לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מנהיגות וניהול - לתפקידו של מנהל בית הספר בחינוך הדתי

מחבר: ד"ר מתתיהו דגן

בשדה חמ"ד, גיליון 3-1, 2000

תוכן המאמר:
א. המדיניות החינוכית
ב. המנהל כראש מערכת
ג. המנהל כאחראי על ביצוע משנת החמ"ד הלכה למעשה

ד. חיזוק הממלכתיות הדתית בבית הספר
ה. המנהל כשליח
ו. המנהל כמדינאי של המוסד החינוכי

ז. הגישה החינוכית והעמדה האידיאולוגית כלפי התלמידים
ח. דאגה לאוכלוסיות החלשות
ט. ראיית החינוך מעבר לזמן שהיית התלמידים בבית הספר
י. העלאת רמת המורים וגיבושם החברתי.

יא. הקשר עם הפיקוח והנהלת החינוך הדתי.
יב. קשרים עם הורי התלמידים וחברי הקהילה
סיכום

מילות מפתח: מנהל בית הספר, פיקוח על בתי ספר, ממלכתי דתי

מנהיגות וניהול - לתפקידו של מנהל בית הספר בחינוך הדתי

בספרות המחקר נוהגים לאפיין ולמיין את מנהלי בתי הספר על פי סגנון מנהיגותם. קשה למצוא הסכמה באשר לדפוס הרצוי. משום שהדבר תלוי גם בסוג הארגון ובמטרותיו. בדרך כלל נמנים כחמישה דפוסים:

 
מנהיגות שגרתית מנהל מינהלן העוסק בעיקר בארגון ומינהל, מקיים רמה גבוהה של ליווי שוטף בפעילות היום יומית, אינו נוטה לתמוך בחדשנות. משתדל לשמר את המצב הקיים בבית הספר.
 
מנהיגות רעיונית המנהל מציב דגם מנחה מבחינה אידיאולוגית. לא תמיד הוא בעל כושר ביצוע, מטיף לרמה גבוהה של חדשנות ללא יכולת להתוות דרכים מעשיות להגשמתם.
 
מנהיגות משרתת מנהל המגייס את עצמו למילוי המשימות על פי קביעת גורמים חיצוניים, בעיקר גורמים שלטוניים ארציים או מקומיים. רואה את עצמו כמשרת ומספק צורכיהם של חברי הארגון כאב אל ילדיו. לא תמיד יש לו דרך משלו.
 
מנהיגות כריזמטית מנהל שבכוח אישיותו משפיע על התפיסות הערכיות בתחומי היסוד של בית הספר. כמו: תכניות הלימודים וקביעת מטרות כלליות של בית הספר. משרה מרוחו על המורים והתלמידים. המעשה היום יומי אינו מושך אותו. את העבודה העיקרית מבצע צוות המושפע מהשראתו. רב השינויים המוצעים על ידו הם בדרך כלל מן המעלה הראשונה. דהיינו שהם נגזרים מן הדפוס הקיים. אי אפשר לפרוץ דרכים בעזרתם משום שרב הפעולות הם "עוד מאותו דבר" שאין ביכולתם לפתור את הבעיות1,2,3,4.
 
מנהיגות מדינית מעצבת מנהל המעורר את התודעה של מורים ומחנכים לגבי חשיבותן של תפוקות והקשר שלהן לתשומות. בדרך כלל קושר בין הפעולות לתוצאות ואינו מרבה בעשייה סתמית. מציג פתרונות חדשניים - כולל שינויים מן המעלה השניה - ואינו נרתע מן הקשיים והבעיות. רואה את עצמו מחויב לתוצאות. מנהיג זה מצליח להטביע את חותמו על המערכת שהוא עומד בראשה. הוא מצליח לחולל שינויים ניכרים ומשמעותיים המקדמים את פתרונן של הבעיות העיקריות המלוות את המוסד החינוכי שנים רבות. יוזם וצופה לקראת הבאות ללא צורך בגורם מדרבן חיצוני.
 
 
אנו נתמקד רק באותם היבטים המיוחדים למנהל בחינוך הדתי מבחינה אידיאולוגית ומעשית, על תפקידיו כמנהיג צוות המחנכים והמורים, האחראי לחינוכה של אוכלוסיית תלמידים מגוונת שבחרה ביוזמתה בחינוך הדתי, על פי תכנית הלימודים המיוחדת של החינוך הממלכתי הדתי, על מחויבותו לחתור לתוצאות לימודיות וחינוכיות על פי מטרות החמ"ד ועל פי משנתו האידיאולוגית הכוללת את שילובם של נושאים והדגשים כלליים. לטעמי השילוב של מנהיגות רעיונית ומדינית [הגדרות ב,ה] הן המתכונת המתאימה לצורכי החינוך הממלכתי הדתי. מכאן ניתן לגזור את ההדגשים המרכזיים לתשומת לבו של מנהל בית הספר הדתי. במיוחד אלה שהן מעבר לתפקידים המסורתיים של מנהלי בתי הספר בישראל.
 
 
א. המדיניות החינוכית
 
מנהל בית הספר הממלכתי הדתי, מייצג בראש וראשונה את מדיניות החמ"ד ואחראי על ביצועה. תפקידו לוודא שהמדיניות תתבצע הלכה למעשה, והתלמידים אכן יגשימו באורח חייהם כתלמידים כיום וכבוגרים בעתיד, את המטרות שהחינוך הממלכתי הדתי שואף להשיגן.
 
לשם כך עליו להתמחות, להכיר וללמוד את משנת החמ"ד בפרקים הבסיסיים שלה ובתחומי המעשה כפי שמתפרסם על ידי מנהל מינהל החינוך הדתי. חומר היסוד נמצא בחוברת "קווים מנחים לחינוך הדתי", מהדורה מורחבת תשנ"ג, במבואות לתכניות הלימודים, בחוזרי מנהלי החינוך הדתי וכן בספר "סוגיות בחמ"ד" שיצא על ידי מינהל החינוך הדתי בשנת תשנ"ד.
 
על פי הקווים המנחים, שלעיתים הם מנוסחים באופן כללי ולעתים בצורה מפורטת לגבי הנושאים הנידונים, יוכל המנהל לגבש את המדיניות החינוכית הבית ספרית, העקרונית והמעשית, שתנחה את צוותי המורים והמחנכים בעבודתם. מכאן יגובשו התכניות היום יומיות וינוסחו ההדגשים המעשיים בתחום לימודי היהדות כתכניות לימודים ותכניות העשרה, חיזוק הלימוד העצמי בנושאים אלה ובתחומי ההשכלה הכללית. חיזוק האופי התורני והאינטלקטואלי של החינוך הממלכתי הדתי. תכנון פעולות שיחזקו את ההתנהגות הדתית של התלמידים ולאורח חיים של יהודי מאמין וציוני בתפיסתו ועוד. אין הנחיות אלה מכוונות לפגוע באוטונומיה של המנהלים כראשי המוסדות החינוכיים, משום שלכתחילה יש לדאוג שלתפקידים בכירים אלה יתמנו אנשים המזדהים ומגשימים את משנת החמ"ד. לאחר שנבחר, המנהל יהיה אוטונומי לבחור באמצעים ובתהליכים שיסייעו בידו להשיג את המטרות בכל התחומים המצוינים בהנחיות. כדי שהמנהל יוכל להגשים מדיניות זו בהצלחה, עליו להרחיב את השכלתו התורנית והכללית ולהיות בקי בתורת החינוך וההוראה. כן יש לצפות שכל מנהל ישלים את השכלתו האקדמית, ויסיים את הקורסים להסמכת מנהלים, זאת בצד אימוץ ההרגל של "קביעת עתים לתורה".
 
