לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מעשה בחכם ובתם

ההדיר: יהודה איזנברג

סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב

תוכן המאמר:
החכם והתם
החכם נוסע לוארשה
החכם לומד מלאכות
החכם נעשה דוקטור ובז לעולם

והנה נשליך כעת את מעשה החכם, ונתחיל לספר במעשה התם:
התם - סנדלר התם שמח בחלקו רק בלי ליצנות!

כל זה היה דרכי התם, ועתה נחזור לעניין ראשון
החכם חוזר לעירו
החכם מלא ייסורים
החכם והתם
המלך מגלה את החכם והתם
שליחים מגיעים לחכם ולתם
התם נעשה מושל העיר
התם מנהל את המדינה ביושר
התם נפגש עם המלך
התם מתמנה לראש השרים
החכם מקבל את אגרת המלך
החכם מסיק שאין מלך
הוכחות שאין מלך
החכם מלגלג על בעל-שם
החכם נפגש עם המיניסטר-התם
השד שלח אחריך!
התם מציל את החכם

מעשה בחכם ובתם

 

א
 
החכם והתם
שני בעלי-בתים היו בעיר אחת, והיו גדולים בעשירות, והיו להם בתים גדולים, והיו להם בנים: לכל אחד בן אחד, ולמדו שניהם בחדר אחד. ואלו שני הבנים, היו אחד מהם בר-הבנה, והאחד היה תם. (לא היה טיפש, אלא היה לו שכל פשוט ונמוך). ואלו שני הבנים היו אוהבים זה את זה מאוד; אף-על-פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומוחו היה נמוך, אף-על-פי-כן אהבו זה את זה מאוד.
 
לימים התחילו שני בעלי הבתים לירד, וירדו מטה מטה, עד שאיבדו הכל ונעשו אביונים, ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם. והבנים התחילו להתגדל. אמרו האבות לבנים: אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם; עשו לכם מה שתעשו. הלך התם ולמד סנדלרות.
 
החכם נוסע לוארשה
והחכם, שהיה בר-הבנה, לא היה רצונו לעסוק במלאכה פשוטה כזו, והתיישב בדעתו, שילך בעולם ויסתכל מה לעשות. והיה הולך ומשוטט בשוק, וראה עגלה גדולה עם ארבעה סוסים שהייתה רצה והולכת.
ענה ואמר להסוחרים: מאין אתם?
השיבו לו: מוארשא.
להיכן אתם נוסעים? לוארשא.
שאל אותם: שמא אתם צריכים משרתים? ראו שהוא בר-הבנה ומזורז, והוטב בעיניהם, וקבלו אותו עימהם, ונסע עמם ושימש אותם היטב מאוד על הדרך.
 
בא לוארשא. מאחר שהיה בר- הבנה, התיישבדעתו: מאחר שכבר אני בוארשא, למה לי להתקשר עם אלו? אולי יש מקום טוב מהם? אלך ואבקש ואראה. והלך בשוק, והתחיל לחקור ולשאול על האנשים שהביאוהו, ואם יש טוב מהם. ואמרו לו, שהאנשים הללו הם הגונים, וטוב להיות אצלם, אך שקשה מאוד להיות אצלם מחמת שהמשא ומתן שלהם הוא למרחקים גדולים.
 
הלך וראה משרתים בחנויות הלבשה, שהיו הולכים בשוק עם מיני חן שלהם בכובעיהם ובמנעליהם, עם קצוות בולטות, ושאר מיני חן שיש להם בהילוכיהם ובמלבושיהם. והוא היה בר-הבנה וחריף, ויישר בעיניו מאוד, מחמת שהוא עניין נאה, וגם הדבר בביתו במקומו. הלך אל האנשים שהביאוהו, ונתן להם תשואות חן, ואמר להם שאין נוח לפניו להיות אצלם. ועל מה שהביאוהו, בעד זה שימש אותם בדרך.
 
והלך ועמד עצמו אצל בעל-בית אחד. ודרך המשרתים, שבתחילה צריכים להישכר בשכר פחות ולעשות עבודות כבדות, ואחר-כך באים למעלות המשרתים הגדולים. והיה בעל-הבית עושה עמו מלאכות כבדות, והיה שולחו לאדונים לשאת סחורה כדרך המשרתים, שצריכים לכוף ידיהם תחת אציליהם להניח הבגד על בליטת היד ברוחב הכתף. והיה כבד עליו מאוד עבודה כזו: לפעמים היה צריך לעלות עם המשאוי על עליות הגבוהות, והיה קשה עליו העבודה. ויישב עצמו, כי היה פילוסוף בר- הבנה: מה לי ולעבודה זו? הלא העיקר הוא התכלית: לישא אישה ולהתפרנס. עדיין איני צריך להסתכל על זה, על זה יהיה פנאי להבא, בשנים הבאות, כעת טוב לי לשוטט בארץ, להיות במדינות, להשביע עיני בעולם.
 
