לחץ כאן לתצוגת הדפסה

טיב התפילה וקצב התפילה

מחבר: דוד רוזנצוויג

בשדה חמ"ד , גיליון 3, 1998

טיב התפילה וקצב התפילה

 
אחת הסוגיות החשובות ביותר העומדות לפנינו כמורים ומחנכים היא להקנות לתלמידינו הרגלים של כובד ראש בשעת התפילה, תשומת לב לתוכן הפסוקים והמשפטים וחשיבות עליונה לצורה שבה נערכת התפילה. בין אלה, קצב התפילה הוא גורם בעל חשיבות עיקרית הקובע את היחס למעמד כולו.
 
הטור באו"ח סימן נ"א עוסק בהלכות פסוקי דזמרה. הבית יוסף שם כותב:
"כתוב בספר ארחות חיים בשם ה"ר נתן: אותם בני אדם שאומרים פסוקים במרוצה כשיש שם מנין לא יאות עבדין שמקצרים שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם.
היש מושל שיתרצה בכך?".
וכך אכן נפסק בשו"ע שם הלכה ח'. וכתב על כך במשנה ברורה ס"ק כ':
"שלא ידלג שום תיבה ולא יבליעם, אלא יוציא מפיו כאילו מונה מעות."
ענין שבחו של מקום מוזכר בטור שם בקשר לאמירת פרק קמ"ה בתהלים הפותח ב"תהלה לדוד":
"ויותר יכוון בפסוק 'פותח את ידך'...שמזכיר בו שבחו של מקום שמשגיח על בריותיו ומפרנסן".
ומוסיף הטור:
"ונהגו לומר קודם לכן 'אשרי יושבי ביתך' משום דילפינן מינה שצריך אדם לישב שעה אחת קודם שיתפלל."
מדברי הארחות חיים שציטט הב"י משמע שכל פסוקי דזמרה הם שבחו של מקום, ואכן הרב חיים דוד הלוי שליט"א בספרו "מקור חיים" (חלק א' עמ' 174) מסביר כך את אמירת כל פרקי התהלים שבפסוקי דזמרה עד לשיא של 'כל הנשמה תהלל י-ה'. כמו כן הוא מבהיר שעצם אמירתם היא כהקדמה לעיקר ויש בזה הגשמת המטרה של שהות שעה להתבוננות והכנה נפשית לקראת העיקר שהוא קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה.
 
מקל וחומר נוכל ללמוד שאם היחס אל ה"הקדמה" הוא יחס של כובד ראש כה רב, עד שקצב האמירה "כאילו מונה מעות", על אחת כמה וכמה חשובים כובד הראש והמתינות בשעת אמירת ה"עיקר". וכך נפסק בשו"ע או"ח סימן ס"א סעיף א':
"יקרא ק"ש בכוונה, באימה, ביראה, ברתת ובזיע."
והמשנב"ר מרחיב על פי הפרישה שם:
"שלא תקרא ק"ש בחטיפה ובמרוצה ובעירבוב דברים, אלא במתון, מלה במלה ובהפסק בין דבר לדבר כאדם הקורא ציווי המלך שקורא במתון גדול כל ציווי וציווי בפני עצמו להבינו על תכונתו."
וכן בסימן צ"ח, העוסק בתפילת העמידה, סעיף ג':
"יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח, ובנחת, ולא תיראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה."
כבר הערתי (בשדה חמד, תשנ"ז גליון 2 עמ' 61) על תפילה מתוך שיגרה שהיא מביאה לשיבושי לשון רבים ולעתים קשים מאד. תפילה שאין בה שיתוף המוח והלב היא מה שנקרא במסכת אבות פרק ב' 'תפילת קבע':
"ר' שמעון אומר: ...כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום."
ובמסכת ברכות דף כ"ט עמ' ב' מוגדרת תפילת קבע כך:
"א"ר יעקב בר אידי א"ר אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי."
וכך נפסק להלכה כפי שהבאנו מסימן צ"ח.
 
