בן מי זה הנער אבנר? / נסים מזוז
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

בן מי זה הנער אבנר?

מחבר: נסים מזוז

בשדה חמ"ד, גיליון 2-3, 2002

בן מי זה הנער אבנר?

בפסוק התקשו כל מפרשי התנ"ך.
הקושי בפסוק הוא ברור - כיצד יתכן ששאול אינו מכיר את דוד? הרי בפרק ט"ז נאמר שדוד היה מנגן בבית שאול כאשר שרתה עליו רוח רעה, כמו כן נאמר שדוד מצא חן בעיני שאול ומינה אותו לנושא כליו. אם כן כיצד הוא שואל עתה "בן מי זה הנער".
 
מספר פירושים נאמרו בעניין זה:
חז"ל1 ובעקבותיהם רש"י ורד"ק פירשו, שהשאלה איננה בירור שמו וזהותו של דוד המוכר לשאול היטב, אלא השאלה היא על יחוסו של דוד, מי הם אבות אבותיו. אך מדוע פרט זה חשוב לשאול דווקא בשעה זו, כאשר דוד מתנדב לקרב מכריע נגד גולית?
על כך עונה הגמרא, ששאול ראה שמדיו מתאימים בגודלם לדוד, על אף ששאול גבה קומה 2 היה לעומת דוד הקטן. לכן חשש שאול שמא בדוד מתקיימת נבואתו של שמואל "ונתנה לרעך הטוב ממך" (פרק ט"ו כח'). בגלל חשש זה שאול ביקש מאבנר לבדוק אם דוד הוא מזרע המלוכה, וצריך לחשוש מפניו, אם לאו. בלשון חז"ל: "אמר שאול, אם בא ממשפחת פרץ, מלך יהיה... ואם ממשפחת זרח בא - חשוב יהיה".
 
סיוע לפירוש זה ניתן בפסוק הבא: "וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי". מדוע רק עתה נזכר לשאול על דוד, הרי הייתה ביניהם שיחה ארוכה לפני היציאה לקרב? אלא, בזמן היציאה, כשראה שמדיו מתאימים לו, וראה את בטחונו לפני הקרב, עלה בדעתו החשש שמא דוד הוא "רעך הטוב ממך".
 
הקשיים בפירוש זה:
א. פירוש השאלה שלא כפשוטם של מילים.
ב. קשה להעלות על הדעת שבשעה גורלית של עם ישראל, כאשר נמצא מתנדב אחד המוכן לצאת לקרב, שאול יחשוב על נבואה שנאמרה לו בעבר. שאול הוא פטריוט אמיתי, ולא יערב עניינים אישיים כאשר עניינים לאומים נמצאים על כף המאזנים3
ג. מדוע אבנר מתחמק מביצוע הוראתו של שאול לפני הקרב, וגם לאחר הקרב אינו מברר את זהותו של דוד, אלא מביא אותו בעצמו לפני שאול.
 
סגל, בפירושו לשמואל, מפרש פירוש הפוך מחז"ל. לדעתו שאול וגם אבנר לא הכירו כלל את דוד, ופרקים ט"ז-י"ז הם שני מקורות שונים לסיפור היכרותם של שאול ודוד. לדעתו עמדו לפני עורך הספר שני מקורות על פגישתם הראשונה של שאול ודוד: מקור א' פרק ט"ז המספר שדוד היה מנגן בבית שאול להרגיעו בשעה ששרתה עליו רוח רעה.
ואילו במקור ב', בפרק י"ז, דוד פוגש לראשונה את שאול לפני הקרב עם גולית, ולכן כאשר דוד יוצא לקרב שאול איננו יודע מיהו הלוחם האלמוני. לדעת סגל העורך החליט להכניס את שתי הגרסאות, משום שחשב שפרק ט"ז זו הגרסא המקורית והנכונה, ואילו פרק י"ז זו אגדה מאוחרת, שנוצרה בימי שלטונו של דוד, ובאה לשבח את גבורתו של דוד עוד מצעירותו (סגל עמ' קל"ה).
 
