לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מכתבים למערכת: על מדע ואמונה

בשדה חמ"ד, גיליון 4, 1998

מכתבים למערכת: על מדע ואמונה

 

 
 
לכבוד
ד"ר יהודה איזנברג,
 
נכבדי, שלום רב!
 
הארות אחדות למאמרו של פרופ' דניאל גרינברג:
 
 
1. גרינברג טוען שהדת מבוססת על מערכת דוגמות, ובני האדם נדרשים לפיכך לפעול בהשראת האלוהים וע"י מערכת עקרונות שניתנה על ידו. כמובן שהוא צודק בהחלט בכל הקשור בנצרות הקתולית. ביהדות ההיפך הוא הנכון. השקליא והתריא, וה"מחלוקת לשם שמים"! הם הדינמיקה הנכונה. אפילו הגדרת המושג "הלכה" ביהדות (לא במשמעות האטימולוגית) פירושה "שמירת המצוות - על אף שנעשית בדרכים סלולות היא עצמה גם יוצרת דרכים חדשות" (עיין א' א' אורבך "ההלכה מקורותיה והתפתחותה", הוצ' מסדה 1984). אם כן, בסיס ההשוואה מעורער בהחלט בכל הקשור ליהדות.
 
2. מעניין במיוחד לציין את המדען היהודי, רבי לוי בן גרשום (הרלב"ג) שחי בימי הביניים, והישגיו המדעיים היו מן השורה הראשונה שטען: כי הידיעות המדעיות על עולם הטבע ועל חוקיותו, הידע הפיסיקאלי והמתמטי ושאר המדעים הם המפתח להכרת האל, והחקירה המדעית מוליכה אל אותה אמת עצמה הגלומה בתורה . כלומר אין בהכרח סתירה בין הלוגיקה והדינמיקה הדתית - היהודית לעולם המדע, יתכן וקיימת הפריה ביניהן.
 
3. "מדע" ככל תחום דורש ראשית לכל לימוד "שפה" חדשה! כיצד ניתן לעשות זאת ללא "לימוד עיוני" כלל ועיקר?
 
4. אין ספק שהדרך הטובה ביותר להגיע להישגים, בכל תחום שהוא, היא דרך הניסוי והתעיה. לשם כך יש להרבות בסימולציות ובשימוש במכשירים "מתגמלי - חשיבה" ברמת Hi-tec. תוך כדי חקירה ודרישה ניתן לבסס את הכללים המדעיים , ואז הופכים הם לנכסי "צאן ברזל", גישה שכזו דורשת כמובן אמצעים רבים ומגוונים, ובראש ובראשונה מורים מיומנים.
 
5. ועדת הררי ניסתה לטפל בעניין מורכב וחשוב זה, ואף הוקמה "מנהלת מחר 98".
אך לעניות דעתי קרס העניין כולו "בקול דממה דקה" בעטיין של סדרי עדיפויות לאומיות.
 
טוב יעשה המינהל לחנוך דתי אם יגביר "תורה ומדע" במוסדותיו, בדרך בה פעלו גדולי ישראל כרמב"ם ורלב"ג ורבים אחרים.
 
 
 
בברכה
ד"ר יצחק ציטרין
מנכ"ל מכללת אמי"ת עכו
 
 
 
   תגובת העורך
 
טענתו של גרינברג, כי הדת מבוססת על מערכת דוגמות, הנה הגדרה נכונה באשר לעקרונות הכלליים של הדת, של כל דת.
 
רבי יוסף אלבו מגדיר בספר העיקרים את הנחות היסוד ("דוגמות") של כל דת אלוהית: כל הדתות האלה מאמינות (1) במציאות א-ל, (2) שהוא מגלה את רצונו לבני אדם, (3) שהוא גומל לאדם על מעשיו. הנחות אלה אינן עומדות לדיון ולויכוח, ומי שאינו מקבל אותן - בסיס אמונתו נשמט מתחת לרגליו.
 