החכם לומד מלאכות
הלך בשוק, וראה שסוחרים נוסעים בעגלה גדולה.
שאל אותם: להיכן אתם נוסעים?
- ללאגורנא [עיר]
- התקחו אותי לשם?
- הן.
וקבלו אותו. ומשם הפליג לאיטליה, משם לספרד. בין כך ובין כך עברו כמה שנים, ועל-ידי זה נעשה חכם יותר, מאחר שהיה במדינות רבות. התיישב בדעתו: כעת ראוי להביט על התכלית. והתחיל לחשוב עם הפילוסופיה שלו מה לעשות, ויישר בעיניו ללמד מלאכת צורף זהב, שהיא מלאכה גדולה ונאה, ויש בה חכמה, וגם היא מלאכה עשירה. והוא היה בר-הבנה ופילוסוף, ולא הוצרך ללמד המלאכה כמה שנים, רק ברבע שנה קבל את האומנות ונעשה אומן גדול מאוד, והיה בקי במלאכה יותר מן האומן שלימדו.
 
אחר-כך התיישב בדעתו: אף-על-פי שיש בידי מלאכה כזו, אין די לי בזה: היום חשובה מלאכה זאת, ובזמן אחר תהיה חשובה מלאכה אחרת. והלך והעמיד עצמו אצל לוטש יהלומים. ומחמת ההבנה שלו, קבל אמנות זאת גם-כן בזמן מועט, ברבע שנה.
 
החכם נעשה דוקטור ובז לעולם
אחר-כך התיישב בדעתו עם הפילוסופיה שלו: הגם שיש בידי שתי האומניות, אולי לא ייחשבו שניהם; טוב לי ללמד אומנות, שהיא חשובה לעולם. וחקר בהבנה ובפילוסופיה שלו ללמוד להיות דוקטור - רופא, שהוא דבר הצריך וחשוב תמיד. ודרך לימוד רפואה, שצריכים ללמוד מקודם לטינית וכתיבה, וללמוד פילוסופיה. והוא מחמת הבנתו למד גם זאת בזמן מועט, ברבע שנה, ונעשה דוקטור גדול ופילוסוף, וחכם בכל החכמות.
 
אחר-כך התחיל העולם להיות בעיניו כ"לא", כי מחמת חכמתו, שהיה אמן גדול כזה וחכם ודוקטור כזה, היה כל אחד מבני העולם בעיניו כ"לא", והתיישב בדעתו לעשות לו תכלית ולישא אישה. אמר: אם אשא אישה כאן, מי ידע מה שנעשה ממני? אלך ואשוב לביתי, למען יראו מה שנהיה ממני, שהייתי נער קטן, ועכשיו באתי לגדולה כזו!
 
והלך ונסע לביתו, והיה לו ייסורין גדולים בדרך, כי מחמת חכמתו לא היה לו עם מי לדבר, ולא היה מוצא אכסניה כרצונו, והיה לו ייסורים הרבה.
 
 
והנה נשליך כעת את מעשה החכם,
ונתחיל לספר במעשה התם:
 
ב
התם - סנדלר
התם למד מלאכת סנדלרות, ומחמת שהיה תם, למד הרבה עד שקבל, ולא היה בקי באומנות בשלמות. ונשא אישה, והיה מתפרנס מן המלאכה, ומחמת שהיה תם, ולא היה בקי במלאכה כל-כך, הייתה פרנסתו בדוחק גדול ובצמצום. ולא היה לו פנאי אפילו לאכול, כי היה צריך תמיד לעסוק במלאכה מחמת שלא ידע האומנות בשלמות. ובשעת המלאכה, שעה שהיה נוקב במרצע ומכניס ומוציא חוט התפירה כדרך הרצענים, היה נוגס חתיכת לחם ואוכל. ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאוד, והיה רק מלא שמחה תמיד. והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים.
 
התם שמח בחלקו
והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכול!
והייתה נותנת לו חתיכת לחם, ואכל.
אחר-כך היה אומר: תן לי הרוטב עם קטנית!
והייתה חותכת לו עוד חתיכת לחם, ואוכל.
והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאוד הרוטב הזה!
וכן היה מצווה ליתן לו בשר, ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובמקום כל מאכל ומאכל הייתה נותנת לו חתיכת לחם. והוא היה מתענג מאוד מזה, ושיבח מאוד את המאכל, כמה הוא מתוקן וטוב, כאלו היה אוכל אותו ממש. ובאמת היה מרגיש באכילת הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה, מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה.
 
וכך היה מצווה: אשתי, תן לי שכר לשתות! ונתנה לו מים.
והיה משבח "כמה יפה השכר הזה"!
"תני לי דבש!" ונתנה לו מים.
והיה משבח גם-כן.
"תני לי יין", ונתנה לו מים.
והיה מתענג ומשבח אותו המשקה כאלו הוא שותה אותה ממש.
 
