לחץ כאן לתצוגת הדפסה

על בנין בית המקדש וכניסה להר הבית

מחבר: הרב שלמה חיים הכהן אבינר

שנה בשנה, 1986

תוכן המאמר:
שאלת בניית בית המקדש
1. מצוה לבנות בית
2. בית המקדש יורד מן השמים
3. לרמב"ם אין בונים עכשיו
4. משיח ומקדש
5. מקדש ומלכות
6. מלכות ישראל
7. על פי נביא
8. בית שני
9. בימי רבי יהושע בן חנניה
10. ביאת כולכם
11. סיכום הנידון
12. שלא יעלו כחומה
שאלת הכניסה להר הבית
13. מחוץ לתחומנו
14. הכותל המערבי
15. בית כנסת בהר הבית


תקציר: המחבר עוסק בעניין בניית בית המקדש בימינו והאם יש היתר לעלות להר הבית. מסקנתו לאור מקורותינו היא, כי לפני בנין בית המקדש יש לבנות את מדינת ישראל, שתהיה מדינה על פי ההלכה, ובעניין בית המקדש אין דוחקים את הקץ. בנושא הר הבית קובע המחבר כי אסור לגשת למקום זה בימינו.

מילות מפתח: בית המקדש; מקדש; הר הבית; ביאת כולם; מלכות ישראל; משיח; כותל מערבי.

על בנין בית המקדש וכניסה להר הבית

שאלת בניית בית המקדש

 

1. מצוה לבנות בית

הרמב"ם, הפוסק העיקרי בענייני מקדש ומלכות, קובע שמצווה מוטלת עלינו לבנות בית מקדש. הרמב"ם הקיף את כל הלכות התורה מראש ועד סוף, כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, מראש הסולם של לימוד אמונה ועד תחתית הסולם של הופעת מלכות ישראל ועד התגלות משיח והלכתא למשיחא בכלל. והוא מגדיר את ענינו הכפול של בית המקדש:

"מצוות עשה לעשות בית לד', מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר: ועשו לי מקדש" (רמב"ם בית הבחירה א, א).

 

א. בית המקדש הוא מקום בו נפגשים עם ריבונו של עולם. אשרי מי שזוכה להראות שם כל יום, אבל שלוש פעמים בשנה מתקיימת פגישה כלל ישראלית. ובשנת הקהל כל שבע שנים, מתקהלים שם אנשים נשים וטף כולם. גם בבית הכנסת שכינה שורה, אבל בית המקדש הוא מקום של כלל ישראל, הוא המשך של אוהל מועד. "ונועדתי לך שם" (שמות כה, כב).

 

ב. העניין השני הוא עבודת ד', עבודת הקרבנות, שהיא התגובה מצדנו לפגישה הזאת עם ריבונו של עולם.

 

2. בית המקדש יורד מן השמים

בוודאי שלא נעלמו מעיני הרמב"ם כל הגמרות וכל המדרשות שמורים לכאורה שבית מקדש של אש ירד מן השמים בנוי ומשוכלל, אלא שהוא הבין שאין לתפוס מאמרים אלה כפשוטם. כן מסביר בעל "תפארת ישראל" שהכוונה "שהקדוש ברוך הוא יסייעם בדרך נס שיבנוהו" (ריש מסכת מדות). יהיה סיוע שמימי לעילא לעילא כאשר ניגש למלאכה. כלל גדול למדנו בגמרא: "אף על פי שאש יורדת מן השמים, מצווה להביא מן ההדיוט" (יומא כא, ב). אם ממילא אש יורדת מן השמים, למה לנו להדליק? אלא שאנו צריכים להשתדל להדליק וכאשר בסופו של דבר נצליח במלאכה, אז יתברר למפרע שהכל מלאכת שמים הוא. יסוד האש, הוא מן השמים, וכן כוחו של האדם מן השמים הוא. ריבונו של עולם פועל על ידינו ומתוכנו. וכל מה שאנו פועלים הוא מכוח ד' החי בקרבנו. עזרא ונחמיה ניגשו לעבודת בנין בית המקדש ולא חיכו שירד מן השמים. וכן מסופר שבזמן רבי יהושע בן חנניה, זמן מה אחרי חורבן בית שני, ניתנה רשות על ידי השלטון וניגשו לעבודת הבניין, ולא חיכו שתעשה מן השמים, אלא שבסוף חלו עיכובים (בראשית רבה סד).

 

3. לרמב"ם אין בונים עכשיו

בית המקדש הוא השכלול היותר גדול של הופעת עם ישראל בארצו. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כח, ח). ד' שוכן בתוכנו, ושכינה זו חייבת להאחז בבית מרכזי הנמצא בבירתה של מדינת ישראל. אם כן, לפי דברי הרמב"ם, לכאורה הננו מצווים להתאזר בכוח ולהתחיל לבנות.

 

שאלה: הרי בימינו אנו טמאים, ואסור להיכנס למקום המקדש ולבנות בטומאה?

 

תשובה: זו אינה קושיא, שהרי נכנסים בטומאה לבית המקדש כדי לערוך תיקונים, אם אין מוצאים טהורים כדי לבצע עבודה זו, כיון שהטומאה דחויה בצבור (עירובין קה; רמב"ם בית הבחירה ז, כג). קל וחומר לבנות את בית המקדש (ספר מקדש מלך לגרצ"פ פרנק).

 

אבל בעל "מנחת חינוך" כותב:

"גם היום אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות, כמבואר במדרש בימי רבי יהושע בן חנניה דנתנו רשות התחילו לבנות (חנוך צה). ועיין בספר כפות תמרים שרבנו נתנאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, אם כן הוא הבין לבנות בית המקדש".

 

אבל הוא מוסיף: "אף שלדעת הרמב"ם אינו כן" (חנוך צה). למה לדעת הרמב"ם ודאי שאין בונים עכשיו?

