לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מבנה צבא דוד

מחבר: נסים מזוז

שמואל ב

בשדה חמ"ד, גיליון 1-3, 2000

מילות מפתח: צבא דוד המלך

מבנה צבא דוד

בשמואל א' כ"ב ב נאמר שכשברח דוד מפני שאול אל מערת עדולם, נאספו אליו: "כל איש מצוק וכל איש מר נפש" ומספרם היה 400 איש.

 
מספר אנשיו השתנה במפגש של דוד עם אביגיל, שם היו 600 איש. גם בהיות דוד אצל אכיש מלך גת, היה מספר אנשיו 600 איש.
 
לאחר מות שאול הומלך דוד בחברון על יהודה בלבד, ולא ברור מהו מספר חייליו בתקופה זו, אך נאמר שאנשיו התיישבו יחד אתו בחברון (שמואל ב' ב' ג). בפעם הראשונה שחיילי דוד נזכרים לאחר המלכתו בחברון נאמר: "ויואב בן צרויה ועבדי דוד יצאו" (שמואל ב' ב' יג). מכאן משמע שצבא דוד לאחר המלכתו מנה בערך אותו מספר כפי שהיה לפני המלכתו .
 
בפרק ג' כב נאמר: "והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד", ניתן לפרש את כוונת המילה "מהגדוד" חזרו מפשיטת גדודם על יישובי הפלשתים1.
 
לפי פירוש זה צבאו של דוד היה קטן, שהרי יואב בן צרויה עומד בראש קבוצת חיילים של גדוד.
 
בפרק ה' מסופר על המלכת דוד על כל ישראל, ובעקבותיה עליית פלשתים למלחמה נגד דוד. דוד - בקרב השני (וסביר להניח שגם בקרב הראשון) אינו יוצא לקרב ישיר נגד הצבא הפלשתי, אלא נוקט בעורמה ומפתיע את הפלשתים, מכה בהם ומגרש אותם ממרכז הארץ2.
 
סביר להניח, שהפלשתים באים להילחם עם דוד בעקבות המלכתו על כל ישראל, מתוך חשש שיאסוף צבא גדול. מאותה סיבה הם לא תקפו אותו במשך שבע השנים בהיותו מלך על חברון, כשצבאו היה קטן ולא מאיים על מעמדם באזור3.
 
מתקבלת ההנחה שעד לקרב נגד פלשתים צבאו של דוד היה קטן, וכלל את אנשיו שנאספו אליו בהיותו נודד בהרי יהודה בתקופת שאול, שמספרם היה 600 איש4, בתוספת חיילים משבט יהודה שנוספו אליו בהיותו מלך בחברון.
 
בפרק ו' נאמר "ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלושים אלף". מיקומו ומטרתו של פסוק זה אינם ברורים: מדוע אסף דוד שלושים אלף איש? ולהיכן אסף אותם?
 
יש מפרשים שמטרת איסוף האנשים מיועדת הייתה להעלאת ארון ה' המופיע בפסוקים הבאים5. אך, ניתן לפרש שפסוק זה הוא סיום של פרק ה' המדבר על הקרבות שניהל דוד נגד הפלשתים6. כאשר ראה דוד שהוא נמצא בסכנת מלחמה עם אויביו מסביב, הבין שצבאו הקטן לא מתאים למצב החדש, ולכן ניצל את נצחונו נגד פלשתים לאיסוף חיילים חדשים נבחרים, כדי להגדיל את צבאו ולהתאימו למצב החדש.
 
על פי פירוש זה, מונה כעת צבאו של דוד מעל לשלושים אלף חיילים.
 
בפרק ח' מנהל דוד קרבות עם פלשתים, מואב וארם דמשק, אך לא נזכרים שר הצבא או צבאו. כל הקרבות מיוחסים לדוד, למשל: "ויך דוד", "וילכוד דוד" וכו'. סביר להניח שגם יואב שר הצבא השתתף בקרבות הנ"ל, אך מאחר ודוד עמד בראש, שמו של יואב לא נזכר כלל. ואולי זו הסיבה שבסוף הפרק מצוין ש"יואב על הצבא", להדגיש שעל אף העובדה שיואב לא נזכר בכל הקרבות שבפרק, בכל זאת הוא שר צבא של דוד.
 
