לחץ כאן לתצוגת הדפסה

חשיבה ולימוד בצוותא

דינמיקה קבוצתית ופיתוח החשיבה הלימודית-יצירתית

מחבר: ד"ר אברהם גוטליב

בשדה חמ"ד, גיליון 1-3, 2000

תוכן המאמר:
לימוד בצוותא מתוך דינמיקה קבוצתית
ממה עלינו להיזהר, וכיצד?
מגבלות החשיבה של היחיד לעומת עליונות ליבון הנושא עם אדם נוסף
יתרון הלימוד בחברותא בישיבה - חידוד החשיבה והעמקתה
שלבים בלימוד בצוותא
השפעת החברותא בישיבה על שאר החברותות במסגרת הלימוד הרב-קבוצתי
הערכה עצמית של היחיד כגורם משפיע בקבוצה
החברה והשפעתה על היחיד לפי חז"ל
אמינות כגורם מלכד בתוך קבוצה
טכניקה יצירתית ודינמיקה קבוצתית
עבודת צוות כנורמה חברתית
אחרית דבר


מילות מפתח: חברותא, דינמיקה קבוצתית

חשיבה ולימוד בצוותא

 

 
לימוד בצוותא מתוך דינמיקה קבוצתית
 
לימוד בצוותא מתבצע בקבוצה חברתית1 שהיא צירוף של שני בני אדם או יותר, המקיימים ביניהם דפוסים קבועים של שיתוף פעולה חברתי. לימוד זה מתאפיין בקיום מטרה קבוצתית, בדפוסי ארגון ופעולה מוסכמים, בנורמות התנהגות ובקריטריונים של השתייכות. ללומדים בצוותא כקבוצה חברתית, תכונות משותפות. כל אחד רואה עצמו כמרכיב חיוני שפעילותו תלויה בפעילות השני. מכאן, ההשפעה ההדדית זה על זה במאמצים להשיג את המטרות המשולבות-המשותפות.
 
שיתוף הפעולה הקבוצתי בלימוד בצוותא, הוא תוצר של דינמיקה קבוצתית שיסודה בהתנהגות  קולקטיבית. שטח הדינמיקה הקבוצתית הוא שטח המחקר העיקרי בפסיכולוגיה החברתית בתחום הקבוצה. אבי אבות הדינמיקה הקבוצתית הוא קורט לוין (1890-1947)2, יהודי ממוצא גרמני, מגדולי הפסיכולוגים בני זמננו, שהקים במסצ'וסט שבארה"ב את "המרכז לחקר הדינמיקה הקבוצתית". לפי שיטתו המשמשת אבן יסוד במחקר, ולמעשה המרכיב העיקרי בקיום הקבוצה הוא התלות ההדדית, כאשר טיב התלות הוא גורם מרכזי-משפיע על סוג הקבוצה, דפוסי פעולתה וקשריה עם קבוצות אחרות.
 
הצלחת הלימוד המשותף בכל מקרה, כרוכה בשיתוף פעולה נכון ויעיל מצד הלומדים. לייעול הלמידה, מוטלת חובה אישית על כל אחד ואחד מהלומדים לעשות מלאכתו נאמנה. לטיב היחסים בין חברי קבוצת הלימוד יש באופן טבעי, השפעה על מערכת היחסים בלימוד. ההשפעה היא מוגבלת ולא בלעדית, אך ישנם עוד גורמים נוספים החיוניים ליצירה כלשהי, דוגמת טיב הלמידה ביחס לדרגת הביצוע. לכאורה המינוח 'למידה קבוצתית' מלמד על ביצוע קבוצתי של פעילות הלמידה תוך שיתוף פעולה הדדי - אינטראקציה. כדי לעמוד על טיב הלמידה, יש לבדוק היטב את הנושא הספציפי לגופו. למידה אידיאלית תלויה בכישורים וברצון המשותף של היחידים להשיג את מבוקשם. על כל אחד לעשות כמיטב יכולתו למען הצלחת הקבוצה. בתנאים אלה בלבד, עשויה הלמידה הנתונה להיות יעילה ופורייה3 .
 
ממה עלינו להיזהר, וכיצד?
 
בלימוד קבוצתי, כל אחד מהקבוצה חייב לעבוד היטב. הוא חייב למלא בשלמות את חובתו. העשייה ההדדית תוך חלוקת נטל באופן שווה, מהווים תנאי בל יעבור לעבוד קבוצתית. אסור שאחד מחברי הקבוצה ינוצל לרעה ע"י חברו או חבריו. לפיכך יש להיזהר משותפות בלתי הוגנת. על כך אפשר להשיג אינדיקציה מבדיקת שטח מיקדמית סמויה וגלויה על דרכי ההתנהגות של השותף הפוטנציאלי: טיב אישיותו; יחסו לסביבה; יחס הסביבה אליו. להשפעת היחיד על הקבוצה יש כוח מסוים, ולכן בוודאי נעדיף שותף הגון ומוכשר לעבודה הנתונה, אף שבתנאי-שטח, נתונים אישיים-חיוביים אינם מתכון בטוח להצלחת הפרט בתוך הקבוצה, שכן, הדבר כרוך גם בכושר ההסתגלות של הפרט לקבוצה ולחברה4 . אולם מכל מקום, בדיקה מיקדמית של המועמד להצטרף לקבוצה היא חיונית וחשובה. הדבר אמור במיוחד בעיניין אגואיסטיות, ועל כן בעת שאנו בוחרים שותף לצוות, עלינו לברר כיצד הוא מפנים  את אנוכיותו הטיבעית למען הכלל שבמקרה דנן זה צוות העבודה הנתון5 .
 