 

4. משיח ומקדש

שמא מפני שהרמב"ם כותב: "המלך המשיח עתיד לעמוד... ובונה המקדש" (רמב"ם מלכים יא, א). ואם כן כל זמן שלא השתכללה מלכות ישראל עד הופעת המלכות השלמה הקדושה והגדולה של נצר דוד - איננו צריכים לגשת אל מלאכת המקדש. אבל נראה שאין זו כוונת הרמב"ם שהרי הוא מונה רשימה ארוכה של דברים שיתחדשו על ידי המלך המשיח: "עושין שמוטין ויובלות כהלכתן" - וכי עד בוא המשיח איננו מצווים להשתדל לגמור שמיטה כהלכתה? "וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם" וכי עד בוא המשיח אנו נמשיך לשפוט על פי חוק תורכי-אנגלי במדינת ישראל ונשמח ונעלוז? אלא ודאי שכאשר נוכל, ניפטר מחלול השם הנורא הזה ונחזור לחוק היהדותי שלנו. "ילחם מלחמות ד'" (שם ד) - וכי כל זמן שלא בא המשיח אנו ניתן לאויבים היושבים סביבותנו להשמידנו ולא נצא למלחמה?! ודאי נצא ונצא. המשיח "הוגה" בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" - וכי בגלל זה הננו פטורים עכשיו מלעמול לחיזוק התורה?

 

לכן אין כוונת הרמב"ם שתנאי בקיום כל הדברים האלה הוא בוא המשיח; אלא להפך שתנאי בבירור שאכן זהו המשיח, שכל הדברים האלה אכן ייעשו. לא יתכן שמלך המשיח ימלוך עלינו על פי משפט תורכי-אנגלי, בלי שמירת שמיטין, בלי להגן עלינו במלחמות ובלי לחזק את התורה בישראל. אבל יתכן בהחלט שדברים אלה יעשו גם לפני בוא המשיח. ומה הגדרת המלך שיעשה אותם? "מלך כשר" כך מגדיר הרמב"ם: "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל, הרי זה משיח ודאי". "ואם לא הצליח עד כה או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים". אם בנה ולא קיבץ או קיבץ ולא בנה הוא אינו מלך המשיח, אלא מלך גדול וחשוב שעשה את דבר ד'. אי אפשר ללמוד מדברי הרמב"ם שחייבים אנו לחכות לבואו, אם כן, מה פשר דברי ה"מנחת חנוך" שלפי הרמב"ם אין עלינו חובה לבנות עתה.

 

5. מקדש ומלכות

עניין זה מתברר על ידי הגאון רבי דוד פרידמן מקארלין, בתגובתו לדברי הגאון רבי צבי הירש קאלישר. בהתעוררות הגדולה לשיבת ציון ובנין ציון, היה הרב צבי הירש קאלישר אחד מן הפועלים החשובים, ובמרכז מחשבתו עמדה תשוקה אדירה לבנות מזבח ולחדש עבודת הקורבנות. מובן מאליו שהתנועה הייתה מכוונת גם לעליה לארץ ובנין הארץ, אבל המרכז היה דחיפה גדולה להשיב את העבודה. חלקו עליו כמה גדולי ישראל כרבי עקיבא איגר (דרישת ציון כה, ב), רבי אליהו גוטמכר מגריידיץ (שם לז, ב), רבי יעקב עטלינגר בעל "ערוך לנר" (שו"ת בנין ציון סעיף א') וכן רבי דוד מקארלין, שכותב: הרב צבי הירש קלישר הינו "גדול בתורה וביראת חטא הקודמת לחכמתו, עם כל זה מרוב אהבתו לחונן אדמת ציון ישגה בזה" (שאילת דוד, קונטרס דרישת ציון וירושלים). הטעם לכך הוא דברי הגמרא: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה" (סנהדרין כ, ב וכן ספרי ראה סז). אבל אין לקיים את שלושת המצוות האלה אלא לפי הסדר הזה. איננו מצווים לבנות בית כל עוד לא גמרנו את כל החשבונות עם עמלק, כמו שכתוב "וד' הניח לו מסביב מכל אויביו" (דברים יב), ובמיוחד מן האויב מספר אלף שהוא עמלק.

 

"שלוש מצוות נצטוו". מובן מאליו שיש עוד הרבה מצוות התלויות בארץ כגון תרומות ומעשרות, אבל אלה שלוש מצוות כלל ישראליות. הפרשת תרומות ומעשרות היא מצווה אישית-פרטית מפירות שלו. אבל מלך הוא כלל ישראלי, ולא מנהיג של איזו כת. גם מלחמה היא עניין כלל ישראלי ולא מבצע פרטיזני. ודאי שבית המקדש הוא של כל עם ישראל ולא של איזו קבוצה.

 

אם כן שלושת המצוות האלה חייבות להתקיים על פי הסדר הזה. אמנם יש שרצו לומר שהדברים רק נאמרו לגבי ראשית ההיסטוריה הישראלית ולא לאורך כל הדורות. אמנם כן היה שבהתחלה הקימו מלך. ואז שאול נצטווה: "אותי שלח ד' למשחך למלך. עתה לך והכיתה את עמלק"; כבר מאות שנים אנו מחכים לרגע זה! אחר כך בא שלמה המלך ובנה את בית המקדש. לפי דעתם אין הגמרא מתארת אלא את המציאות ההיסטורית הזאת, אבל אחר כך יתכן לפעול לפי סדר אחר. אולי יש מקום לדון אם אפשר להבין כך את הגמרא אבל הרמב"ם ודאי לא הבין כך, שהרי הוא פוסק בהתחלת הלכות מלכים (רמב"ם מלכים א, א-ב. וכן סמ"ג מ"ע קסג) ששלושת מצוות אלו חייבות להתקיים לפי סדר זה; הוא אינו מספר לנו על העבר אלא מדריך אותנו לגבי העתידות. מכאן לרבי דוד מקארלין שלפני בנין בית המקדש יש להקים מלכות ישראל.

