לחץ כאן לתצוגת הדפסה

זרעי פרחחים

מחבר: פרננד דליניי

תקציר: מתוך ויקופדיה בצרפתית

על המחבר: פרנאן Deligny נולד בשנת 1913. למד פסיכולוגיה ופילוסופיה.

היה מורה בפריז. בשנת 1936 התמנה למורה מתמחה בבית החולים הפסיכיאטרי של Armentieres.

גויס למלחמת העולם השניה בשנת 1939, והחולים הפסיכיאטריים בבית החולים שעבד בו עזבו את בית החולים מחוסר צוות, וחזרו לבתיהם. רבים מחולים אלה נמצאו לאחר המלחמה כשהם חיים חיים נורמליים לחלוטין, ללא תמיכה פסיכיאטרית, דבר שגרם לו לבחון במבט ביקורתי את שיטת העבודה במוסדות הפסיכיאטריים.

ב-1943 הפך יועץ טכני אזורי של האגודה להגנת הילד, מתבגר ומבוגרים. השתתף בהקמה של בית מחסה לעבריינים צעירים.

ב-1948 עבר לעבוד במעבדה פסיכוביולוגית של הילד בפריז. במסגרת ארגון ניסיוני טבורי החל בטיפול בבני נוער במסגרות פתוחות, ולא במסגרות סגורות כפי שהיה לפני כן.

עבד עם ילדים שיש להם בעיות נפשיות, ועם עבריינים. קידם שיטות הוראה חדשות, ומנע שימוש בשיטות חינוך המעמידות צעירים בעימות עם המציאות. היה שותף להקמת מסגרת לימודית בשם 'מקום לגור', בה מקבלים ילדים עם בעיות נפשיות במסגרות קטנות, ובאווירה תומכת.

מ-1960, עבד במרפאת La Borde וטיפל באוטיסטים. בשנת 1973 יצר עם ויקטור רנו את הסרט הילד הזה כאן, סרט המתעד חיי קהילה עם ילד אוטיסט שחי עם דליניי. בסרט רואים כיצד ניתן לשפר את חיי הילדים האוטיסטים כאשר הם משולבים בחיי הקהילה.

הסרט הזה גרם להכרה שסביבה חינוכית תומכת תורמת לחינוך אלטרנטיבי ומעודדת גישה ליברלית.

חיבר ספרים רבים, והיה נושא של כמה סרטים. ספרים שכתב והשאירו רושם על הקהילההחינוכית הם: נבל זרע, נוודים אפקטיביים.



זרעי פרחחים

 
אם מקצוענו אינו נראה לך, אל נא תרד לספינתנו.
כי הדלק שלנו הוא הכישלון היום-יומי,
מפרשינו מתנפחים בצחוק צורם,
ואנו מפרכים את גופנו כדי להעלות אל החוף את דגי-הרקק,
בעוד שיצאנו לדוג את הלוויתן.
 
 
 
מאחר שהסכמת לגדל את הדרדר ואת הקוץ,
את השמיר ואת השיית,
התכונן לקבל את פני האיכרים שכניך,
אשר יבואו שאננים בנעלי העץ להסתכל בשדך ולומר:
"מה לך ולדרדר, לקוץ, לשיית ולשמיר,
אשר דרכם להזיק לשדותינו המטופחים והמפונקים?"
ואתה, אם נוהג הנך לבדח את הבריות,
תלה עיניך בשמים, פרוש ידיך וענה:
"אכן! ואני מאמין שהיבול יעלה יפה!"
אך יהא נא מנוי וגמור אתך
שזרע הפרחחים זרע אדם הוא, עם כל זאת...
 
 
בבקשה ממך, אל תסמוך על המילים!
השמעת מימיך איכר מטיף מוסר לסלק,
או גנן דורש דרשה באוזני החפרפרת,
או כורם נואם בפני ענביו?
הם עושים את הדרוש לגידולים שיעלו יפה,
ומחכים בסבלנות ובתקווה להצלחת עמלם.
ואם תגיד לי:
"והרי אוזניים להם, לפעוטי האדם!",
אשיב לך:
"לולא חור קטן זה,
לא יכלו המבוגרים להטיף לתוכו את שטויותיהם".
 
 
לא תשיג מאומה באונס.
בשעת הדחק תכפה עליהם דומייה ודממת-אלם,
ולמה תשקיע עמל כה רב להשיג את אלה?
 
