הניסיון הקשה של המגורשים ואנוסים מספרד ופורטוגל - במגרב (אלג'יריה ומרוקו) / ד"ר שלום בר-אשר
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הניסיון הקשה של המגורשים ואנוסים מספרד ופורטוגל - במגרב (אלג'יריה ומרוקו)

מחבר: ד"ר שלום בר-אשר

שנה בשנה, 1993

מילות מפתח: אנוסים, גירוש ספרד, מגרב

הניסיון הקשה של המגורשים ואנוסים מספרד ופורטוגל - במגרב (אלג'יריה ומרוקו)

 יציאתם של יהודי ספרד לצפון-אפריקה היתה מלווה בקרבנות אישיים קשים. כבר עם פרעות קנ"א באו לאלג'יריה יהודים נכבדים כמו ר' אפרים אנקאווא שמסלול בואו לתלמסאן היה נורא. זכר אגדת שובת לב על תלאותיו של רבנו נשמרה עד שלהי המאה ה- 19 בפיו של ר' חיים בלייח: 1

ועתה אביא לפניכם קוראים נעימים דבר מנפלאותיו והנסים שנעשו לו. אשר אבותינו ספרו לנו נס נפלא המפליא לב שומעיו. והיה הנס הזה שיחה בפיו כל קדמונינו דור אחר דור, זה קרוב לחמש מאות שנה. כל איש מסיח בו לפי תומו ואשה עם רעותה בנס הזה. והוא כי קבלה ביד קדמונינו שרבנו מגירושי ספרד. ויצא בגולה בשנת אל קנ"א עם כמה רבנים אשר לא נקבו בשמות מארייהו דתלמודא בראשם הריב"ש והרשב"ץ ז"ל. וכלם שמו מגמת פניהם למקומותינו אלו מחוז אלגזאיר הנק' היום אלג'יר יע"א. והריב"ש והרשב"ץ בחרו להם מקום לשבת בעיר אלג'יר עצמה שעל שמה נק' כל הגליל אלג'ירי ושאר החכמים הלכו להתיישב באשר ימצאו. ומהם נתיישבו בעי"ת מוסתגאנים והם קבורים תחת האלה ונקראים חכמי אסזר"א ר"ל חכמי האלה. 2

 

מסלול בואו של ר' אפרים היה ארוך. הוא היה נצר למשפחה מפוארת מטולדו. עליו היה לעבור את כל הדרך משם עד דרום ספרד ומשום הוא הפליג לדרום מרוקו, כנראה מחשש שייתקל בספרדים ובפורטוגזים שניסו בכל המאה ה- 14 לכבוש את צפון מרוקו. בסוף דרכיו הוא מגיע למראכש שבפנים הארץ, כנראה, גם כן, ממורא שמלכי חצי האי האיברי יגיעו גם לחופים הדרומיים של האוקינוס האטלנטי, עם המשתמע מכך לגורל יהודים. לפיכך נטל ר' אפרים את מקל הנדודים:

ורבנו היה גולה ממקום למקום. בתחי' מצאנוהו בעיר מראכ"ש. וכבוד גדול עשו לו שם כמ"ש רבנו בספרו זה דף3 פ"ח וכתב שם שהיה שם בשנת אב"ן היא שנת קנ"ג. וזה אחר היותו שתי שנים בגולה. ומשם מצאנוהו יושב מנהיג וגזבר עיר הוניין ומשום שלח שאלתו להריב"ש שזכרנו לעיל. ומשם בא וקבע דירתו בעירנו תלמסאן יע"א. וקבלה בידינו שבבואו בדרך לעירנו נעשה לו נס נפלא. וזה מעשה הנס וגבורתו. בהיותו בדרך קדש עליו שבת במקום מעונות אריות נחש שרף ועקרב. ומרוב חסידותו וקדושתו לא חש לסכנת נפשו. והשליך נפשו מנגד שלא לחלל שב"ק. וגמר בדעתו לשבות במקום סכנה כי בטח באלהיו להצילו. וישבות שם. רבינו יחידי וכל אנשי השיירה הלכו למו והוא שם בה' כסלו. ויהי השמש לבוא ועלטה היה עת בו תרמוש כל חיתו יער והכפירים שואגים לטרף. והנה פחד פתאום. כי מסתר חרשה יצא אריה מסבכו מראהו איום ונורא הולך וקרב בהשקט ובבטחה ויבוא לפני מו"ר וישב לפניו ככלב לפני אדונו שם כרע רבץ. וכל חיתו יער הולכים הרחק מעל מקום רבינו כי נפלה אימת האריה אשר לפני מו"ר עליהם. וישב שם האריה אצלו עד מוצאי שב"ק. והנה נחש עקלתון נחש בריח בפי האריה. וכפול וסרוח על צוארו כדמות רסן בפי הסוס. לרמז לרבנו קום צלח רכב להוליכו למקום חפצו. ויקם רבנו ירכב על האריה והנחש כמו רסן בידו עד הגיעו לעירנו תלמסאן. וידעו כל רואיו כי איש אלהים קדוש הוא. 4