 

שאלה: הרמב"ם בעצמו כותב "כל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" (רמב"ם מלכים יב, ב), משמע שהוא סובר שהדברים לא צריכים להיות דווקא על פי סדר מסוים?

 

תשובה: זאת אומר הרמב"ם לגבי הופעת המלך המשיח, כיון שהדברים סתומים הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו. אבל עתה אנו עוסקים בהלכות ברורות שהרמב"ם פסק על פי גמרא מפורשת. לגביהן לא נאמר שלא נדע איך יהיה עד שיהיה, אלא אנו מצווים לפעול לפי הסדר הזה. מה שמוטל עלינו עכשיו הוא להקים מלכות ישראל.

 

6. מלכות ישראל

ודאי אנו מודים לד' שהממשלה היא יהודית ולא תורכית ולא אנגלית. ודאי זהו שלב בכונניות המלך המשיח. מרן הרב קוק זצ"ל פוסק שבזמן שאין מלך על ישראל, כל מי שמנהיג את האומה בסגנון ממלכתי נקרא מלך לגבי הסמכויות הכלליות של המלכות (משפט כהן שלז). כבר כמה מרבותינו הראשונים הזכירו שגם לשופטים היה מעמד של מלך (מאירי סנהדרין נב, ב). כך נראה מפשטות דברי הרמב"ם שמביא לגבי דין מורד במלכות (רמב"ם מלכים ג, ח) את הפסוק הנאמר לגבי יהושע "כל איש אשר ימרה את פיך... יומת" (יהושע א), אף על פי שלא מסופר שנמשח בשמן אפרסמון (רמב"ם מלכים א, י). לכן גם ממשלת ישראל שלנו - יש לה דין מלכות במובן מסוים. אנו עסוקים עכשיו בבניין מלכות ישראל. לא כתוב שהיא צריכה להופיע פתאום. אפילו לגבי גילוי המשיח מתאר הרמב"ם תהליך איטי:

 

"אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמת ד' - הרי זה בחזקת משיח". "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נידחי ישראל הרי זה משיח בוודאי". "ואם לא הצליח... הרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים".

 

אחריו יבוא עוד מלך כשר וינסה שוב, וכך כל מלך ילך ויתקדם יותר בקבוץ גלויותיו, מלחמות ד', חיזוק התורה ובנין המשיח. כל העוסק בזה הרי הוא "בחזקת משיח", הוא "משיחי". ואף אם לא מצליח, אין זאת אומרת שעבודתו הייתה לשווא, כי התוצאה היא פרי עבודה מצטברת של דורות. ביאת המשיח מופיעה בדרך טבעית קמעא קמעא.

 

אין הרמב"ם שולל אפשרות שבתוך התהליך הטבעי הזה יהיו גם דילוגים שמימיים. הרי הוא שלימדנו: אל תקבע מראש איך הדברים יהיו לפני שיהיו. יש אנשים שקבעו לעצמם מראש ציון מסוים איך גאולת ישראל צריכה להופיע, כיון שהיא באה בדרך אחרת, אין היא מוצאת חן בעיניהם, יש להם קושיות על ריבונו של עולם, והם מחליטים שלא ריבונו של עולם עשה גאולה זאת אלא "השטן" עשה אותה או מישהו אחר. הרמב"ם מזהיר אותנו: לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו! עליך להישאר פתוח לכל האפשרויות אפילו האפשרויות הנראות משונות ביותר, עד כדי כך שחכמים אמרו: "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה (סנהדרין צז, א). יתכנו מצבים כל כך מייאשים, כל כך הפוכים ממה שאנו מצפים. על כל פנים, אל תדאג, גם בדרך זו ודווקא מתוך כך צומחת ישועתם של ישראל.

 

עכשיו הננו עסוקים במצווה הראשונה עליה נצטווינו בכניסתנו לארץ, הקמת מלכות ישראל השלמה. יש לנו עוד הרבה עבודה עד שהנהגת האומה הישראלית תופיע בכל שלמותה. איננו יודעים כמה שנים או כמה דורות.

 

אותם הדברים החריפים של רבי דוד מקארלין שאין להקדים בנין הבית לבנין המלכות, שמעתי מרבנו הרב צבי יהודה פעמים רבות:

"כשבאים אלי אנשים בטענה שהגיע הזמן לבנות את בית המקדש, אני אומר להם: מה שאתם תובעים אינו נובע מריבוי התורה שבכם, אלא ממיעוט תורה. בנין בית המקדש אינו מצווה של יחיד אלא של צבור, של כלל ישראל, וכשם שיש מצווה לבנות בית המקדש, כך גם קיים סדר למצוות. בגמרא מפורש: "שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה", והיא מוכיחה שהוא דווקא לפי הסדר הזה. בגמרא נאמר הדבר לגבי ביאה ראשונה ובית מקדש ראשון, אבל הרמב"ם פוסק שהוא עניין כללי. יש כאן סדר ברור והוא אינו דבר שבמקרה. כשם שיש מצוות, כך יש גם סדר למצוות. מה המובן של מחיית עמלק, ומהי ממשות עמלק באומות העולם - לא נתברר עדיין. אבל ברור הוא שהעמדת מלכות, כלומר העמדת הנהגה לאומה, קודמת לבנין בית המקדש, ולא מפורש בכמה שנים. אולי דורות צריכים לעבור עד שמלכות בישראל תתבסס. גם הנהגת האומה הקיימת עכשיו נחשבת למלכות ישראל. מובנה של מלכות היא כל הנהגה בהסכמת האומה ולא בפירוש נגד התורה. להנהגה מעין זו, יש ערך של מלכות במידה מסוימת, וזמן צריך לעבור עד שהיא תשתכלל ותגיע לשלמות. אמרתי לאנשים שתובעים את בנין בית המקדש: בוער לכם לבנות את בית המקדש?! לא בוער! קודם כל נבסס את מלכות ישראל" (שיחות הרב צבי יהודה פרקי משיח 4. תלמוד תורה, הוספה 2).

