לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ג'מייקה, קינגסטון

חול ים בבית הכנסת

מחבר: אליהו בירנבוים

מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"

תקציר: עולמם של היהודים שגורשו מספרד היה סוער כמו המוסיקה של ג'מייקה, הארץ שקיבלה אותם בחום ואפשרה להם חופש הרבה לפני מדינות המערב

ג'מייקה, קינגסטון

 

 
באחד הנופים הטרופיים היפים בעולם, בין ג'ונגלים ודקלים, חופי ים בצבע טורקיז, אלמוגים צבעוניים ושמים אשר נדמה שצבעו אותם במכחול ציירים - הקימו יהודים את אחת הקהילות המעניינות בעולם  בעולם היהודי: ג'מייקה. היהודים שהגיעו מספרד ופורטוגל דרך ברזיל לג'מייקה ולקורסאו, מרטיניק, גואדלופ, סנט תומס, ברבדוס, האיטי ואיים נוספים, הקימו את "בני האומה היהודית האיים הקריביים" (כשם ספרו של מרדכי ארבל). קהילות אלו מוכיחות שוב שלפזורה היהודית אין גבולות גיאוגרפיים. יהודים נדדו לכל מקום, לפי תנאי המקום והזמן.
 
קיגסטון היא בירת ג'מייקה, מדיה השוכנת על אחד מהאיים הקריביים דרומית לקובה, קרוב לרפובליקה הדומיניקאנית. באי יש כיום כ-3 מיליון תושבים, אשר רובם שחורים ומולטים, צאצאי עבדים שהובאו במאות ה-16-19 מאפריקה כדי לעבד את מטעי הסוכר באי.
 
ללא רדיפות
קהילת יהודי ג'מייקה היתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והמבוססות ביותר באיים הקאריביים. כבר בשנת 1530 התגוררו יהודים באי, ביחד עם המתיישבים הראשונים אשר הגיעו מפורטוגול. הקהילה עצמה נוסדה בשנת 1656 ולפני מעט זמן היא חגגה לא פחות מ-350 שנה לקיומה.
 
על הישוב היהודי הגדול שהיה בג'מייקה יכולים להעיד בשקט ובשלווה 21 בתי הקברות היהודיים המפוזרים על פני שטח האי, ושני בתי הכנסת אשר נותרו לפליטה מתוך רבים אחרים. אולם הביקור באי ג'מייקה מלווה ברגשות מעורבים של התפעמות מן ההסטוריה המפוארת של יהודי המקום, יחד עם עצב על ביקור בקהילה יהודית שאיננה עוד, שנותרו בה רק מעט יהודים, הרבה מתבוללים ובעיקר זיכרונות מן העבר.
 
שמות המשפחה החרותים על המצבות היהודיות, ויחד עימם השמות שבספרי הטלפונים באי, מלמדים יותר מכל על היהדות שהיתה במקום ואיננה עוד. מקורם של שמות המשפחה העתיקים הממשיכים לפאר את שמותיהן של משפחות רבות (יהודיות ושאינן יהודיות) הוא בשמות של משפחות ספרדיות אשר גורשו מספרד, ביניהן דה קוסטה, הנריקס, קרדוזו, קוריאל, מאדורו, סניאור, מנדס, סילבה, סמואל, פריירה, מסיאס, די לאון. עשרות אלפים מתושבי האי הם צאצאים למשפחות יהודיות אשר נשאו את שמות המשפחה המפוארים הללו, התבוללו והתרחקו מיהדותם במשך השנים. משפחות שלמות באי נושאות את השמות כהן או לוי, בלי להיות יהודים-דבר המעורר במבקר תחושה מוזרה ביותר.
 
היהודים  השתלבו היטב בכלכלה ובתרבות של העולם החדש. אורח החיים היהודי שנוצר באי היה אורח חיים יהודי חדש. הנוף השונה, התרבות השונה ובעיקר חוסר הצורך של היהודים להגדיר את עצמם על רקע אפליה או שנאה, שנעדרו מכאן, הביאו ליצירת יהודי חדש. היהודי לא התבדל מהסביבה המקומית אלא הפך חלק אינטגרלי ממנה. בשלב ראשון התוצאה היתה השתלבות בחברה ובפוליטיקה המקומית של המדינה; בשלב מאוחר יותר, התוצאה היא התבוללות מואצת.
 