כשהתפילה היא נטל ומשאוי יש לזה השלכה ברורה על קצב התפילה. 'כמשא' הוא ניגודו הגמור של 'בנחת'. אמנם בסיפורי חסידים על התורה שליקט הרב זוין, בעמ' 452, מסופר על שיחה בין החוזה מלובלין ליהודי הקדוש מפשיסחה הסותרת לכאורה את דברינו, וכדאי להביאה כאן.
היהודי נשאל: יהודי חביבי, למה הוא "חוטף" תיבות התפילה?
והוא משיב: מפני שהתיבות חביבות ועריבות עלי מאד, עד שחשקה נפשי למהר ולבלוע אותן.
אמר לו החוזה: ואנו כלום אין אנו חושקים בתיבות התפילה?
והשיב היהודי: תיבות התפילה של הרבי הן רשפי אש, וקשה לחטפן.
מי יוכל לעמוד בסוד גדולים ולומר על עצמו שהוא עומד במדרגה גבוהה זו, ומה גם שהרמ"א פוסק להיפך. בשו"ע או"ח סימן ק"א סעיף א' נפסק שיש לכוון לכל הפחות בברכת אבות שבשמונה עשרה, ואם לא כיוון יחזור ויתפלל. וכותב הרמ"א:
"והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון, אם כן למה יחזור?"
ודוגמה נוספת מן המשנה. ברכות פרק ב' משנה ח': חתן אם רצה לקרות ק"ש לילה ראשון קורא.
רע"ב בפירושו מעיר:
"וחזינן לקצת רבותינו שאמרו דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר הימים, אם לא יקרא בלילה ראשון מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוון בכל שעה."
אם כך, אם ננהג כדרכו של היהודי הקדוש, נמצאנו קרחים מכאן ומכאן: גם התפללנו במרוצה ובודאי חטפנו והבלענו הברות ומילים רבות, וגם לא כיווננו כראוי .
דברים אלה הם 'מודעא רבה' למורים קצרי רוח המנסים לזרז את התפילה כשהיא נמשכת, לדעתם, "על חשבון" השיעור הראשון, ובעצם יוצא שכרם בהפסד.
 
 
בירור קצב התפילה
על מנת להמחיש לעצמנו מה ראוי להיחשב קצב סביר של תפילה, לקחנו את סידור 'רינת ישראל'- נוסח ספרד (אשכנזי - לא עדות המזרח), וספרנו את מלות תפילת שחרית החל מ'הודו לה' כי טוב', עד סוף 'עלינו לשבח'. משך התפילה יכול להשתנות בהתאם לחזן, למנין ולמקרה. חילקנו את התפילה לקטעים וחישבנו עבור זמנים שונים כמה מילים אומר המתפלל בממוצעבמשך שניה אחת. לשם פירוט חילקנו את התפילה לקטעים וכל אחד יכול לבדוק את עצמו ואת תלמידיו
 
נתונים:
פסוקי דזמרה כוללים                                                     2050 מילים
ק"ש עם חצי קדיש וברכו שלפניה                                   1040 מילים
שמונה עשרה בלחש                                                     770 מילים
חזרת הש"ץ עם קדושה וברכת כהנים                             850 מילים
תחנון בימים א,ג,ד,ו                                                        500 מילים
אשרי ובא לציון, קדיש שלם                                              640 מילים
אין כא-לוקינו, עלינו לשבח, כולל קדיש שאחריהם               860 מילים
שיר של יום (ממוצע) וקדיש                                              כ- 200 מילים
 
סה"כ                                                                            כ- 6910 מילים.
 
 
*כל המספרים מעוגלים לעשרות שלמות.
 
בנתונים הללו נלקחו בחשבון כל 'ברוך הוא וברוך שמו' וכל 'אמן' שהציבור עונה, והקטעים המתאימים בקדושה ובברכת כהנים וכד' נימנו פעמיים.
 