 

רבי דוד מקארלין וכן רבי יעקב עטלינגר גם מביאים בהוכחה לכך את סדר השמונה עשרה, שנקבע על ידי אנשי כנסת הגדולה על פי סדר גאולת ישראל (מגילה יז, ב; יח, א): קבוץ גלויות - דין ברשעים - רוממות הצדיקים בירושלים - ורק בסוף "השב את העבודה לדביר ביתך". ועוד לפני קבוץ גלויות צריכה להופיע ברכת השנים כמו שכתוב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו) - זהו הקץ המגולה המוזכר במסכת סנהדרין (סנהדרין צח, א) של נתינת ארץ ישראל את פרותיה בעין יפה (רש"י שם).

 

זהו הסדר שקבעו לנו חז"ל. מובן מאליו שריבונו של עולם יכול לפעול גם לא לפי הסדר. אבל אנו לומדים את ההלכות ומקיימים אותן לפי הסדר. יש מדרש שמיחס את הפסוק "קול דודי הנה זה בא" לביאת המשיח, כיון שאנשים באים אליו בקושיות דרשות ופלפולים והוא משיב להם תשובות (שיר השירים רבה ב, יט), והקדוש ברוך הוא מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות וממהר גאולתן של ישראל. ריבונו של עולם יכול לפעול קמעא וגם בדילוג, אבל באשר למה שאנו מצווים, אין לנו אלא הסדר שקבעו חז"ל.

 

7. על פי נביא

שאלה: אם כן, איך בנו בית שני בלי מלך?

 

תשובה: אותה שאלה נשאלת לגבי רבי יהושע בן חנניה. רבי דוד מקארלין רצה בהתחלה לומר שלזרובבל היה מעמד של מלך, כיון שהוא היה מזרע דוד ונתמנה על ידי השלטון הפרסי בתור פחה בעל סמכויות נרחבות ביותר. ודאי שהוא לא היה ממש מלך, אבל אולי קצת מלך. לעומת זאת הרד"ק מדגיש שעם כל החשיבות הנודעת לנציב העליון של הוד מלכות פרס, אין זה נקרא מלכות ישראל (רד"ק חגי א, א).

 

רבי דוד מקארלין מוסר את תשובתו העיקרית: היה כאן הוראת שעה על פי נבואה. הנביאים רשאים להורות לנו לפעול לא בדיוק כפי סדר ההלכה. אבל ידוע ש"אין נביא רשאי לחדש דבר"? (תמורה טז, ט). נכון שאין נביא רשאי לשנות דבר בכל התורה כולה, אבל בית המקדש הוא יוצא מן הכלל. בית המקדש הינו כולו נבואי. אין בונים אותו בלי נביאים, בלי הדרכות נביאים ובלי הוראות נבואיות. כל תבנית בית המקדש נמסרה לדוד המלך בכתב על ידי שמואל הנביא (ירושלמי מגילה א, א), שנאמר: "הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל" (דברי הימים א' כח, יט). אמנם אף על פי שהתכנית הייתה בידי דוד הוא לא ניגש לבנות. רק כאשר "ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו: עלה הקם לד' מזבח בגורן ארוונה היבוסי" - "ויעל דוד כדבר גד כאשר צווה ד'" (שמואל ב' כד, יח- יט). אבל כאשר היה עם לבבו לבנות בית, נאמר לו: "אתה לא תבנה הבית, כי אם בנך היוצא מחלציך" (מלכים א ח, יט).

 

אם יש מצווה מן התורה לבנות, האם יש לשמוע לקול מן השמים שלא לבנות? אלא שכל עניני בית המקדש הם על פי נבואה. הרמב"ן על הפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב, ה) מעתיק את דברי הספרי: "מדרשו - דרוש על פי הנביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, תלמוד לומר: לשכנו תדרשו ובאת שמה. דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא". לא נלך בדרך קיצונית של המתנה בטלנית לנביא שיבוא ויסדר לנו את הכל וגם לא קיצוניות של המתנה בטלנית לנביא שיבוא ויסדר לנו את הכל וגם לא קיצוניות הפוכה של ריצה לבנות. לא כן. "דרוש ומצא". עליך לחפש, לדרוש, לעיין, ללמוד מסכת זבחים וסדר קדשים. גם עליך לשכנע את השלטון שלא ימסרו בידי הגויים אף חלק מארץ ישראל, בוודאי לא את הר הבית. למד והתכונן אבל אל תעש דבר לפני שיאמר לך נביא. כך כותב רבי דוד מקארלין: לא מפני שאנו סוברים סברות - נעשה מעשים; לא מפני פלפולים ניגע בדברים כל כך חמורים. הספרי מביא דוגמא לכך. נכון שדוד המלך דרש, חיפש, למד תכניות בית המקדש יחד עם שמואל הנביא, קנה את השדה מיד היבוסי, אבל הוא לא ניגש לעשות מעשה בלי ציווי נביא, חס וחלילה. "וכך אנו מוצאים בדוד שאמר: אם אבוא באהל ביתי... אם אתן שנת לעיני... עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב (תהלים קלב, ג-ה). ומנין שלא עשה אלא על פי נביא, שנאמר: ויבא גם אל דוד ביום ההוא ויאמר לו: עלה הקם לד' מזבח בגרן ארוונה היבוסי (שמואל ב' כד, יח-יט). ואומר: ויחל שלמה לבנות את בית ד' בירושלים בהר המוריה אשר נראה "לדויד אביהו" (דברי הימים ב' ג, א).

 

שאלה: אם ממילא יש צורך בנביא, אז למה ללמדנו שיש סדר ומלכות קודמת למקדש?