נסגר ביום כיפור
תור הזהב של ספרד הסתיים בפתאומיות ב-1942, תחת שלטונם של המלך הקתולי פרדיננד ואשתו המלכה איזבלה. בעקבות קבלת חוקי האינקוויזיציה, היהודים היו צריכים לעזוב את המדינה או להתנצר. חלקם הפכו למגורשים, אלו שהתנצרו כונו "קונברסוס", או 'נוצרים חדשים', ואלה שהמשיכו לקיים את היהדות בסתר נקראו "מרנוס" או אנוסים. כ-300 אלף יהודים ברחו מספרד ויצרו גולה חדשה. רבים התיישבו סביב הים התיכון, בתורכיה, באיטליה, במרוקו, ביוון ובערי גבול צרפתיות כבורדו, רואן וביון. כשליש עברו לפורטוגל. לאחר חמש שנים, ב-1947, קבע המלך אלפונסו הפורטוגזי שעל כל היהודים להתנצר, דבר שהביא לאוכלוסיית נוצרים חדשים במדינה.
 
כאשר כוננה גם בפורטוגל אינקוויזיציה, שנודעה כאכזרית אף יותר משכנתה הספרדית, הבינו הנוצרים החדשים שעליהם ליטול שוב את שק הנדודים ולצאת לדרך. רבים הגיעו בדרך לא דרך למדינות פרוטסטנטיות במערב אירופה, שבו עם הזמן ליהדות והקימו קהילות. אחרים נדדו למושבות הספרדיות והפורטוגזיות בעולם החדש. יהודים חיפשו מקלט בו יוכלו לחיות ולשמור את דתם באין מפריע, וכך מצאו חלקם את הדרך גל לאיי האוקינוס האטלנטי, וביניהם לאיים הקריביים שנתפסו אז כרצועת חוף פראית בצפונה של דרום אמריקה. כך התיישבו יהודים גם בג'מייקה.
 
מאה שנה מאוחר יותר, הפכו הולנד ומושבותיה למחוז חפץ של יהודים ואנוסים, לאחר שהכריזה הולנד על עצמה כרפובליקה פרוטסטנטית והשתחררה מהתלות בספרד. ב-1630 כבשו ההולנדים את צפון מזרח ברזיל, ואז היגרו למקום יהודים רבים והקימו את הקהילה החוקית הראשונה בעולם: רסיפה. לא חלפו עשרים וחמש שנה, עד שהתהפך הגלגל ופורטוגל כבשה את האזור - ויהודי רסיפה ביקשו מקלט במושבות ההולנדיות הנותרות. רבים מהם הגיעו גם אל ג'מייקה - אז מושבה אנגלית. כך הפכה ג'מייקה למקלט העיקרי של היהודים בעולם החדש.
 
במאה השש-עשרה הקימו היהודים האנוסים בג'מייקה רשת מסחר שהקיפה את העולם. יחד עם יהודים שפזורים בארצות שונות הם יצרו שבט גלובלי של סוחרים, רשת מודיעין עולמית הקשורה במסורת, בשפה ובשנאה לספרד. עם שיפור המצב הכלכלי של האי, יהודים ספרדים הגיעו ממקומות נוספים בעולם החדש ובאירופה: מאמסטרדם שבהולנד, מיוון, מבורדו ורואן בצרפת ומלונדון באנגליה. עד שנת 1730 היוו היהודים בין 10 ל-12 אחוזים מהאוכלוסייה הלבנה של האי. קהילות אשכנזיות נוצרו בג'מייקה בסוף המאה הי"ח, בעקבות הגירה יהודית ממזרח אירופה וממערבה. בתחילת המאה העשרים הגיעו מספר יהודים משאריות האימפריה העותומאנית והתיישבו בג'מייקה, ואליהם הצטרפו בשנות ה-30 של המאה העשרים פליטים מהאנטישמיות הגואה ערב השואה באירופה.
 