מגבלות החשיבה של היחיד
לעומת עליונות ליבון הנושא עם אדם נוסף
 
היחיד בתוך הקבוצה, הגם כשרוני, אינו תמיד בעל יכולת השלמות-היצירתית האפשרית. כדי לפתח את החשיבה הלימודית-יצירתית העצמית, יש להיות מודע לחשיבה אחרת באותו תחום. עיון משווה בין השיטות השונות יחדד את עומק המחשבה ויביא לייעול השיטה הקיימת  או לביסוס מעמדה כהוויתה. כדאי לשמוע גם עוד דיעה ולבחון אותה באופן ביקורתי לעומת  הדיעה האחרת, באופן אוביקטיבי והכי משכנע וביקורתי. ובמיוחד כדאי ורצוי, ללבן נושא  מסוים עם אדם נוסף וכוונתנו לאדם הידוע כשקול, חושב ומבין. להשמיע לו את הדעה האישית ולשמוע ממנו כיצד הוא מגיב על דעתנו, מה טיבה בעיניו, מה הוא מקבל ומה לא. לאחר מכן, עלינו לבחון היטב את מסקנותיו, האם הן משכנעות, אם לאו. הדיון הדו-צדדי מפרה את החשיבה, מפתח את יכולת הלמידה, ועשוי לעודד את היצירה בעבודת צוות מבחינת דינמיקה קבוצתית.
 
כבר דוד המלך תהלים (קיט, צט) קבע כי: "מכל מלמדי השכלתי", ומסביר הרד"ק6 בפשט הדברים: "מכולם למדתי ולקחתי מוסר, ומהם התבוננתי הדרך הטובה, והם למדוני שיהיו 'עדותיך שיחה לי' ". דהיינו, רצוי שהאדם יהיה פתוח לשמוע את הזולת מתוך הקשבה, חשיבה ושיקול הדעת כמתכון בטוח לפיתוח החשיבה. דוד, מודע שיש לו כמו לכל אחד אחר, עוד הרבה מה ללמוד ומן הלימוד משיגים השכלה. ואין זה סתם מידע נוסף אלא השכלה, בחינת פיתוח הלמידה שתוצאתו הבנה נכונה ושקולה.
 
עולמו של היחיד הוא קטן ומצומצם, כך גם עולמו של היחיד השני. החלפת הדעות בעין ביקורתית בצוותא תיפתח לשניים את צוהר החשיבה ותרחיב את עולמם7 . ידוע שאין שלמות בבני האדם. מכאן, מגבלות האדם בכל תחומי החיים, מי יותר ומי פחות, וכך גם בחשיבה עיונית. לפיכך, רצוי שבכל מוסד תהיה ועדה מייעצת, ואף ועדות מייעצות במספר תחומים. ניתנת עדיפות לחשיבה הקולקטיבית, ליתרונותיה על פני החטיבה היחידאית המצומצמת והמוגבלת. עלינו אם כן לחדד ולהעמיק את חשיבתנו עם אדם נוסף (לפחות) הראוי ומתאים לדיון הוגן ושקול. וכבר אמר קהלת (ד, ט-יב) בשבח החברותא:
טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו. גם אם ישכבו שניים וחם להם ולאחד איך יחם. ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
 
יתרון הלימוד בחברותא בישיבה -
חידוד החשיבה והעמקתה
 
לאחר הסתלקותו מן העולם של משה רבינו, ציוה ה' את משרתו של משה, יהושע בן נון להנהיג במקומו את העם ולהעבירו את הירדן. ה' עודד והבטיח לו ניצחון במלחמה לכיבוש הארץ. ה' גם הזהירו לשמור את דברי התורה (יהושע א, א-ט). יש לשים לב לדברי ה' ליהושע לגבי התורה (שם, פסוקים ז-ח):
רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל.
 
מצוות תלמוד תורה ויישומה הלכה למעשה שנאמרה ליהושע, מופנית לכל עם ישראל. על האדם לעסוק בלימוד תורה מתוך עמל ויגיעה כמהות החיים כאשר הלמידה והשינון כמהות, מובילים הם לתכלית שהיא הבנת החומר.
 
עזרה הדדית באופן יעיל, חשובה, טובה ומבורכת. כך הוא הלימוד בחברותא-בצוותא8 , הנהוג בישיבות במסגרת סדר הלימוד, כדלהלן: יושבים כשעתיים, בדרך כלל שני בחורים ומתעמקים יחד בסוגייה ספציפית בגמרא, במסכת שאותה הוחלט בזמן הלימודים הנתון ללמוד. מטרת הלימוד היא ניתוח סוגיה תלמודית לעומקה תוך עיון בפרשנות הנלווית על הדף ומחוצה לו. תחילה, קורא אחד הלומדים את הגמרא ומבארה על פי פשוטה. ליבון החומר הנתון מעלה לעיתים שאלות כחומר למחשבה, תוך דיון בין שני הלומדים, כאשר האחד מחווה דעתו על דברי השני. החשיבה ההדדית מפרה את הלומד-היצירתי ומייעלת אותו. בכך, משכילים הלומדים בלימודם.
 
לא רק הלימוד הקבוצתי מחדד ומעשיר את החשיבה, אלא גם השינון, כפי שאמרו חז"ל במסכת חגיגה (ט, ב): "אינו דומה פירקו מאה פעמים לשונה פירקו מאה ואחד". כמה שאדם יחזור יותר על החומר הנתון וישננו, הוא יכנס יותר ויותר לעומקי ונבכי העניין, ובכך יבין הרבה יותר ובמיוחד שיבין גם את מה שאינו מבין, כאשר בראש וראשונה הוא יידע לומר: אינני מבין. וכבר עמד על כך המחנך הדגול הרב יעקב קנייבסקי זצ"ל9 בעוסקו בהדרכה בלימוד התורה10 :
רבים מהתלמידים חושבים שעיקר ההצלחה בלימוד הוא כשיכול לחדש 'חידושי תורה' אם להמציא קושיא ממקום למקום11 או לתרץ איזו קושיא שהאחרונים ז"ל נשארו בצריך עיון. וכשאין זה עולה בידו חושב עצמו לבלתי מצליח ולבו עליו כואב. ובאמת זה טעות, כי לחדש חידוש הגון או סברא ישרה אינו אלא סעיף אחד מכשרון הלימוד ועיקר הצלחה בתורה הוא הבנת הסוגיא היטב לכל פרטיה וטעמיה זה נקרא תלמיד חכם מופלג וראוי לעלות לגאון ולתפארת. גם אין גרעון לעניין ידיעה יחודית בעיקר הסוגיא. אם נשאר לו איזה פרטים שאינו מבינם ובלבד שיהא מבורר אצלו מה אינו מבין ולמה אינו מבין, והרי זה כמו שכתבתי. כן פרשו האחרונים ז"ל: "לא הבנתי" או שהניחו בצריך עיון. אבל מי שאינו יכול להסביר היטב למה אינו מבין ומאי קשיא ליה רק שבדרך כלל הענינים מעורפלים אצלו זהו הכלל מה שאמרו חז"ל (תענית ז, א-ב) שתלמידו קשה עליו כברזל מפני משנתו שאינה סדורה לו, וצריך לחזור כמה פעמים ובדיבוק חברים עד שיזכה להבין היטב.
 