וגם מלבושים היו להם בשותפות, לו ולאשתו פעלץ [מעיל] אחד.
היה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ! כשהיה צריך ללבוש פעלץ, כגון לילך לשוק. והייתה כשהיה צריך ללבוש טוליפ [מעיל עליון] לילך בין אנשים, היה אומר: נותנת לו. - אשתי, תן לי הטוליפ! והייתה נותנת לו הפעלץ. והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה! כשהיה צריך קפוטה, לילך לבית-הכנסת, היה מצווה ואומר: - אשתי, תן לי הקאפטין! והייתה נותנת לו הפעלץ, והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקאפטין הזה! וכן כשהיה צריך ללבוש יופא [קפוטה], הייתה נותנת לו גם-כן הפעלץ, והיה משבח ומתענג גם-כן: כמה יפה ונאה היופא הזאת. והיה רק מלא שמחה וחדווה תמיד.
 
כשהיה גומר המנעל - ומן הסתם היה לו שלש קצוות, כי לא ידע האומנות בשלמות, היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו, והיה מתענג מאוד ממנו והיה אומר: - אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה! כמה מנעל של דבש וסוכר המנעל הזה! והייתה שואלת אותו: אם-כן מפני מה שאר רצענים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק זהוב וחצי?
השיב לה: מה לי בזה? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!
ועוד: למה לנו לדבר מאחרים? הלא נתחיל לחשב כמה וכמה אני מרוויח במנעל זה מיד ליד: העור הוא בכך, הזפת והחוטים וכו'-בכך, ושארי דברים כיוצא בזה-בכך, לאפקיס [המילוי שבין העורות]-בכך; ועתה אני מרוויח מיד ליד עשרה גדולים, ומה אכפת לי רווח כזה מיד ליד?!
 
רק בלי ליצנות!
והיה רק מלא שמחה וחדווה תמיד, ואצל העולם היה ללעג, והשיגו תאוותם בו, שמצאו ממי להתלוצץ כרצונם, כי היה נדמה למשוגע. והיו באים בני-אדם, והתחילו בכוונה לדבר עמו בשביל להתלוצץ, והיה אותו התם אומר: - רק בלי ליצנות! ותכף שהשיבו לו בלי ליצנות, קבל דבריהם והתחיל לדבר עמם. כי יותר לא היה רוצה להעמיק לחשוב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות, כי היה איש תם. וכשהיה רואה, שכונתם לליצנות, היה אומר: - מה יהיה כשתהיה חכם ממני? הלא אזי תהיה שוטה, כי מה אני נחשב?! וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה!
 
כל זה היה דרכי התם ועתה נחזור לעניין ראשון
 
ג
החכם חוזר לעירו
בתוך כך נעשה רעש, שהחכם נוסע ובא לכאן בגדולה וחכמה גדולה. ורץ התם גם-כן לקראתו בשמחה גדולה, והיה אומר לאשתו: - תני לי מהר היופא; אלך לקראת חברי ידידי לראותו. ונתנה לו הפעלץ, והיה רץ לקראתו. והחכם היה נוסע בעגלות-צב בגדולה, ובא לקראתו התם, והיה שואל בשלומו באהבה, בשמחה: אחי חביבי! מה אתה עושה? ברוך המקום שהביאך, ואני זוכה לראותך!
 
והחכם גם כל העולם היה בעיניו כ"לא", מכל- שכן איש כזה, שנדמה למשוגע, אך אף-על- פי-כן, מחמת אהבת נעורים הגדולה שהיה ביניהם, היה מקרבו, ונסע עמו לתוך העיר.
 
ושני בעלי-הבתים, אבותיהם של אלו שני הבנים, מתו באותו הזמן שהיה החכם משוטט במדינות, ונשארו הבתים שלהם. התם, שהיה במקומו, נכנס לבית אביו וירשו. והחכם, שהיה במדינות, לא היה מי לקבל הבית, ונעשה כלה ואבוד בית החכם, ולא נשאר ממנו כלום, ולא היה לחכם מקום להיכנס בו בבואו. ונסע לאכסניה אחת, והיו לו שם ייסורים, כי לא הייתה האכסניה כרצונו. והתם מצא לו עתה עבודה חדשה, והיה רץ ובא בכל פעם מביתו להחכם באהבה, בשמחה. היה רואה, שיש לו ייסורין מהאכסניה, ואמר לחכם: - אחי, בוא לביתי ותעמוד אצלי. אני אקבץ כל מה שיש לי במקום אחד, וכל ביתי - הכל לפניך כרצונך.
 
 וישר בעיני החכם, ונכנס לביתו ועמד אצלו.
 
החכם מלא ייסורים
והחכם היה מלא ייסורים תמיד, כי הניח שם, שהוא חכם מופלג ואמן, ודוקטור גדול מאוד. והיה בא שר אחד, וצווה לו, שיעשה לו טבעת של זהב. ועשה לו טבעת נפלאה מאוד, וחקק עליה ציורים בדרכים נפלאים מאוד, וחקק שם אילן, שהיה נפלא מאוד. ובא השר, ולא ישר בעיניו כלל הטבעת. והיה לו ייסורים גדולים מאוד, כי היה יודע בעצמו, שאלו היה הטבעת עם האילן הזה בספרד, הייתה חשובה ונפלאה מאוד.
 
