לחץ כאן לתצוגת הדפסה

חוק חלוקת שלל המלחמה

הדים לניצחון ישראל על מדין:

חוק חלוקת שלל המלחמה

אחד החוקים האחרונים שחוקק משה, היה חוק חלוקת שלל מלחמה. חקיקת חוק בעניין זה נעשית דחופה ביותר לרגל השלל הרב שנלקח במלחמה עם מדיין ואשר בחלקו הרב נשדד על ידי החיילים עצמם.

 

וזה דבר החוק אשר ציווה משה: השלל מתחלק לשניים, המחצית לחיילים והמחצית לעם.

החיילים מפרישים אחוז אחד מחמש מאות לכוהנים והעם מפריש אחוז אחד מחמישים ללוויים.

 

על פי זה חולק שלל מדיין.

 

השלל כולו כלל: 675,000 צאן 72,000 בקר 61,000 חמורים. נוסף לזה נשבו 32,000 נערות אשר הותר לשאת אותן לנשים.

 

גורל הכסף והזהב הרב אשר נלקח היה אחר. שרי האלפים ושאי המאות הופיעו בעצמם בפני משה והודיעו שהם יחזירו את כל מה שנפל בידיהם מן האצעדות, צמידים, טבעות, עגילים וכומזים ויתרמו לאוצר המשכן. לכשהביאו את השלל נצטבר אוצר של 16,750 שקל. לעומת זאת אנשי הצבא הפשוטים החזיקו איש איש בשללו.

 

 

12,000 החיילים סיימו את ימי טומאתם

אתמול חזרו למחנה ישראל הכללי שבשטים שנים עשר אלף החיילים שהשתתפו (אלף אלף מכל שבט) במלחמה במדיין.

 

מלחמה זו נערכה כידוע לאחר שהמדיינים הצליחו למשוך אל עבודת פעור שלהם רבים מבין בני ישראל וגם נשיאים בתוכם. לאחר שפנחס בן אלעזר הכהן הרג בחרבו נשיא מישראל ובת נשיא מדייני, שעשו מעשה זימה במקדש בעל פעור, נשבעו המדיינים לנקום בישראל, אך משה הקדימם ושלח נגדם את מבחר צבא ישראל. המדיינים ניגפו ושלל רב נשלל מהם.

 

משה קבע שעל כל הלוחמים אשר הרגו נפש רב ונטמאו גם בטומאות המדיינים להישאר שבעה ימים מחוץ למחנה, רק אחר כך יטהרו במים וישובו.

 

חוק השבויה

בהתאם לחוק שקבע משה:

 

א. אסור לשאת לאישה שבויה אלא כעבור חודש ימים לאחר בואה לבית, חודש זה קדוש לאבלה אחר בית אביה.

 

ב. לאחר שנישאה לאיש ששבה אותה, דינה כדין ישראלית ואסור לשוב למכרה לשפחה. אם לא ירצה בה בעלה – תצא לחופש.