לחץ כאן לתצוגת הדפסה

זהירות, עוקף פשוטו של מקרא!

מחבר: שמעון ביטון

בשדה חמ"ד , גיליון 4, 1998

זהירות, עוקף פשוטו של מקרא!

 תגובה למאמר "מיכל בת שאול"

 
קראתי בעניין רב את מאמרו של נ. מזוז (1) אודות טראגיות גורלה של מיכל בת שאול . אכן הכותב הצליח להראות בצורה יפה את נוראות המצב בו הייתה מיכל נתונה לאור הנאמנויות הכפולות שהתרוצצו בקרבה. אך עם זאת, מצאתי את עצמי משתומם לאור תיאורו של הכותב את מצב היחסים בין מיכל בת שאול לבין פלטי בן ליש. מזוז טוען שלאחר בריחת דוד בעזרתה האדיבה של מיכל, מעניש אותה אביה שאול בכך שהוא נותן אותה כפקדון לפלטי בן ליש, ולמעשה יש לראות בכך עונש של גלות וכלשונו של מזוז: "מיכל לא הייתה אשת פלטי אלא אסירתו".
 
לכך מגיע הכותב עקב הבעייתיות שישנה בנתינת מיכל לפלטי, שכן כפי הידוע היא נישאה כדת וכדין לדוד (שמ"א כ"ה,כז), והכתוב לא מספר לנו שהוא גרשה. יתירה מזאת אנו שומעים מאוחר יותר על דרישתו החד משמעית של דוד להחזרתה של  מיכל אליו כתנאי להמלכתו על כל ישראל (שמ"ב ג', יב-יג).
 
פתרונו של הכותב פותר לדידו קושי גדול והוא, הפרת הקידושין של מיכל לדוד ע"י שאול, דבר שאיננו מתקבל על ליבו של הכותב (2).
 
את פתרונו זה מבסס מזוז על מספר הנחות:
1. הקושי בכך ששאול ינהג בניגוד להלכה ויפקיע את קידושיה של בתו (3).
2. כאשר שאול נתן את בתו לפלטי לא נאמר שנתן לו אותה לאשה (שמ"א כ"ה, מד).
3. כאשר מוחזרת מיכל לדוד נאמר:
 
"וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בין לוש (ליש)"
 
דהיינו, לא נאמר שהיא מושבת מבעלה אלא בסתם "מעם איש".
4. גם לקושי הגדול ביותר לפתרונו (איזכור מפורש של פלטי כ "אישה" של מיכל, שמ"ב ג', טו), מוצא מזוז מענה והוא, ש"אישה" כאן איננו במובן בעלה, אלא מתייחס להגדרת פלטי בפסוק הקודם כ"איש".
 
כבר מהתבוננות בריבוי הקשיים ובאילוצים אליהם נכנס הכותב בכדי לענות עליהם, ניכר כי יש בעיתיות כלשהי בפתרון המוצע, אך לא לשם כך נדרשתי. טענתי הינה שפתרונו של הכותב איננו הולם את פשוטו של מקרא (להלן פשלמ"ק), יתר על המידה מכדי שאפשר יהיה לקבלו כפי שאשתדל להוכיח בשורות הבאות
 
א. אכן בדברי חז"ל ישנה מחלוקת באשר לנתינת מיכל לפלטי ויש מהם שניסו להציג את הדברים בצורה שממנה עולה שאין מדובר כאן בהפקעת קידושין (4). אך בל נשכח שעניינם של חז"ל איננו מעיקרו של דבר פירוש פשט המקראות, אלא העברת מסרים שחשוב היה להם להעביר (5) ולשם כך עשו שימוש נפלא ומתוחכם במקרא כשלעיתים יש בדברי חז"ל את עומק פשוטו של מקרא אותו הם הצליחו לדלות בעינם החדה מפשט הכתוב. במקרה דנן אנו שומעים על ביקורת חריפה ביותר אצל חלק מחז"ל על התנהגותו התנהגותו של שאול אגב ביקורת כללית על דמותו של שאול (6):
 