פעם אחד בא שר גדול, והביא אבן טובה ויקרה, שבאה ממרחקים. והביא לו עוד אבן טובה עם ציור, וצווה עליו שיצייר כציור הזה על האבן הטובה שהביא. וצייר ממש כאותו הציור, רק ששגה בדבר אחד, שלא היה שום אדם מבחין בו, רק הוא לבדו. ובא השר וקיבל האבן הטובה, וישר בעיניו. והיה לו להחכם הזה ייסורים גדולים: הלא עד היכן מגיע חכמתי, ועתה יזדמן לי שגיאה!
 
וגם בעניין הרפואה היו לו ייסורים: כשהיה בא לחולה, והיה נותן לו רפואה, שהיה יודע בברור, שאם ילך לו להחולה לחיים, בודאי מחויב בברור להתרפאות מזה, כי היא רפואה נפלאה מאוד. ואחר-כך מת החולה, והיו אומרים העולם, שמת על-ידו. והיו לו ייסורים גדולים מזה. ולפעמים נתן רפואה לחולה ונתרפא, והיו אומרים העולם: מקרה הוא. והיה מלא ייסורים תמיד. כאשר היה צריך למלבוש, קרא החייט וייגע עמו, עד שלימדו לעשות המלבוש כרצונו, כמו שהיה יודע. וכוון החייט ועשה המלבוש כרצונו, רק כנף אחד שגה בו, ולא כוונו יפה. והיה מצטער מאוד, כי היה יודע בעצמו אף שכאן הוא יפה, כי אינם מבינים על זה, אבל אם הייתי בספרד עם הלעפיל הזה, הייתי לשחוק. וכן היה מלא ייסורים תמיד.
 
החכם והתם
והתם היה רץ ובא בכל פעם אל החכם בשמחה, ומצאו שהוא מצר ומלא ייסורים.
שאלו: הלא חכם ועשיר אתה, על מה יש לך ייסורים תמיד ואני מלא שמחה תמיד?! והיה בעיני החכם לשחוק, ונדמה בעיניו למשוגע.
אמר לו התם: הלא סתם בני-אדם, שמתלוצצים ממני, הם שוטים, כי אם המה חכמים ממני, הלא אדרבה, הם שוטים, מכל שכן חכם כמותך, ומה אם אתה חכם ממני?
ענה התם ואמר החכם: מי ייתן, שתבוא אתה על מדרגה שלי!
השיב החכם ואמר: זה אפשר להיות, שאני אבוא על שלך, שיינטל ממני השכל, חס ושלום, או אהיה חולה, חס ושלום, ואהיה משוגע. כי הלא מה אתה?- איש משוגע! אבל שאתה תבוא למדרגה שלי?! זה אי אפשר בשום אופן, שתהיה אתה חכם כמוני.
השיב התם: אצל השם יתברך הכל אפשר, ויכול להיות כהרף עין, שאני אבוא על שלך. ושחק החכם ממנו מאוד.
 
ד 
המלך מגלה את החכם והתם
ואלו שני הבנים היו נקראים בפי העולם, זה בכינוי "חכם", וזה בכינוי "תם", אף-על-פי שיש כמה חכמים ותמים בעולם, אף-על-פי- כן כאן היה ניכר הדבר ביותר, כי שניהם ממקום אחד ולמדו יחד, וזה נעשה חכם מופלג מאוד, וזה היה תם גדול מאוד. ובספר מרשם התושבים, ששם כותבים כל אחד עם שם משפחה, היו כותבים על זה "חכם" ועל זה "תם".
 
פעם אחד מצא המלך שהיו כתובים אלו שני הבנים, זה בשם "חכם", וזה בשם "תם". והיה בעיניו לפלא, שאלו השנים מכונים בשם חכם ותם. ונתאווה המלך לראותם. חשב המלך: אם אשלח אחריהם פתאום, שיבואו לפני, יפחדו מאוד, והחכם יסתתמו טענותיו לגמרי, והתם גם-כן אפשר ישתגע מחמת פחד. נתיישב המלך לשלוח חכם אחד אל החכם, ותם אל התם. רק איך מוצאים בעיר מלוכה תם, כי בעיר מלוכה על-פי-רוב הם חכמים. אלא שהממונה על האוצרות הוא תם דווקא, כי אינם רוצים למנות חכם על האוצרות, פן על ידי חכמתו ושכלו יוכל לבזבז האוצרות. על כן עושים ממונה על האוצרות תם דווקא.
 
וקרא המלך לחכם אחד, ולתם הממונה על האוצרות, ושלחם לשני הבנים, ונתן בידם אגרות לכל אחד ואחד. גם נתן בידם אגרת למושל המחוז, שאלו שני הבנים הם תחת ממשלתו. וצווה באגרת, שהמושל ישלח להם אגרות משמו: לחכם ולתם, כדי שלא יפחדו. ויכתוב להם, שאין הדבר נחוץ, ואין המלך גוזר שיבואו, רק הדבר תלוי ברצונם: אם הם רוצים - יבואו, רק שהמלך חפץ לראותם.
 