צודק ד"ר ציטרון בכך שבנצרות הקתולית האמונה קשורה באבסורד: אני מאמין, משום שהדבר בלתי הגיוני. על כן הפסוק "שמע ישראל... ה' אחד" הוא הוכחה ל... שילוש! אבל לא לזה כוונת המאמר, ולא באלה ייבחנו הנחותיו של גרינברג.
 
הטענה של גרינברג, והיא אכן צריכה לשמש תמרור אזהרה למורים למדעים, היא המגמה הקיימת לראות את התיאוריות המדעיות כאמת שאין להתווכח עמה. מי לא שמע את המשפט "פעם חשבו ש... היום יודעים ש...".
 
על מעמדו של המדע כאמונה אביא שתי דוגמאות. הראשונה שבהן היא הסיפור של "משפט הקופים" בארצות הברית. חוגים נוצריים דתיים טענו כי יש ללמד במדע לא רק את התיאוריה של ההתפתחות, אלא גם את התיאוריה של בריאת העולם. (בינתיים הוכרה גם תיאוריה זו כ"מדעית" -אבל זה סיפור אחר). התנהל משפט, שחוגים "מתקדמים" קראו לו "משפט הקופים", כדי ללגלג על החוגים הדתיים. על תוצאות המשפט אכתוב מיד.
 
הויכוח הגיע גם למדינת ישראל. בשלב מסוים טענו נגד החינוך הדתי: החינוך המדעי שלכם לקוי, כי אין אתם מלמדים את התיאוריה של ההתפתחות. ענו הדתיים ואמרו: ואתם אינם מלמדים את התיאוריה של הבריאה, גם החינוך שלכם לקוי.
 
לויכוח הייתה תגובה מעניינת. במדור מדעי ברדיו, השמיע איש מדע תגובה לויכוח. נדמה לי שהיה זה צבי ינאי, לאחר זמן מנכ"ל משרד המדע של שולמית אלוני. הוא אמר כך: התיאוריה על הבריאה אינה מדעית, ולכן אין צורך ללמד אותה. ומנין לך שהתיאוריה אינה מדעית? והתשובה, שימו לב, שימו לב: כי חבר מושבעים בארצות הברית החליט במשפט הקופים כי התיאוריה של הבריאה אינה מדעית.
 
נגד גישה זו זועק גרינברג. כל כולו של מדע הוא הדיאלוג בין תיאוריות. הספקנות, השאלות, התהיות, ההשוואה בין תיאוריות לפי מספר השאלות הפתוחות שכל תיאוריה משאירה.
 
כמובן: גם למדע יש "אמונות יסוד": הנחה כי מה שהחושים רואים אמנם קיים, כי חוקי הטבע הם קבועים, שניסיון שנערך ייתן אותן תוצאות בכל מקום ובכל זמן. כל אלה הן אמונות שהמדע אינו עוסק בהן (הם בתחום הפילוסופיה), ולכן אין ויכוח על אמונות אלה.
 
הויכוח הוא על תיאוריות המסבירות תופעות מקיפות. עצם הרצון למנוע מבני אדם לשמוע על תיאוריה שאינה עולה בקנה אחד עם "המדע הנכון" (יש דבר כזה?) - רצון זה הופך את המדע לאמונה פרימיטיבית. גישה זו אינה נכונה לא במדע, אף לא באמונה.
 
ודוגמה שניה: שח לי פעם מרצה למדעי הטבע במוסד להשכלה גבוהה: אם תלמיד אינו מאמין בתיאוריה של דרווין, לא אתן לו להמשיך בלימודים גבוהים. ואני תמהתי באוזניו: ממתי מרצה למדע עוסק באמונות ודעות? התלמיד צריך להכיר את התיאוריה. אמונתו אינה עניין למבחן במדעי הטבע.
 
מסיבה זו הבאנו את מאמרו של גרינברג, אנו מודים לד"ר ציטרין על שהעמיד את הדברים על דיוקם, ונתן הזדמנות לפרט מעט בנושא מורכב זה.
 
 
ד"ר יהודה איזנברג