כאשר לומדים ומשננים את החומר, יודעים מה מבינים וגם מה לא מבינים וזו כבר דרגה שאדם מבין שאינו מבין לטיבו של השינון כבר נדרש רש"י בפירושו לציווי בתורה "ושננתם לבניך" וכו' (דברים ו, ז): " 'ושננתם' - לשון חידוד הוא שיהיו מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר לא תהא לגמגם בו אלא אמור לו מיד". דהינו, חומר משונן מצוי אצל האדם כמשנה סדורה. זאת ועוד, לאחר שינון החומר באופן עצמאי, רצוי ללבן את החומר ב'דיבוק חברים', בקבוצה, המונה לפחות שניים. רק 'דיבוק חברים' באמצעות ליבון קבוצתי מדוקדק של הסוגיא הוא המפתח להבנה היטב של החומר. כך, הסוגיא הלימודית תהיה לפני הלומדים משנה סדורה. 'דיבוק חברים' זה הלימוד בישיבה בחברותא ועניינו כאמור, ליטוש החומר הנתון בקבוצה, מה שמפרה ומייעל את הלימוד בעזרת שינון החומר וליבונו בדיון קבוצתי, אפשר ליישם הלכה למעשה באופן יעיל ביותר את קיום המצוה של תלמוד תורה מתוך עמל, שקידה ויגיעה בהבנת התורה שבכתב ובע"פ.
 
הדיון הקבוצתי בחידוד חשיבתי מביא את הלומדים לרמה גבוהה של השכלה כיצד ללמוד מבחינת מתודית, מלבד הבנת החומר הספציפי שעוסקים בו12 . שיטת הלימוד היא מאוד חשובה וקובעת בכל תחום. על האדם להכין לעצמו מתכונת-לימודית המתבקשות, מקריאה ראשונה של החומר. מחנכים רבים ממליצים על חלוקת החומר לתת-נושאים בכדי לאפשר דיון ממוקד ומרוכז מבלי ללכת לאיבוד. כך במיוחד בלימוד קבוצתי, כאשר תמיד קיימים פערי-אינטליגנציה בין התלמידים, מבחינת מהירות החשיבה ויכולת הלמידה, כשהלימוד הממוקד בנושאים קטנים מייעל את הלימוד ומאפשר גם למתקשים, להיכנס לתלם החומר- הנתון ולהבינו.
 
שלבים בלימוד בצוותא
 
הלימוד בחברותא הוא חלק ממסגרת לימודית מסודרת הכוללת שיעורים קבועים מאת הרב לכל התלמידים בכיתה.
 
הלימוד בחברותא מהווה בעצם הכנה לשיעור וגם חזרה על השיעור הקודם. בכיתה, נחשפת לפני הרב-המלמד, היכולת החשיבתית-ביצועית של תלמידיו. והוא על פי נסיונו בלימוד הגמרא  מחד גיסא, ובהעברת שיעורים וחינוך תלמידים, מאידך גיסא, מכוון את תלמידיו להבנה נכונה של החומר הנלמד. גם בשיעור יש הפרייה קבוצתית יחד עם הרב המחנך בעל הניסיון: הוא שומע את תלמידיו ומגיב. הם שומעים אותו מגיבים. מכאן האינטראקציה הלימודית כדינמיקה קבוצתית בעת יישום הלימוד העצמי-חשבתי בהדרכה קבוצתית. וזהו 'דיבוק החברים', בשלב נוסף כצעד קדימה לקראת יותר הבנה בסוגיא. לאחר השיעור, בצהריים מתקיים סדר החזרה  על החומר הנלמד. גם אז דנים בסוגיא, אבל כבר באופן שונה מזה של הסדר בבוקר לפני השיעור. כעת הסוגיא מצוייה במוחות הלומדים לאחר ליטוש משותף בכיתה עם הרב, התלמידים חוזרים על השיעור בצוותא ולמבנים את הטעון ליבון, ובודקים את מה נותר עוד לבדוק  נותר, נמסר לדיון נוסף אצל הרב עם תלמידיו.
 
חשיבותה של המשנה הסדורה כאידיאל להבנת מקצועות התורה בפרט וכל חומר נתון בכלל, צריכה לעמוד בראש מעייניו של הלומד. מי שרוצה ללמוד כמו שצריך, עליו לעשות ככל יכולתו כל דבר מובן וקל להבנה במהירות. יש לבדוק כל דבר לגופו, לעיין, לחקור ולחפש. התייעצות עם אדם נוסף או אם אנשים נוספים ושקולים, עשוייה לתרום רבות להשגת האידיאל 'דיבוק חברים'. זו תכלית הלימוד בחברותא להביא את הלומדים למקסימום הבנה.
 
לעניין חידוש החשיבה והעמקתה, נאמר במסכת תענית (ז, א):
אמר רבי נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ? שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה' (משלי ג, יח), לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים, קטנים מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן.
 
רב נחמן בר יצחק מגדולי אומראי בבל בדור הרביעי, מסביר שהתורה נמשלה לעץ לעניין ההתעמקות בדברי תורה: כמו בהדלקת עצים, האש נתפסת תחילה בעצים הדקים ולאחר מתפשטת לעצים הגדולים, כך הקטנים מחדדים את הגדולים, כאשר הילדים הקטנים ש"שואלין כל שעה" כפי שמסביר רש"י, גורמים בשאלותיהם למבוגרים לחשוב יותר ולהתעמק בסוגיא הנידונה. וזה למעשה מה שאמר רבי חנינא13 , בשבח הלומד מכל אדם ובכללם אף הקטנים ובמיוחד הם שמרבים בשאלות. לכן, האדם יכול ללמוד רבות מתלמידיו. אולם מכל מקום, עליו לבחון באופן ביקורתי את הנאמר לגופו של עניין, כאשר הוא תמיד שומע כל אחד.
 