שליחים מגיעים לחכם ולתם
ונסעו השליחים - החכם והתם, ובאו למושל, ונתנו לו האיגרת. ושאל המושל על שני הבנים, ואמרו לו, שהחכם הוא חכם מופלג ועשיר גדול, והתם הוא תם ביותר, ויש לו כל המלבושים של הפעלץ. חשב המושל, שאין ראוי להביאו לפני המלך לבוש פעלץ, ועשה לו מלבושים כראוי, והניח בתוך העגלות-צב של התם, ונתן להם אגרות.
 
ונסעו השלוחים ובאו לשם, ונתנו האגרות: החכם - לחכם, והתם - לתם. והתם, תכף שהגיע לו האיגרת, אמר להתם השליח שהביאו: - הלא איני יודע מה כתוב בו; קרא אותו לפני!
השיב לו: אני אספר לך בעל-פה מה שכתוב בו, שהמלך רוצה שתבוא אליו.
שאל תכף: רק בלי ליצנות!
השיב לו: בודאי אמת, בלי ליצנות.
נתמלא שמחה, רץ ואמר לאשתו: אשתי, המלך שלח בשבילי!
שאלה אותו: על מה ולמה? ולא היה לו פנאי להשיבה כלל. ותכף נזדרז בשמחה והלך ונסע עם השליח, ונכנס וישב בתוך העגלות-צב, ומצא שם הבגדים ושמח יותר ויותר.
 
התם נעשה מושל העיר
בתוך-כך נשלחו כתבי הלשנה על המושל, שהוא עושה עוולות, והעבירו המלך. חשב המלך, שטוב שיהיה המושל איש תם. שהתם ינהיג המדינה באמת וביושר, מחמת שאינו יודע חכמות והמצאות. נמלך המלך לעשות את התם מושל. שלח המלך פקודה שהתם, ששלח אחריו, הוא יהיה מושל, והוא צריך לנסוע דרך עיר המחוז. ויעמדו בשערי העיר, ותכף בבואו, יעכבו אותו ויכתירו אותו שיהיה מושל. וכן עשו: עמדו על השערים, ותכף בעברו שם, עיכבו אותו ואמרו לו, שהוא נעשה מושל.
ושאל ואמר: רק בלי ליצנות!
השיבו לו: בודאי בלי שום ליצנות. ונעשה התם תכף מושל בתוקף ועוז.
 
ה 
התם מנהל את המדינה ביושר
ועתה, שנתרומם מזלו - ומזל מחכים - ובא לו קצת הבנה, אף-על-פי-כן לא השתמש כלל בחכמתו, רק נהג בתמימותו כבראשונה. והנהיג את המדינה בתמימות, באמת וביושר, ועוולה לא נמצא בו.
 
להנהגת המדינה אין צריכים שכל גדול וחכמות, רק יושר ותמימות. כשבאו לפניו שנים לדין, היה אומר: אתה זכאי ואתה חייב, כפי תמימותו באמת, בלי שום עורמה ומרמה. וכן נהג הכל באמת, והיו בני המדינה אוהבים אותו מאוד, והיו לו יועצים אוהבים באמת.
 
ומחמת האהבה יעץ לו אחד: בודאי תקרא אל המלך לבוא לפניו, כי כבר שלח אחריך. וגם זו הדרך, שהמושל מוכרח לבוא לפני המלך. על כן, אף-על-פי שאתה כשר מאוד, ולא ימצא בך שום עוולה בהנהגת המדינה, אף-על-פי-כן דרך המלך בדבריו לנטות בדבריו לצד אחר, לדבר חכמות ולשונות אחרים. נאה יהיה ודרך- ארץ שתוכל להשיבו; על כן טוב שאלמדך חכמות ולשונות. נתקבל הדבר בעיני התם ואמר: מה אכפת לי אם אלמד חכמות ולשונות?! ותכף עלה על דעתו, שחברו החכם אמר לו, שאי אפשר בשום אופן שהוא יבוא על שלו, והנה עתה כבר בא על חכמתו. ואף-על-פי שהיה יודע חכמות, לא היה משתמש בחכמות כלל, רק נהג הכול בתמימותו כבראשונה.
 
התם נפגש עם המלך
שלח המלך, שיבוא התם המושל אליו, ונסע אליו. דיבר המלך עם התם בתחילה מהנהגת המדינה. והוטב בעיני המלך מאוד מאוד, כי ראה, שהוא מתנהג ביושר ואמת, בלי שום עוולה ומרמה. אחר-כך התחיל המלך לדבר חכמות ולשונות, והשיבו התם כראוי, והוטב הדבר בעיני המלךביותר, ואמר: אני רואה, שהוא חכם כזה, ואף-על-פי-כן הוא מתנהג בתמימות כזו! וייטב בעיני המלך מאוד מאוד.
 