בפרק י' כאשר עמון נבאש בעיני דוד, והם מתכוננים להתקפה מצד דוד, נאמר: "וישלח את יואב ואת כל הצבא גיבורים" (פסוק ז'). ניתן לפרש שדוד שלח את כל חייליו הגיבורים, ולא את הצבא הפשוט7, ומאידך ניתן גם לפרש שדוד שלח את כל הצבא וגם את הגיבורים8.
בסוף הפרק, במלחמה נגד ארם, נאמר שדוד אוסף "את כל ישראל" ושם לא נזכרים צבא הגיבורים או עבדי יואב. מכאן ניתן לחזק את הסברה שבמלחמה נגד עמון שלח דוד את קבוצת החיילים הנקראים גיבורים ולא את כל הצבא הפשוט.
 
אם הנחה זו נכונה, ניתן לנסות ולהסביר על פיה את הקרב של יואב נגד בני עמון. דוד העריך שצבא בני עמון חלש, ולכן לא שלח את כל הצבא, אלא את צבא הגיבורים בלבד, קבוצה די מצומצמת. בשעת הקרב התברר שבני עמון, שהכירו בחולשתם, שכרו צבאות ארמים ואחרים, שיחד מנו קרוב ל-50 אלף איש.
 
יואב, שצבא הגיבורים שלו כלל כנראה כמה אלפים, התקשה לעמוד נגד שתי חזיתות, ולכן נקט בחוכמה - הוא היפנה את רוב חייליו המובחרים נגד צבא הארמים ושותפיהם שהיו בשדה הפתוח, ואילו נגד בני עמון, שאותם העריך כחלשים, הציב יואב את אבישי אחיו עם מעט חיילים במטרה לעכב אותם מלצאת משער העיר ולתקוף את יואב בעורפו9. ואכן יואב עם רוב צבא הגיבורים הצליחו להניס את צבא השכירים, ואז - חיילי בני עמון, שהמתינו בפתח השער להכרעת הקרב, נסו בחזרה אל תוך העיר, כאשר לאבישי לא היה את הכוח לפרוץ אל תוך העיר. גם ליואב לא היה מספיק כוח לרדוף אחרי צבא השכירים של ארם, בגלל מספר חייליו הקטן וכנראה גם בגלל אבדות שנגרמו לו בקרב, ולכן הוא נאלץ לחזור לירושלים בלי לבצע את משימתו, כיבוש בני עמון10.
 
בסוף הפרק נלחם דוד עם הארמים, שיואב לא הצליח להכריע, מכה אותם ומכניע אותם.
בקרב זה נאמר: "ויאסוף את כל ישראל", לא מוזכרים הגיבורים ולא יואב שר הצבא. ניתן לומר שמאחר ודוד הוא העומד בראש הצבא, לא נזכרים הגיבורים ולא שר הצבא, כפי שראינו גם בפרק ה'. אך יותר הגיוני לפרש שיואב וחייליו נשארו לנוח אחרי הקרב הקשה בו השתתפו. כפי הנראה, לקח דוד את צבאו הרגיל שהיה גדול, ואתו נלחם נגד צבא ארם, שנס מפני יואב אך לא הוכרע.
 
בקרב השני נגד בני עמון בפרק י"א נאמר: "וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל". אפשר לפרש את המילה "עבדיו" כמתייחסת לדוד, כלומר עבדי דוד, אך אז יקשה עלינו המשך הפסוק: "ואת כל ישראל", שהרי גם הם עבדי דוד. אבל אם נפרש ש"עבדיו" מתייחסים ליואב, כלומר צבא הגיבורים, אז נגיע למסקנה שנשלחו עם יואב שתי קבוצות חיילים: גם צבא הגיבורים וגם שאר הצבא11.
 
כלומר, הפעם לאחר שנוכח ביכולתם לשכור צבא זר, לא מזלזל דוד בבני עמון, ולכן הוא שולח את יואב המכיר את שדה המערכה, אך יחד אתו שולח דוד צבא רב כדי לא להסתבך כמו בקרב הראשון, בו שלח רק את צבא הגיבורים.
 