החשיבה הקבוצתית כתוצר של לימוד מעמיק ופורה, הוכיחה ומוכיחה עצמה בעולם הישיבות שעד ימינו קיימת המסגרת הקבוצתית של ההכנה לשיעור והחזרה עליו בקבוצה בדרך כלל זה בזוגות. חידוד החשיבה ההדדי מביא לעיון עמוק יותר בחומר הנתון מצד המתדיינים בנושא. לא בכדי מקובל בציבור הכלל שמביא רבא, מגדולי אמוראי בבל בדור הרביעי, במסכת תענית (כג, א): "היינו דאמרי אינשי (=זה שאומרים אנשים): או חברותא (=חברה) או מיתותא (=מיתה)".
 
כדי לחיות, על האדם להיות שייך לחברה, על מנת שיהי לו עניין וגם מהות. החיבור הקבוצתי הוא סממן-חיים טהור, ומוסיף עניין וטעם לחיים. כך זה בסתם דיבורים ובמיוחד בלימוד משותף, כאשר האחד מפרה את השני באמצעות דיון עירני המלווה בשאלות ותשובות מצד המשוחחים והלומדים.
 
הלימוד בחברותא, בפרט, ובכל מסגרת קבוצתית אחרת בכלל, מביא את חברי הקבוצה לידי מוטיבציה אישית-קבוצתית. דהיינו, הלימוד הקבוצתי מניע ודוחף את המשתתפים להשתדל יותר. מטבע הדברים, כאשר קבוצת אנשים עוסקת בנושא מסויים וכל אחד מאנשי הקבוצה משתדל לחשוב לעומק הדברים על פי כשרונו: כאשר האחד מקשה,- השני מנסה לתרץ,- והשלישי מקבל חלקית את הסבר השני וחולק עליו בחלק אחר. כל הלימוד נעשה יותר ויותר מעמיק. הלימוד בקבוצה הוא כעין לימוד תחרותי-חשיבתי כאשר כל אחד מנסה להראות את כוחו בהבנה לשם הלימוד בכדי להבין יותר. השאיפה היא, שבדיונים של וועדות כל שהן, יגיעו להסכמים לאחר ליטוש, חידוד וליבון הנושא הנתון.
 
יתר על כן, הקבוצתיות כמסגרת פעולה, מדרבנת היא עצמה את חבריה לפעול ולעבוד כמיטב יכולתם. כך, שהמסגרת הקבוצתית יחד עם היתרונות שבקבוצה-לימודית, תורמת רבות ללימוד מחד, ולכל אחד מחברי הקבוצה, מאידך. כלומר, הלימוד המעמיק בקבוצת-מחקר כלשהי תורמת למחקר ולחוקרים, כך, שרמת החשיבה של החוקרים, עולה. ובמסגרת הלימוד בחברותא בישיבה, לימוד מקצועות הגמרא צובר תאוצה איכותית ביחס ההיררכי: רבנים- מחנכים ותלמידים, תוך התייעלות והפריה הדדית14 .
 
השפעת החברותא בישיבה על שאר החברותות
במסגרת הלימוד הרב-קבוצתי
 
ההשפעה ההדדית של קבוצות הלומדים בעת הלימוד הרב-קבוצתי15 בחברותא בישיבה, היא כדלהלן: במסגרת סדר-לימוד בן שעתיים בהיכל הישיבה, יושבים כחמישים חברותות, כאשר כל צמד-לומדים המהווה חברותא לומד בעצמו. כל אחד מקשיב לחבירו. הלימוד הרב-קבוצתי יוצר את הדינמיקה יחד עם הריכוז הממוקד-הקבוצתי והאישי. קבוצה אחת איננה מפריעה לקבוצה אחרת. נציין, שלכל ישיבה יש את הקו והזרם הדתי שאליהם היא משתייכת. על פי רוב, התלמידים באים ללמוד במקום ההולם את צביונם, דוגמת ישיבה ציונית - "כיפה סרוגה" או ישיבה חרדית - אשכנזית חסידית או ליטאית, או ישיבה חרדית- ספרדית.
 
האווירה הלימודית בשעת ה"סדר" בישיבה משרה על כל הלומדים, תלמידים ור"מים כאחד, אווירה טובה ונעימה של לימוד. האווירה החיובית נותנת לכל אנרגיה חיובית ומשמשת כתמריץ שמביא את הלומדים לידי חשיבה עמוקה הדדית ומפרה. כל זוג לומדים יודע שלימוד רציני מצידם, משפיע על לימודם של האחרים. כי כל אחד רואה את מי שנמצא בטווח ראיייתו והדבר משפיע. כאשר האידיליה קיימת וכל החברותות לומדים ואף חברותא לא מתבטלת, הולך וגובר טיב הלימוד. זאת ועוד, תנאי השטח באווירה לימודית חיובית, מכשירה את הקרקע ללימוד קבוצתי עמוק, יעיל ומהנה עם טעם של עוד. דהיינו, "עבודת צוות" במשמעות של קבוצת למידה ולא לפי המינוח המודרני: יחידאית מושפעת מהעבודה הרב-צוותית, וההיפך, הרבים מושפעים מן היחידים, ע"פ רוב כדאי שכל חברותא בכדי להיות יעילה מההיבט הלומדי-עיוני, תתן דוגמא חיובית לסובבים אותם כראוי לכל מוסד ישיבתי שכבודו במקומו מונח.
 
הערכה עצמית של היחיד כגורם משפיע בקבוצה
 
על מנת שקבוצה חברתית תתפקד כראוי, יש צורך שלכל אחד מאנשי הקבוצה יהיה דימוי עצמי חיובי, כאשר כל אחד יודע מה מוטל עליו. אסור שהדימוי העצמי יהיה נמוך וגם לא כדאי שהוא יהיה גבוה מידי. השאיפה היא להגיע אל הדרך האמצעית שהיא שביל הזהב. דימוי עצמי חיובי תוך שיתוף פעולה כנדרש עם שאר חברי הצוות יתרום למימוש הצפייה- הקבוצתית.
 