בחינת הנתונים:
בטבלאות הבאות הצגנו קצב התפילה עבור נתוני זמן משתנים. בטור הימני, משך הזמן שקטע התפילה המדובר יכול להאמר, ובטור השני מספר המילים בשניה על פי הזמן הנתון. בכל טבלה הובלט הקצב הנראה לנו נורמלי אם כי לא בהכרח מתון. כל הזמנים שבטבלאות הם זמנים שנתקלנו בהם מנסיוננו האישי, ולאו דווקא בבית הספר.
 
טבלה מס' 1:
סה"כ כל מלות התפילה 6910 בקירוב.
 
זמן תפילה אפשרי בדקות
מס' מילים ממוצע בשניה
 
25.0
27.5
30.0
32.5
35.0
37.5
40.0
42.5
45.0
 
 
4.61
4.19
3.84
3.54
3.29
3.07
2.88
2.71
2.56
 
 
לקח רב נוכל ללמוד אם נפרט ונערוך טבלאות דומות לקטעים נפרדים מן התפילה.
 
טבלה מס' 2:
פסוקי דזמרה. כיון שבד"כ הש"ץ מתחלף לקראת ברכת 'ישתבח', החסרנו כ – 65 מלות הברכה מתוך ה - 2050 שבנתונים, כלומר מדובר ב - 1985 מילים.
 
זמן תפילה אפשרי בדקות
מס' מילים בשניה
 
7
8
9
10
11
12
13
 
 
4.73
4.14
3.68
3.31
3.01
2.76
2.54
 
 
 
טבלה מס' 3:
קדיש וברכו וק"ש. 1040 מילים.
 
זמן תפילה אפשרי בדקות
מס' מילים בשניה
 
4
4.5
5
5.5
6
6.5
7
 
 
4.34
3.86
3.47
3.15
2.89
2.67
2.48
 
 
 
טבלה מס' 4:
תפילת שמונה עשרה בלחש, כ- 770 מילים.
 
זמן תפילה אפשרי בדקות
מס' מילים בשניה
 
2.5!
3
3.5
4
4.5
5
5.5
 
 
5.14
4.29
3.68
3.22
2.86
2.57
2.34
 
 
טבלה מס' 5:
חזרת הש"ץ. כ- 850 מילים.
 
זמן תפילה אפשרי בדקות
מס' מילים בשניה
 
3
3.5
4
4.5
5
5.5
6
 
 
4.72
4.05
3.54
3.15
2.83
2.58
2.36
 
 
 
טבלה מס' 6:
שאר התפילה. כ - 2200 מילים.
 
זמן תפילה אפשרי בדקות
מס' מילים בשניה
 
8
9
10
11
12
13
14
15
 
 
4.58
4.07
3.67
3.33
3.06
2.82
2.62
2.44
 
 
בתחנון של ימי ב',ה' יש עוד כ - 750 מילים, אבל נוספת כאן קריאת התורה שמשתנה מאד מידי שבוע, לכן ויתרתי על הטיפול בזה. לעומת זאת מצאתי לנכון לצרף כאן את חשבון הזמן לפסוקי דזמרה של שבת ויו"ט שאורכם קבוע, כי בחלק גדול מבתי הספר שלנו התלמידים נמצאים בפנימיות ואופי התפילה של שבת הוא חלק מן החינוך שאנחנו מקנים.
 
החל מ'שוכן עד' השירה והנגינה מופנמים היטב, אבל מה המצב עד לכאן?
 
טבלה מס' 7:
פסוקי דזמרה של שבת עד 'שוכן עד'. כ- 3830 מילים.
 
זמן תפילה אפשרי בדקות
מס' מילים בשניה
 
13
15
17
19
21
23
25
 
 
4.92
4.26
3.76
3.36
3.04
2.78
2.56
 
 
 