 

תשובה: אנו יודעים שזהו הסדר לפיו עלינו לצעוד. אם יבוא נביא ויורה לנו אחרת, ודאי לא נקשה עליו קושיות מתוך פסקי הרמב"ם או דברי חז"ל שהרי חז"ל עצמם מודיעים לנו בספרי שכל ענייני בית המקדש מתבררים על פי נבואה. אבל באשר למה שצווינו, אנו נמשיך בהקמת מלכות ישראל, ואחר כך נעסוק במחיית עמלק, ואז נתחיל להתכונן בפועל לבנין בית המקדש על ידי איסוף חומרים חשבונות ומדידות. אבל גם אז לא נצא לבנות עד אשר יאמר לנו נביא.

 

שאלה: האם גם אחרי מחיית עמלק יש לחכות להוראת נביא כדי לבנות את הבית?

 

תשובה: כן. עובדה היא שאף על פי שמלחמת עמלק על ידי שאול נחשבה כמחייה, בכל זאת לא ניגש דוד לבנות את הבית.

 

שאלה: איפה מוזכר שבית שני נבנה על פי נביא?

 

תשובה: לפי חז"ל עזרא הוא מלאכי (מגילה טו, א) שהיה נביא. חז"ל מדגישים:

 

"שלושה נביאים עלו עימהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית" (זבחים סב, א).

 

כל צעד ושעל שנגע לבית המקדש נעשה על פי הוראה נבואית. במיוחד, מסופר בספר חגי שכאשר הגיעה פקודה מהשלטון הפרסי לחדול מבניין הבית, ואכן העם נאחז ביאוש עמוק ואמר "לא עת בית ד' להבנות" (חגי א, ב) - אז קם חגי הנביא והורה בכל תוקף להמשיך במלאכת הבניה: "בנו הבית!" (שם ח). לא רק שהנביאים נתנו רשות לבנות אלא הם היו הדוחף הראשי.

 

8. בית שני

לו זכינו, גם בזמן עזרא היינו בונים בית מקדש מתוך הקמת מלכות ישראל, אלא שגרם החטא. "עד יעבור עמך ד' עד יעבור עם זו קנית (שמות טו, טז) - זו ביאה שניה. מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא" (ברכות ד, א). הייתה אפשרות ששיבת ציון בזמן עזרא תופיע כנסים ונפלאות ובצורה ממלכתית אלא שגרם החטא. איזה חטא? מסביר המהרש"א: שגרם החטא היינו שלא עלו כולם" (מהרש"א יומא ט, ב). אי אפשר להקים מדינה עם כמה רבבות אנשים, גרם החטא "שלא עלו כחומה", כדברי חז"ל: "אם חומה היא - נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא - נצור עליה לוח ארז. אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא, נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות - לחצאים (רש"י שם) - נמשלתם כארז שהרקב שולט בו" (יומא ט, ב). לו עליתם כחומה, "יחד וביד חזקה" (רש"י כתובות קיא, א), הייתה קמה מלכות ישראל, ועל גבה בית המקדש ולא היה נחרב.

 

אמנם קמה מלכות ישראל, אבל הרבה זמן אחר כך: בחנוכה. אז גם חנכו מחדש את המקדש. יש שאלה מפורסמת: למה בזמן עזרא ונחמיה לא קבעו איזה "יום העצמאות" על שיבת ציון והתגשמות חזון הנביאים. אלא שבאמת חנוכה הוא יום העצמאות שלהם - אחר זמן רב. לפני הלכות חנוכה, כותב הרמב"ם, שלא כדרכו, הקדמה היסטורית: היוונים מלכו עלינו וציערו אותנו עד שקמנו נגדם והתגברנו עליהם בעזרת ד', מתוך כך "חזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה" (רמב"ם חנוכה ג, א). על כל פנים הנביאים הורו שאי אפשר לחכות עד חנוכה ויש כורח להתחיל בבניין המקדש מיד, לא לפי הסדר. כך הסביר רבי דוד מקארלין שהייתה כאן הוראת שעה.

 

מרן הרב קוק דן באריכות בסוגיא "לא בשמים היא". בכל התורה כולה אנו אומרים: "לא בשמים היא", "אלה המצוות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה" (תמורה טז, א). יש בעניין זה חילוקי גוונים בין הרמב"ם והתוספות. לפי הרמב"ם סגורה הדלת לחלוטין לכל התערבות נבואה בפסיקה הלכתית (רמב"ם יסודי התורה ט, א). לפי התוספות נשארו בכל זאת כמה פתחים צרים שהרי ידוע שבת קול הכריעה שהלכה כבית הלל (תוספות יבמות יד, א ד"ה רבי). אבל כל זה אינו שייך לעניינו, שאדרבה כל סדורי בית המקדש נקבעים דווקא על פי נבואה, כהדרכת התורה: "אל המקום אשר יבחר ד'" (דברים יב, ה) - "על פי נביא" (ספרי שם).

 

הרב צבי הירש קאלישר טען שבבית שני לא התעוררה בעיה מיוחדת שהצריכה הדרכה נבואית, שהרי הוא נבנה זמן קצר אחרי חורבן בית ראשון, ולכן זכרו היטב את כל תבניתו, ולא עוד אלא שנשארו יסודות החומות (דרישת ציון לז, ב, וכן מהר"ץ חיות קונטרס עבודת המקדש פ"א ה"ב). אבל רבי יעקב עטלינגר טוען בדיוק להפך, שבית ראשון נהרס כליל, מה שאין כן בית שני, לכן בזמן רבי יהושע בן חנניה עדיין נשארו סימנים (שו"ת בנין ציון). על כל פנים הוא מסכם שלא נוכל לגשת לבנין בית המקדש בלי נביא מפני שתי סבות:

 

א. כדי להדריכנו בעבודת הבניה בכל צעד ושעל, כיון שתבנית המקדש אינה ברורה לחלוטין. הרמב"ם כותב: "בנין העתיד להבנות אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל" (רמב"ם בית הבחירה א, ה). בית שלישי אינו זהה לבית ראשון או לבית שני. אמנם הוא מפורש בספר יחזקאל, אבל על ספר יחזקאל עצמו אין גמרא, רש"י, תוספות ורמב"ם כדי להאירנו! כבר העירו רבותינו האחרונים על כך שיש שינויים בין שלושת המקדשים. אין כאן "רפורמה" חס ושלום, אלא צווי המקדש ניתן מראש בצורה כזאת, שהתבנית תשתנה ממקדש למקדש. לכן ודאי שיש צורך בנביא כדי ללמדנו את פרטי הדברים.