להערכה עצמית ללא אמונה עצמית, אין הרבה ערך. בכדי להגיע להישגים לא די רק בעשייה, אלא על האדם תחילה להאמין בעצמו שאכן הוא מסוגל להשיג את המבוקש. לאחר מכן על האדם לעשות כמיטב יכולתו כדי להשיג מבוקשו, והוא ישיג זאת רק אם הוא יאמין שהוא אומנם מסוגל לכך. חשיבה חיובית לצד עשייה לא רק שהיא מועילה ליחיד עצמו, אלא גם לקבוצה כאשר היחיד הוא חלק ממנה. אולם כאמור, קבוצה צריכה לעבוד ולפעול כקבוצה כצוות אחד בעל מטרה ושאיפה קבוצתית כאשר החובה לכך מוטלת על כל אחד מחברי הקבוצה.
 
לנגד עיניו של כל איש צוות צריכה לעמוד טובת הקבוצה. השיקולים הנידונים צריכים להיבחן על פי אמות מדה אובייקטיביות מצד כל אנשי הצוות, יחד עם הערכה עצמית חיובית.
 
החברה והשפעתה על היחיד לפי חז"ל
 
כבר הקדמונים - חז"ל, נדרשו לעניין החברה והשפעתה. הם, בראש וראשונה, כאנשי חינוך דתיים האמונים על המסורת, עמדו על מידות ודרך ארץ כאמות המידה הבסיסיות להתנהגות על פי התורה: בין הבריות צריכה לשרור אהבה, אחווה, שלום ורעות, מתוך צדק ויושר. ביסוד הדברים, עומדת דרשתו של רבי אלעזר בן עזריה, תנא מחכמי-יבנה, המאה השניה לספירה, במשנה יומא (פרק ח, משנה ט):
"מכל חטאתכים לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל) - עבירות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם חבירו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו.
 
הכפרה שבעבירות שבין אדם לחבירו, היא כאמור בריצוי החבר, כאשר ההשפלה שבדבר מהווה חלק מבקשת הסליחה. רק כאשר יש שלום בין הבריות, רק אז אפשר לעבוד את ה', שכן אחוות הזולת היא תנאי מיקדמי לאהבת ה' טהורה.
 
אנשי המוסר שבחז"ל תמיד הדגישו בשיעוריהם וספריהם את החשיבות העליונה של מידות ודרך ארץ ככללי התנהגות. שכן, הם ידעו את ערך אהבת הזולת הניצבת לפני אהבת ה'. הרב אברהם בהר"ן זצ"ל, רב, מורה ומחנך דגול, תוך נסיונו בעבודתו החינוכית, ירד להתבונן ולהשכיל בכוחות הנפש ובבעיות והסיבוכים שנמצאים אצל המתלמדים והמחנכים. הוא העביר שיחות מוסר ועיון מתוך הכוונה חינוכית. את השיחות, העלה הרב על הכתב ועשאן מאמרים. את המאמרים הוא קיבץ לספר וקראו: החברה והשפעת החברה על היחיד, על פי השקפת חז"ל ורבותינו. המחבר דן בשורשי התופעה, בדרכי ההתמודדות עימה, ובאמצעים לכוון סגולה זו לתועלת התפתחות האדם, בעיקר בגיל ההתבגרות. למען הלומדים את הספר, צירף הרב בתוכן העניינים (עמ' 16-9) שאלות מנחות לכל מאמר, וכדבריו בשער שבתחילת ספרו:
מטרת השאלות אינה רק להדגיש את נושא המאמר, אלא גם לעורר את הקורא לקראת הנושא טרם קריאתו. מורים ומחנכים, מן הראוי שילבנו את השאלות, ויבררו לעצמם תשובות הולמות טרם גישתם אל מלאכת הקודש בטיפוח נפש נערי ישראל.
 
בטרם הבאת המאמרים לפני הקורא, מעוניין הרב המחנך המנוסה בדינמיקה קבוצתית שהקוראים יפעילו את חשיבתם הטובה למען ליבון הנושאים והעמקתם. שלושים המאמרים בנויים היטב ומסודרים בסדר רעיוני רציף, שעניינם כאמור, החברה והשפעתה על היחיד לפי השקפת חז"ל16 .
 
כפי שמסביר הרב בהר"ן בחיבורו, יש לראות בתור אבן-יסוד להתנהגות החברה והשפעתה את השפעת החברה על היחיד. החברה עשוייה להשפיע על מידותיו של היחיד ועל דרך חשיבתו. הדברים תלויים בדימוי העצמי של האדם ובתדמית החברה שבסביבתה האדם נמצא. לפי ראות עיניהם של חז"ל ההתנהגות האידיאלית של האדם, מושתת על האמונה בהשגחה פרטית, מתוך יראת שמים, דרך ארץ, מידות הנהגה נעלות בין אדם לחבירו ובין אדם למקום. יש לזכור שגם ליחיד יש השפעה כלשהי על הקבוצה. למעשה, קיימת התמודדות בין כוח הבחירה מול השפעות כפי שמדגיש הרב בהר"ן שזו התמודדות שראשיתה כבר מקדמא דנן. הבחירה החופשית שניתנת לאדם בחייו היא היא התמודדות. רצוי ומומלץ לאדם לבחור את הטוב ולהידבק בחברים טובים. בסעיף השמיני והאחרון של מאמר שלושים החותם את ספרו, מסביר הרב בהר"ן ומטעים את יסוד החיים על פי חז"ל שהאמונה בבורא עולם היא חלק מעצם הקיום, וכלשונו (עמ' 381):
 
האדם המאמין חש ויודע כי אין נסיבות מקריות הקובעות את גורלו. לא במקרה הוא נולד יהודי, ומקור גידולו וחינוכו גם הוא אינו מקרי, ויד ההשגחה היתה עליו להציבו בתוך סביבה של קדושה, אשר בבחירתו הנכונה יספוג לתוכו את אור האורות של האמת. ויכיר את האפשרויות של שאר האמונות והדעות המשונות והמעוותות שדבקו בבני אדם אשר לא זכו במה שהוא זכה, מודה ומהלל את הקב"ה שבחר בו ועמו מכל עמים ונתן לנו תורת אמת.
 