ניתוח התוצאות:
עם השלמת הטבלאות, ניצבת לפנינו השאלה הבסיסית מהו הקצב הנחשב כמתון. כשננסה להתחקות אחרי קצב הדיבור של אדם נמצא שיש לזה הגדרה בהלכה. ההגדרה מסתתרת בתוך הזמן של "תוך כדי דיבור". הזמן הזה מוזכר בקשר לענינים שונים , כגון תפילה, עדות, נדרים ועוד. יש בגמרא כמה הגדרות לזמן הזה (כגון ב"ק ע"ג:, ועיין במסורת הש"ס בעמ' א' שם). בעקרון זה הזמן המספיק לשאילת שלום של תלמיד לרבו במילים "שלום עליך רבי" או "שלום עליך רבי ומורי". רש"י ותוס' במסכת נזיר דף כ': ד"ה 'יתיב רשב"ל' מרחיבים את ההגדרה:
"בכדי שאילת תלמיד לרבו דאית ביה ג' תיבות".
שתי ההגדרות האלה נמצאות במשנה ברורה, למשל בסימן רו' ס"ק יב' ובסימן תפז' ס"ק ד'.
 
שאילת שלום זו חייבת להיות בנחת, כדברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה ה':
"ואומר לו ביראה וכבוד: שלום עליך רבי". ובעקבותיו פוסק כך השו"ע ביו"ד סימן רמב' סעיף טז'.
לא מצאתי מי שיקצוב זמן זה על פי השעון. אדרבה, הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת 'יחווה דעת' חלק ב' סימן כז' כותב בפירוש "ואין הכל בקיאין בשיעור זה". ונראה, אולי, שכל אדם נבדק על פי אופן דיבורו האישי. רק במקום אחד, בקיצור שולחן ערוך, הוצאת 'אורות חיים' , ירושלים תשמ"ט, מצאתי בין ההגדרות שבעמוד האחרון שבספר את ההגדרה הבאה:
כדי דיבור -- ג' התיבות "שלום עליך מורי ורבי" = 2-3 שניות.
וי"א ג' תיבות כלשהן, וי"א ד' תיבות.
 
על פי הגדרת זמן זו, הקצב הגבוה הוא כארבע תיבות בשתי שניות שהן כשתי מילים בשניה ותפילת שחרית המכילה כ - 6900 מילים צריכה להימשך כמעט שעה. הקצב הנמוך הוא כשלש תיבות בשלש שניות שהן כמלה אחת בשניה, כלומר זמן תפילה כפול.
 
מחמת הקושי בהגדרה זו, הושבתי מספר תלמידים עם שעוני עצר וביקשתי מכל אחד שיאמר "אשרי" בקצב דיבור נורמלי, ישמיע לאזנו, יטעים את המילים ולא יבלע הברות. מדרך הטבע הפיזור היה רב, אבל הרוב הגדול, למעט חריגים, אמרו בקצב של 2.7 -3.4 מילים בשניה. [אמנם נכון שאי אפשר להשוות בין אמירה של שלש מילים לתפילה ארוכה שיש בה בדרך הטבע עיכובים קצרים שאינם קיימים במשפט אחד, אבל ההשוואה הזאת נותנת לנו הערכה כל שהיא לתרבות התפילה שלנו]. בחרנו את נקודת האמצע של הנתון האחרון והדגשנו את השורה שמתחת לממוצע זה. כל מה שמשורה זו ומטה ייחשב כקצב מתון, ובלבד שלא נפריז עד מידת "כמה ארכן הוא זה".(ברכות דף לד').
 
במקרה אחר העמדתי תלמיד ובקשתי ממנו שיחזור על "עלינו לשבח". כיון שלא נתתי הוראות מיוחדות, הוא מלמל את הקטע כהרגלו. אח"כ ביקשתיו שיחזור שוב, אבל הפעם בקול רם לפני כל הכיתה. התוצאה היתה, שעם כל מאמציו בפעם השניה, הזמן היה ארוך פי שלשה. את החילוק הזה למדתי מהלכות ק"ש שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו (שו"ע או"ח סימן סב' סעיף ג'), ונראה לי שזה המפתח. עלינו להשקיע מאמצים רבים שכל התפילה תיאמר במידה של משמיע לאזנו, ולא רק קריאת שמע, ואם נזכה יברך ה' פעלנו ותלמידינו יתרגלו שתפילתם תהיה תחנונים ולא קבע.