 
ב. המנהל כראש מערכת
 
מן הראוי להבחין בין תפקידי המנהל כאיש מינהלה, האחראי למהלך התקין של מערך ההוראה והפעולות האחרות של בית הספר, ובין תפקידיו כמנהיג, יוזם, מוביל ומגשים את המשימות החשובות שהוטלו עליו. אין ספק שעל פי פעולות המנהל "יקום או ייפול דבר". נוסחה זו יפה לכלל ציבור המנהלים, אולם בחינוך הדתי מנהיגותו של המנהל חשובה ביותר, על רקע התפקיד המורכב המוטל עליו בהגשמת המטרות הדתיות והערכיות. יש חשיבות ליחסי הגומלין בין מאפייני אישיותו והשקפתו של המנהל, צרכי התלמידים, מערכת החינוך ומאפייני הסיטואציה שבתוכה הוא פועל. על המנהל להביא בחשבון כי יש שוני בין מוסדות החינוך במערכת החינוך הממלכתי הדתי באשר למגוון אוכלוסיית התלמידים מבחינת עוצמת אורח החיים הדתי והמצב הסוציו-אקונומי שלהם. משום כך יש חשיבות לגיוס ולתיאום בין כל המרכיבים של המערך החינוכי כדי לכוונם להשגת התוצר הרצוי ברוח החינוך הציוני הדתי.
 
על המנהל להבחין בין תפיסות אידיאולוגיות ופעולות שיש להן זיקה ברורה להשגת המטרות המוגדרות, לבין אלה שאין להן זיקה ישירה, אך הן צורך השעה והמצב כתוצאה מאילוצים הקשורים ביחסים עם התלמידים או חברי הקהילה הדתית. המנהל כבעל אחריות מרכזית מוסמך להחליט במצבים אלה כיצד עליו לפעול במצבים המזדמנים לו שאינם מייצגים את הפעילות היום יומית.
 
 
ג. המנהל כאחראי על ביצוע משנת החמ"ד הלכה למעשה
 
בשלושה יסודות עיקריים באה לידי ביטוי אחריותו של המנהל בחינוך הדתי.
1. הכרה בכך שהחינוך הממלכתי הדתי הוא חלק אינטגרלי של המסגרת הממלכתית על פי התפיסה של הציונות הדתית. מכאן גזירת המדיניות והפעולות על בסיס יסוד זה, תוך שיתוף פעולה ממלכתי עם ראשי משרד החינוך ונציגיו.
2. חינוך לראייה כוללנית כהשקפה דתית וחינוך לאורח חיים דתי על פי הצו "בכל דרכיך דעהו".
3. קבלת הרב-גוניות הקיימת בציבור הדתי המעונין בשרותיו של החינוך הדתי. מתן מענה לקבוצות בעלות השתייכות חברתית והשקפות פוליטיות שונות. זאת בד בבד עם השקעה במאמצים למיזוג בין קבוצות שונות בתוך בתי ספר אזוריים משותפים. גם כאן יש לגזור את קווי המדיניות ואופי הפעולות השוטפות על פי העקרונות הבסיסיים של החינוך הממלכתי הדתי.
 
חשוב שהמנהל ידע לחזק ולטפח את העיון, הלימוד וההכרה של משנת החמ"ד, ואחר כך לעצב ולהשפיע גם על ההתנהגות של המורים והתלמידים [ואם אפשר גם על ציבור ההורים] על פי קווי המדיניות המיוחדים לחמ"ד. טיפוח המודעות למשנת החמ"ד אצל כלל ציבור המחנכים והתלמידים [ובמידת האפשר גם בקרב ההורים]. על מנת שיראו במשנה זו ובהגשמתה שליחות דתית וערכית של כל יחיד בעולמו. בל נושפע מאותו עולם וקהל הרואה בצורה צינית את ההתייחסות לחינוך לערכים, והמזלזל באלה הנוקטים בגישות ערכיות ומצייתים לציוויים מוסריים ערכיים. צריך להנחיל את התחושה שאין קיום משמעותי ללא בסיס ערכי. כן עלינו לחזק אצל התלמידים את היסודות של האיפוק והריסון במערכת ההתנהגות ותגובות שיסייעו בדחיית התאווה לאחר השגה וקבלה של סיפוקים מיידיים. בדרך זו אפשר יהיה לצמצם את הנהיה של תלמידים אחר הפיתויים של המתירנות המערבית, המנוונת את הקיום האנושי והמקעקעת את יסודות המוסר האלוקי. אמנם תופעות כמו: מתירנות מינית, צריכת סמים, אלימות וצריכת אלכוהול מצומצמות בחינוך הדתי, אך אי אפשר לגלות שאננות, אלא לנקוט בצעדים מונעים המתבססים על יסודות של חינוך מוסרי דתי כדי למנוע היסחפות והתדרדרות. גם ציבור המורים והמנהלים אינם מחוסנים כנגד תופעות אלה. משום כך בצד התביעה העצמית למתן דוגמא אישית, יש להדגיש את הממד האיכותי, הרוחני והאינטלקטואלי כחלק מתפיסת העולם של הציבור המחנך והמתחנך במוסדות החינוך הדתי. כדי שהדברים לא יתפסו כמליצות או אמירות סתמיות מן הראוי ליצור מסגרת דיון קבועה בסוגיות הרלבנטיות על פי משנת החמ"ד ולסמן מועדים קבועים לדיונים עקרוניים ומעשיים במועצות המורים והתלמידים ובכינוסי הורים. העיסוק בביסוס רעיוני של אחרים [תלמידים והורים] תורם להבהרת היסודות החינוכיים בקרב המחנכים ולחיזוק עצמי ויציאה למסע של תיקון המידות וקבלה בעתיד.
 
 
ד. חיזוק הממלכתיות הדתית בבית הספר
 
משנת החינוך הממלכתי הדתי ממזגת יסודות חינוכיים אידיאולוגיים על פי דרכה של תורה והמשתמע ממנה למציאות של ימינו. גדולי תורה, הוגי דעות ומנהיגים רוחניים כתבו ודנו בסוגיות רבות. אולם יסודות מסוימים וסוגיות חדשות שמזמנת המציאות הרלבנטית של דורנו והווי חייו של העולם המודרני עדיין נמצאים בליבון מתמיד ונצרפים בכור הדיון ההלכתי והמעשי. ייטיב המנהל אם ירבה בעיון משותף עם הצוות וילמד בעצמו את המקורות הרלבנטיים לסוגיות הבסיסיות. כיצד להבין הלכה למעשה את משמעותה הדתית של המדינה היהודית בתקופה זו. צריך למנוע את הטשטוש ואי ההבנה של מורים ותלמידים בסוגיות שונות שנראות לכאורה כסותרות. כמו: החינוך לאהבת ישראל באשר הוא מחד ואי הסכמתנו ואף מאבקינו כנגד דעות ופעולות של אחרים בתוך הציבור היהודי מאידך. בין תפיסתנו הממלכתית באשר לחשיבות הכיבוד של חוקי המדינה והתהליך הדמוקרטי, לבין תקוותינו להשפיע על כיווניה היהודיים של ממלכתיות זו והמשתמע ממנה לעיצוב אפיה של המדינה על פי דרכנו. בין רצוננו להשתלב בכל תחומי החיים ולהיות בעמדות משפיעות לבין הקפדה על תנאים מתאימים בכל עיסוקנו שיאפשרו המשך קיום אורח חיים דתי מלא5. אנו נאבקים על כך שלא נשאר בפריפריה של חיי הציבור והמדינה - מקום בו לא יוכר רישומה של הציונות הדתית. יש לפעול במרכז החיים הציבוריים כדי להיות חלק מן המרכז השלטוני והממסד המשפיע בכל עיסוקנו. כך ביחס למרכזי ההוויה הרוחניים והאינטלקטואליים במדינת ישראל ובתפוצות. אין לדעתנו סתירה מהותית בתכניות וברצונות שהבענו לדרכה של תורה, כפי שכתב הרב סולובייצ'יק.
 