הרב ממשיך ודן בחובתו של האדם בעולם:
האדם המאמין חש ויודע שיד ההשגחה העליונה מסדרת את העולם כפי הסדר המתאים והנכון, והכל נעשה מתוך כוונה ותוכנית עליונה מדויקת ומושלמת, ומחובתו של אדם לחתור ולעבוד כדי למצוא מה הוא הדבר הנדרש ממנו, במקומו, בזמנו ובנסיבות החיים שבהן הוא חי.
 
ולסיום, חוזר הרב ומדגיש את האמונה היהודית ובכך חותם הוא את ספרו, המהווה מחקר רחב ומקיף של החברה והשפעתה על פי חז"ל:
כל ההרהורים אין בכוחם לרפות את תחושת הוודאות של האדם המאמין. כי תהיינה הנסיבות אשר תהינה, עדין בהווה ניצב האדם המביא? איתן עם דעה והשקפה החלטית זהו כוח האדם בעל צלם אלקים. באופן כזה הוא הולך ומתחזק באמונתו התמימה, מברך כל יום: "ברוך שלא עשני גוי", מודה לה' שנולד יהודי, גדל בבית יהודי, וזכה להיות אבר בגוף העם הנבחר אשר שמע באזני וראה בעיניו קול ה' מדבר.
 
מנקודת ראות יהודית, על היהודי להאמין באמונה שלימה בבורא יתברך המנהיג ומנהל את העולם. החוסן האמוני-היהודי של כל אחד ואחד, יחד עם יישום הלכה למעשה של יראת שמים, מידות ודרכי הנהגה נעלות מתוך דרך ארץ בין הבריות, עשוי להביא לניטרול כוח ההשפעה החיצוני של החברה, ולהשפיע שיפוט טוב וחיובי על הסביבה. שכן, הקבוצה  מורכבת מיחידים, וכאשר המוטו הקבוצותי-אישי זהה, באה לידי ביטוי באופן חיובי בהנהגה קולקטיבית שאיננה מושפעת משקולים זרים.
 
נסכם ונאמר כי החברה האידיאלית בעיני חז"ל, היא רעיון טוב ובריא החייב להעשות בכל חברה מתוקנת ואף בחברה לא דתית. גם החילוני הוא יהודי, ומידות ודרך ארץ הם דברים ערכיים גבוהים שיש לדרוש גם ממנו ובאשר הוא אדם ובמיוחד שהוא יהודי. כאשר היושר, הצדק והאהבה והאחווה הם הקו המנחה,- החיים הם אפשריים יותר וטובים יותר, לכל אדם באשר הוא, ללא קשר בצבע עורו, דתו ו/או מוצאו התרבותי. כאן המקום לציין, שמאדם דתי המאמין בה', הדרישה להתנהגות ישרה, היא הרבה יותר גדולה מכל אחד אחר. זאת משום שלא ייתכן, כפי שכבר הזכרנו, שאדם יקיים את המצוות בין אדם למקום ולא יקיים את המצוות היסודיות והאלמנטריות שבין אדם לחברו תחילה. כי הא בהא תליא, שהעולם צריך לשרור באחווה אישית בין הבריות ורק אז הדרך פתוחה לעבודת ה'. אולם, הדרישה עומדת וקיימת כאמור כלפי כל אדם באשר הוא אדם. כאשר היושר הצדק והשלום יהיו נר לרגלנו, החיים ייראו הרבה הרבה יותר טובים מכל הבחינות וההיבטים. הבחירה בעולם היא כאמור חופשית וניתנת לביצוע. לשם כך דרוש מלבד רצון, גם חינוך לערכים כחומר גלם מומלץ ומעולה לדינמיקה קבוצתית בעלת אינטראקציה גבוהה.
 
אמינות כגורם מלכד בתוך קבוצה
 
קבוצה חברתית ללא אמינות בקרב חבריה, לא תוכל כלל לתפקד. האמינות היא תנאי בל יעבור לצורך חיים תקינים. בכדי לפעול יחד ולהמשיך ולפעול יש צורך שכל אחד יוכל לסמוך על השני ולבטוח בו. האמון המתבקש הוא האמון ההדדי. אמינות הולכת בד בבד עם אחריות, ואף יותר מזה: האחריות והאכפתיות לזולת יוצרים אמינות. כאשר ההגינות קיימת בין כל חברי קבוצה חברתית והיא מיושמת הלכה למעשה, משמשת האמינות כגורם מלכד בתוך קבוצה, המבטיח שלא תהיינה אכזבות פנים-קבוצתיות. כאשר הקבוצה החברתית מלוכדת, קיימת עבודה צוות פורה ויעילה, מתוך דינמיקה קבוצתית.
 
טכניקה יצירתית ודינמיקה קבוצתית
 
הטכניקה היצירתית כיכולת ביצוע פעולה, מהווה תנאי מיקדמי לדינמיקה קבוצתית. כל אחד ואחד מחברי הקבוצה, חייב לעשות מלאכתו נאמנה כנדרש למען תיפקודה הנאות. וכאשר אנו מדברים בטכניקה יצירתית כתנאי לדינמיקה קבוצתית, כוונתו קודם למידת המינמום שהיחיד בקבוצה יעשה את הנדרש ממנו. כמובן שעשיית הנדרש ברמה גבוהה ואיכותית, עשוייה  להעלות את הדינמיקה הקבוצתית, כאשר כל חברי הרבוצה יעשו זאת17 . שם המשחק הוא התייעלות. כל התייעלות בעבודה הקבוצתית, מאפשרת ניהול נכון ותקין יותר של המערכת הקבוצתית תוך ניצול מקסימלי של המשאבים הקיימים. כך, שאפשר להפיק את מירב התועלת במינמום זמן וכוח אדם, ולהתקדם יותר בעשייה יצירתית-קבוצתית.
 