תהיה דעתנו אשר תהיה על אגדה זו, אין שום ספק שהתנהגות זו מגלה את בטחונו הרב של רבנו בקב"ה, הוא היה מוכן לשים את נפשו בכפו כדי לקדש שם שמים ברבים. מעשה זה וודאי הוא שעשהו לקדוש בקרב יהודי אלג'יריה עד הדורות שלנו.5 

 

חלק מן הבאים לאלג'יריה היו אנוסים, כידוע רבים מן הבאים לארץ זו היו פליטי השמד ששיאו היה בגזרות קנ"א. בשאלה הלכתית שנשאל הרשב"ץ מוהראן, היא אוראן שבמערב אלג'יריה, אנו למדים על דרכם של האנוסים לערוך קידושין עם נשותיהן ולא לשאתן בבעילה שנחשבת בעיני ההלכה 'בעילת זנות'. זאת ועוד, הם התפארו בכך שיהדותם כשרה יותר מיהדותם של אלה שלא נאנסו: הרשב"ץ הכשיר קידושין אלה:

דחזקה הוא שאין אדם מחזר אחר קדושין ועושה בעילתו בעילת זנות ודומיא הא מלתא למגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דקי"ל כב"ה שאם נתגרשה מן הנישואין לבו גס בה שצריכה ממנו גט. ואוקימנא בגמ' בפ' הזורק כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עידי יחוד דס"ל לב"ה הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה ואם ראוה שנבעלה אפי' נתגרשה מן האירוסין צריכה גט משו' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואף ע"ג דפנויה בעלמא לא אמרינן הכי כדעת הרמב"ם ז"ל וכן הסכימו עמו האחרונים ז"ל הכא כיון שהיתה אשתו לא אמרינן דעביד בעילתו בעילת זנות. ודכוותה הכא כיום שקדשה בפני עדים אנוסים דכוותיהו ודאי לשם נשואין נתייחד עמה ולא לשם זנות ומה שלא קדשה בפני עדים כשרים הוא לפי שהוא אומר שהאנוסים הם יותר כשרים בעיניו מישראלי'.

 

ודומה למה שאמרו בפרק חומר בקדש בענין עם הארץ שאמרו שם כלי של ע"ה טמא או טהור א"ל טמא ואם אתה אומר לו טמא כלום משגיח עליך ולא עוד אלא שאומר לך שלך טמא ושלי טהור. וכן בכאן אם ישאלך האנוס אם פסול אם כשר אם נאמר לו פסול אינו משגיח עליך עוד אלא שאומר לך אתה הוא פסול ואני כשר לפי שלבו מסור לשמי'. וכיון שכן זה האנוס שקוד שנשא אשה זו קדשה בעדים אנוסי' אני אומ' שאם נתייחד עמה וידעו זה עידי ישראלי כדאמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכאלו בעלה לפניהם לשם קדושין ואינו עושה בעילתו בעילת זנות וחוששין לה להצריכה גט ממנו זה. 6

 

אלא שגם בואם של האנוסים והמגורשים לצפון אפריקה לא הצילם מרדיפות האינקביזיציה ותוצאותיה. את אשר יגור ר' אפרים, כפי ששיערנו קודם, בא למגורשי ספרד במרוקו: עד שמגורשי רנ"ב (1492) הגיעו לפאס הם סבלו בידי מושלים נוצרים בצפון מערב מרוקו. את הדברים תיעד ר' אברהם טרוטייאל בעל 'ספר הקבלה': 7

 

ויש מהם שנכנסו לסאלי היושבת בקצה ים מערב ושם עברו עליהם צרות רבות ע"י הערל טומאש והערל גוליאן ושלחו ידם בבנות ישראל וגינו [=ועינו] אותם [כן] ועשו תועבות גדולות ונאצות אשר לא נהיה כמותם עד שבאו למדינת פאס. ומהם שנכנסו למדינת ארזילא ע"י נמרוד הרשע ביסורים גדולים ועינויים אכזריים הוא הטמא כושן רשעים שליש מלך פורטוגאל ממונה על ארזילא הנק' קונד דו בורבה 8 על כל הרעה אשר ליהודים. 9

 

הנסיון הקשה שבו התנסה ר' אברהם סבע בעל ספרי הצרורות זכה לתיעוד מלא בעטו. כידוע לא תמה סאת הסבל של יהודי ספרד עם הגירוש לפורטוגל. השמד (רנ"ו) והמנוסה (רנ"ז) למי שיכול ולמי שניתנה אפשרות היו נוראים.