"גאולה היא תנועה של יחיד או של קהילה מן הפריפריה של ההיסטוריה אל מרכזה... קיום פריפרי משמעו קיום כישות בלתי יוצרת - היסטורית, ואילו בתנועה לקראת המרכז נעשית אותה ישות עצמית ליוצרת היסטוריה ולמודעות היסטורית... אומה יוצרת היסטוריה היא זו המתקיימת קיום של דיבור, סיפור קשר הדדי וחרות6."
 
מהלכים אלה כבר מתגשמים בחלקם בעשרים השנים האחרונות. פעולה מכוונת אינטנסיבית בכיוונים אלה בתוך בתי הספר תתרום לשילובם של אלפים מבוגרי החינוך הממלכתי הדתי במהלכים המשולבים בתוכה של ההוויה הרוחנית והכלכלית של המדינה.
 
 
ה. המנהל כשליח
 
המנהל נדרש לעיתים קרובות להכריע בסוגיות ערכיות. בידיו ניתן "שרביט הרמטכ"ל" להכריע בנושאים מהותיים חשובים שהוא נתקל בהם. חשוב שבכל מהלכיו והחלטותיו יחוש עצמו כשליח של המשנה וההשקפה של החינוך הציוני הדתי. במסגרת שליחות זו מוטלת עליו האחריות לדאוג להגשמת עקרונותיה בחיי היום יום של בית הספר. תנאי לכך שיאמין כי בכוחו להוביל מערכת ולמלא את השליחות שהוטלה עליו. כי בעצם מינויו לתפקידי הניהול יש משום הבעת אמון של הממונים על יכולתו למלא שליחות זו בהצלחה.
 
"את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר. ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט-היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו. באלו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה האומרת כי לא יתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של השליח. זוהי שליחות שאי אפשר לקיימה והיא מחוסרת כל ערך. מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא היחד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו"7.
 
 
אמנם לא הכל תלוי אך ורק בכוחו, במעשיו ופעולותיו של המנהל. ישנן השפעות רבות של גורמים נוספים העלולים לחבל בשליחותו ולתת לו הרגשה שאין הוא יכול למלא אותה במילואה. כדי לפרוץ ולהתגבר על המחסומים המוצבים בפניו, אסור לו להמעיט בערך עצמו ובאמון בכוחו ובכושרו לקדם את הגשמת המטרות המוטלות עליו כמנהיג חינוכי ולדבוק בהן במשך כל הזמן. עצם הנשיאה בעול התפקיד תוך תחושת ביטחון ואמונה בעזרתו של הקב"ה יכולה להעצים את יכולתו ולגייס אנרגיות נוספות שיסייעו לו למלא את שליחותו.
 
"ממילא אסור לאדם לומר כי השליחות קשה עליו יותר מידי, אם הולך עמו בדרך יכול משה "כבד פה וכבד לשון" לשחרר את העם. אם השולח יעזוב את השליח, הרי לא יוכל אפילו אהרן, שנתברך בכשרון ובכוח דיבור למלא ולקיים את הדבר. "ידעתי כי דבר ידבר" לא יוכל לתרום כי הוא זה "אנכי" חייב להיות עמכם - עמך ועם אהרון גם יחד. "ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תדברון. ממילא מוסמך אתה ממש כמו אהרון"8.
 
המנהל אינו בודד בשליחותו, אחריו ולצדו עומדים כוחות המניעים את מרצו ואמונתו בדרך ומאות ואלפים המגשימים את דרכה של הציונות הדתית. כאשר המנהל מתאמץ בכל כוחו ומרצו בעבודתו כי אז יש שכר לפעולתו, גם אם לא השיג את כל המטרות במילואן. האמונה בכוחו, הפעולות שהוא נוקט בהם והחתירה להישגים מהווים את ההוכחה שהוא עושה את המוטל עליו מתוך מסירות לתפקידו ומאמץ לממש את היעדים בצורה איכותית הם השלב העיקרי בשליחותו של המנהל.
 
"שהאדם מתקדש בקדושת "צלם אלוקים" כדי לקיים ולמלא את שליחותו באמונה ובלב שלם. הקדושה לא נמדדת לא לפי מידת ההישגים ההיסטוריים, אלא לפי גודל מסירות הנפש של היחיד. יתירה מזו השליחות האנונימית עטופה כולה בקדושה עילאית. דווקא רחל אמנו שעליה התורה מספרת לנו מעט מאד שנפטרה ממש סמוך לגבולה של ארץ ישראל. דווקא היא פעלה אצל הקב"ה בעת החורבן יותר מאשר פעלו האבות ומשה רבנו. "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך"9."
 
המנהל צריך להאמין כי בכוח אמונתו ובטחונו בדרך, יקדם את המטרות של החינוך הדתי להלכה ולמעשה.
 
 
ו. המנהל כמדינאי של המוסד החינוכי
 
במערכת החינוך הדתי ישנם מנהלים ומנהלות חרוצים השוקדים יום וליל על פיתוח תכניות חינוכיות ודואגים לניהול שוטף ומסור של בית הספר. אך לא די בכך. מן הראוי לשקול שיקולים מוקדמים לפני קבלת ההחלטות. לעתים נוטים מנהלים לאמץ דפוסי ניהול והכנסת שינויים "אופנתיים" בשיטות הוראה מבלי לבדוק תחילה מה תהיה תרומת אמצעים אלה להשגת היעדים הסופיים של החינוך הדתי. ההתבססות על ספרות מקצועית כללית והחיקוי של שיטות ניהול בבתי ספר אחרים בעולם ובישראל, מבלי לבדוק את התאמתם לדרכים ולצרכים של החינוך הדתי, עלולה לצמצם אצל חלק מן המנהלים את המבט הכולל והמקיף על ייחודיותו וצרכיו של הציבור הציוני הדתי ולהקשות על השגת היעדים. הכנסת חידושים ושיטות חדשות בהוראה היא חשובה כשלעצמה, בתנאי שחידושים אלה אינם באים במקום הצגת תכניות מכוונות ואינם גורמים להזנחת הבדיקה והמעקב אחר התוצאות הלימודיות והחינוכיות. יש להבחין בין החדרת שינויים בשיטות ההוראה לבין הצרכים הייחודיים בתכנים באשר למשמעות הערכית של החומר הנלמד. לעיתים שינויים ראוותניים משמשים מסך עשן להמשך השגרה בעבודה החינוכית ולאי התמקדות בהגשמת המטרות והשגת התוצאות. הספרות המחקרית מצאה כי אין ערך לשינויים ממעלה ראשונה הנגזרים מן הדפוס ונוהלי העבודה הקיימים בבית הספר, כאשר עושים "עוד מאותו דבר"10.
 
יש צורך לקשור בין פעולות חינוכיות ותכניות המכוונים בלימודי היהדות לבין שיפור ההתנהגות הדתית של התלמידים למעשה. וכן בבדיקת ההמשכיות בהתנהגות על פי אורח חיים דתי של תלמידים ובוגרים גם לאחר סיום הלימודים בכל שלבי הגיל. הדאגה המיוחדת היא לגבי תלמידים הבאים מבתים מסורתיים ואף חילוניים, אשר ההשפעה החינוכית של צוות בית הספר, יכולה לגרור אותם להשתייכות קבע לציבור הדתי מצד אחד האפשרות האלטרנטיבית היא להיכשל ח"ו בתפקיד השליחותי של החינוך הדתי לקרב אוכלוסיות אלה למצוות.
 