בפרק ט"ו פסוקים יד-טו, בסיפור מרד אבשלום, ישנו דו שיח בין דוד לעבדיו. ניתן לפרש שעבדיו הם שריו ויועציו12, אך ניתן גם לפרש שאלו ראשי צבא גיבורים שהיו בירושלים ונותרו נאמנים לדוד לעומת שאר הצבא שחנה באזורים אחרים של הממלכה שעברו לאבשלום. פסוק יז מחזק את הסברה שמדובר בצבא הגיבורים שם נאמר: "וכל עבדיו עוברים על ידו, וכל הכרתי והפלתי וכל הגיתים שש מאות איש". הגיתים - ברור שהם חיילים פלשתים שנלוו אל דוד, גם הכרתי והפלתי היו כנראה חיילים זרים13, לפחות מהעובדה שנאמר (שמואל ב' כ' כג) שבניהו בן יהוידע, אחד מראשי הגיבורים, היה ממונה עליהם. לכן, סביר לחשוב שהביטוי "עבדיו" יתפרש כצבא הגיבורים שהלכו עם דוד. כנראה שביציאה מהעיר סוקר דוד את צבאו שנשאר נאמן לו, מונה אותם ומעריך את יכולתו לעמוד בפני התקפה עתידית של צבא אבשלום.
 
בעת בריחתו מצטרפים אליו אנשים פשוטים, כפי שנאמר בפסוק כ"ג: "וכל העם עוברים על פני דרך את המדבר", וכן בפסוק ל' נזכר: "העם אשר אתו"14.
 
בדברי חושי הארכי אל אבשלום מתוארים אנשי דוד כך: "כי אנשים גיבורים המה ומרי נפש המה" (י"ז ח), תאור זה מזכיר את חיילי דוד שנאספו אליו למערת עדולם בבורחו מפני שאול, ששם נאמר: "ויתקבצו אליו כל איש מצוק... וכל איש מר נפש, ויהי עליהם לשר" (שמואל א' כ"ב ב).
 
סביר להניח שהחיילים שהיו עם דוד היו צבא הגיבורים. ואם נכונה הנחה זו, אזי יש לנו בפרק י"ח פסוק א הערכה מספרית של צבא זה. בפסוק נאמר שדוד מינה שרי אלפים ושרי מאות, משמע שצבאו של דוד מנה כמה אלפים15, וכן בפסוק ד' נאמר: "וכל העם יצאו למאות אלפים", שזו אותה הערכה שהערכנו לגבי מספרם של צבא הגיבורים שהיו במלחמה נגד בני עמון.
 
צבא הגיבורים של דוד מכונה בפרק י"ט "העם", למשל, בפסוק ד' נאמר: "ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר", או פסוק ט': "ולכל העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער, ויבוא כל העם לפני המלך". יואב מכנה בפני דוד את הגיבורים בתואר "עבדיך" (פסוק ח').
 
במרד שבע בן בכרי, כשעמשא מתמהמה, מצווה דוד את אבישי לקחת את "עבדי אדוניך ורדוף אחריו" (כ' ו), וברור שהכוונה שם היא לצבא הגיבורים, שהרי צבא שבט יהודה עדיין לא נאסף, ולא השתתף במרדף אחרי שבע בן בכרי, ואכן אותם גיבורים מכונים בפסוק ז' "אנשי יואב".
 
בפסוק זה נזכרים גם אנשי יואב וגם הגיבורים. לפי דברינו עד עתה, הגיבורים הם אנשי יואב, ואיתם יצא יואב לרוב הקרבות. גרסיאל מניח שהייתה יחידה מיוחדת שהייתה תחת פיקודו האישי של יואב, חוץ מיחידת הגיבורים שנקראה "אנשי יואב", יחידה זו השתתפה - לדעתו - בדיכוי מרד שבע בן בכרי16. גרסיאל מחזק את דעתו בביטויים כמו: "נערי יואב" (כ' יא), "עשרה נערים נושאי כלי יואב" (י"ח טו) הרומזים על קיומה של יחידה כזו.
 