ג'מייקה היתה המקום הראשון בעולם שבו זכו היהודים לאמנציפציה. היהודים הורשו לשמור את דתם, לעסוק בכל תחומי המסחר ולקנות אדמות ובתים, וחיו בשלום עם שכניהם בני דתות אחרות. בראשית המאה ה-18 קיבלו היהודים זכות להצביע והחלו לצבור כח פוליטי, ובשנת 1740 זכו לאמנציפציה מידי הבריטים עוד לפני שזכו לכך היהודים בבריטניה עצמה. בשנת 1848 היו 8 מתוך 47 חברי הפרלמנט בג'מייקה יהודים, ובשנת 1866 עמד מספר הנציגים היהודים על 13. מצב זה הביא לכך שבאותן שנים היתה ג'מייקה המדינה היחידה בעולם שבה שבת הפרלמנט ביום כיפור...
 
בזכות קולומבוס
לדמותו של כריסטופר קולומבוס יש מעמד מיוחד בג'מייקה בכלל ואצל יהודי המקום בפרט. קולומבוס עגן בג'מייקה בפעם הראשונה בשנת 1494, אבל רק בשנת 1503 ירד לאי. לאחר גילוי האיים החדשים, קולומבוס הכריז על היותם בבעלות מלך ספרד ומונה להיות מושל איים אלו. בהיות האי בשליטה של משפחת קולומבוס, פנו יהודים אנוסים למרקיז של ג'מייקה והנ"ל אישר להם להתיישב באי. בשנת 1530, הגיעו ראשוני היהודים לג'מייקה. לפי חוקרים שונים, גם קולומבוס היה ממשפחה יהודית של אנוסים למרות שעשה מאמצים רבים לטשטש את מוצאו. הדבר מסביר גם מדוע לא נמצא בית דין של האיקיוויציה בג'מייקה בזמן שלטונו. היהודים אשר התיישבו בג'מייקה יכלו לשמור על יהדותם, בניגוד למצב במושבות האחרות שהיו בשליטת ספרד. כך למעשה הפכה ג'מייקה למעין מובלעת יהודית בתוך הממלכה הספרדית, וכל זאת תודות לקולמבוס ובני משפחתו אשר המשיכו בדרך אביהם ודאגו ליהודים ולאנוסים.
 
לפני הגעתי לג'מייקה, שמעתי על כך שבסידור התפילה במקום, מופיעה תפילה מיוחדת שאינה קיימת בסידורים אחרים מחוץ לאזורים הקאריביים, הלא היא "תפילת הודיה לכריסטופר קולומבוס" אשר גילה את האיים באזור ונתן ביטחון לבני האנוסים וליהודים במקום. "מי שבירך לקולמבוס". כאשר הגעתי למקום ניסיתי לחפש בסידורים ישנים ולברר אצל בני המקום, אולם לא מצאתי זכר לתפילה זו.
 
בית הכנסת עם רצפת חול
הקהילה היהודית בג'מייקה, שבשיאה מנתה כ-2,400 איש, מונה כיום רק כ-200 נפש. בתי כנסת הוקמו תחילה בפורט רויאל, לאחר מכן כספאניש טאון ולאחריהן קינגסטון, והם שירתו את עיקר הקהילה היהודית של שלושת מרכזים אלו. היה גם בית כנסת במונטגו ביי. בעבר היו בקינגסטון שני בתי כנסת, והחל משנת 1921 התאחדו השניים לקהילה אחת. למרות שיש רק 15 ילדים יהודים באי, הקהילה מחזיקה את בית הספר "הלל" אשר לומדים בו למעלה מ-800 ילדי המקום. בכל הם רואים עוד דרך למעורבות ציבורית ולתרומה לחברה המקומית.
 
בית הכנסת "שערי שלום" בקינגסטון נבנה בשנת 1704. בית הכנסת האשכנזי "שערי יושר" הוקם בשנת 1787, ובית כנסת נוסף-"מקווה ישראל"- נבנה בשנת 1796. בשנת 1882 היתה שריפה גדולה בקינגסטון ובתי כנסת נחרבו, אך הם נבנו מחדש בשנת 1885.
 