בסוגיה זו מפתיעה לעתים תגובתם של המנהלים. כאשר הנהלת החינוך הדתי וסגל הפיקוח שואלים מדוע חלק מן הבוגרים אינם ממשיכים ללמוד במוסדות דתיים או פורשים מאורח חיים דתי. ישנם מנהלים המסבירים את אי דתיותם של הבוגרים מבית ספרם בכך שלכתחילה התלמידים הגיעו מבתים מסורתיים או ממשפחות לא דתיות. תשובה זו תמוהה. האם אין ערך לשמונה או שתים עשרה שנים בהם למד התלמיד במוסדות החינוך הדתי? האם אין זה עיקר תפקידו של המורה והמנהל הדתי? להשפיע ולהעלות את רמת ההשקפה וההתנהגות הדתית של תלמידיו? תפקידה של מערכת החינוך הוא לא רק "לעשות את העשוי" אלא גם להצביע על תרומתה לשינוי עמדות ואורחות חיים של תלמידים שלא היו אמונים בכך ולחזק את אלה שבאו עם מחויבות מצומצמת לאורח החיים הדתי. כך גם לגבי סוגיית ההישגים הלימודיים לאוכלוסיות בינוניות וחלשות. תפקידו של בית הספר לצמצם פערים גם בתחום הלימודי.
 
כדי להגשים מטרות מורכבות אלה על המנהל לוותר על תפקיד המינהלן כנקודת מוצא להצלחתוו לבחור בתפקידי מנהיגות ומדינאות. המנהל המדינאי קובע מטרות על פי מדיניות החמ"ד, מתכנן את הדרכים להשגתם וכיצד להגיע להישגים דתיים ולימודיים הלכה למעשה.
 
על המנהל לכוון את כל מעייניו להשגת התוצאות המצופות ולא להשקיע בפעולות ראווה או בפעילות המוכיחה את חריצות ומסירותו אך אינה מביאה בהכרח לתוצרים. יש חשיבות ליצירת קשרים ברורים בין התשומות לתפוקות. אין טעם בפעולות לשמן שאי אפשר להוכיח באופן מעשי את תועלתן לשיפור ההישגים והתוצר החינוכי. יש לחדול מפעילות שאינה רלבנטית לאקלים ולאורח החיים הנדרש מבית ספר ממלכתי דתי.
 
על המנהל לתכנן השתלמותם של המחנכים בנושאי הגות ומחשבה בסוגיות הרלבנטיות לתכניות הלימודים והפעילות החברתית של מוסד דתי. יש להנחיל את האמונה למורים ביכולתם להשיג את המטרות הכלליות והמיוחדות של מערכת החינוך הממלכתית הדתית. העמקת העיון במקורות יחד עם חיפושים מתמידים אחר פתרונות רגילים ויצירתיים וחתירה לתוצאות ממשיות הן השילוב הדרוש לחינוך הממלכתי הדתי. כפי שמסביר הרב סולובייצ'יק בסוגיה אחרת באשר ליוזמה וליצירתיות הדרושים למנהיג.
 
"קוטביות מוזרה ירדה לעולמה של היהדות המקורית. מתנענעת היא כמטוטלת בין שתי האידיאות של גדלות וילדות. האדם הגדול ששכלו נתעלה לדרגה גבוהה בחכמת התורה, שמחשבתו מחוננת בשפע כוחות מפותחים ומתפרצים בעמקות, היקף וחריפות -אינו נחשב למבוגר לגמרי. נשמת ילד עדיין מקננת בקרבו. מצד אחד הוא שבע ידיעות, אנין הדעת, בעל ניסיון רב ומבט מפוכח, מעוטר עטרת זקנה וגדלות רוחנית, ומצד שני, הוא נשאר ילד שעשועים, עול ימים, שהסקרנות התמימה, ההתלהבות הטבעית והחיפזון ואי המנוחה הנפשיים לא נטשוהו. הוא זקן וגם צעיר, גם איש ששיבה זרקה בו וגם תינוק עם תלתלים שחורים כעורב, שחלום השחר לא מש עדיין מעיניו"11.
 
פעילות שוטפת דומה - אם כי מצומצמת יותר יש לקיים בקרב הורים וחברי הקהילה הדתית. ביסוס תפיסת החמ"ד בקרב הצוות החינוכי הינה תנאי יסוד להצלחתו של המנהל ושל בית הספר לגבש מדיניות חינוכית, להעלות את ההישגים התורניים והלימודיים ולהגשים את דרכה של הציונות הדתית במילואה.
 
 
ז. הגישה החינוכית והעמדה האידיאולוגית כלפי התלמידים
 
אוכלוסיית התלמידים בחמ"ד, מגוונת בהרכבה התרבותי, ברמתה התורנית והלימודית ובנטיותיה התרבותיות. ההיקף הרחב של ציבור ההורים השולח את ילדיו לחינוך הדתי מבטא גם את הרב גוניות ברקע הסוציו-אקונומי, ברמה הדתית ובנטיות הפוליטיות. יש לזכור זאת כאשר מתכננים את המדיניות והפעילויות של בית הספר ולגלות דרכים להצלחה במשימות החמ"ד אצל כלל האוכלוסיות. החינוך הדתי שואף להצליח בחינוכם של כל התלמידים על סוגיהם השונים, תוך מתן ביטוי למגוון תרבותי ואישי של כל האוכלוסיות, שמירה על אחדות הקהילה והקפדה על אווירה דתית תוך ביצוע מלא של תכניות הלימודים. הבחירה באימוץ הגישה הפלורליסטית בקליטת כלל התלמידים אינה מתירה וויתור בתחומים חשובים. ישנם גבולות אדומים משותפים לכלל בתי הספר הדתיים שאין לחצות אותם. לשם הגשמת מדיניות מורכבת זו, מן הראוי לשקול את ההמלצות דלקמן כאשר נקבעים הכללים והתהליכים לקבלת תלמידים לבית הספר הממלכתי הדתי.
 
1. טיפוח גישה חיובית המקבלת בצורה לבבית וחמה, מאמינה ותומכת בכל תלמיד ותלמיד הרוצה ללמוד בחינוך הדתי. פתיחת שערי בית הספר לתלמידים מבתים מסורתיים ומבתים שאינם דתיים, המעונינים ללמוד במוסדות החמ"ד, והמתחייבים לשמור לעשות ולקיים את הנדרש מהם בתוך כתלי מוסדות החינוך הדתי. צריך לפתח בקרב מנהלים ומורים את היכולת והכשרונות לקבלה חיובית ולגילויי סבלנות כאשר טורחים להרגיל תלמידים בהדרגה לדרך חדשה של קיום אורח חיים דתי ושמירת תורה ומצוות. יש לפעול לקרוב רחוקים מן המסורת הדתית בדרכי נועם. כוונת החינוך הדתי להשפיע על אורח חייהם של התלמידים צריכה להיות מוצגת בצורה ברורה בפני ההורים. משום כך אין מקום לתלמידים שהם או הוריהם מצהירים מראש כי אינם רוצים בהשפעתו של החינוך הדתי, או שנאבקים נגד המדיניות המכוונת לחזק את התלמידים מבחינה לימודית ודתית הן בבית הספר והן בביתו של התלמיד. אך אין לנקוט בסנקציות כלפי תלמידים שממשיכים עדיין באורח חיים לא דתי מחוץ לבית הספר. יש מקום לתכנון פעולות לימודיות וחינוכיות לקרובם ולשינוי דרכם בהדרגה12.
 