 

ב. אפילו יצויר שכל הפרטים ידועים לנו, כמו לדוד המלך שקיבל את תבנית המקדש מפי שמואל הנביא - בכל זאת מעצם הדין אין ליזום דבר בנדון בלי הוראה מפורשת של נביא.

 

אם כן, אף על פי שבזמן עזרא לא היה מלך בישראל, התקבלה הוראה נבואית לבנות בית. השאלה היא אם לבית מקדש שנבנה לא לפי הסדר יש ערך של בית מקדש? משיב רבי דוד מקארלין, שאמנם יש איסור לשנות את הסדר, אבל דיעבד אם נבנה בית מקדש לפני הקמת המלכות, הרי הוא קדוש. לכן, כיון שהקדושה חלה, היה מקום להוראה הנבואית הזאת. השיקול האלקי היה שבאותו זמן בית המקדש הינו חיוני לאומה. כאשר אחשוורוש השבית את עבודת בית המקדש (מגילה יא, א) ציוה חגי הנביא בכל תוקף להמשיך.

 

שאלה: התלמוד הירושלמי סובר שבית המקדש יבנה לפני שיהיה מלך בישראל?

 

תשובה: נכון שבירושלמי כתוב "זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד" (ירושלמי מעשר שני ה, ב, וכן תוי"ט שם). שם מתואר מצב בו קיים בית מקדש תחת שלטון גויים. אלא רבי דוד מקארלין מסביר שאין כוונת הירושלמי שבהכרח יהיה כן - אלא שיתכן הדבר.

 

9. בימי רבי יהושע בן חנניה

יותר קשה השאלה לגבי הניסיון של בנין הבית בזמן רבי יהושע בן חנניה שאז כבר פסקה נבואה מישראל. ההיסטוריונים מזכירים עוד שני מקרים שניסו לבנות בית, מרדו נגד שלטון הגויים ונחרבו. אבל איננו יודעים כמה סיפורים אלו מאומתים, והמחקרים ההיסטוריים בנדון סותרים את עצמם זה בונה וזה סותר. לנו, אין ידיעות אחרות חוץ מאשר לגבי הניסיון בזמן רבי יהושע בן חנניה. והרי בזמנו לא היה מלך ולא היה נביא? שלוש תשובות בדבר:

 

א. בית שני לא נחרב כליל אלא נשארו עדיין חומות. רבי יהושע בן חנניה בעצמו ראה את המקדש בבניינו. לפי חשבונות מסוימים רק עברו שלושים ושתים שנה (תבואות הארץ ח"ב מעשה הארץ עמ' א) מחורבן בית המקדש עד אז, ולכן כולם זכרו אותו היטב. הניסיון לבנות לא היה בגדר בניה מחודשת אלא מעין שיפוץ הישן. יש הרבה הוכחות לכך שחומות הבית עדין היו קיימות. למשל מסופר בגמרא שטיטוס הרשע נכנס לקודש הקודשים וחירף וגידף (גיטין נו, ב), מכאן שלא הכל נשרף ונהפך לעפר. יתכן שחומות בית המקדש נשארו על עומדן ברובן, לכן לא נחשב הדבר כבניה מחודשת אלא כשיפוץ.

 

ב. עוד נוכל לומר שבאמת היהודים לא ניגשו לעבודת הבניין אלא שרק הכינו את עצמם. זה לשון המדרש: "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש" (בראשית רבה סד, י). היהודים קבלו רשות אספו חומרים, אבל חיכו להוראה נבואית.

 

ג. מלבד כל זאת, הרי מרן הרב קוק מסביר שבענייני בית המקדש אפשר גם לסמוך על גלויים של רוח הקודש:

 

"וכבר ידוע שאף על פי שנחתמה הנבואה מכל מקום רוח הקודש לא נסתלקה מהראויים לה בכל דור, וכמו שכתב רבנו חיים ויטל ז"ל בשער הקדושה" (משפט כהן קעה-קעו).

 

10. ביאת כולכם

בספר החינוך נפסק: "ונוהגת מצווה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על יחיד כי אם על הציבור כולו" (חנוך צה). מצוות תלויות בארץ אינן חלות אלא "בבואכם אל הארץ" (במדבר טז), לא אחד מעיר ושנים ממשפחה, אלא "בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם" (כתובות כה, א), או לכל הפחות רובכם. "לכל יושביה" (ויקרא כה, י) "בזמן שכל יושביה עליה" (עירובין לב, ב). כל שכן המצווה הכלל ישראלית של בנין הבית. כשאין רוב עם ישראל בארץ ישראל, מובנו של דבר שאנו לא במצב נורמלי. גם מצבנו העכשווי שרוב העם בחוץ לארץ אינו מצב נורמלי לגמרי, ולכן לא מצב קדושתי לגמרי. המהר"ל פותח את ספרו נצח ישראל בהגדרה שעם במצבו הטבעי השלם והבריא והגאולתי, חייב להיות בארצו ולא במקום אחר, עצמאי ולא תחת שלטון אחרים, מאוחד ולא מפוזר (נצח ישראל למהר"ל פ"א). לכן פשוט הוא שהשכלול הגדול והעצום של בנין בית המקדש צריך לחול על המצב הבסיסי הפשוט של רוב עם ישראל בארץ ישראל.