בית הכנסת "שערי שלום" הקיים כיום בנוי בסגנון שהיה מקובל בקהילות של אנוסים וצאצאיהם, כדמותו של בית הכנסת באמסטרדם. מבנה בית הכנסת גבוה והוא מצופה ומרוהט בעץ כבד, והסימן המיוחד שבו הוא רצפה מחול. הנכנס עד היום לבית הכנסת בקינגסטון איינו פוסע על רצפת שיש אלא צועד על חול ים. למרות שבמשך השנים בית הכנסת שופץ והקהילה היהודית בעלת האמצעים יכלה לעמוד בריצוף המקום, בני הקהילה השאירו את בית הכנסת בסגנון המקורי שבו נבנה ורצפת החול שומרת את סודו של בית הכנסת לאורך ההיסטוריה. למעשה קיימים בכל העולם חמישה בתי כנסת אשר רצפתם מכוסה בחול: באמסטרדם, בקוראסו, בסן תומס (איי הבתולה), בסורינאם ובג'מייקה. בעבר היה עוד בית כנסת בסגנון זה בעיר קולון בפנמה, אולם הוא לא קיים היום. בתי כנסת אלו הם זכר לדורות של יהודים אנוסים.
 
רבו הדעות שביקשו להסביר מדוע האנוסים כיסו את רצפות בתי הכנסת בחול. יש אומרים שיש בכך זיכרון לימים שבהם אבות האנוסים התקבצו להתפלל בחבורות קטנות במרתפים שרצפתם מכוסה חול, כדי לעמעם את קול צעדיהם כדי שלא יישמעו לאוזניהם של פקחי האינקוויזיציה. אחרים טוענים שיש בכך סימן ל"יהדות הדממה". מסורת אחרת מסבירה שהחול מסמל את הזמניות של הגלות לפני שעם ישראל ישוב לארץ ישראל, וכפי שבני-ישראל נדדו במדבר ארבעים שנה לפני שהגיעו לארץ המובטחת, כך גם האנוסים נאלצו לנדוד במדבריות הנצרות עש ששבו לאמונתם.
 
מנדס השחור
בין הדמויות הצבעוניות החיות היום בקהילה היהודית בקיגסטון אפשר לציין את נשיא הקהילה, מר הנריקס אנשלי , ואת חזן בית הכנסת ד"ר סטיב מנדס. מר הנריקס הוא צאצא לאחת המשפחות המיוחסות באי. כאשר הוא מדבר על הקהילה בג'מייקה ליבו מלא גאווה יהודית ועיניו דומעות מרב התרגשות. למרות שרבים וטובים עזבו את האי, הוא מרגיש חלק מהמקום וממשיך להתגורר בקינגסטון ולעשות כל מאמץ לקיים את זכרה של הקהילה היסטורית ואת קיומה של הקהילה העכשווית. הנריקס הוא ממש פיסת היסטוריה יהודית מהלכת, לא רק בגלל ידיעותיו, אלא בעיקר בגלל כל מה שחווה על בשרו כיהודי בג'מייקה.
 
ד"ר מנדס הוא אחד הרופאים הטובים והנודעים במקום. בהיותו בעל עור שחור לא ידע שהוא נצר למשפחה יהודית, עד שגילה ששם משפחתו מנדס מקורו במשפחות האצולה הספרדיות שברחו מחצי האי האיברי כדי לשמור על יהדותן והגיעו לג'מייקה ולעולם החדש. ד"ר מנדס גילה שסבא רבה שלו הוא יהודי וביקש לשוב לדת אבותיו. כיום הוא משמש כרופא מומחה באי וכחזן בהתנדבות בבית הכנסת העתיק. מנדס הוא לא היחיד: משפחות רבות בשכונות האמידות של האריסטוקרטיה בג'מייקה יודעות שמקורן בצאצאי האנוסים אשר הגיעו למקום, למרות שכיום הן בעלות אמונה נוצרית. רבים אף מצליחים לאתר בשלשלת היוחסין שלהם מוצא יהודי. משפחות אלו יכולות לחזור אחורה בשלשלת היוחסין שלהם לקהילות הוותיקות באמסטרדם ובלונדון של המאה הי"ז.
 
הקיום היהודי, מסתבר שוב, הוא מעין מטוטלת על פני ההיסטוריה, המקום והזמן. יהודים שניצלו מהאינקוויזיציה הספרדית ויסדו לעצמם חיים חדשים בעולם החדש, בג'מייקה ובאיים הקריביים נעלמו ואינם, אבל זכרם לא ייסוף מזרעם ושמות המשפחה שלהם קיימים עדיין בפי כל ומעלים את זיכרון הראשונים.
   