2. קביעת נוהל של מתן דיווח שוטף להורים על הישגי ילדיהם ועל התנהגותם. מחקרים רבים מראים שדווחים, הערכות ומשימות לימודיות תכופות, מקדימים רפואה למכה, מעוררים את המוטיבציה של התלמידים, מגבירים את התעניינות ההורים בהתקדמות ילדיהם ומסייעים לטפח יחס רציני וחיובי יותר אל מסגרת הלימודים. הסתפקות בדיווח שנתי או דו שנתי להורים ולתלמידים, מצמצמת את האפשרות לגלות בעיות בהתנהגות התלמידים וברמת ההישגים במועד, ובכך לגייס את סיועם של ההורים כדי להתמודד עם הבעיות ולהתגבר עליהן בהצלחה. הקשרים המקריים והלא מתמידים עם ההורים תורמים את חלקם להמשך קיומן של הבעיות.
 
3. מן המחקרים על בתי הספר האפקטיביים אנו לומדים על החשיבות של הצבת עידוד הקריאה וההבעה של התלמידים במרכז ההוראה וחיזוק כושר הכתיבה והביטוי המילולי והלא מילולי. אם בית הספר יצליח לחנך תלמידים קוראים, המפתחים נטיות אישיות לעיון ולקריאה של ספרי יען וספרות טובה, ובמיוחד אם מטפחים את אהבת הקריאה כי אז יוכל בית הספר להעלות את הישגי תלמידיו גם במקצועות האחרים ולהרגילם לקביעת עתים לתורה השוקדים על לימודיהם כתלמידי חכמים המעיינים ושונים את פרקם. כך אפשר יהיה להשפיע גם על תפיסותיהם הערכיות ועל הישגיהם הלימודיים.
 
4. עידוד המעורבות של התלמידים לגבי המתרחש בקהילתם והתגייסותם למלא משימות של סיוע לנצרכים. חינוך התלמידים לקיום מצוות שבין אדם לחברו ולמחויבות לחברה ולקהילה בגיל מוקדם. פעולות אלה יחזקו את חסנה, ויתרמו ליציבותה ולכוח השפעתה של הקהילה הציונית הדתית.
 
5. פיתוח דיאלוג מתמיד עם התלמידים. האזנה והקשבה לתהיותיהם ומצוקותיהם. מאבק עקבי בהקניית נורמות כנגד הכניעה לפיתויים ובהתמכרויות לגירויים מיידיים ונמוכים. מן הראוי לנהל מאבק כנגד צריכה של תכניות התורמות לניוון רוחני ולחיים נעדרי תרבות ונורמות ערכיות. מערכת החינוך חייבת להעמיד סולם בו עולים וצומחים כשרונותיהם של התלמידים. במסגרת זו יש להרבות בפעולות לחיזוק האופי התורני והאינטלקטואלי של התלמידים.
 
 
ח. דאגה לאוכלוסיות החלשות
 
ההרכב המגוון ולעתים הקוטבי של התלמידים בכיתות ובמוסדות של החינוך הממלכתי הדתי, מהווה אתגר רציני וכבד העומד בפני המנהלים והמחנכים. בצד הרצון לחנך ולחזק את החלשים והחזקים כאחד, הרי לעיתים במציאות המתהווה ביישובים קטנים מסוימים, מצטמצם כוחו המשפיע של המנהל והצוות והם עומדים חסרי אונים מול "כוחות השוק", הלוחצים להפרדה ויצירת מחיצות בין מוסדות וכיתות במערכת החינוך. אוכלוסיית התלמידים החזקה מונעת על ידי הוריהם לניצול ההזדמנויות הטובות ביותר שמערכת החינוך יכולה לתת להם. ואילו האוכלוסייה הבינונית והחלשה אינה משכילה לנצל את ההזדמנויות העומדות בפניה. נראה כי ההורים של התלמידים החלשים מכירים פחות בערכם של השכלה והישגים  לימודיים לעתיד ילדיהם. לא תמיד הם מבינים בתהליכי החינוך ובדינמיקה הראויה לקידום ילדיהם ולבניית עתידם. בחזית קשה זו של ההתמודדות עם הלחצים של האוכלוסיות החזקות  הם מותירים את צוותי בתי הספר לבדם.
 
המחנכים המתלבטים באשר לאמצעים ולדרכים הראויים להתמודד עם אוכלוסייה זו, אינם זוכים לסיוע מצד מערכת החינוך ובמיוחד באשר לדרכים להמרצה של התלמידים להשקעה בלימודים בדומה לאוכלוסיות החזקות. בהשפעת גישות פסיכולוגיות מסוימות, נוטים חלק מן המורים והמנהלים להקל בהיקף הדרישות הלימודיות מתלמידים אלה ומצמצמים את הציפיות מן התלמידים הבינוניים והחלשים. גישה זו זוכה לתמיכה ולעידוד של התלמידים. משום שהתלמיד לא נלהב מלימודיו, המורה מתחשב בו ומגלה אמפטיה סלחנית כמצוות המומחים, הוא אינו לוחץ ואינו מטיל על תלמידים אלה עול לימודי כבד, ואף לא תובע ממנו  למלא את חובותיו במסגרת בית הספר. משתררת הבנה הדדית בין הצדדים המקלה גם על המורים משום שהיא מצמצמת את המתחים שבין מורים לתלמידים. אוכלוסיות אלה מאכלסות את הכיתות וההקבצות החלשות, חלקם בשיעורי הנשירה גבוה. וכך חולפות להם שנות הלימוד של תלמידים רבים מרקע סוציו-אקונומי נמוך ללא הישגים סבירים. התוצאה השכיחה היא שקבוצות אוכלוסייה חלשות ולעתים גם הבינוניות אינן יכולות להיחלץ מן המעגל הסוגר עליהן בבית ההורים ובבית הספר. בתנאים אלה קשה להם לעלות על דרך הלימודים הרצינית להתמיד במאמץ הלימודי וליהנות מן התנאים הטובים שמציעה להם מערכת החינוך.
 
נראה כי בסוגיה זו מוטלת על המנהלים והמחנכים החובה לנקוט במדיניות שונה ולסייע לתלמיד לצאת מן המצור שהוא והוריו היו שותפים בהצבתו. על המנהלים לזכור את מה שאמרו חז"ל "היזהרו בבני עניים". יש לנקוט במדיניות חינוכית ולימודית תובענית מן האוכלוסיות החלשות תוך התאמת המשימות לרמת ידיעותיהם. אין לפטור שום תלמיד מן החובות והמטלות הלימודיות גם אם שיתוף הפעולה עמו קשה. כמו שלא יעלה על הדעת שבית הספר יוותר לתלמיד שאינו רוצה להתפלל או שהוא מופיע בצורה שאינה הולמת מסגרת של חינוך דתי. אין להסכים להנצחת חולשותיו של התלמיד מתוך שאיפה לנוחיות ולשקט בתוך כתלי בית הספר. גם דימויו העצמי הנמוך של התלמיד החלש משפיע על המוטיבציה שלו ללימודים. לא לחינם אמרו חכמים: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר 'יזל מים מדליו'". רש"י מסביר "שמהם תצא תורה, שלא יהיו קלים בעיניכם ללמדם תורה", הר"ן מוסיף שם: "להשתדל ללמדם תורה שמהם תצא תורה שאין להם עסק אחר  ועוד שדעתם שפלה עליהם"13. מכאן שאין להתייאש מהם, יש ללוות אותם מקרוב ולשדר  אמון ביכולתם על ידי מסרים חיוביים בדבר יכולתם להצליח כמו כל תלמיד אחר. אין זה נכון לפרש אי ידיעה או חולשה בהישגים לימודיים של תלמיד כאי יכולת סופית שלו, ועדות לרמת אינטליגנציה נמוכה. אין הוכחות מדעיות מחקריות לגישה זו. אמנם אי הידיעה של החומר הנדרש הוא דבר מוכח, מה שאין כן לגבי יכולתו הפוטנציאלית ורמת מנת המשכל שלו. ישתדל להסב את תשומת לבם של המחנכים לשינוי הגישה ולנקיטת מדיניות תובענית, נמרצת ומאמינה בתלמידים החלשים. זאת על ידי טיפול חינוכי אלטרנטיבי ולא אדמיניסטרטיבי.
 