לפי דעתי, ההוכחות לקיומה של יחידה זו הן חלשות. ביטויים כמו: "נערי יואב" או "נושאי כלי יואב" לא מחייבים להניח שהייתה יחידה כזו, אולם, ניתן לפרש שזו קבוצת חיילים קטנה שהלכה יחד עם יואב ושרתה אותו בהעברת פקודות, תדריך, קבלת דיווחים וכו', ולא כיחידה מבצעית מיוחדת בנוסף ליחידת הגיבורים.
 
הפסוק שנותר קשה לפירוש הוא פסוק ז בפרק כ' שם נאמר שיצאו לקרב אנשי יואב, הכרתי והפלתי, והגיבורים, לכאורה, שלוש יחידות צבאיות, לפי דעתו של גרסיאל שאנשי יואב הם יחידה צבאית בנוסף לצבא הגיבורים. אך קשה לבנות תיאוריה על סמך ביטוי חד פעמי. ניתן אולי להסביר גם ביטוי זה כמדבר על עוזריו הקרובים של יואב, כאשר כוונת הכתוב לרמוז על יציאת יואב למרדף, על אף שדוד שלח את אבישי אחיו, ולא אותו. ואכן, יואב נזכר כמשתתף במרדף רק באמצע הדרך, כאילו אומר: כעת אין מי שיחזיר אותי אחורה, ולכן אני יכול להתגלות. בפסוק י נזכרים יואב ואבישי כעומדים בראש הרודפים17, ומפסוק יא ועד לסוף הפרק נזכר יואב כעומד יחידי בראש הצבא.
 
לסיכום: על אף שיואב הודח מתפקידו על ידי דוד, הוא מצטרף למרדף. תחילה כחייל פשוט המסתתר תחת הביטוי "אנשי יואב", ולאחר הריגת עמשא-מחליפו של יואב, פתוחה הדרך בפני יואב לחזור לתפקידו, ושוב הוא המפקד על המרדף עד לסיומו. ואכן, בסוף הפרק מדגיש המקרא שיואב חזר לפקד על הצבא בהסכמתו של דוד, וכמו שנאמר: "ויואב אל כל הצבא ישראל".
 
לפי הסבר זה נדחית הנחתו של גרסיאל על קיומה של יחידה מיוחדת תחת פיקודו האישי של יואב.
 
ראשיתה של יחידת הגיבורים הייתה בזמן נדודי דוד בבורחו מפני שאול, ולאחר מכן כשהומלך על יהודה בחברון.
 
יחידה זו מנתה 30 גיבורים, כשבראשה עמדו שלושה גיבורים. מספר זה הוזכר בשמואל ב' כ"ג כג, וכן בדברי הימים א' י"א כה.
 
גרסיאל (עמודים 34-35) מוכיח מהכתובים שהיו עוד יחידות בנות שלושים גיבורים שבראשם עמדו מפקדים בעלי שם, למשל, על אבישי - אחי יואב - נאמר שעמד בראש יחידה של שלושים איש, וכן בניהו בן יהוידע (על פי שמואל ב' כ"ג יט, כג), ועוד אחרים הנזכרים בדברי הימים ועמדו בראש יחידות של שלושים איש.
 
כפי שראינו, חייליו של דוד מנו בתחילה 400 חיילים, לאחר מכן 600 איש, ובהמשך גדל לאלפים חיילים, לאחר מכן ולעשרות אלפים, וסביר להניח, שעם גידול מספר חייליו, ועם המלכתו של דוד למלך, תחילה בחברון ולאחר מכן על כל ישראל, שונו המשימות שהוטלו על חייליו, ולכן היו צריכים לארגן את הצבא ביחידות גדולות יותר.
 
על פי הכתובים המזכירים קרבות שביצעו יחידות הגיבורים, יש להניח שדוד המשיך לאסוף חיילים גיבורים וארגן אותם ביחידות מיוחדות, אך גדולות בהיקפן ולא בנות 30 איש בלבד. לכן, שומעים אנו במרד אבשלום שיחידות הגיבורים מונות אלפים, כלומר, עם גידול מספר חיילי דוד המשיכה להתקיים יחידת העילית - יחידת הגיבורים, אם כי מספר חייליה גדל בהרבה, וגם ארגונה היה שונה מהארגון הבסיסי.
 