 
תנא דבי אליהו רבה פרק לא
ולא עוד, אלא שהיה שאול משמר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם בשביל דוד. במה שנצטוה לעשות לא עשה, מה שא"ל שמואל, שאמר הקב"ה עתה לך והכיתה את עמלק וגו' והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וגו' והוא לא עשה כן, אלא החיה את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר. ומה שלא נצטוה לעשות עשה, את נוב עיר הכהנים הרג, שנאמר (שם כב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב. וזלזל בעריות במה שנתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש ושאל באוב וידעוני והרבה לעשות תועבות בישראל, לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות בית ישראל.
 
דהיינו, כבר בחז"ל אנו מוצאים ביקורת נוקבת המפרשת את מעשהו של שאול כחטא.
 
ב. עוד נטען ע"י הכותב: כאשר שאול נתן את בתו לפלטי לא נאמר שנתן לו אותה לאשה (שמ"א כ"ה, מד). אכן דבר זה לא נאמר מפורשות, אך עיון בפרשיה כולה (שמ"א כ"ה, לט-מד), מעלה בבירור שמדובר בנתינת מיכל לפלטי כאשה, שכן פס' מד בא כהנגדה בולטת לפס' מג. בעוד שבפס' מג דוד לוקח לו נשים, מלמד אותנו הכתוב שמן העבר השני נלקחת ממנו אשתו האחרת - מיכל, וניתנת לאחר ע"י אביה:
 
(מג) ואת אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם שתיהן לו לנשים:
(מד) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש אשר מגלים:
 
הכתוב אף מבהיר לנו את חומרת מעשהו של שאול ע"י ציון עובדה שהינה מיותרת לכאורה - "אשת דוד" (מד). וכי איננו יודעים כי מיכל הינה אשתו של דוד? כך רומז לנו הכתוב את דעתו על מעשהו של שאול (7).
 
ג. באשר לטיעון השלישי של הכותב , לפיו פלטי מכונה "איש" ולא בתואר אחר המבהיר את עובדת היותו בעלה של מיכל, הרי שגם כאן נדמה לנו שקשה להלום את הכתובים כפשוטם.
שכן גם אם רוב ההופעות של התיבה "איש" במקרא משמעם - אדם, גבר, או מישהו, הרי שיש פעמים רבות בהם התיבה "איש" באה במשמעות של - בעל (8), וכאן נביא רק דוגמא אחת בולטת להמחשת הדבר (דברים כ"ד, א - ד) (9):
 
(א) כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו:
(ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר:
(ג) ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה:
(ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהך נתן לך נחלה:
 
נדמה לנו שהכתוב משתמש בכוונה תחילה בכינוי "איש", כדי להעמידנו על הקושי הגדול שבהחזרת מיכל לדוד, שכן שאול המלך, כמסתבר ממעמדו, נתן את בתו לאחד מחשובי תושבי "גלים" (10). שכן הביטוי "איש" מכוון פעמים רבות לתיאור של אדם נכבד וגדול (11), וכדברי רד"ק (מלכ"א ב',ב): "וכן ועמשא בן איש - רוצה לומר גדול ונכבד". חיזוק לכך אנו מוצאים בשימוש בתיבה "ויקחה" בפסוק המתאר את לקיחת מיכל מפלטי, שיש בה קונוטציה של לקיחה בכוח(12).
 
ואכן כך מתרגם יונתן ורש"י בעקבותיו את שמ"ב ג', טו: "ושלח איש בשת ודברה מלות בעלה מלות פלטיאל בר ליש". ויושם לב לכך שהוא מתרגם את התיבות "מעם איש" = 'מלות בעלה' (13).
 
ד. דומה כי הפסוק המכריע בשאלה בה אנו דנים, הינו שמ"ב ג', טז:
 
"וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב".
 