 
היום אתה סוטר;
מחר הסטירה לא תהיה עוד נחשבת, ותיאלץ להעניק מכת אגרוף;
מחרתיים תזדקק לאלה,
ולאחר מכן תתקין חדר עינויים.
נדמה לך שאני מגזים?
צא וראה מה רבו בתי החינוך שהתקשטו בתאי בידוד משוללי כל נוחיות,
שלתוכם הטילו את הילד טעון העונש
והכריתו אוכל מפיו.
 
 
התדע לשיר,
להמציא סיפור על שודדי ים,
ללכת על ידיך,
לחקות את קולות החיות,
לצייר בפחם על הקירות?
אם כן - אז תשיג משמעת!
 
 
שקוד תמיד להנחיל להם את הרגשת הברירה,
שבלעדיה אין קיום לרצון טוב.
 
 
הצער הגדול ביותר שתוכל לגרום להם,
הוא אם תבטיח ולא תקיים.
אגב, עוונך תישא, ובצדק.
 
 
נתת עשרה שקלים לפרחח קטן, כדי שיביא לך כרטיס נסיעה.
הוא חוזר חסר נשימה ומוסר לך את הכרטיס עם כל העודף.
תאמר בלבך: "הלא היטבתי לחנכו?"
כעבור שלושה ימים יפרק שפן הניסויים שלך מסגרת של חלון,
ויתחמק לזמן ממושך.
אקווה שתאמר: "רימה אותי היטב, הקטן!"
ולהבא תערוך את ניסוייך המדעיים בעכברים לבנים.
 
 
אם תדע את תורת החשבון,
תאמר בלבך ששלושים דרדקים בחדר מיטות אחד
שווים שלושה חברים כפול עשרה,
או עשרה חברים כפול שלושה,
או שני חברים כפול חמישה-עשר.
אהה!
כאן שלושים הם שלושים -
שלושים בדידויות רוות חברות לגורל
וחדורות קנאה.
 
 
אם תלבש מדי שוטר,
יהיו המה לסטים;
אם תהיה להם לאלוהים,
ילכו המה בדרך השטן;
אם תתחפש לשומר בית-כלא,
כאסירים יופיעו הם;
אך אם תיראה בדמותך ובצלמך,
יאבדו עשתונותיהם.
 
 
אל נא תשכח לבדוק
אם אין מסמר בנעלי הנער המסרב ללכת.
 
 
 
אם הולכים הם לגנוב תות שדה,
שתול תות בחצרם.
 
 
ארבעים המה.
לשאלה "מי רוצה לשחק?"
מצביעים עשרים וחמישה.
תוליך את כולם למגרש המשחקים,
ותיווכח שגם החמישה-עשר ישחקו.
 
 
בטרם תכעס,
זכור את אשר היית אתה מסוגל לעשות בגילם.
 
 
הערב זרים הם לך וזרים הם זה לזה;
מצב רוח אפור,
פירורים בנוזל עכור.
תחושה שהכול עלה בתוהו.
אתה מתגלגל על משכבך בלב כבד,
מואס ובוחל בהם.
מחר תמצאם רעננים ויפים כפרי בשל.
 
 
אם הם פוערים פיהם בפיהוק רחב
שעה שאתה מספר להם סיפור -
קבל זאת, אם מסוגל אתה לכך,
כהבעת אמון.
 
 
אל תלמדם לנסר,
אם לא הסכינו ידיך להחזיק מסור;
אל תורם לשיר,
אם השירה משעממת אותך;
אל תנסה ללמדם לחיות,
אם אינך אוהב חיים.
 
 
אל תאמר להם:
"האם גם אני הייתי...?"
אתה, ללא ספק, מבוגר למופת -
לבטח אינך עוד ילד למופת.
 
 
להווי ידוע לך שהחינוך יתחיל
ביום שבו תטוהר האווירה מכל זכר של עונשין.
 
 
מים, אש, אוויר ואור -
בהם תחולל פלאים במקצוענו.
 
 
 
שמור אותם חיים.
אם חיים בעיניהם פירושם הוא
לגנוב, להקניט, להרוס -
חפש לפעולות אלה משימות,
אשר יטו את כוחם לפעולות
כשרות ומועילות.
 
 
אל תמנעך חיבתך לדומים לך
מלהבין את השונים!
 
 
היה היה ילד מלא כוונות טובות, חיות, צנועות ומעט מטושטשות -
משולות לעדת גמדים בעבי יער עתיק יומין.
עבר מבוגר על פני הילד, והשמיע בקול חגיגי ופיטני
עצות טובות שופעות לקחי מוסר.
אך לשמע הצליל של אותו קול מתו כל הגמדים מפחד.
מבוגרים, אל רעש!
 
 
לבנות מבצר:
עבודת פרך של עבדים,
או משחק פלאים.
ה"איך" הוא הקובע.