  
פיראטים בני דת משה
בדרך כלל אנו רגילים להניח שאין פיראטים יהודים. המושג "פיראטים יהודים" נשמע כצירוף מוזר ואף יש בו מעין סתירה פנימית. העיסוק בתחום דורש מיומנויות של אלימות, רצח, גניבה ועוד מרעין בישין, שבדרך כלל לא עולות בקנה אחד עם כמה מצוות חשובות כגון לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף וכו'.. אולם בביקורי בג'מייקה נחשפתי לתופעה מעניינת וייחודית באזור זה של העולם: "פיראטים יהודים" אשר תפסו את דברי הגמרא "כל דאלים גבר" כמצוות עשה.
 
מתברר שפיראטים יהודים היו גם היו. לפי החוקר הישראלי אורי וייס והחוקר הג'מייקני עד קריצלר, הם לא היו סתם פיראטים ושדדי ים אלא פיראטים בעלי חזון ואידאולוגיה. חלקם לפחות, לבשו לא רק חרב אלא גם ציצית, נמנעו מ'עבודה' בשבת ושמרו על כשרות באוניות השודדים שלהם...
 
סיפורם של הפיראטים מתגלה דרך מצבותיהם בבתי הקברות היהודיים, שפסיעה ביניהן היא כרגיל אחת הדרכים המקוריות והנאמנות לגיךוי סודותיה של ההיסטוריה. כאן ניתן לפגוש מצבות שעליהן חקוקות אוניות מפרשים לצד האותיות העבריות תנצב"ה. בבית עלמין שנחשף רק לאחרונה בקינגסטון התגלו מצבות עם מגני דוד ולצידם סמל הפיראטים-עצמות מוצלבות מתחת לגולגלת. בבית הקברות בעיר ברידג'טאון שבברבדוס, לא הרחק מבית הכנסת "נדחי ישראל", נמצאת מצבתו של יעקב משיח (1693) מעוטרת במגן דוד, בגולגולת צלובת עצמות, במעדר ובשעון חול - ערבוביה של סמלים נוצרייים, יהודיים ופיראטיים.
 
בניגוד לשודדי הים הרגילים שפעלו ממניעים כלכליים גרידא, לשודדי הים היהודים היה גם מניע אידאולוגי מובהק. הם ביקשו להיטיב את גורל בני עמם היהודים, לפגוע בכלכלה הספרדית ולהתנקם באינקוויזיציה. הרדיפות שרדפו מלכי ספרד הקתולים את היהודים במדינה ולאחר מכן גם הגירוש עצמו השאירו משקע טראומטי בנפשם הקולקטיבית של המגורשים אשר נפוצו בקצות תבל. רבים מהם היו נווטים וקרטוגרפים מעולים, ומצאו פרנסתם בספינות פיראטים.
 
ידועים לנו פרטים על פיראטים יהודים שונים אשר פעלו באזור הקאריביים. בין הדמויות הבולטות היו יעקב קוריאל, בן למשפחה יהודית מיוחסת בספרד אשר היתה מקורבת לבית המלוכה לפני הגירוש. קוריאל החזיק בשלוש ספינות שעסקו בשוד ימי ברחבי הקאריביים והתעשר ממשלח ידו. לפי סיפור המיוחס למקובל ר' חיים ויטאל, באחרית ימיו הוא חזר בתשובה, עלה לארץ, למד קבלה בגליל ואף זכה להיקבר ליד האר"י הקדוש בצפת.
 
דמות מעניינת נוספת בעולם הפיראטים היהודים היא דוד אברבאנל, שנולד ב1580 בהאג למשפחה שמוצאה מיהודי ספרד. כשהיה בן 19 החליט אביו להגר אל העולם החדש, אבל בהתקרבם אל חופי אמריקה תקפה אותם ספינה ספרדית ובני משפחתו של דוד נרצחו. דוד נמלט, הצטרף אל הצי האנגלי, השתתף בפשיטות ימיות על ספינות ספרדיות וטיפס במהירות למעמד של קברניט ספינה. הכינוי של דוד אברבאנל היה "קפטן דייוויס" ושמה של האונייה שעליה פיקד היה "ירושלים".
 