פסוק שבו מוגדר פלטי במפורש "אישה" של מיכל. כאן טוען הכותב כי "אישה" מוסב לפס' טו ואין הוא בה במשמעותו הרגילה - 'בעל'. גם את התיאור הדרמטי של הליכת פלטי בבכיה מאחרי אשתו פוטר מזוז בכך שזה נובע מכך שפלטי, אפוטרופסה של מיכל, פשוט נקשר אליה במשך השנים הארוכות (14). נדמה לנו שיש בהבנה זו משום עקירתו של פשט הכתובים באופן בוטה, שכן כל כולו של התיאור הדרמטי (שהתנ"ך כל-כך ממעט בנתינתו שלא לצורך), נועד להכניס בלב הקורא רגש של הזדהות עמוקה עם פלטי שאשתו נלקחת ממנו בכח הזרוע על מנת לשמש ככלי משחק במאבקים הפוליטיים שמיכל במר גורלה נפלה להם לקרבן (15).
הטראגיות שבמעמד ניכרת מן האמצעים בהם משתמש הכתוב על מנת להדגיש את הקושי העצום שיש לפלטי עקב לקיחתה של אשתו ממנו :
 
(טז) "וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב":
 
פלטי מתואר כאדם הנגרר בבכיה בלתי פוסקת, דבר המומחש באמצעות השימוש במקור הנטוי - "הלוך ובכה" במקום בו יכול היה הכתוב להסתפק בתיבה כמו 'ויבך', היכולה להחליף את שתי התיבות גם יחד. הכתוב מדגיש כי ההולך עם מיכל הינו "אישה", במקום לקרוא לו בשמו ואין הדבר נעשה ללא משים, יש בכך הדגשה של מהות הקשר שבין מיכל לפלטי (16) ומעין זעקה אילמת של הכתוב לנוכח הנעשה. פלטי אף איננו חוזר לאחוריו עד שאבנר גוער בו "לך שוב", ללמדך שהוא שב לביתו בעל כרחו. אבנר אף לא נותן לפלטי ללוות את מיכל מרחק רב (17) ואם אכן מדובר רק באפוטרופסה של מיכל, מדוע יימנע ממנו ללוותה עד היכן שירצה?
 
דומה שיפים לכאן דבריו של גויטיין: "התוכן של הסיפור והצורה בה נתגלם הינם בחינת גוף ונפש" (18).
 
בנוסף לכך, אין בכל המקרא כולו (19) שימוש של התיבה "אישה" במשמע אחר מלבד זה הבא לציין את היות האיש בעלה של האשה, ולכן קשה מאוד לטעון שדווקא אצלינו, כאשר משמעה הרגיל של התיבה כל-כך פשוט וחיוני לסיפור, כפי שניסינו להראות, תבוא משמעות יחידאית לתיבה "אישה".
 
לאור הנאמר לעיל, נדמה שיש הכרח לומר שהכתוב רוצה למסור לנו דברים כהוויתם, על אף הקושי הטמון בהם. מיכל הינה אשתו של דוד, וככזאת היא נמסרת לפלטי. כך לכל הפחות עולה ברור מפשט הכתובים כפי שהשתדלנו להראות לעיל (20). אל להם לקשיים העולים בפנינו כאשר אנו קוראים פרשיות מעין אלו להסיט אותנו הרחק אל מעבר לפשלמ"ק, אלא אם כן אנו מצהירים על כך מראש ומבהירים שטיפולינו בפרשיה מקראית כלשהי לא נועד להבין את פשטם של הכתובים, שכן אחרת אנו עתידים למצוא בכתובים הרבה דברים אחרים מלבד את העיקר אותו רוצה המקרא להדגיש ולהבליט בצורה הוא מונח לנגד עינינו.
באשר לקשיים אשר הביאו את מר מזוז לפתרון אותו הציע , לנו נראה פתרונו של רד"ק כפתרון המוצלח ביותר, אם כי גם הוא איננו פטור מקשיים (21).