עבודת צוות כנורמה חברתית
 
נורמה חברתית היא אמת-מידה הנקבעת כרצוייה או כאידיאלית עבור קבוצה חברתית מסויימת, כמודל המייצג מצב טיפוסי לדפוסי התנהגות מקובלים. החיים בנוייה על עבודה קבוצתית בכל התחומים מתוך שיתוף פעולה: במישלח היד, בחברה הסובבת והפעילות השגרתית של רכישת מוצרים: דוגמת מזון ביגוד וכו'. שכן, האדם מתפרנס מחבירו, שהרי, מיגוון העיסוקים הוא גדול ורחב. גם מי שעובד לכאורה לבדו, הוא בעצם עובד בשיתוף פעולה עם אחרים בעניינים נלווים שוטפים. במשך השנים, עדים אנו לתופעה הולכת וגוברת של פתיחת עסקים-משותפים בכדי לתת גב תומך חזק יותר. לא תמיד, השותפות היא ערובה אוטומטית להצלחה, וכבר היו דברים מעולם. אלא, שהשותפות מגבירה את  הסיכויים להישרדות וגם ליותר מזה - לשיגשוג מתמשך. עם הזמן, נעשית עבודת הצוות כנורמה חברתית המסמלת יעילות כל זה נובע מהחשיבה היצירתית-שיתופית שבעבודה צוות, יחד עם פיתוח ויישום רעיונות חדשים תוך ליבון מעמיק ועניינו של הדברים באופן חשיבתי בין חברי הצוות. לפיכך, עבודה שיתופית מטיבעה, מגבירה ומחזקת את כושר ופיתוח הלמידה הנתונה תוך ישום מסקנות לעתיד, נעשית יותר ויותר מבוקשת ומקובלת בציבור. כאשר יש כימיה בין חברי הקבוצה, נעים לעבוד, והעבודה החביבה מגבירה את המוטיבציה ומאפשרת להמשיך, לעבוד יותר טוב ולהתקדם באופן יעיל ופורה יותר18 .
 
אחרית דבר
 
במאמר זה עסקנו בדינמיקה קבוצתית ובפיתוח החשיבה הלימודית-יצירתית בלימוד בצוותא ובחברותא. בדקנו את מהות הלמידה הקבוצתית לתכליתה וראינו ששיתוף פעולה הדדי בין הלומדים הוא תוצר של דינמיקה קבוצתית שיסודה בהתנהגות קולקטיבית, עסקנו גם במגבלות החשיבה של היחידי לעומת עליונות ליבון הנושא עם אדם נוסף כפיתוח חשיבה מתבקש, יעיל ומפרה. עמדנו על יתרון הלימוד בחברותא בישיבה, כדוגמא מן השטח לחידוד החשיבה והעמקתה בתוך מסגרת קבוצתית. בעיון זה מצאנו את יעילותם של שני אוצרות נתונים בפיתוח הלמידה: שינון החומר ו'דיבוק החברים'. שינון החומר הלימודי כאמצעי לפיתוח למידה במסגרת קבוצתית-ביקורתית, כאשר כל חבריה מחווים דעתם, האחד על דעת השני ומכאן, הלימוד היצירתי הפורה מבית היוצר המעמיק והרציני. לכך, נוסף גם מרכיב חיוני נוסף והוא האווירה החיובית-לימודית שבאותה מסגרת, הנותנת לכל "טעם של עוד" ומדרבנת להמשך עשייה רצינית ויעילה בתחום הלימוד המעמיק. דביקות במטרה הקיבוצית תביא לידי עשייה נעימה באותה מתכונת חברתית נתונה. ובכך ההשפעות הזרות לא יפריעו לפעילות קבוצתית איכותית מתבקשת, תקינה. איש איש באופיו ואיש איש בעבודתו. תכלית הקבוצה למתכונתה היא זו אשר תיקבע. יחד עם שיתוף פעולה הוגן מצד חברי הקבוצה, תפעל הקבוצה כיאות.
 
זאת ועוד, לאחר עיון בהשפעת היחיד על הקבוצה, והקבוצה על היחיד, שבנו לבדוק את ההשפעה ההדדית של קבוצות הלומדים בעת הלימוד הרב-קבוצתי במסגרת סדר-הלימוד הנהוג בישיבות, בדקנו את השפעת החברותא בישיבה על שאר החברותות, ומצאנו שאווירה משפיעה מאוד, וכאשר קיימת אווירה רצינית של לימוד רב- קבוצתי, הלימוד החשיבתי והמעמיק, עולה ברמתו הלימודית, מחד גיסא, ומעודד את הכל להמשיך בדרך זו, מאידך גיסא דהיינו הלימוד כשלעצמו הוא ברמה מוגברת, כאשר כל חברותא מהווה דוגמא עצמית-חיה לסובבים, שהיא בטווח ראייתם. ההשפעה החברתית קיימת, הן לטוב והן לרע, כאשר השאיפה היא כמובן להתנהגות קולקטיבית חיובית. עמדנו גם על העובדה שהערכה עצמית של היחיד מהווה גורם משפיע בקבוצה. לאחר מכן, לשם סגירת מעגל רעיוני עם החברותא בישיבה, עסקנו במהותה של החברה והשפעתה על פי השקפת חז"ל ורבותינו. במרכז הדיון, עמד חקרו החשוב והמקיף של המחנך הדגול הרב אברהם בהר"ן זצ"ל, הדן בשורשי התופעה של החברה והשפעתה ע"פ חז"ל, בדרכי ההתמודדות עמה, ובאמצעים לכוון סגולה זו לתועלת התפתחות האדם, בעיקר בגיל ההתבגרות. עמדנו על חשיבות המחקר של הרב בהר"ן במקורות החז"ליים הבסיסיים, תוך הדגשת המוטו היהודי של מידות עם דרך ארץ ויראת שמים טהורה ככללי התנהגות יסודיים יחידאיים וקבוצתיים. הראנו גם את תרומתו החינוכית  של הרב לציבור הקוראים את ספרו בהבנת הנושא ולימודו באמצעות שאלות מנחות לעיון  וחשיבה, עידוד ופיתוח הלמידה. את הדיון בהשקפת חז"ל על החברה והשפעתה חתמנו בדיון שעניינו צדק ואהבת הזולת לכל אדם באשר הוא אדם, תוך יישום כללי-אוניברסלי של תפיסת חז"ל והעמדת החינוך לערכים כחומר גלם מומלץ ומעולה להתנהגות קולקטיבית מתוך אינטראקציה גבוהה.
 
יתר על כן, העלנו גם, שהאמינות משמשת כגורם מלכד בתוך קבוצה, כאשר יש שיתוף פעולה הוגן ונכון מצד חברי הקבוצה החברתית הנתונה, ועסקנו בזיקה המתבקשת בין טכניקה יצירתית לבין דינמיקה קבוצתית. זאת, תוך כדי הבנה, שטכניקה יצירתית בעלת רמה גבוהה יותר, עשויה לעלות את הדינמיקה הקבוצתית מתוך התקדמות בעשייה.
 