 

אם כן, חוזרת השאלה איך בנו בית מקדש בימי עזרא, אף בימי רבי יהושע בן חנניה. כך שואל רבי יהושע מקוטנא בעל "ישועות מלכו" (ליקוטי תורה). שלכאורה לא קיימו אז "ועשו לי מקדש"? אלא שכל מה שאמרנו לגבי תנאי של מלך גם יפה לגבי תנאי של רוב ישראל. אין חיוב לבנות את המקדש כאשר אין רוב ישראל בארץ ישראל, אבל אם בנוהו, קדוש הוא. לכן היה מקום להוראת שעה מפי נביא לגשת למלאכה.

 

11. סיכום הנידון

סיכום כל דברנו הוא שקודם עלינו להקים מלכות ישראל, זאת אומרת מדינה אמיתית של טהרה וקדושה, מדינה שהיא יסוד כסא ד' בעולם, מדינה הכוללת את כל הדברים הפשוטים והיסודיים שבכל מדינה ושיחד עם זה בנויה על פי תורה. ומעל זה תבוא גולת הכותרת של בנין בית המקדש. מה שחיוני עכשיו, הוא להמשיך לבנות את המדינה, להרבות בה אמונה ואהבה.

 

הבנה זו גם באה לידי ביטוי בדברי מרן הרב קוק בעדותו בפני ועדת החקירה של האנגלים. אחרי המאורעות על יד הכותל הוא הוזמן להעיד. רבנו הרב צבי יהודה הביע דעתו שאין עלינו לגשת אליהם אלא הם צריכים לבוא לביתו לגבות עדות. מרן הרב שקל את הדבר אבל החליט להתייצב בבית המשפט כדי לתת לדבריו פומבי. ואלה הם דבריו:

 

"שאלה: נאמר כאן כי ליהודים יש שאיפות בנוגע למקומות הקדושים... רוצה אני שכבודו יבאר לועדה, מה הוא יחסה של הדת היהודית להקמת בית המקדש בירושלים?

 

הרב: את הדברים הקדושים בתקוות ישראל לגאולת הארץ שהובטחה על ידי נביאנו הקדושים יש לחלק לשני סוגים. הסוג הראשון מטפל בעיקר בענייני שמים. דברים אלה דומים ביסודם לכל הנסים שעשה ד' ליהודים בשעה שהוציא אותם ממצרים, ואלה הם עניינים שאין לאדם שליטה בהם. הגאולה הזאת שהובטחה תהיה דומה לימי היצירה עצמה". (אם כן, יש בגאולה צד סמוי אלוקי עליוני שאין לנו נגיעה בו והוא כולו מופיע על פי מהלך שמימי).

 

שאלה: האם מותר לעם היהודי עד ימות המשיח לעשות אילו צעדים גשמיים להקמת בית המקדש?

 

הרב: צווי התורה הוא, שעד בוא יום התחייה, אין אנו רשאים אפילו להיכנס לחצר בית המקדש. אני רגיל בימי החגים היהודים, בשעה שהרבה יהודים באים העירה לשלוח להם אזהרה שלא יכנסו למקום המקודש הזה, מכיון שאין אנו ראויים לכך עד שיבוא יום הגאולה שאז יעשה הדבר על ידי ד' בלבד, בלי שאנו נעשה איזו פעולה לדחוק הקץ".

בענייני בית המקדש אין דוחקים את הקץ, ואפילו לא נכנסים להר הבית. הכל שמימי נבואי, מתחיל מלמעלה ולא ביזמתנו.

 

והרב מסיים:

"וכאשר החל קצת אור צמיחת ישועה להגלות, בחסדי ד' המרובים, כן יוסיף לנו צור ישראל ב"ה, את אור חסדו ואמתו ויגלה לנו את אור גאולתו השלמה, ויביא לנו במהרה את גואלנו האמיתי גואל צדק משיח צדקנו, ויקיים מהרה את כל דברי עבדיו הנביאים, ויבנה בית המקדש במהרה בימינו בכבודו והדרת קדשו, כשישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב, לבשר לנו את בשורת הגאולה, וירום קרן משיחו בגילוי שכינתו לעיני כל בשר, ואז יבנה כמו רמים מקדשו..." (משפט כהן רכז).

 

12. שלא יעלו כחומה

אפשר לצרף כאן את דברי הגאון מוילנא בפרושו על שיר השירים על הפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים את תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב, ז), שממנו למדו חז"ל "שלא יעלו כחומה" (כתובות קיא, א). יש שרוצים להבין מכאן שאסור לעלות כחומה לבנות את ארץ ישראל. אבל הגר"א אינו מסביר כן, אלא שאסור לעלות כחומה לבנות את בית המקדש (סודות הגר"א, ליקוטים על דרך הנסתר). ודאי שיש ליזום ולבנות את הארץ, אבל בבית המקדש והר הבית - אין לנגוע. הרב שרגא פייבל פרנק הטעים שפרוש זה מתאים ביותר לכל ענינו של ספר שיר השירים. כי מה שייך לצוות את שלמה המלך שלא לעלות כחומה לארץ? הרי כל עם ישראל נמצא בע"ה בארץ. אלא שבנין בית המקדש ודאי שייך לו. כאשר דוד המלך חשק לבנות בית, נאמר לו "אתה לא תבנה הבית" (מלכים א' ח, יט) לעומת זאת נאמר לשלמה המלך: אכן אתה תבנה בית לשמי, אבל אל תיזום אלא חכה עד שתשמע קול מן השמים. אבל לגבי בנין הארץ, אין צורך שיבוא קול מן השמים. כבר בתורה נצטווית: "לך לך".

 

שאלת הכניסה להר הבית

 

13. מחוץ לתחומנו

כל מה שאמרנו לגבי בית המקדש גם נכון, במידה רבה, לגבי הר הבית. הר זה אינו הר בעלמא, אלא הר הבית, הר של הבית. הוא מחוץ להבנתנו מתוך כך חוץ לתחומנו. כך נהגו בכל דור שלא לגשת אליו. בכל דור קם חכם אחד שכתב שלדעתו אפשר להיכנס, ובזכותו כתבו חכמים רבים כדי לחזק את האיסור. כל מה שנכתב כאילו מותר להיכנס שם, לא נכתב אלא דרך לימוד ולפלפול, להגדלת התורה והאדרתה, אלא למעשה, בכל דור ודור לא נכנסו.