התם מתמנה לראש השרים
מינה המלך אותו, שיהיה מיניסטר על כל המיניסטרים. וצווה לו מקום מיוחד ששם יהיה ישיבתו. וצווה המלך, שיבנו לו חומות נאות ומפוארות כראוי, ונתן לו כתב על התמנות הזאת, שיהיה מיניסטר. וכן היה, שבנו לו בניינים במקום שצווה המלך, והלך וקיבל הגדולה בתוקף.
 
ו 
 
החכם מקבל את אגרת המלך
והחכם, כשבא אליו האיגרת מהמלך, השיב לחכם שהביאה: - המתן ולין פה, ונדבר ונתיישב בדבר. לערב עשה עבורו סעודה גדולה. בתוך סעודתו נתחכם החכם בחכמתו ובפילוסופיה שלו, וענה ואמר: - מה זאת, שמלך כזה ישלח אחרי, עבור שפל ברך כמוני, ומה אני, שהמלך ישלח אחרי?! הלא מלך זה יש לו ממשלה וגדולה כזו- ואני שפל ונבזה כנגד מלך גדול ונורא כזה, ואיך יעלה על הדעת שמלך כזה ישלח עבור שפל כמוני? אם אמר בשביל חכמתי- מה אני כנגד המלך? וכי אין למלך חכמים? וגם המלך בעצמו בודאי חכם גדול, ומה הדבר הזה, שהמלך ישלח עבורי? וישתומם על זה מאוד מאוד.
 
החכם מסיק שאין מלך
ענה ואמר החכם לשליח: אני אומר דעתי, שבהכרח הדבר מובן ומבורר, שאין מלך בעולם כלל, וכל העולם טועים בשטות הזה, שסוברים הם, שיש מלך. וראה והבן, איך אפשר זאת, שכל בני-העולם ימסרו עצמן לסמוך על איש אחד, שהוא המלך? בודאי אין מלך בעולם כלל.
 
השיב החכם-השליח: הלא אני הבאתי לך אגרת מהמלך!
שאל אותו החכם: אתה בעצמך קבלת האיגרת מיד המלך, בעצמו ממש?
השיב לו: לאו, רק איש אחר נתן בידי האיגרת בשם המלך.
ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שדברי כנים, כי אין מלך כלל.
חזר ושאל אותו: תאמר לי; הלא אתה מעיר המלוכה, וגדלת שם כל ימיך. הגידה לי: ראית מימיך את המלך?
השיב לו: לאו (כי לא כל אחד זוכה לראות את המלך, כי המלך נראה רק לעתים רחוקות מאוד).
ענה החכם ואמר: עתה ראה גם ראה, שדברי ברורים ומבוררים שבודאי אין מלך כלל, כי הלא אפילו אתה לא ראית את המלך מעולם.
שוב שאל החכם-השליח: אם כן מי מנהיג המדינה?
השיב החכם: זאת אני אספר לך בברור, כי ממני תשאל, כי אני בקי בזה, כי הייתי משוטט במדינות. והייתי באיטליה, והמנהג הוא שיש שבעים שרים יועצים, והם עולים ומנהיגים המדינה זמן מיוחד. ועם שררה זו מתחלקים כל בני-המדינה בזה אחר זה. והתחילו דבריו להיכנס באזני החכם-השליח, עד שהסכימו וגזרו, שבודאי אין מלך בעולם כלל.
 
שוב ענה החכם: המתן עד הבוקר, ואברר לך עוד בברור אחר ברור, שאין מלך בעולם כלל. וישכם החכם בבוקר, והקיץ את חברו החכם-השליח ואמר לו: בוא עמי החוצה, ואראך בברור, איך העולם כולו בטעות, ובאמת אין מלך כלל, וכולם בטעות גדול.
 
ז 
 
הוכחות שאין מלך
הלכו בשוק, וראו איש-חיל אחד. תפסו אותו ושאלו אותו: למי אתה עובד?
השיב: את המלך.
שאלו אותו: הראית את המלך מימיך? - לאו.
ענה ואמר: ראה, היש שטות כזו?! שוב הלכו אל אדון אחד מן החיל, ונכנסו עמו בדברים, עד ששאלוהו: למי אתה עובד? - את המלך. - הראית את המלך? - לאו.
ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שהדבר מבורר, שכולם טועים, ואין מלך כלל בעולם. והוסכם ביניהם הדבר, שאין מלך כלל.
 
ענה החכם ואמר עוד: בוא וניסע ונלך בעולם, ואראך עוד איך כל העולם כולו בטעויות גדולות. היו הולכים ונוסעים בעולם, ובכל מקום שבאו, מצאו את העולם בטעות. ודבר המלך נעשה אצלם למשל, ובכל מקום שמצאו העולם טועים, לקחו את המלך למשל: "כמו שזה אמת, שיש מלך, כן הדבר הזה". והיו הולכים ונוסעים עד שכילו מה שבידם, והתחילו למכור סוס אחד, ואחר-כך סוס שני, עד שמכרו כולם, והוכרחו לילך רגלי. ותמיד היו חוקרים העולם, ומצאו שהעולם בטעות. ונעשו עניים הולכי רגלי, ונסתלקה חשיבותם, ולא היו נחשבים כלל, כי לא היו משגיחים עליהם כלל, על אביונים כמותם.
 