מבין הפיראטים היהודים אשר גרמו נזק בל ישוער לספרד היה משה כהן הנריקס. הנריקס פעל נגד הספרדים הן כנקמה אישית על כך שהיה ארבע שנים עבד באונייה ספרדית, והן כנקמה ציבורית על כך שמלכי ספרד פגעו באחיו היהודים וגירשו אותם מארצם. הנריקס ביצע את אחד ממעשי השוד הגדולים ביותר שנעשו אי פעם נגד ספרד. בהתקפה על אוניות ספרדיות שעגנו סמוך לקובה נטל זהב וכסף בשווי כולל של יותר ממיליון דולר. שוד זה כמעט גרם לפשיטת רגל של הממלכה הספרדית. הנריקס הקים 'אי שודדים' פרטי מול חופי ברזיל, בו קיים אורח חיים יהודי מסורתי. למרות ניסיונות רבים מצד ספרד, לא הצליחה האינקוויזיציה לעלות על עקבותיו.
 
הפיראט היהודי הנודע מכולם הוא דווקא אדם ששמו כמעט אינו מוכר כיום, הרב דון שמואל פאלאג'י, יהודי משכיל ורב מוסמך. הרב פאלג'י נהג להכריז: "אני נכנס חגור חרב אפילו לבית-כנסת, כי נדרתי נדר: לא אניח את החרב הזאת מידי עד שאשפיל את מלכות ספרד הרשעה ואדרוס את גאוותה. כה ייתן לי א-להים וכה יוסיף!". פאלג'י פעל במרוקו ובתוניס ואף שימש בראשית המאה ה-17 שגריר מרוקו בהולנד. הוא שלח את ידו בעסקי השוד הימי כדי שיוכל להבריח אנוסים נמלטים מחופי ספרד וכן כדי לתקוף אוניות ספרדיות. פאלאג'י נהג לתקוף ולשדוד ספינות ספרדיות ששטו לחופי מרוקו. בספינת הדגל שלו היה בית כנסת זעיר. בשנת 1615 נקלע לבריטניה, ואף שהיה בידו כתב חסות ממלך אנגליה הצליח השגריר הספרדי בלונדון להביא למעצרו בטענה שביצע פשעים נגד ארצו. פאלאג'י הועמד לדין, ואף זוכה מחוסר הוכחות. לאחר מכן שב לאמסטרדם ונפטר -1616.
 
והיו עוד: במאות ה-17 וה-18 פעלה בצ'ילה אגודה מיוחדת במינה של שודדי ים יהודים, אינדיאנים ופרוטסטנטים, שחבריה תקפו אך ורק ספינות ספרדיות. במוזיאון הלאומי של צ'ילה מוצגות עדויות המראות כי חלקם נהגו לתקשר ביניהם בכתב סתרים המבוסס על השפה העברית. עוד פיראט, הפעם צרפתי שיותיר את חותמו על ההיסטוריה האמריקנית, היה ז'ין לאפיט, נצר למשפחת אנוסים שנמלטה לצרפת אחרי שהאב נפל בידי האינקוויזיציה. לאפיט הקים ממלכת פיראטים באזור הביצות שבהן בנויה בימינו העיר ניו-אורלינס. מכאן הוביל צבא שמנה אלף חיילים שהשתתפו במלחמות שהביאו לצירופה של מדינת טקסס לאה"ב. שמו מתנוסס עד היום על אתר לאומי אמריקני בלואיזיאנה.
 
קשה לדעת את מספרם של שודדי הים היהודים, שכן רבים מהם היו אנוסים ולא תמיד גילו את יהדותם כלפי חוץ, אבל לא מדובר על אגדה אלא על מציאות ממשית. קשה לדעת אם עליהם חשב-פיטז הפזמונאי יורם טהר-לב כאשר ייסד את ה'יידישע פיראטין' דווקא במזרח אירופה:
"מביאליסטוק עד ווהלין,
מליטא ועד פולין,
כל העם שמותינו ימלל.
איזה חברה יאטן,
יידישע פיראטן,
שיירבו כמותם בישראל!".