על פירוש זה ניתן לשאול:
א. כיצד יתכן ששאול, וגם אבנר שר הצבא, ישלחו אדם בלתי מוכר לקרב מכריע, ורק לאחר יציאתו יבדקו את פרטיו וזהותו.
ב. הפרשנות המסורתית איננה מקבלת את שיטת המקורות, המשייכת חלקים מתוך ספר למקורות וגרסאות שונות.4
"וילבש שאול את דוד מדיו". כיון שראה שאול כן (שמדיו מתאימים לדוד), נתכרכמו פניו וכו' (מדרש שמואל כ"ב).
אברבנאל מציע דרך ביניים. לפי דעתו שאול אכן הכיר את דוד, כפי שמספר פרק ט"ז, וגם כשבא דוד והציע את עצמו למלחמה נגד גולית שאול הכירו. אבל לאחר הקרב שאול שכח את פרטיו של דוד הלוחם, משום ששרתה עליו רוח רעה, ולכן הוא שואל את אבנר "בן מי זה הנער אבנר". ומדוע דווקא כשיוצא דוד לקרב שורה על שאול רוח רעה? ניתן לומר שכאשר ראה שאול את בטחונו הרב של דוד, שהיה יוצא דופן ממה שראה בצבאו, החל להרהר בנבואתו של שמואל על "רעך הטוב ממך", ולכן שרתה עליו רוח רעה, שהייתה שורה עליו בכל פעם שנזכר בנבואת שמואל. לכן הוא לא הכיר את דוד. לפי פירוש זה שאול הכיר את דוד בעבר, ורק לאחר יציאתו לקרב הוא איננו מזהה אותו בגלל הרוח הרעה ששרתה עליו. על פירושו של אברבנאל שואל סגל (עמ' קמ"ז) מדוע אבנר שהכיר את דוד מחצר המלך איננו עונה לשאול, ולא עוד אלא שהוא נשבע שאיננו יודע.5
 
לסיכום: לפי חז"ל השאלה היא על יחוסו של דוד ולא על זהותו. לפי סגל השאלה היא כפשוטה, ושאול לא הכיר את דוד. לפי אברבנאל שאול הכיר את דוד לפני הקרב, ובשעת הקרב שרתה עליו רוח רעה ולכן לא הכיר את דוד.
 
אני רוצה להציע פירוש אחר, בהמשך לדבריו של אברבנאל, שיענה על חלק מהשאלות לפי פשט הכתובים:
נציג מספר שאלות שיכוונו אותנו לפירוש:
א. האם יתכן ששאול ואבנר שר צבאו ישלחו אדם לקרב בלי לדעת עליו פרטים מקסימליים? ועוד: לפי השיחה הארוכה שהתנהלה ביניהם, נראה כי הייתה ביניהם הכרות.
ב. מדוע שאול שואל על דוד רק לאחר שהוא יוצא לקרב ולא לפני כן?
ג. מדוע אבנר איננו ממלא אחר הוראותיו של שאול, לבדוק את זהותו של דוד, וגם לאחר הקרב הוא מביא את דוד שיענה בעצמו על שאלותיו של שאול.
 
כדי לענות על שאלות אלה צריך להניח ששאול מכיר את דוד, כפי שמסופר בפרק ט"ז. גם על פי העובדה, שהשיחה שהיתה בין שאול לדוד לפני הקרב, נראה ששאול מכיר את דוד המנגן כנער, ולכן דוד נאלץ לספר לו על הצד השני באישיותו - כלוחם. ברור ששאול ואבנר לא ישלחו אדם לקרב מבלי לדעת את זהותו, ומבלי להיות בטוחים ביכולתו. אם כן מדוע לאחר צאתו של דוד לקרב הוא שואל לזהותו? על שאלה זו ניתן לענות את תשובתו של אברבנאל, שבזמן שדוד יצא לקרב שרתה על שאול רוח רעה, ולכן לא ידע מי הלוחם שיצא לקרב.
 
צריך להבין מדוע דווקא עכשיו, כשדוד יוצא לקרב, שאול נתקף בשיגעון?
תשובה לכך נמצאת במדרש על הפסוק "וילבש שאול את דוד מדיו": כיון שראה שאול כן (שמדיו מתאימים על דוד) נתכרכמו פניו וכו' (מדרש שמואל כ"ב).
 
ניתן להסביר את המדרש כפשוטו, ואפשר להסביר את המדרש כרמז לדברים יותר עמוקים. צריך לומר שכאשר ראה שאול שדוד הוא היחיד שמתנדב להלחם נגד גולית, האיש שחרף מערכות ישראל במשך 40 יום, התפלא על עוז רוחו, ובאותו רגע השווה את דוד לעצמו. הוא הבחין ברפיונו ובחששו מגולית ומתוצאות קרב זה. מחשבה זו הזכירה לו את נבואתו של שמואל על העברת המלוכה "לרעך הטוב ממך", ומיד ראה בדוד את האיש שעליו ניבא שמואל. כששאול נזכר בנבואה זו, וראה את אימותה - מיד נתקף ברוח רעה שהייתה שורה עליו בכל פעם שהיה נזכר בנבואתו של שמואל, כפי שרומז פרק ט"ז.
 
