מורשתו החינוכית של זבולון המר / הרב יצחק לוי
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מורשתו החינוכית של זבולון המר

מחבר: הרב יצחק לוי

בשדה חמד, גיליון 2-3, 1999

מורשתו החינוכית של זבולון המר

 

 
 
זבולון המר ז"ל, מי שהיה מגדולי שרי החינוך בדורנו, הלך מאתנו לפני שנה בחטף. מחלתו ומותו הכו בנו. הוא השאיר אותנו, חבריו, ידידיו ואוהדיו, המומים ונדהמים שכן כולנו חשנו ש"שירת חייו באמצע נפסקה".
 
בשנת האבל הראשונה, המסתיימת כעת, ליקטנו וגיבשנו את מורשתו החינוכית של מי שהיה ראוי יותר מכל להיקרא "מר חינוך". על-פי מילון אברהם אבן שושן, חינוך פירושו "הקניית הרגלים, דרכי חשיבה והתנהגות; פיתוח המידות, האופי והכשרים הרוחניים של החניכים בהתאם למטרה אידיאלית מסויימת, להבדיל מהוראה שעיקרה הקניית ידיעות והשכלה".
 
אין סיכום מדוייק יותר לפועלו החינוכי של זבולון המר ז"ל מהגדרה זו. סדר העדיפויות שלו אכן היה חינוך ולימוד. הוא הפציר במחנכים להפוך את בתי הספר לבתי חינוך מתוך תפיסה הרואה, קודם כל, את התלמיד וצרכיו, בנוסח "חינוך לנער על-פי דרכו".
 
סדר היום החינוכי שקבע השר המנוח לא במהרה ייעלם. זהו סדר יום חינוכי לאומי, שאנו, במערכת החינוך, נהיה מחוייבים לו עוד שנים רבות והוא כולל: העמקת החינוך היהודי לכלל התלמידים; חינוך לדמוקרטיה, לסובלנות ולפלורליזם, צמצום הפער ההשכלתי בין תלמידים משכבות חברתיות שונות; העלאת שיעור הזכאים לתעודת בגרות, בעיקר בקרב תושבי השכונות וערי הפיתוח; העלאת רמת המורים, הכשרתם ופתיחותם לחידושי המדע והטכנולוגיה בחינוך, פתיחת שערי האוניברסיטאות לכלל הצעירים ובמיוחד לתושבי השכונות וערי השדה; הענקת "כישורי חיים" טובים לתלמידים כדי להכשירם לצאת מוכנים יותר לחיים המודרניים, ובכלל זה לפורענויות הכלולות בהם (סמים, אלימות וכיו"ב); הגברת מעורבות (ולא התערבות) ההורים במוסדות החינוך ואחריותם לחינוך ילדיהם; הרחבת השפעתם של בתי הספר על הקהילה כולה; הענקת שוויון מלא למערכות החינוך במיגזר הערבי והדרוזי והגברת החינוך לאזרחות טובה, פעילה ואיכפתניקית.
 
דומה, כי מרביתם של הנושאים הללו אינם שנויים במחלוקת ציבורית בישראל. מבחינה זו אפשר לומר בוודאות כי זבולות המר הצליח ליצור בתקופות כהונותיו קואליציה לאומית רחבה ומבוססת סביב הדגשים החינוכיים הללו. זו הסיבה שהוא זכה להיות אהוד ומקובל כל כך על כל החוגים בציבור, יהודים דתיים וחילוניים, ערבים ודרוזים.
 
הביטוי המוחשי ביותר למילוי מורשתו החינוכית של זבולון המר מתרחש השנה בכל מוסדות החינוך במדינה. זמן קצר לפני פטירתו החליט השר המנוח, כי הנושא החינוכי המרכזי השתא יהיה "הזכות לכבוד והחובה לכבד", נושא הספוג באין ספור ערכים חינוכיים. אני החלטתי כמובן, לבצע את החלטתו ואף הוספתי עליה: כיוון שמדובר בנושא שלא די לעסוק בו, ולהפנימו, שנה אחת בלבד, יהיה זה הנושא החינוכי המרכזי במשך שנתיים - תשנ"ט ותש"ס, העיסוק בנושא נעשה אקטואלי מאוד בימינו: היעדר הסובלנות והסבלנות, הגברת האלימות המילולית והפיסית, חוסר הפירגון וההתחשבות, התחושה ש"כל דאלים גבר" והפיכתנו לחברה אנוכית, הפכו זה מכבר ליומן ארועים יומיומי רווח בישראל.
 
בהסתכלנו על דמות עצמנו בראי הלאומי יש לנו במה להתגאות אך, כאמור, יש לנו גם במה להתבייש. נאמנים לצוואתו הרוחנית של זבולון המר ז"ל, נמשיך לשפר את איכות החינוך, התרבות והחברה בישראל ברוח אימרתו של רבי מנחם מנדל מקוצק: "אני מסוגל לומר מה אין לעשות. מה יש לעשות - זאת צריך כל אדם לשאול את עצמו".
 
 
יהי זכרו של זבולון - ברוך