"עוד עיקר יש לידע שבל יתייאשו כשרואים שאיזה תלמיד אינו לומד כראוי ואף כשאינו מתנהג כראוי... השהיה איזה שנים בקרב מורים יראי ה'... ודאי ישפיע גם עליו... על כל ימי חייו ואל יתחשבו המורים עם קושי העבודה... שצריכים המורים לידע שעבודתם היא מלאכת הקודש ואין זה כעבודת חול... מלאכה זו היא לה' יתברך לעבוד באמונה לפי צורך התלמידים, לא לפי התשלומין"14.
 
 
מול ההצלחה של מערכת החינוך עם האוכלוסיות החזקות, הרי כלפי האוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך עוד רבה הדרך. יש התולים את הכישלונות של התלמידים, בחסרונן של תכניות לימודים חדשות או בשיטות הוראה שונות המתוחכמות דיין כדי להביא לפריצת הדרך ללימודם ולהעלאת הישגיהם של האוכלוסיות החלשות. הניסיון מראה כי עשרות שנים של תכניות שונות בכוון זה העלו חרס, מלבד ההצלחות המצומצמות בתקופת תהליכי הניסוי והמחקר, תוך זמן קצר חוזרים סדרי ההוראה למתכנת שגרתית ולהמשך ההישגים הנמוכים של אוכלוסיות אלה. נראה לי כי הפתרון העיקרי לבעיה זו תלוי יותר בשינוי הגישה והאמונה באשר ליכולתו הפוטנציאלית של התלמיד החלש. העלאת רמת הציפיות מתלמידים אלה ואימוץ הגישה של האמונה ביכולתם להתגבר על מחסומים תרבותיים ולימודיים גם אם הם חדשים ושונים מאלה המוכרים להם. מעמדות בסיסיות אלה יש לגזור דרכי חינוך והוראה, חיפוש אחר דרכים לעידוד המוטיבציה וחיזוק האמונה ביכולתם להגיע להישגים כמו שאר התלמידים הוא השלב השני באסטרטגיה הנדרשת להתמודדות עם האוכלוסיות החלשות בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים. כדי להפסיק את "מעגל ההנצחה" של הפערים ביו האוכלוסיות יש להטיל על הנהלת בית הספר להכין תכניות המשלימות את החסר בביתו של התלמיד בתחומים של מוטיבציה, טיפוח הקריאה ורכישת מיומנויות לחיפוש מידע ולהנאה מיצירות ספרותיות בעלות רמה. כך לגבי התחום הדתי לתלמידים הבאים ממשפחות מסורתיות וחילוניות. להלן כמה עקרונות יסוד לטיפול באוכלוסייה החלשה, כאשר יש להתאימם לשלבי הגיל ולכל אוכלוסייה על פי האפיונים המקומיים שלה.
 
א. יש לשדר בעקביות וברציפות לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך על האמון ביכולתם להגיע להישגים. הסיסמא ש"כל אחד יכול" צריכה לחול על כלל התלמידים. התלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, צריכים להאמין שהיא משודרת בכנות ובתמים. אין להטיל עליהם סטיגמות של חינוך מיוחד. חוץ מאלה שאובחנו כבעלי פיגור אורגני. אין לקשור בין תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, לבין תלמידים שהוגדרו כבעלי קשיי למידה, פיגור משני או פיגור סביבתי. אין דין אחד להם.
 
ב. אין להעריך את יכולתו העתידית של תלמיד על בסיס הידע שלו בזמן נתון ועל פי הפערים הלימודיים הקיימים בינו לבין האוכלוסיות החזקות. חשוב להפריד בין רמת הידע העכשווית שהיא בגדר עובדה הידועה לנו, לבין הערכת רמת היכולת הפוטנציאלית שיש להניח שהיא שווה בהתפלגותה לשאר האוכלוסיות. ברור שיש לתור אחר דרכים ודרכי חינוך נאותים להשלמת הידע החסר לתלמיד.
 
ג. חשוב להשקיע בעיצוב תכניות הלימודים של הכיתות הראשונות בבתי הספר בכל מסגרות החינוך על פי הגיל [גן הילדים, כיתות א-ב בחינוך היסודי, וכיתות ז-ט בחינוך העל יסודי] ככיתות הכנה להכרת המבנה הלימודי ויכולת הסתגלות למסגרת החינוכית, הסברת מטרות הלמידה והצורך בהשלמת הפערים הלימודיים. בכיתות ההכנה יש לעבד תכניות מיוחדות המסבירות את המטרות והחשיבות של ההישגים הלימודיים לעתידו של התלמיד. כן יש להשקיע בתחילה ברכישת מיומנויות יסוד של הלמידה לפני ההתפצלות למקצועות אחרים.
 
ד. מכאן יש להשקיע במיוחד בטיפוח הקריאה והכתיבה, לחנך אדם שאוהב לקרוא ולא רק שיודע לקרוא, להפעיל בצורה אינטנסיבית תכניות להבנת הנקרא, עידוד הקריאה של הורים לילדיהם בגיל הרך, חיזוק תכניות הקריאה והכתיבה בגן הילדים, קיום שעורי חונכות בקריאה על ידי תלמידים מכיתות גבוהות וחוגים לקריאה עצמית על מנת לבסס את אוצר המילים והמושגים ולהרחיב את ההעשרה הכללית בשפת האם15. כן יש להרבות בהטלת משימות בכתב לעתים תכופות כמשימות שבועיות או חודשיות כדי להרגילם במיומנויות החשובות ביותר בתהליך הלמידה.
 
ה. יש לבטל את הפיצול בין התלמידים על פי רמותיהם הלימודיות. כמו: צמצום החלוקה לכיתות הומוגניות וביטול ההקבצות. המחקר מראה כי גישות אלה לא מקדמות את האוכלוסיות החזקות אך הן פוגעות באוכלוסיות החלשות משום שהן מנציחות את הפערים ביניהם. את השעות הנחסכות אפשר להקדיש לשיעורים מטרימים לתלמידים החלשים בתום יום הלימודים בבית הספר ולהכינם לקראת החומר שילמד בשיעורים של מחר. כן יש לסגור מגמות טכנולוגיות נמוכות, להרחיב את שיעורו של החינוך התורני, המדעי והעיוני בחינוך העל יסודי ולהגביר את הדרישות התורניות והלימודיות בחינוך היסודי.
 
ו. מן הראוי לפעול לשינוי גישתם הבסיסית של המורים כלפי האוכלוסיות החלשות. יש לתת להם חופש בחירה ופעולה באשר לאמצעים שבהם הם נוקטים לקידום אוכלוסיות אלה על פי תחושתם ונטיותיהם ובלבד שהמטרה תושג. דהיינו העלאת ההישגים הלימודיים והשוואתם עם הישגי האוכלוסייה הוותיקה. לצורך זה יש מקום להפעלת סדנאות והשתלמויות בית ספריות על מנת לחזק את הסיסמא ש"כל מורה יכול" להתמודד עם בעיות אלה.
 
ז. להטיל על המורים ועל המנהלים את האחריות להתקדמותם של התלמידים ולהשגת תוצאות נמדדות, אין להסתפק בהרחבת הפעולות לשמן. יש לחזק רק את התכניות המצביעות על תפוקות בדוקות המשיגות תוצאות ממשיות16.
 
ח. ככלל יש להגביר את הדרישות הלימודיות ולהכביד את העול על התלמידים החלשים. מי  שדורש טובתם ידאג לצמצום שעות הפנאי שלהם ולחיובם במשימות של עבודות בית, קריאת  ספרים ורכישת ידע נוסף. הסלחנות כלפי תלמידים אלה גוררת אותם לבטלה המביאה לידי  שעמום17.
 