בפרק ט"ז י"ג נאמר "ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום והלאה". ובפסוק י"ד נאמר "ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה'". יש קשר בין רוח ה' שבאה לדוד, לבין הסרתה מעם שאול ברגע שנמשח דוד. שאול הרגיש שזמנו תם, ומלכותו עברה לאיש אחר המקיים את נבואתו של שמואל, ולכן בכל פעם שאירע משהו שהזכיר לשאול שאימות הנבואה מתקרב, שרתה עליו רוח רעה. ומה רומז על אימות הנבואה יותר מאשר אלמוני המעז לצאת לקרב נגד גולית הגיבור האימתני ללא חשש וללא בקשות מיוחדות. ולכן באותו רגע שאול הבין שדוד הוא האיש שעליו ניבא שמואל - הוא נתקף ברוח רעה דווקא בשעה שראה את יציאתו הבטוחה של דוד.
 
באותה שעה שכח את שמו וזהותו של הלוחם האלמוני, ולכן הוא שואל את אבנר.
אבנר שראה ששורה על שאול רוח רעה, חשש שמא שאול מחפש את דוד כדי שינגן לפניו וירגיע אותו. לכן חשש לומר לשאול שדוד, "רופאו האישי", יוצא לקרב נגד גולית, ולא יוכל לבוא אליו, והוא עלול גם למות בקרב.
 
שאול מרגיש קשר אל האיש היוצא לקרב, אבל איננו מבין ואיננו יודע מדוע. הסיבה האמיתית היא ההרגשה שהוא מאמת את נבואת שמואל. בגלל הרוח הרעה הוא אינו יכול לחבר את החוטים ולדעת את הסיבה האמיתית. אבנר חושב ששאול פשוט מחפש את דוד המנגן, ולכן הוא שואל אודות הנער הלוחם שאליו הוא מרגיש שייכות. אבנר, בנסותו להרגיע את המלך, מרחיק ממנו את האפשרות שהלוחם הוא דוד. וכדי לחזק את דבריו, אבנר נשבע שהוא איננו יודע מיהו הנער.
 
צריך להניח ששגעונו של שאול נמשך עד לאחר שובו של דוד מהקרב. הוכחה לכך: כשרדפו חיילי שאול אחרי פלשתים, לא נזכר ששאול לקח חלק במרדף. ואילו בפרק י"ד שאול לוקח את הפיקוד על חייליו מיד לאחר שמתרחש מהפך בקרב על ידי יונתן ונושא כליו.
 
לאחר הניצחון אבנר מביא את דוד לפני שאול. מדוע הוא עושה זאת? אבנר חושב ששאול זקוק לדוד כמנגן שירגיע אותו, ולכן הביאו לפני שאול שינגן לפניו וירגיע אותו. שאול, שמצבו עדיין לא השתפר, לא הכיר את דוד הלוחם, ולכן שאל אותו לזהותו, ודוד ראה צורך להזכיר לשאול את ישי אביו שהיה מוכר היטב לשאול, והוא זה ששלח את דוד לשאול.
בואו של דוד מרגיע את שאול, ולכן הוא משאיר אותו אצלו ושולח אותו למבצעים שונים, עד שמגיע סיפור שירת הנשים.
על שירת הנשים נאמר "ויהי בבואם, בשוב דוד מהכות את הפלשתי... לקראת שאול המלך... ותאמרן הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".
לפני פסוק זה נאמר שיהונתן נקשר בנפש דוד. שאול לא נותן לו לשוב הביתה, שולח אותו למשימות שונות, וממנה אותו למפקד גדוד. דוד מוצא חן בעיני שאול ובעיני חייליו. מתי התרחשה שירת הנשים?
אם השירה התרחשה מיד לאחר נצחונו של דוד על גולית, לא סביר ששאול יחבב את דוד וימנה אותו למפקד. הכתוב "בבואם ויצאו לקראת שאול" אינו מובן כי שאול היה שרוי ברוח רעה ולא השתתף בקרב נגד פלשתים. לכן צריך לומר ששאול ערך מצעד הצדעה לדוד הלוחם לאחר הנצחון על גולית.6 בפרק זמן זה דוד קיבל פיקוד על מבצעים שונים, ובהם הוא הצליח. בזמן ההצדעה אירע הקרע בין שאול לדוד בעקבות שירת הנשים, ששבחה את דוד והורידה בערכו של שאול7 . שיר זה כנראה פקח את עיניו של שאול להבין מדוע שרתה עליו רוח רעה בזמן יציאת דוד לקרב. כשהבין שאול שדוד הוא המאמת את נבואת שמואל על "רעך הטוב ממך, לא יכל לסבול את נוכחותו של דוד לצדו. כשדוד חשב למלא את תפקידו כמנגן "כמרפא ומרגיע" הוא ליבה והגדיל את רוחו הרעה על שאול עד כדי הטלת החנית על דוד. מאז התהפכו היוצרות: במקום שנוכחותו של דוד אצל שאול תביא לו רגיעה, היא הגבירה את רוחו הרעה, ולכן הוא נאלץ להרחיקו מעליו, ולא עוד אלא שהחל לרודפו כדי להורגו ולבטל את נבואתו של שמואל. אי יכולתו להרוג את דוד הסירה ממנו כל ספק שדוד הוא מחליפו, והוא "רעך הטוב ממך". ואכן הוא מודה: "ועתה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל" (כ"ד כ"א) אך הרוח הרעה לא נתנה לו מנוחה, גם לאחר ההכרה שדוד עתיד למלוך אחריו הוא ממשיך לרדוף אחריו כל ימי חייו.
 