ח 
 
החכם מלגלג על בעל שם
נתגלגל הדבר, והיו הולכים וסובבים, עד שבאו אל העיר, שדר בה המיניסטר התם. שם, באותה העיר, היה בעל-שם אמיתי, והיה חשוב מאוד, כי עשה דברים נפלאים, ואפילו בין השרים היה חשוב ומפורסם. ואלו החכמים באו לאותה העיר, והלכו וסבבו, ובאו לפני בית הבעל-שם, וראו, שהיו עומדים שם ארבעים-חמישים עגלות עם חולים.
 
וסבר החכם, ששם דר דוקטור, והיה רוצה להיכנס לביתו, מחמת שגם הוא היה דוקטור גדול, ורצה להיכנס לעשות היכרות עמו.
שאל מי דר בכאן?
השיבו: בעל-שם. וימלא פיו שחוק, ואמר לחברו: זה הוא שקר וטעות נפלאה מאוד, וזוהי שטות יותר גדולה מהטעות של המלך חברי! אספר לך השקר הזה, כמה וכמה העולם בטעות בשקר כזה. בתוך כך היו רעבים, ומצאו עדיין אצלם שלשה-ארבעה מטבעות.
 
הלכו אל בית-התבשיל, ושם מוצאים לאכול אפילו בעד שלושה או ארבעה פרוטות. וצוו לתן להם מאכל, ונתנו להם. בתוך שהיו אוכלים, היו מספרים ומתלוצצים מהשקר והטעות של דבר הבעל-שם. ובעל בית-התבשיל שמע דבריהם, וחרה לו מאוד, כי הבעל-שם היה חשוב שם מאוד.
אמר להם: אכלו לכם מה שיש לפניכם, וצאו מכאן. אחר-כך בא לשם בנו של הבעל-שם, והם עדיין היו מתלוצצים מן הבעל-שם בפני בנו. וגער בהם בעל בית-התבשיל שהם מתלוצצים מן הבעל-שם בפני בנו, עד שהכה אותם הכה ופצוע ודחפם מביתו.
 
חרה להם מאוד, ורצו לבקש משפט על המכה אותם. ונתיישבו לילך אל בעל הבית שלהם, שהניחו שם החבילות, להתייעץ עמו איך להשיג משפט. ובאו וסיפרו לו, שבעל בית-התבשיל היכה אותם מאוד.
שאל להם: למה?
ספרו לו, שדברו על הבעל- שם.
השיב להם: בודאי אינו ישר להכות בני- אדם, אבל אתם לא עשיתם נכונה כלל, שדברתם על הבעל-שם, כי הבעל-שם חשוב כאן מאוד. ראו, שאין בו ממש, וגם הוא בטעות, והלכו ממנו אל הפקיד העכו"ם, וספרו לו המעשה, שהכו אותם.
שאל: על מה?
השיבו, שדברו על הבעל- שם. והכה אותם הפקיד הכה ופצוע, ודחפם מביתו.
 
החכם נפגש עם המיניסטר-התם
והלכו מזה לזה: ממושל למושל גבוה ממנו, עד שבאו לפני המיניסטר. ושם, לפני בית המיניסטר, עומדים אנשי-צבא. הודיעו למיניסטר, שאיש אחד צריך אליו, וצווה שיכנס. ובא החכם לפני המיניסטר. תכף בבואו הכירו המיניסטר שזהו החכם חברו, והחכם לא הכירו. מחמת שהיה בגדולה כזו.
 
ותכף התחיל המיניסטר לדבר אליו: ראה תמימותי למה שהביא אותי, לגדולה כזו, ואל מה חכמתך הביאה אותך?
 
ענה החכם ואמר: מאחר שאתה הוא חברי התם, מזה נספר אחר-כך; לעת עתה אבקש משפט על שהכו אותי.
שאלו: למה?
השיבו: כי דיברתי על הבעל-שם, שהוא שקר ומרמה גדולה.
ענה התם המיניסטר ואמר: עדיין אתה אוחז בחוכמות שלך? ראה: אתה אמרת שאתה יכול לבוא על שלי בקלות, ואני לא אוכל לבוא על שלך; ראה, שאני כבר באתי על שלך, ואתה עדיין לא באת על שלי. ואני רואה שקשה יותר, שאתה תבוא לתמימות שלי. ואף-על-פי- כן, מחמת שהיה מכיר בו מכבר בגדולתו, ציווה לתת לו בגדים להלבישו, וביקשו שיאכל עמו.
 
בשעת אכילתם התחילו לדבר. התחיל החכם להוכיח לו דעתו, שאין מלך כלל.
גער בו התם המיניסטר: הלא אני בעצמי ראיתי את המלך!
השיב לו החכם בשחוק: אתה יודע בעצמך, שזה היה המלך? אתה מכיר אותו ואת אביו ואת זקנו שהיו מלכים? מאין אתה יודע שזה מלך? אנשים הגידו לך שזה מלך, ורימו אותך בשקר. חרה לתם מאוד מאוד על דבר המלך, על שהוא כופר במלך.
 