 

שאלה: היה בית כנסת על הר הבית?

 

תשובה: אין על כך שום עדות ברורה, אמנם באגרת אחת המיוחסת לרמב"ם כתוב "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו" (אגרת הרמב"ם בספר חרדים מצות התשובה ספ"ג. וכן בראש ספר פירוש הרמב"ם על מסכת ראש השנה). אבל הרבה הבינו שאין הכוונה לבית כנסת שעל הר הבית, אלא לבית הכנסת הגדול (הר הקודש רסב).

 

שאלה: קיימות גם עדויות של מוסלמים על כך שיהודים נהגו להתפלל על הר הבית?

 

תשובה: על אלו בודאי אי אפשר לסמוך. העדות היהודית הרצינית היחידה שעליה יש מקום לדון היא זו בשם הרמב"ם. אבל על עדויות של גויים שלא קבלו גושפנקא הלכתית בוודאי אי אפשר לסמוך. בכלל אין אפשרות של הסתמכות על מנהג שלא עבר בקורת הלכתית. בכל הדורות, המנהג הפשוט היה לעמוד בחרדה רחוק מהר הבית. כמובן, היו גם יחידים בדעה אחרת. איננו נבהלים מכך, כי זהו דרכה של תורה שיש מחלוקות, ואדרבה מתוכן מתלבנים הדברים. למשל בדור הקודם, ר' משה מונטיפיורי נכנס להר הבית ב"תיבה שידה ומגדל" והחרימו אותו גדולי ישראל (פתיחת שו"ת רב פעלים לרב בן איש חי). אחר כך התירו את החרם כיון שנודע להם שעשה כן לתומו בחושבו שמותר הדבר. בדומה לזה כתב מרן הרב קוק:

"אף על פי שלבי נמחץ מאוד, מפני חלול השם של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסור. פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מליונים של ישובים מעשיים. ואף על פי שלא הפסיד בכל זאת את עברו הגדול בתור מייסד הישוב, ובשוגג או בדרך שהכל הוא בשגגה בא מעשה לידו, וד' הטוב יכפר..." (אגרות הראיה ב, רפ"ה).

 

לגבי הר הבית אין לחפש תכסיסים איך להיכנס, אלא אדרבה לחפש דרכים להוסיף זהירות על גבי זהירות. מרן הרב לא היה מכניס אצבעות בין אבני הכותל המערבי וכן היה מזהיר אחרים. הרב מבריסק לא היה ניגש עד הכותל אלא נעצר אחורנית במדרגות. יש אומרים שהוא היה חש לשיטת הרדב"ז שהכותל המערבי הוא כותל העזרה (שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרצא ושו"ת הרדב"ז סימן לח) ושהר הבית מגיע עד המדרגות האלה. נכון ששיטת הרדב"ז היא דעת יחיד ומוקשית סביב סביב, אבל לגבי מקום המקדש יש מקום להחמיר כל החומרות. יש יהודים שנוהגים להחמיר בעשרת ימי תשובה כל החומרות שבעולם. הר הבית הוא כמו עשרת ימי תשובה! יש להתרחק אפילו מספק רחוק מכל רחוק.

 

14. הכותל המערבי

גם אל הכותל המערבי יש להתייחס ביראה ופחד. לפעמים קורה שיהודים ירושלמים כיון שמבקרים הרבה אצל הכותל, שוכחים איפה הם נמצאים, ומדברים שם דברי חולין ואפילו דברי הבל. רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל לא היה ניגש כל יום אל הכותל, אלא רק בהזדמנויות מיוחדות ביותר. אז היה פוסע מתוך חרדת קודש ומתוך הרגשה שהוא נמצא במקום הכי גבוה שבעולם, באברסט הרוחני של כל ההוויה. הר הבית - מאן דכר שמיה! הלוואי ונזכה להבין מה הוא הכותל המערבי של הר הבית!

 

15. בית כנסת בהר הבית

לפני כן הוזכר עניין של בית כנסת על הר הבית. הרעיון הזה גם עלה בדור הקודם ע"י רב חיים הירשנזאהן שהיה תלמיד חכם בעל דעות מיוחדות שעבר לגור מירושלים לאמריקה. הוא גם היה בעל מחשבה בכיוון לאומי כלל ישראלי, לכן הציע לבנות בית כנסת על הר הבית כדי לחזק, לאחד ולגבש מסביבו את האומה הישראלית. מרן הרב קוק השיב לו: "בעניין מקום המקדש, דעתי רחוקה מדעת כבוד תורתו" (שו"ת מלכי בקודש חלק ד, עמ' 4). אמנם הרעיון לבנות בית כנסת מרכזי לכלל ישראל נכון הוא, אבל יש להגשימו על יד הר הבית, על יד הכותל הקדוש שלנו.

"ולעניין כבוד האומה, לעניות דעתי, יותר יהיה כבוד הכלל ניכר, אם נשתדל שימסרו בידינו דרך קניין החצרות הסמוכות להכותל הקדוש עה"ק, ועל מקומם נבנה סמוך ממש לכותל בית כנסת אחת גדולה ומפוארה מאוד בכל פאר והידור".

 

זה יהיה בית כנסת מעל כל המנהגים הפרטיים, מעל כל הכתות, מעל כל המפלגות.

 

 

"היא תהיה מונהגת על פי הסכמת רוב רבני ישראל בדרך מוסכם לכללות האומה, למעלה מכל חילוק של נוסח ומנהג מפלגתי, והבית הזה יהיה לנו לעד שאנו חזקים בצפיית ישועה עליונה שתבוא ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו, על ידי גלוי כבוד ד' ואור משיח צדקנו" (שו"ת מלכי בקודש חלק ד', עמ' 4).