 

ויוסף אף ה' לחרות בעמו, וגירש המלך מנואל לכל היהודים שבמלכות פורטוגל, וציוה לקחת כל ספריהם בכל מקומות מושבותיהם, ואמר שהיה רוצה ליתן ספינות שילכו בים, וצווה שילכו כל היהודים ליום מועד לשבור בחורי וזקני ללישבונה. וזה היה אחר שלקח כל התינוקות והנערות והבחורים להמיר דתם על כרחם, ואז עזבתי ביתי ונחלתי וכל מחמד עיני וספרי במדינת פורטו, ושמתי לדרך פעמי ללכת לעיר הגדולה עם בני הנשואים ואשתי, ושמתי עצמי בסכנה להביא אלו הספרים שחברתי, כתובים באצבע יד, חרוטים בעט, עד תום כוחי ונס לחי הולך לאטי. ובאתי ללישבונה מחוץ לעיר וישבתי (נוסח פרמה - וישבתי מחוץ לעיר). והכרוז יוצא ובא בכל המדינה וסביבותיה, שיוליכו כל הספרים והתפילין לב"ה הגדולה (נ"פ - לבית הכנסת) שבלישבונה בקנס מוות. וכבר לקחו יהודים אחדים בספר אחד שהיה חמדתו, והכוהו מכות מרורות (נ"פ - מכת מרדות) ברצועות.

 

וכשומעי עמדתי מרעיד, והלכתי בפחד ובהלה וחפרתי בתוך זית גדול שהיה לו שרש גדול בארץ, וטמנתי שם אלו הג' ספרים שחברתי, פ' התורה בחמש מגילות (נ"פ - ופי' המגילות) ומסכת אבות, וגם צרור הכסף שחברתיהו בימי נעורי. על זאת אספדה ואילילה, ואבכה יומם ולילה. כי אש אלוהים אכלה, ארמנותי וספרי אהלה. או כי איככה אוכל אשר טפחתי ורביתי אויבי כלה, עיני נגרה ולא תדמה, כי כתבתי עלי מרורות, מר כלענה ורוש היו לי עלי זית לברות. והנה עלי זית טרף בפי. זית רענן יפהפה תואר (נ"א - ודופי). קראתי שמו לקול המולה גדולה, שמתי ידי למו פי. ואני אצדיק דין שמיים בצפצופי, ותמתק לפי מדבש ונופת צופי. אח"כ הכניסום כולם לחצר אחד כמו עשרת אלפים יהודים, וכולם הכריחום ותום להמיר דתם, ובד' ימים לא נשארו ארבעים מן (נ"פ - בין) אנשים ונשים. סוף דבר הפשטיו עורי מעלי ונשארו שם בני ובנותי וכל אשר לי, לא נשאר בלתי אם גויתי ונסגרתי ונאסרתי בכבלי ברזל אני והאחרים (נ"פ אני והמ' האחרים להמיר דתנו). 10

 

מפנה מסוים חל בגורלו של ר' אברהם רק כשיצא את פורטוגל והגיע לארזילה, אזיליא בפיו, שבחוף האטלנטי הצפוני של מרוקו, אך גם שמה הוא הגיע שבור ורצוץ:

ואחר ששה חודשים (נ"פ - ואחר ששה חדשים שראה המלך שלא עלה בידו) צווה המלך לתת לנו ספינה אחת שבורה ולהוליכנו לאזיליא, ומשום באנו לארץ ישמעאל. ואני נשארתי בכאן בעיר אלקסר כביר, והקהל הקדוש הזה הלבישו מערומי ונתנו לי כל צרכי, המקום יתנם לרחמים בעיני כל שוביהם. והייתי בכאן זמן רב חולה קלני ראשי ומעיני, בוכה בני וספרי שעזבתי, ובפרט אלו הספרים שחברתי. 11

 

אך גם כאן תעצומות הנפש שגילה הם מעוררות השתאות:

ומדאגה ומדבר זכרתי ימים מקדם, והגיתי בכל פעולי ובמעשי ידי אשוחח. ונתתי אל לבי לזכור קצת ממה שכתבי בזאת הפרשה ובעניין לידת אלו השבטים, וקראתיו תפארת בנים, לפי שהוא טוב לי מבנים ובנות, וכן לפי שהוא מיוסד על תפארת שבטי ישראל. אבטח בה' שיחייני ויחלימני ויזכני להתחיל ולגמור פרשת כל התורה, ויתן בפי שיר חדש תפילה לאלוהינו ולזכור מעללי יה ממה שכתבתי. 12

 

רא"ס הצליח לשחזר בזכרונו העצום את תוכן הספרים שטמן תחת עץ הזית, חיבורים מקיפים על התורה ועל המגלות. 13