הערות:

הערות

 

1. נ. מזוז, "מיכל בת שאול" , בשדה חמד 3, ת"א, תשנ"ח, עמ' 12-5.
 
2. יתכן ופתרונו של מזוז גלום כבר בתוך דבריו של ר' יוחנן בגמרא:
פלטי שמו, ולמה נקרא שמו פלטיאל? שפלטו אל מן העבירה. מה עשה? נעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה. והכתיב וילך אתה אישה? שנעשה לה כאישה. והכתיב הלך ובכה? על המצוה דאזיל מיניה. עד בחורים, שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה (סנהדרין י"ט ע"ב בסוף).
 
3. מזוז נעזר בהסברו (שהיה זה מעשה גירוש ולא הפקעת קידושין), בתופעות דומות שקרו בעולם הרומי. מלבד המרחק שבין עולם המקרא לבין תרבות רומא, המקשה מאוד על השוואה ביניהם, יש להצטער על כך שהכותב אינו מביא אסמכתא לדבריו.
 
4. סנהדרין י"ט ע"ב. בר"ר ל"ב,א. ויק"ר כ",י. מדשו"ט רנ"ב (בובר ). ילק"ש רמז תקפ"ה ועוד.
 
5. כבר עמדו על כך רבים וגדולים ובפרט בהתייחסות לחטא דוד ובת שבע. אברבנאל, שמ"ב י"א.
י. אליצור, "דוד בן ישי- מופת לבעלי תשובה", הגות- תשובה ושבים, עמ' 13-5.
י. מאורי, "כיצד נתייחס למדרשי חז"ל בהוראת המקרא בביה"ס הדתי", המקרא ואנחנו, עמ' 219-209.
 
6. כבר בגמרא אנו מוצאים ביקורת חריפה על שאול : "דתניא רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין ... מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי, מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה" (סנהדרין י"ט ע"ב).
 
7. לא רבים הם המקומות במקרא בהם נותן לנו המספר המקראי שיפוט ישיר וגלוי של הדמויות. בד"כ עושה זאת המספר ברמיזה כך בפרשת דוד ובת-שבע עובר פרק שלם מתיאור הפרשה ללא ביקורת גלויה עד לפסוק האחרון של הפרק (שמ"ב י"א). ראה דבריו המאירים של וייס על המונולוג הפנימי בסיפור המקראי, מ. וייס, מקראות ככוונתם, ירושלים תשמ"ח, עמ' 311-297. וכן, צ . אדר, הסיפור המקראי, ירושלים תשל"א, עמ' 45-46.
 
8. עפ"י אבן -שושן ישנם כעשרים ושמונה מופעים כאלה. א. אבן-שושן, קונקורדנציה חדשה לתנ"ך, ירושלים 1988, עמ' 49.
 
9. פסוקים אלו וההלכה העולה מהם מקשים מעט על הפתרון אותו מציע רד"ק לנתינת מיכל לפלטי, והוא - דוד נתן למיכל גט במהלך בריחותיו משאול (רד"ק,שמ"א כ"ה, מג-מד). את פתרונו נותן רד"ק לאחר סקירת הדיעות השונות המובאות בחז"ל, ובכללם דברי ר' יוחנן שהובאו לעיל בהערה 2 , וכך הוא דוחה אותם :
"וכל אלה הדברים רחוקים מדרך הפשט, והנכון בעיני כי גט נתן דוד למיכל".
 
10. עובדה זו יכולה גם להסתבר משם משפחתו של פלטי, "בן- ליש.
 
11. ראה דברי ראב"ע לבמדבר י"ג, ב. רש"י, שם, ג. ספורנו, שם, ג. רד"ק, שמ"ב י"ז, כה ובשמ"א כ"ו, טו : "ויאמר דוד אל אבנר הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל אדניך המלך כי בא אחד העם להשחית את המלך אדניך".
 