ט 
השד שלח אחריך!
בתוך כך בא אחד ואמר: השד, (דהינו הטייוול) שלח אחריכם. נזדעזע התם מאוד מאוד, ורץ וסיפר לאשתו בפחד גדול, שהשד שלח אחריו. יעצה לו אשתו לשלוח לבעל-שם. שלח אחריו, ובא הבעל-שם, נתן לו קמיעות ושמירות, ואמר לו שלא יפחד כלל. והיתה לו אמונה גדולה בזה.
 
היו החכם והתם יושבים עוד.
שאל החכם: - על מה נפחדת כל- כך?
אמר לו: בשביל ששלח אחרינו.
שחק ממנו: אתה מאמין, שיש טייוול (=שד)?
השיב לו: אם-כן מי הוא זה ששלח אחרינו?
ענה החכם ואמר: בודאי זהו אחי, שרצה שיתראה עמי, ושלח אחרי במרמה זו.
שאל אותו התם: אם-כן איך עבר את כל השומרים? השיבו: בודאי שיחד אותם, והם אומרים במרמה ושקר, שלא ראו אותו כלל.
בתוך כך חזר ובא אחד ואמר, שהטייוול שלח אחריהם. התם לא נזדעזע עתה, ולא היה לו שום פחד כלל, מחמת השמירה של הבעל-שם.
 
ענה ואמר לחכם, עתה מה אתה אומר?
אמר: אודיע לך, שיש לי אח, שהוא עמי בכעס, ועשה מרמה זו כדי להפחיד אותי.
עמד ושאל לזה שבא בשבילם: ומהי דמותו של זה ששלח אחרינו? איזה פנים יש לו ואיזה מראה יש לשערות שלו?
השיב לו: כך וכך.
ענה החכם ואמר: ראה, זה הוא מראה אחי.
אמר לו התם: תלך עמם?
השיב: הן, רק תיתן עמי כמה אנשי-חיל שומרים מלווים, כדי שלא יצערו אותי. נתן לו משמר, והלכו שני החכמים עם האיש שבא בשבילם. חזרו החיילים, ושאל אותם התם המיניסטר:
- היכן הם החכמים? השיבו כי אינם יודעים כלל איך נעלמו. והטייוול חטף אותם, את החכמים האלו, והביא אותם אל רפש וטיט, ושם היה יושב הטייוול על כסא בתוך הרפש. השליכו את החכמים בתוך הרפש, והרפש היה עבה ודביק כמו דבק ממש, ולא היו יכולים לזוז כלל בתוך הרפש.
 
צעקו החכמים לטייוול לואנשיו שהיו מייסרים אותם: רשעים! על מה אתם מייסרים אותנו? וכי יש טייוויל בעולם? אתם, רשעים, מייסרים אותנו בחינם (ועדיין לא האמינו שיש טייוויל!).
 
והיו מונחים שני החכמים בעובי הרפש, והיו חוקרים מה זאת: אין זאת, רק שאנשים פוחזים, שהיינו מתקוטטים עימהם פעם, הם מייסרים אותנו כל-כך. והיו מתייסרים שם בעינויים גדולים כמה שנים.
 
 י 
התם מציל את החכם
פעם אחת עבר התם-המיניסטר לפני בית הבעל-שם, ונזכר בחברו החכם. נכנס אל הבעל-שם, היטה עצמו אליו כדרך השרים, ושאל אותו אם אפשר שיראה את החכם, ואם יוכל להוציאו משם.
 
אמר אל הבעל-שם: אתם זוכרים את החכם, ששלח הטייוול ונשאו, ומאותו היום לא ראיתיו?
השיבו: הן. ביקש ממנו, שיראה לו מקומו ויוציאו משם.
אמר לו הבעל-שם: בודאי אני יכול להראות לך מקומו ולהוציאו, רק שלא ילכו כי אם אני ואתה. הלכו יחד, ועשה הבעל-שם מה שידע, ובאו לשם, וראה שהם מונחים בעובי טיט ורפש. וכשראה החכם את המיניסטר, צעק אליו: - אחי! ראה, שהם מכים ומענים אותי כל-כך הרשעים הללו בחינם.
גער בו המיניסטר: עדיין אתה אוחז בחכמות שלך, ואין אתה מאמין בשום דבר, ולדבריך אלו הם אנשים? עתה ראה; הלא זה הוא הבעל-שם, שהיית כופר בו, והוא דווקא יכול להוציאכם.
 
ביקש התם המיניסטר מן הבעל-שם, שיוציאם, ויראה להם שזהו טייוול ואינם אנשים. עשה הבעל-שם מה שעשה, ונשארו עומדים על היבשה, ולא היה שם רפש כלל, ואלו המזיקים נעשו עפרא בעלמא. אז ראה החכם והוכרח בעל כורחו להודות על הכל, שיש מלך וכו'.