהה עוד כאן קצת.
אחר-כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזר לביתנו!
הודיעה להם, שהספינה כבר פרשה מן החוף.
ושאלו אותה על מה עשתה כן, ואמרה, שהייתה יראה פן תישבר הספינה מרוח הסערה, על כן הוכרחה להתירה ולפרוש המפרשים.
 
היו שטים בים, והיו מזמרים בכלי-זמר. ופגעו בפלטין. אמרו לה הבנות: נתקרב לשם! לא רצתה, ואמרה כי התחרטה על שהתקרבה לפלטין של המלך.
 
אחר-כך ראו כמין אי בים, והתקרבו, והיו שם שנים-עשר גזלנים, ורצו להורגם.
שאלה: מי הגדול שבכם? והראו לה.
אמרה לו: מה מעשיכם?
אמר לה, שהם גזלנים.
אמרה לו: אף אנחנו גזלנים. רק שאתם גזלנים בכוח, ואנחנו גזלנים בחכמה, כי אנו מלומדים בלשונות ובכלי-זמר, בכן מה בצע כי תהרגו אותנו?! הלא טוב שתישאו אותנו לנשים, ויהיה לכם גם העושר שלנו. הראתה היא להם מה שבספינה, ונתרצו לדבריה, והראו להם הגזלנים כל העושר שלהם, והוליכו אותם בכל המקומות שלהם. והסכימו שלא יהיו נושאים בבת-אחת, כי אם בזה אחר זה עד שיבררו לכל אחד שרה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו.
 
בת המלך הורגת את הגזלנים
אחר-כך אמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב, נפלא מאוד, שיש לה בספינה, שאינה שותה ממנו, והוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזיווג שלה. ונתנה להם היין בשנים-עשר גביעים, ואמרה שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים-עשר.
 
שתו והשתכרו ונפלו. אמרה לחברותיה: לכו ושחטו כל אחת את בעלה. הלכו ושחטו את כולם ומצאו שם עושר מופלג מאוד, שלא היה אצל שום מלך, והסכימו שלא לקחת נחושת ולא כסף, כי אם זהב ואבנים טובות. והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל- כך, וטענו כל הספינה בדברים יקרים: זהב ואבנים טובות שמצאו שם. והסכימו שלא לילך עוד לבושות כמו נשים, ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה.
 
בן מלך מטייל בים
ויהי היום והיה מלך אחד זקן, והיה לו בן יחיד. והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו. אמר בן המלך, שילך ויטייל עם אשתו בים, כדי שתהיה רגילה לאוויר הים, פן, חס ושלום, מוכרחים באיזו פעם לברוח בים. והלך עם אשתו ושרי המלוכה, ופרשו בספינה. והיו שם שמחים ומשחקים מאוד. אחר-כך אמרו שיפשטו כולם בגדיהם, ולא נשאר עליהם כי אם הכתונת. והיו מתחזקים לעלות על התורן והיה בן המלך מטפס על התורן.
 
ובת הקיסר באה עם הספינה, וראתה את הספינה של בן-המלך עם שרי המלוכה. בתחילה הייתה יראה להתקרב, אחר-כך ראתה שהם משחקים מאוד, והבינה שאינם גזלנים, והתחילו להתקרב.
אמרה בת הקיסר לחברותיה: אני יכולה להפיל לים את בן המלך.
אמרו לה: ואיך אפשר; הלא אנו רחוקים מהם מאוד?
אמרה להן שיש זכוכית ששורף, ועל-ידי זה תפיל אותו. ואמרה שלא תפיל אותו עד שיעלה על ראש התורן ממש, כי כשהוא באמצע התורן, ייפול אל תוך הספינה, אבל כשיעלה בראש, ייפול לתוך הים. המתינה עד שעלה אל ראש התורן, ולקחה הזכוכית ששורף נגד החמה, וכוונה נגד מוחו, עד שנכווה מוחו ונפל לים.
 
כיון שראו אנשי הספינה שנפל, נעשה שם רעש גדול, כי איך יוכלו לחזור לביתם, כי המלך ימות מחמת צער. ואמרו להתקרב לספינה של בת הקיסר, אולי יש שם איזה דוקטור שיוכל ליתן להם עצה. והתקרבו אל הספינה, ואמרו להם, לשרות, שלא יתייראו כלל, כי לא יעשו להם רעה.
שאלו אותם: אולי יש ביניכם דוקטור שיתן לנו עצה?
וספרו להם כל המעשה, ושבן המלך נפל לתוך הים.
אמרה בת הקיסר שיוציאו אותו מן הים. והלכו ומצאו אותו, והוציאו אותו, ולקחה הדופק בידה, ואמרה שנשרף מוחו. וקרעו המוח ומצאו שכדבריה כן הוא. ונבהלו מאוד ובקשו ממנה שתלך עימהם לביתם, ותהיה דוקטור אצל המלך, ותהיה חשובה וגדולה מאוד. ולא רצתה, ואמרה כי איננה דוקטור, רק שיודעת סתם דברים הללו.
 