חתמנו בעובדה המתגבשת יותר ויותר במשך השנים בחברה הישראלית בפרט ובחברות העולם ככלל, בדבר התהוותה של עבודת הצוות כנורמה חברתית מומלצת כדאית ומועדפת. כל זאת, מתוך פיתוח ושיגשוג הדדיים המביאים לאווירה טובה, נעימה, חשיבתית, יוצרת ומועילה.
 
נמצאנו למדים, שפיתוח החשיבה הלימודית יצירתית בעבודת צוות, כרוך בכך שהצוות יתפקד כצוות, כאשר בראש מעייני אנשי הצוות כקבוצה חברתית, תעמוד טובת הקבוצה. הדבר יתבצע רק כאשר כל אחד ואחד מחברי הקבוצה יעשה כמיטב יכולתו את הנדרש ממנו כחלק מן הקבוצה. עבודה יעילה הדדית של כל חברי הקבוצה, תוך הסקת מסקנות כנדרש, תביא להעלאת המוטיבציה, הן האישית והן הקבוצתית19.

הערות:

הערות

 

 
1. על חקר הדינמיקה הקבוצתית: היסטוריית המחקר; מגמות וגישות תאורטיות; נושאי מחקר, ראו עמירם וינוקור, "קבוצה חברתית", האנציקלופדיה העברית, כרך כט, ירושלים תשל"ז, עמ' 51-49. ובהרחבה: דינמיקה קבוצתית, מחקר ותאוריה (בעריכת דירווין קרטרייט ואלוין זנדר, תרגום לעברית: חנן רותם, עריכה: יצחק לוין), שני כרכים, תל-אביב תשל"ב; גורג' קספר הומנס, התנהגות בני-אדם בקבוצה (תרגום לעברית: אורי רפ), תל-אביב תשל"ז.
 
2.על האיש, שיטתו וכתביו, ראו חיים אורמיאן, "לוין קורט", האנציקלופדיה העברית, כרך כא, ירושלים תשכ"ט, עמ' 404-403.
 
3. למהות העשייה הקבוצתית במסגרת התהליך של קבלת החלטות, ראו: Group Decision Making (edited by Walter C. Swap and Associates), USA 1984
 
4. על היחיד והקבוצה והיחס ביניהם, ראו ג'ורג' קספר הומנס (לעיל, הערה 2), עמ' 337-357.
 
5. כן יש לקחת בחשבון את הדינמיקה הקבוצתית כפסיכולוגיה של קבוצת הנהגה קטנה המתפקדת באופי מסוים. ראו על כך: Marvin E. Shaw, Group Dynamics, Thepsychology of Small Group Behavior, Second Edition, USA 1976
 
6. ר' דוד קמחי, הבן המפורסם יותר במשפחת קמחי, במאה הי"ב-הי"ג, בפירושו עמ' רעד. לתהלים על אתר: הפירוש השלם על תהלים (מהדורת: אברהם דרום), ירושלים תשנ"ז,
 
7. על התועלת שבהחלפת המידע במסגרת הלימוד הקבוצתי, ראו:Theodore M. Mills .Group Transformation, An Analysis of a Learning Group, New Jersey 1964
 
8. מלשון חבורה כהוראת הביטוי בארמית, במשמעות של קבוצה חברתית על כל המשתמע מכך.
 
9. בספרו חיי עולם, בני-ברק תשל"ב, חלק ב', פרק י"א, עמ' פ-פב.
 
10. (לעיל, הערה 9), עמ' פא.
 
12. מאחורי הרעיון של הדיון הקבוצתי. עומדות מספר תאוריות של תהליך התנהגותי- קבוצתי. על כך ראו:Theories of Group Processes (Edites by Cary L.Cooper), Great Britain 1976 .
 
13. אמורא ארצישראלי בדור הראשון, מגדולי בעלי האגדה, המכונה: ר' חנינה בר חמא. על חייו ואישיותו הנעלה כמחנך, ראו הרב אהרון הימן, תולדות תנאים ואמוראים, כרך ג, ירושלים תשמ"ז, עמ' 1178-1189; מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך א, תל-אביב תשמ"ז, עמ' 327-333.
 
14. לשם כך דרושה "כימיה טובה" בין חברי הקבוצה מתוך תקשורת הוגנת. ראו על כך: Gloria L. Galanes and Jonn K. Brilhart, Communicating on Groups: Applications and Skills, Third Edition, USA 1997.
 
15. על היחסים הבין-קבוצתיים ראו: Marilynn B. Brewer and Norbab Miller Intergroup Relations, Great Britian 1996; Water G. Stephnan Cookie White Stepnon (Socuial Psychlogy Series ), Intergoup Relation, USA 1996..
 
16. כשאומרים: חז"ל, מתכוונים לעולם עצום של ספרות ענפה מאת גדולי המחנכים בכל הדורות. הרב בהר"ן זצ"ל בספרו, עשה שימוש במאגר עצום של מקורות חז"ליים בסיסיים שהם בעצם רק חלק מן המקורות הקיימים בנושא זה. ההתמקדות של המחבר בספרו זה במקורות, הייתה בחמשת חומשי התורה, הנביאים, בכתובים ובשני התלמודים הירושלמי והבבלי על כל מפרשיהם העיקריים. הוא עושה גם שימוש במדרשי ההלכה, במדרשי האגדה, בספרות הפסיקה ובספרות המוסר. המקורות הנתונים הם אוצר בלום אשר די בו כדי לשפוך אור על סוגיית החברה והשפעתה בראי חז"ל.
 
17. וגם ההפך במובן השלילי: עשיית הנדרש ברמה נמוכה תוריד את הדינמיקה הקבוצתית החיובית, ותיצור דינמיקה קבוצתית שלילית ברמה מוגברת.
 
18. יש לראות את המוטיבציה ככוח הנעה העשוי להביא את האדם העובד לידי עבודה טובה ויעילה שתועיל לו ולקבוצתו, תוך שהיא תוסיף ותעלה באיכותה התיקנית-מעשית.