לחץ כאן לתצוגת הדפסה

איך נכבש עבר הירדן המזרחי

איך נכבש עבר הירדן המזרחי

כשאנו עומדים היום על הירדן וסוקרים אחורנית את מה שעבר עלינו בארבעים השנים מאז יצאנו ממצרים עד הרגע הזה בו עומדים אנו לשוב אל ארץ האבות, נעיף גם מבט קצר על אותה ארץ שאנו עומדים בה עדין ואשר חלק מאחינו נאחזו בה: עבר הירדן המזרחי.

 

 

הגלעד והיבוק היורד ממזרח

 

תחילה נזכור שבהיקראנו היום בני ישראל, הרי ששם זה קשור באחד המקומות הקדושים שהוא בעברו המזרחי של הירדן. כוונתי לפנואל שעל היבוק. זוכרים אתם מה רבה הייתה ההתרגשות בעמדנו במקום הזה וכלב בן יפונה הישיש ניסה להציג בפנינו את כל המחזה הזה על יעקב אבינו אשר נשתהה לאחר שהעביר את הנשים והילדים? עמדנו מעבר ליבוק וראינו את תנועותיו של הזקן הגיבור למרות זקנותו, תנועות כאילו נאבק עם דמות בלתי נראית. שם היה יעקב לישראל...

 

הטעם העיקרי לנקיטת הדרך מהמזרח היו קשיי המעבר מהדרום, אם קשיים שבטבע ההרים ואם זיכרונות הקרבות בעמלק, שנית: האמנו שאחינו האדומים וכמו כן המואבים והעמונים המתייחסים על לוט בן-אחי אברהם יהיה לנו בעלי ברית. נשחרר אותם מעול האמורים, בארצם לא נגע ותמורת זאת ירשו לנו מעבר חפשי דרך ארצם.

 

אולם נתאכזבנו. אמנם לא הגיעו הדברים לידי התנגשות עמם, אך נאלצנו לעקוף את גבולותיהם.

 

פנינו מאובות - עיר מבצר קדומה - צפונה. מאחורי חיל החלוץ נושאים הלוויים את ארון הברית וכלי המשכן. אחריהם ראשי המטות והפיקודים על שבטיהם ודגליהם.

 

הקפנו את הגבול המזרחי של אדום שמבצרים גדולים מוצבים לאורכו. עברנו את נחל זרד (ראה על המפה). מכאן שלחו שליחים אל בלק בן צפור מלך מואב ובקשנו מעבר דרך ארצו. ואז ארע - כידוע לכם - אותו דבר נפלא עם הקוסם המדיני בלעם בן בעור שהוזמן לקללנו ונאלץ לברכנו. לעומת העמדה הרשמית של מלך מואב נקטו תושבי עיר הגבול ער-מואב עמדה אחרת. הם הבינו את התועלת הרבה העשויה לצמוח להם משבטי ישראל הלוחמים נגד האמורים. על כן יכולנו כאן להקים מחנות אוהלים לנשים ולטף העייפים מהדרך, בעוד שפקודי הצבא נעו צפונה. הגיעו לבמות. מבמות נשלחה המשלחת אל סיחון מלך חשבון.

 

גם כאן הייתה הצעת ישראל הצעת שלום. אף כי ברור היה שהתשובה תהיה שלילית. האמורים בעבר הירדן המזרחי אינם אלא אחיהם של האמורים בכנען המקימים היום ברית כל מלכי כנען נגד העברים העולים על ארץ לכבשה. נוסף לזה האמורים עצמם כובשים ולא כמואב ועמון שהם תושבים קדומים בארץ. על כן ברור היה שהאמורי יראה בנו אויבים מתחרים על השלטון בארץ.

 

נשקם של האמורים נשק חדש היה, נשק הברזל החתי. אך ה' היה עמנו. הכינו אותם ביהץ, עלינו על עיר הבירה חשבון וכבשנוה ואחריה נפלה גם יעזר. על השטח מערער ועד הגלגל עבר לידינו.

 

בעיקר לחמו כאן שבטי ראובן גד ומכיר בן מנשה, אשר בגלל הצאן הרב אשר להם בקשו להתנחל במרחבי עבר הירדן. אולם לאחר שהבטיחו כידוע לעבור עם כל שבטי ישראל את הירדן על מנת לסייע להם בכיבוש כל כנען, יצאו עמם לעזרם גם מיטב החיילים של השבטים האחרים. דרך אגב שמשו גם קרבות אלו מעין אימונים והכשרה למלחמות הצפויות לנו.

 

המואבים החלו לחשוש במקצת מפני עוצמתנו וניסו להתגרות בנו ובוא בטענות, אך דבר זה רק סייע בידינו להשתלט על כל המרחב צפונה לארנון ועד לירדן במערב.

 

מהגלעד נפתחו לנגד עינינו מרחבי הבשן הפורה להפליא. רבות היו הערים הבצורות וחסומות בשערי ברזל. שמו של מלך הבשן, עוג הענק, הלך לפניו כאחד הגיבורים בדורנו. על כן קשה ביותר הייתה המערכה על עשתרות בירתו. הקרב נערך באדרעי. רבים משבטי הרועים אשר בסביבה סייעו בידינו, כי על כן לחוצים היו תחת ידו הקשה של הכובש האמורי. נצחנו וכך נפל גם הבשן לידינו עוד מעט והיינו עולים בדרך בה רדף אבינו אברהם את אמרפל ובעלי בריתו עד דמשק, אך בינתיים מצטווה הצבא המתקדם להיעצר וראשיו נקראו באופן דחוף לחזור לערבות מואב בם חנו השבטים כולם שהתכוננו לעבור את הירדן. הגיע יומו של משה להיפרד מאתנו.

 

ארון ברית ה' אשר עמנו סייע בידינו לנחול את הארץ הגדולה והרחבה הזאת. שבטי המקום מהם רבים מבני החבירו-העברים הקדומים גם שמחו לקראתנו. בני ישראל הם הכוח החזק ביותר בתחום הירדן.

 

 

שבוי אמורי