כנגד דוגמות אלה שבהן הציגו החכמים המגורשים ואנוסים מפשוטי העם את האמונה ביהדותם היו כאלה שלא עמד להם כוחם. אמר לנו ר' חיים גאגין על שקרה יהודים שהגיעו לפאס:

 

ואני באתי תוך הבאים פה העירה פאס יע"א, בתחילת ש' רנ"א, ערב יוה"כ. ובזמן החורף והסתו של אותה שנה - שנת רנ"ג עוד זמן האביב, מתו ממנו חיל גדול מאד מאד. וש' נד"ר, פגעו בנו שתי משפטיו הרעים הדבר והרעב, עד שהרבה מישראל עברו ברית וחלפו חק וחזרו למלכות קשילייא. 14

 

השפעה זו אמנם נבלמה אז 15 אבל לא חלפה כליל: ר' שאול שמואל סירירו אב בית הדין בפאס מעיד שעוד במאה ה- 17 היו מגיעים אנוסים כדי לחזור ליהדותם, אך היו מביניהם שנרתעו מכך, כשהיו רואים שהשפלות אינה מנת חלקם בארצות הנוצרים בלבד אלא גם בארצות האסלאם:

כי הנה מפאת שפלותנו, אפילו אחינו אשר נטמעו בין הגוים בגרוש קאשטיליא ובאים להתגייר, כשרואים גודל שפלותנו בוחרים להם המות מהיות יהודי, כמו שאנחנו רואים בעינינו, באים מארצותם לתכלית זה. ומאחר שרואים שפלותנו חוזרים לארצם ולדתם, וכמו שאמר אדריינוס לעקילס כשאמר לו רוצה להתגייר, ואמר לו לאומה זו אתה מבקש, כמה בזיתי מהם, כמה הרגתי מהם, לירודה שבאומות אתה רוצה להתערב. 16 א"כ נראה מבואר כי מצד שפלותנו הכל בורחים ממנו. 17

 

דברים אלה מזכירים לנו את דברי הרמב"ם בראשית הלכות גרות על כך שיש להזהיר את המועמדים מפני שפלותנו המדינית והחברתית טרם יבואו להתגייר.

 

קיימים שני כוחות בתולדות עמנו. כוח אחד המושך את היחיד לקהילה והמלכד את בני יהודים סביב מרכזי החברה והאומה. כוח זה ליכד את המגורשים ואת האנוסים באמונה ובבטחון בנצחיותו של עמנו דוגמת ר' אפרים אנקאווא או האנוסים בווהראן. גם הפליטים שהגיעו לפאס אחרי ייסורים קשים נחונו בכוח זה. כוח אחר הוא הכוח הדוחה את היהודי ממורשת אבותיו, כוח שמתעורר כאשר היחיד אינו יכול לשאת יותר את הסבל או את המצב הנחות שבו הוא ועמו שרויים. כך ניתן להסביר את אכזבת האנוסים בפאס מלשוב לחיק עמם. לרוב המכריע של המגורשים ושל האנוסים הנמלטים, עמדה להם הנהגתם הרוחנית של חכמיהם ואמונתם בנצח ישראל. 


הערות:

הערות

 1. חכם באלג'יריה בתקופה ההיא.

 2. בתוך ספרו של א' אלנקאוא, שער כבוד ה', ירושלים תשמ"ו, הקדמת המחבר 4

3. הספר הנ"ל, המוזכר בהע' 2.

4. שם, הקדמת המחבר 4-5.

5. אופייני סיפור שהיה לי בקיץ האחרון, כשתלמידה שלפה מצווארה תליון עם תמונה של   הרב. זה היה בכתה באוניברסיטת פאריס 8.

6. שמעון ב"ר צמח, ספר התשבץ אמסטרדם תק"א ח"ג. סי' מ"ז, עמ' ט"ו, טור 3.

7. מהדורת א"א הרכבי, חדשים גם ישנים, ב, ב תרנ"ח - מהדורת צילום מאת אברהם דוד: שתי כרוניקות עבריות מדור גירוש ספרד, ירושלים תשל"ט, 21-41.

8. כלומר הרוזן מבורבה.

9. שם 38.

10. ר' אברהם צבע, צרור המור, ירושלים תשמ"ה, קמ"ה. יושם לב לשיבוץ הרב של פסוקים וקטעי פסוקים מן המקרא!

11. צרור המור, שם.

12. צרור המור, שם.

13. מונוגראפיה מקיפה על ר' אברהם סבע כותב עכשיו מר זבולון דוד בוארון מנתינה.

14. ר' חיים גאגאין, עץ חיים, רמת גן תשמ"ז 68.

15. שם.

16. ראה שמות רבה, מהדורות שונות פרשה נ' סימן י"ב.

17. ד' עובדיה (עורך): ש"ש סירירו דרושי מהרש"ש סרירו, ירושלים תשמ"ט, ע"א.