לסיכום נקודה זו חשוב ליצור אקלים בית ספרי של התקדמות מתמדת בתחום הדתי, החינוכי, הלימודי והאנושי. הדגשה על מחויבות למטרות וחתירה למימושן, וקביעת דרכים ואמצעים לבדיקה שוטפת, בקרה והערכה של ההישגים, איתור נקודות התורפה וקביעת דרכים להתמודדות כדי לתקנן. שכרם של המחנכים והמנהלים יהיה בהצלת תלמידים רבים לתורה ולתעודה ובהצמחת דור חדש המצטרף למהלכים הרוחניים והאינטלקטואליים לבניינה ולשגשוגה של החברה והמדינה.
 
 
ט. ראיית החינוך מעבר לזמן שהיית התלמידים בבית הספר
 
החינוך הדתי מגדיר את דרכו כמערכת ערכית בעלת אורנטציה חינוכית מוגדרת ובהירה, משום כך תפקידה של המערכת לא מסתיים בתום שעות הנוכחות של התלמידים בכיתות ובבית הספר. מן הראוי שהמנהל וצוות המחנכים יכינו את תלמידיהם למסגרת של פעילות ועיסוקים מתאימים בשעות אחר הצוהריים ובמועדי החופשות הקצרות והארוכות מבית הספר. יש להקדיש תשומת רב ראויה לתכנון הזמן הפנוי של התלמיד ולמעורבות במסגרות החינוך הלא פורמאלי. תפקידו של בית הספר הדתי למנוע חילון באורח החיים, כך ששבתו של התלמיד ומשפחתו "לא תהיה חול". צמצום זמן הבטלה של התלמידים והעסקתם בלימוד העשרתי, תסייע לשמר את המחויבות שלהם לדרישות האינטלקטואליות והתורניות. כך שבשובם לבית הספר לאחר החופשות אפשר יהיה להמשיך מנקודת הסיום החינוכית והלימודית של סוף שנת הלימודים.
 
הנהלת בית הספר יכולה ליטול על עצמה את התפקיד של תכנון הפעילות [אך לא בהכרח את ביצועה] מחוץ למסגרת הלימודים. בקביעת עתים לתורה, בלימודים והעשרה כללית בפעילות המפרקת מתחים, בבידור ראוי ובהרחבת ההשכלה הכללית. לצורך כך יש להסביר ולמסור אינפורמציה על ידי הפצת חוזרים ואגרות הסברה לתלמידים ולהוריהם, פרסום מתאים במקומונים של הקהילה והיישוב על פעולות המאריכות את יום הלימודים ועוד.
 
 
י. העלאת רמת המורים וגיבושם החברתי.
 
הדוגמא האישית של צוות המחנכים והתנהגותם, הופעתם החיצונית ואורח חייהם הדתי, משמשים אבני יסוד ותנאי הכרחי להצלחת המשימות של החינוך הדתי הן בתחום הערכי והן בתחום הלימודי. מן הראוי שמנהלי בתי הספר יקפידו על כך שצוותי המחנכים והמורים יהיו מודעים לאחריותם בתחומים אלה, יש לעודד לימוד קבוע בבית הספר ומחוצה לו, השתתפות בהשתלמויות מידי שנה, העלאת הרמה הדתית והאינטלקטואלית, רכישת השכלה אקדמית ראשונה ושניה ועוד.
 
המנהל ידאג לגיבוש תכניות חברתיות בקרב ציבור מחנכיו ועובדיו ויפתח אווירה של תמיכה ועידוד הדדיים. המנהלים וצוותי המחנכים והמחנכות מצווים לעלות במעלות רוחניות והרחבת  השכלתם התורנית והכללית כדבריו של הרב סולובייצ'יק
 
"כלשון הכתוב, סלסליה ותרוממך, תכבדה כי תחבקנה, על ידי לימוד תורה אדם זוכה לא רק לחכמה וידיעתה, כי אם גם לקדושה וטהרה אישית. גסות הרוח נעלמת ועדינות יורשת את מקומה, שטחיות חולפת ועמקות המחשבה מחליפתה. בעקבות הלימוד אנו נתקלים בשינוי גברא והתחדשות האישיות. הכוח הרוחני באדם מתרחב ועוצמתו המוסרית מתבלטת, הלומד נכתר בכתר מלכות והכל רואים בו מלך ביופיו"18.
 
העלייה הרוחנית תעניק חוסן מוסרי ודתי למורים לעמוד מול הפיתויים של החברה המתירנית המורידים לדרגה נמוכה את רמת הקיום האנושי ולהתמודד בהצלחה עם האתגרים המורכבים של הציונות הדתית.
 
 
 
יא. הקשר עם הפיקוח והנהלת החינוך הדתי.
 
תפקידי המפקחים וסדר יומם בחינוך הדתי הוא מיוחד ומותאם למשימות הייחודיות של החינוך הדתי19. אחריותו של המפקח היא נרחבת יותר משום שהוא מטפל ואחראי לנושאים שבחינוך הכללי מטופלים על ידי הפקידות הבכירה של המחוז, או במטה משרד החינוך. נושאים כמו בדיקת ההתאמה של כוח אדם, טיפול בקידום הפיתוח והמבנים של בתי הספר, קיום מגעים תכופים עם אנשי הרשויות המקומיות ורבני היישובים, יחד עם הצורך לסייע בגיוס משאבים נוספים, תופסים הרבה מזמנו של המפקח. משום כך הקשר של המנהל עמו הוא חשוב ביותר.
 
שיתוף המפקח בדיונים ובדילמות בפניהם ניצב בית הספר יבטיח את האפשרות לגייס את מומחיותו וניסיונו לפתרון בעיות ולקידום מטרות בית הספר. מעבר לכך שיתוף הפיקוח והנהלת מינהל החינוך הדתי במתרחש בבתי הספר ביישובים השונים יבטיח עדכון שוטף וטיפול מונע בפתרונן של בעיות צפויות. על רקע המאבק על ארץ ישראל נמצא החינוך הדתי תחת "זכוכית מגדלת" שבאמצעותה בוחנים היריבים וחלק מכלי התקשורת את פעולותיו. לעתים הם גם מצפים למעידת התלמידים והמורים בנושאים השנויים במחלוקת. העמקת התכנון, ההסברה והכנת תחזיות לקראת העתיד ישמשו כסוגיות מרכזיות הנידונות בין המפקחים והמנהלים בחינוך הדתי. בכך אפשר יהיה לקדם פעולות הסברה לציבור הרחב.
 
 
יב. קשרים עם הורי התלמידים וחברי הקהילה
 
החינוך הממלכתי הדתי ניתן לקבוצת מיעוט גדולה של אוכלוסיית המדינה. הבחירה המודעת של ההורים בחינוך הדתי מבוססת על ציפיות לגבי איכותו של החינוך ומהותו הערכית והדתית, כדי שהחינוך הדתי יעמוד במשימותיו עליו לטפח קשרי גומלין ושיתוף פעולה עם ציבור ההורים לגווניו השונים. יש לשתף את ההורים במידע ובתהליך קבלת ההחלטות העקרוניות החשובות, להסביר את התביעות החינוכיות והלימודיות מן התלמידים, לדווח להורים על התנהגות חריגה של ילדיהם ומצבי משבר, ולהיעזר בהם לקיומה של רציפות בהתנהגות הדתית של ילדיהם גם מחוץ לכותלי בית הספר. יש להיאבק בדימוי שנוצר בחלק מן היישובים על איכותו הירודה - כביכול - של החינוך הדתי על ידי הסברה רחבה והצגת עובדות ונתונים סטטיסטים על הישגי החינוך הדתי בכלל ועל ההישגים המקומיים בפרט. זמן רב ספגו ההורים ביקורת על החינוך הדתי, עד שפורסמו ממצאי מחקר מדעיים ואובייקטיבים אשר הזימו את השמועות הלא נכונות שהפיצו יריביו האידיאולוגיים של החינוך הממלכתי הדתי. מן הראוי לטפח ולחזק את "גאוות היחידה" של ציבור ההורים השולח את ילדיו לחינוך הדתי, ולשלבם במגמה של חיזוק תורני והרחבת השכלתם הכללית. מובן מאליו שבית הספר הדתי יפעל לחיזוק הקשרים בין הורים לילדיהם על בסיס היסודות ההלכתיים של דיני כיבוד הורים.
 