המלכה מתחתנת עם בת הקיסר
לא רצו האנשים לחזור לביתם, והלכו שתי הספינות ביחד. שרי המלוכה של בן המלך שנפל ומת, סברו שבת הקיסר ושרותיה הם זכרים, כי היו לבושים בגדי זכרים. על כן רצו שהמלכה שלהם, אשת בן המלך שמת, תשא את הדוקטור, היינו בת הקיסר, שהיו סבורים שהיא דוקטור, מחמת גודל חכמתו שראו בו. ושיהיה הוא המלך שלהם, ואת המלך הזקן יהרגו.
 
גם בעיני המלכה הוטב שתישא את הדוקטור, אך הייתה יראה מבני המדינה, פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך. על כן הסכימו לעשות משתאות, כדי שבשעת המשתה, בעת חדווה, יוכלו לדבר מזה. והיו עושים משתה אצל כל אחד ביומו.
 
כשהגיע יום המשתה של הדוקטור (היינו בת הקיסר), נתן להם מהיין שלו והשתכרו. בשעת חדווה אמרו השרים: מה יפה היה שהמלכה תישא את הדוקטור.
אמר הדוקטור: יפה מאוד היה, רק אם היו מדברים זאת שלא בשעת שיכרות.
נענתה המלכה ואמרה: מה יפה היה שתישא את הדוקטור, רק שהמדינה תסכים על זה. השיב הדוקטור שנית: יפה מאוד היה, רק אם היו מדברים זאת שלא בשעת שכרות. כשהקיצו משיכרותם, נזכרו השרים מה שאמרו, ונתביישו מהמלכה, שאמרו דבר כזה. אך הלא היא גם-כן בעצמה אמרה זאת. והיא גם-כן נתביישה מפניהם, אך הלא גם הם אמרו זאת. והתחילו לדבר מזה, והוסכם ביניהם הדבר. התחתנה המלכה עם הדוקטור, והלכו למדינתם.
 
כשראו בני המדינה שהם באים, שמחו מאוד, כי זה זמן רב שהלך בן המלך, ולא ידעו היכן הוא. והמלך הזקן כבר מת טרם בואם. ראו בני המדינה שבן המלך, שהוא המלך שלהם, איננו.
שאלו: היכן הוא מלכנו?
ספרו להם כל המעשה, שכבר מת, ושקבלו להם מלך זה, שבא עימהם, ושמחו מאוד על שבא להם מלך חדש.
 
המלך מחזיר לכל אחד את אבידתו
והמלך, היינו בת הקיסר, צווה להכריז בכל מדינה ומדינה, שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא, גר או אורח או בורח או מגורש, שכלם יבואו לחתונה שלו, איש לא יעדר, ויקבלו מתנות גדולות. צווה המלך שיעשו סביב סביב כל העיר מעיינות, כדי שכשאחד ירצה לשתות ימצא מעין אצלו. וצווה המלך לצייר צורתו אצל כל מעין ומעין, ושיעמדו שומרים וישמרו, ואם שיבוא אחד ויסתכל בצורה וישתנו פניו - יתפסו אותו בתפיסה. וכן עשו.
 
באו השלושה:
בן המלך הראשון, שהוא החתן האמיתי של בת הקיסר;
ובן הסוחר שגירשו אביו מחמת בת הקיסר שברחה עם הספינה וכל הסחורה;
והמלך שהעבירוהו ממלכותו כי ברחה ממנו עם אחת עשרה שרות.
וכל אחד מאלו השלושה הכיר שזו צורתה, והסתכלו ונזכרו והצטערו, ותפסו אותם בתפיסה.
 
בשעת החתונה צווה המלך שיביאו השבויים לפניו. והביאו השלושה, והכירה אותם, והם לא הכירוה, כי הייתה לבושה בגדי איש. ענתה בת הקיסר ואמרה: אתה מלך, אותך העבירו בשביל האחד עשר בנות שרים שנאבדו. הרי לך הבנות שרים שוב למדינתך ולמלכותך. אתה סוחר, אותך גרש אביך בשביל הספינה עם סחורה שנאבדה ממך. הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה. ועל שנשתהו המעות כל כך, יש לך עתה בספינה עושר בכפלי כפלים ממה שהיה. אתה בן מלך - היינו החתן שלה באמת. נלכה ונסעה. ושבו לביתם.
 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.