בכנפי המלאכים

תגובה ל"העיר שבוית החלום", מאת אליהו בירנבוים, גיליון פרשת תצווה

מחבר: יצחק גנוז

מוסף שבת, עיתון "מקור ראשון"

הרבה אגדות יפות ועתירות משמעות נרקמו סביב בית הכנסת האלטנוישול שבפראג, וביניהן אגדת הגולם.

על ביקור אחד באותו בית כנסת, מיד לאחר השואה, ברצוני לספר בקצרה.

בשנת 1946, לאחר הפוגרום בעיר קילץ שבפולין, יצאתי כמדריך עם קבוצת ילדים ונוער מפולין לצ'כיה בדרכנו לארץ ישראל. לאחר חציית הגבול הגענו לפראג והופנינו למחנה סמוך לעיר, אחת התחנות בדרך הארוכה לארץ.

באותם ימים מצאתי לנכון ללכת ולבקר את האלטנוישול. האגדה ששמעתי בילדותי סיפרה על הגולם שבעליית הגג. ליד הכניסה ישב אדם זקן, צ'כי, ושאל לרצוני. עניתי לו בפולנית, וכך התרקמה שיחה קצרה בינינו. אמרתי שאני יהודי הבא מפולין ואני בדרכי לארץ ישראל. הוא קם על רגליו, קד קידה עמוקה ובאדיבות רבה פתח לפני את דלת הכניסה.

בפנים שרר אי סדר: חפצי יודאיקה רבים מוערמים על רצפת הבית, אך אווירה רוויית מסתורין נחה על הכל.

בהיפרדי מהשומר שאלתיו איך זה שהנאצים שרפו והחריבו את בתי הכנסת ואת המוזיאונים היהודים בכל ארצות אירופה, ורק כאן בפראג הם לא נגעו בו. ענה לי האיש מתוך הרהור: המושל הנאצי של פראג אמר שכאן יישאר סימן וזכר לכך כי אי פעם היו יהודים באירופה. ושנית, ייתכן והתחשב גם בנו, הצ'כים; כי הרי ידוע לכל שאנחנו מוקירים ואוהבים אתכם.

נוכח פולין הגועשת בשנאה, משם ברחנו, היו דבריו אלה כעולים מהמסתורין והקודש של האבנים, אותן הביאו המלאכים בכנפיהם מבית המקדש החרב בירושלים והניחו ביסודות של האלטנוישול.

חזור ל"צ'כיה פראג / העיר שבויית החלום"