כסיכום ניתן לומר שבזמן נדודי דוד מנתה קבוצתו 600 איש, שמתוכם היו גיבורים ביחידות מיוחדות בנות 30 איש למבצעים מיוחדים. לאחר המלכתו בחברון, ולאחר מכן על ישראל כולה, גדל מספר חייליו לעשרות אלפים, כאשר מתוכם היו יחידות עילית שכונו גיבורים, והללו אורגנו בקבוצות גדולות יותר והוטלו עליהם משימות גדולות יותר ורחבות היקף.
יחידת הגיבורים מנתה, לפי פירושנו את המקראות, מספר אלפים.

הערות:

הערות

 

 
1. כן פרשו בדעת מקרא וכן פירש גרסיאל בספרו מלכות דוד עמוד 47. רש"י, רד"ק וסגל פרשו "גדוד" כמתייחס לפלישתם, והכוונה שיואב פשט על גדוד חיילים פלשתים.
 
2. רלב"ג בפירושו לפסוק כ"ב סבור שה' אמר לו לא לתקוף אותם ישירות, אלא בשעה שהרוח מניעה את ענפי העצים, שאז לא ירגישו בצעדי החיילים המתקרבים.
 
3. כך מסביר גרסיאל בעמוד 47 בספרו מלכות דוד.
 
4. בקרב הראשון של דוד לאחר המלכתו על כל ישראל במצודת יבוס נאמר: "וילך המלך ואנשיו ירושלים" (שמואל ב' ה' ו), והכוונה היא לאנשיו שבאו אתו מחברון.
 
5. כך פרשו רש"י, רד"ק, המלבי"ם וסגל.
6. כך פירש גרסיאל, ובדעת מקרא בהערה מביא בשם ז' יעבץ שאסיפה זו נועדה להתכונן בפני מלחמה נוספת עם פלשתים.
 
7. כך משתמע מדברי גרסיאל בעמוד 49 בספרו מלכות דוד.
 
8. רד"ק מביא את שני הפירושים הנ"ל, סגל מעדיף את הפירוש השני.
 
9. זאת כוונת פסוק ח': "ויערכו מלחמה פתח השער", ופירש רד"ק ד"ה "לבדם" – "להודיע כי מלך בני עמון וכולם מבפנים" מתוך ציפייה לתוצאות הקרב.
 
10. בלשונו של גרסיאל בעמוד 49: "במערכה זו שבה נלכד, וכמעט אף הושמד הצבא הקבוע כולו...יואב ניהל קרב היחלצות מפואר המתואר במקרא כניצחון, אך רבה משמעות היא העובדה שיואב נאלץ לחזור לירושלים מבלי שמשימתו, כיבוש בני עמון, תושג.
 
11. כן פירש בדעת מקרא, וכן סגל בפסוק י"א, וכן משמע מדברי גרסיאל בעמוד 50.
 
12. כן פירש סגל.
 
13. דעת מקרא סבור שהן יחידות מובחרות. ז' יעבץ ויוסף פלויוס סבורים שהם שומרי ראש של דוד. גרסיאל סבור שהם שכירים פלשתים (עמוד 49). רד"ק מביא בשם חז"ל שהם חכמים גדולים שיכולים לפרש כל דבר קשה או קשתים.
 
14. אם נפרש את המילה "העם" כפשוטה, ולא ככינוי לגיבורי דוד כפי שנקראו בפרק י"ט, ד, ט.
 
15. כך פורש בדעת מקרא, אך יתכן שביטוי זה לא בא להצביע על כמות, אלא נחשב לביטוי שגרתי, כמו ששאול אומר לעבדיו: "לכולכם ישים שרי אלפים ושרי מאות" (שמואל א' כ"ב ז), ששם הכוונה לענייני שררה.
 
16. גרסיאל עמודים 54-55, וכן פרשו המצודות ורבי ישעיה(פרק כ' ז).
 
17. אם כי הפסוק רומז שיואב הוא המפקד כאשר הוא מייחס את הפועל: "רדף" שבפסוק י' ליואב, וכן מעצם הזכרת יואב לפני אבישי.