אחת הדרכים להתמודדות עם רצונות ונטיות של הורים רבים, היא לפתח ייחודיות שתשמש "נקודת משיכה" לתלמידים ולהורים ותצמצם את הרצונות להתפלג על רקע חברתי. בצד התגבור התורני יש מקום לספק תשובות לנטיות וכשרונות בתחומי האומנויות, המדע והמוסיקה ועוד20.
 
 
 
סיכום
 
המנהל, כבעל עמדה בכירה בהיררכיה של מערכת החינוך, מייצג את הדמות הראויה בעיני ציבור הנהנים מן החינוך הדתי. הוא גם אחראי כמנהיג ומוביל של כל הפעולות המתבצעות במוסד החינוכי שבניהולו. בידיו מופקד גורלם של מאות תלמידים ועיצוב עתידם כאזרחים דתיים הנאמנים ליהדותם, לעמם ולארצם. כדי לעמוד במשימות המורכבות, הוא חייב להזדהות עם משנתו המיוחדת של החמ"ד ולהגשימה באורח חייו, להעשיר את הידע התורני שלו, להרחיב את השכלתו הכללית, ולהתמחות בפתרון בעיותיו של בית הספר הדתי. ככלל גם המנהל חייב לדאוג [בסיוע הפיקוח ועידודו] לצמיחתו האישית ולהתפתחותו הרוחנית והאינטלקטואלית על ידי השתתפות בשעורים תורניים, רכישת השכלה אקדמית ברמות שונות ופיתוח הרגלים של תלמיד חכם היודע והנזקק למקורות ולידע כללי. כדי שיהיה רענון במילוי התפקיד, יש מקום לעודד חילופי תפקידים, הן במעבר לניהול מוסדות אחרים או במילוי תפקידים בכירים שונים בחינוך הדתי.
 
כאדם שעומד בראש הפירמידה של בית הספר, של המורים התלמידים ובעלי התפקידים השונים, מוטלת על המנהל האחריות לקבלת ההחלטות ולהיות מעורב במוקד ההחלטות וההתרחשויות בכותלי בית הספר ובקהילה הדתית המקיפה אותו. עליו להיות בעל אישיות חזקה ושקולה המסוגלת לעמוד בלחצים ובהכרעות על שינויים חשובים וגילוי התמדה בדאגתו לשיפור עבודת בית הספר והעלאת הישגי התלמידים בכל התחומים: בהתנהגות הדתית והאזרחית, בהישגים הלימודיים ובהתנהגות חברתית מתאימה. עליו להיות מסוגל לעמוד מול אנשים בעלי אינטרסים התובעים בקולניות [ולעיתים גם באלימות] את מה שאסור לבית הספר להסכים. מנהל בית הספר יידע להעריך תכניות, שיטות הוראה חדשות וספרי לימוד חדשים, בלי לבטל עצמו ועמדתו מפני "מומחים" חיצוניים למיניהם. בחירתו למילוי התפקיד נותנת בידו את הכוח והסמכות והאחריות לעמוד בתוקף על הדברים החשובים בלי לבטל עצמו בפני אחרים. "והאיש משה עניו מאד [כותב בעל אור החיים] דבר זה שאתה מקטין עצמך ואומר מי אנכי, זה לא האות. כי באמצעות קנייתך מידה זו אנכי שלחתיך"21.
על המנהל לצפות ולחזות לטווח רחוק באשר לעתידם של תלמידיו ושל הקהילה הציונית הדתית. מתפקידו להבטיח כי האיכות החינוכית של בית ספרו תאפשר בעתיד לבוגרי בית הספר להשתלב בעמדות מפתח והשפעה על גורלה ועתידה של מדינת ישראל, לזכות לחיים איתנים ויציבים על פי ערכיה של הקהילה הציונית הדתית. כי אז יזכה המנהל לראות נחת בעבודתו ולהצליח במשימותיו. אני מאמין כי בשכר עבודתם של המנהלים הם יתברכו בהישגים ובמעמד יוקרתי בקרב הציבור הדתי בפרט והציבור הכללי בכלל.
 
נסיים בתפילה:
"רבי אליעזר בתר דמסיים צלותיה,
אמר הני:
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו
שתשכן בפורינו [רש"י: בגורלינו]
אהבה ואחוה ושלום ורעות
ותרבה גבולינו בתלמידים"22.
 
 
הערות ומקורות:
 
.Manz. C. and Sims. Company of Heroes. Unleasing the Power of Self-Leadership. 1955 .1
 
2 . פרידמן, י. מנהיגות ובשלות הצוות. עיונים במינהל ובארגון החינוך. חוב' 19. 1993.
 
3. סטרנברג, ר. אינטליגנציה מצליחה מעבר ל-IQ. מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה. 1998.
 
4. פופר, מ. על מנהלים כמנהיגים. הוצאת רמות. אוניברסיטת תל אביב. 1994.
 
5. דגן, מ. הממלכתיות בחינוך הדתי. שנתון מכללת "תלפיות". המכללה הדתית להכשרת עובדי חינוך והוראה. גיליון לכבוד יובל החמישים, תשמ"ז.
 
6. הרב סולובייצ'יק. מ.ד. דברי הגות והערכה. עמ' 225. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה. ירושלים, תשמ"ז.
 
7. הרב סולובייצ'יק, מ.ד. ימי זיכרון. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה. ירושלים, תשמ"ט. עמוד, 11.
 
8. שם, עמוד 15.
 
9. שם, עמוד 17.
 
10. ראה: ואצלאוויק. פ. ויקלנד, ג. פיש, ר. שינוי, עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן. ספרית פועלים. 1992.
 
11. הרב סולובייצ'יק, מ.ד. בסוד היחיד והיחד, הוצאת "אורות". ירושלים. עמודים 289-290.
 
12. עיין בתשובתו הארוכה של הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אור החיים. כרך ו'. עמודים שיט-שכא. ניויורק, תשי"ט.
 
13. מסכת נדרים. דף פא/א.
 
14. הרב מ. פיינשטיין. אגרות משה, כרך ן'. עמוד שכ.
 
15. ראה נא מספר הצעות מעשיות במאמרו של מ. דגן. תכניות לקידום תלמידים חלשים. בתוך: המכון לפיתוח מנהלים שליד מכללת ליפשיץ, 1997.
 
16. דגן, מ. ההתפתחות בחינוך העל יסודי הדתי. בשדה חמד גיליון מס' 1. תש"ס.
 
17. מסכת כתובות, נט עמוד ב'.
 
18. הרב סולובייצ'יק, מ.ד. שעורים לזכר אבא מארי, כרך ב', עמוד יג'.
 
19. דגן, מ. המפקח הכולל כמתמודד עם המטרות והצרכים של החינוך הדתי. בשדה חמד גיליון ו', תשנ"ז.
 
20. דגן, מ. ייחודיות במוסדות החינוך הדתי. בשדה חמד, גיליון ה-ו. תשנ"ה.
 
21. פירוש אור החיים, שמות ג'.
 
22. מסכת ברכות, דף טז/ב.