12. ואלה דברי ראב"ע לבראשית ו', ב : "ויקחו להם - בגזל ובחזקה". וראה עוד ברד"ק למלכ"ב כ"ג,ל.
 
13. יש לציין עוד, כי מלבד יונתן הקורא את התיבה "איש" כ 'אישה', כך מצוי גם בתרגומים העתיקים: השבעים, הוולגטה והפשיטתא (ש. בר-אפרת, שמ"ב מקרא לישראל, ירושלים 1996 עמ' 37).
 
14. בדברי ר' יוחנן בגמרא יש אף הקצנה של כיוון זה בכך שבכיו של פלטי נבע מכך שפלטי הצטער על כך שניטלת ממנו האפשרות לעמוד חוצץ כנגד ייצרו בכך שהוא איננו קרב אל מיכל "והכתיב וילך אתה אישה? שנעשה לה כאישה.
והכתיב הלך ובכה? על המצוה דאזיל מיניה" (סנהדרין י"ט ע"ב).
 
15. כאן אנו מקבלים בהחלט את תיאורו היפה של מזוז את נסיבות החזרתה של מיכל לדוד.
 
16. גם השימוש בשמו המלא של פלטי, "פלטיאל", במעמד לקיחתה של מיכל מעם פלטי, איננו בא לחינם לדעתינו. הכתוב רוצה שהקורא יחוש את מלוא הזעזוע שעובר על פלטי כעת. בעוד שבעת נתינתה של מיכל לפלטי הוא נקרא רק בשמו המקוצר, "פלטי", שכן שם אין חשיבות לשימוש בשם המלא (יתכן שהשימוש בשמו המקוצר של פלטי בעת נתינתה של מיכל לו לאשה, נועד להמחיש את יחסי הקרבה ששררו בין שאול לבין פלטי, שבשלהם זכה להינשא עם בת המלך), הרי שכעת, במעמד כל-כך רציני וטראגי, אין מקום לשימוש בשם המקוצר. יש אפשרות סבירה לראיית שמו של פלטי מדרש שם הרומז לגורלו, פליטת - לקיחת אשתו ממנו (לאפשרות אחרת ראה בהערה מס' 2.)
 
17. אין זיהוי וודאי של "גלים" ו "בחורים", אך ברי לחוקרים כי המדובר במקומות קרובים. אברמסקי וגרסיאל (עורכים), שמ"ב עולם התנ"ך, עמ' 29.
 
18. ש. ד. גויטיין, עיונים במקרא, ת"א תש"מ, עמ' 17. וראוי אף להביא את המשך דבריו שם: "הבנה נכונה במלאכת הסיפור פותחת שערים לידיעת הרעיון, ואותה שעה מתגלה גם ... הרקע הסוציאלי שעליו הושתת הסיפור" (ההדגשה שלי, ש.ב).
 
19. התיבה "אישה" מופיעה שלושים ושמונה פעמים בתנ"ך ותמיד במובן של 'בעל'.
 
20. אינני בא לטעון שבסיפור המקראי אין בנמצא רבדים שונים ומגוונים, כפי שחז"ל הצליחו להראות ביצירתם הברוכה, (ואני בהחלט רואה את עצמי כננס המביט אל ענק, בכל הקשור ליצירה החז"לית). כל שאני מנסה לטעון הוא שיש לתחום היטב בין התחומים השונים.
 
21. כאן המקום להביא את דבריו של ר"י כספי, שאין טובים מהם להבהיר את הבעיתיות בפניה אנו ניצבים בלימודה של פרשיה זו : "אולם אין מחקי להאריך בשאלות ותשובות על זה והדומה לזה, איך עשה זה שאול וגם פלטי, או איך החזירה דוד, כי הם ידעו מה שעשו. ואם היה בזה עון לשאול - והיה עם עון עמלק וזולתו, ואם על פלטי - מה לנו ולו ושמו יורה עליו, ואם על דוד – והיה זה כעניין בת-שבע היקרה" (שמ"א כ"ה, מד).