פירוש זה מיישב מספר קשיים בפרק:
א - מפרש את המלים בן מי זה הנער כפשוטם, חוסר זיהוייו של דוד.
ב - שאול ואבנר הכירו את דוד לפני יציאתו לקרב, ואין סתירה בין פרק ט"ז לפרק י"ז
ג - מדוע שאול שואל פרטים אודות דוד לאחר יציאתו לקרב, ולא בזמן ההכנות,.
ד - מדוע אבנר איננו מבצע את הוראת שאול לברר את זהותו של הנער.
ה - מדוע לאחר הקרב אבנר מביא את דוד לפני שאול, ואינו מסתפק בהבאת פרטיו האישיים.
ו - מדוע שירת הנשים הוזכרה בפרק י"ח ולא בסוף פרק י"ז.

הערות:

הערות

 

1. יבמות ע"ו
 
2. כמו שנאמר "ויגבה מכל העם משכמו ומעלה" (פרק ו' כג')
 
3. מספר דוגמאות לפטריוטיות שלו: א. הוא מוכן להרוג את בנו יונתן שבגלל חטאו נמנע ניצחון מוחלט על פלשתים. ב. שאול מפסיק מרדוף אחרי דוד בגלל פלישת פלשתים (כג' כז'-כח') ג. שאול יוצא לקרב בגלבוע על אף שהוא יודע שימות יחד עם בניו.
 
4. יש להודות ששיטה זו פותרת כמעט את כל הסתירות שבין הפרקים. מצד שני קשה להעלות על הדעת שהעורך לא ראה את כל הסתירות שבין הפרקים. ולכן צריך לנסות להבין כיצד העורך הבין וישב את הסתירות הנ"ל.
 
5. דעת מקרא (י"ז נ"ה) מסביר שאבנר לא ענה על שאלותיו של שאול "כדי שלא לצערו על חולשת זכרונו" הסבר זה חלש לפי דעתי. בהמשך נביא פירוש אחר.
 
6. ישנם עוד פרטים שנאמרו לא לפי הסדר:
א. פסוקים נ"ה-נ"ו נאמרו לפני הקרב ונכתבו לאחר הקרב.
ב. הבאת ראש הפלשתי לירושלים בודאי נעשתה לאחר זמן, שהרי ירושלים הייתה בידי היבוסי באותה עת. וכן הנחת כליו באוהלו, שהרי הוא נלקח מיד עם אבנר אל שאול.
 
7. אפשר לפרש שכונת הנשים שדוד מסוגל לאסוף רבבות חיילים לקרב בעוד ששאול מצליח לגייס רק אלפי חיילים. יכולת זו ראינו לאחר מות גולית חיילי שאול רדפו אחרי פלשתים עד לשפלת החוף. ולאחר מכן דוד מוצא חן בעיני חייליו. יכולת זו פגעה בשאול, והראתה לו שדוד הוא מחליפו, והוא "רעך הטוב ממך".