כיצד יורדת אימפריה?

- מאת פרשננו המדיני -

מה שמתחולל היום במצרים, מרידות, מחתרות, שביתות פועלים וכדומה, אינו אלא אות מובהק לסיום הקרב של המעצמה המצרית.

בעצם החל תהליך ירידה זו לאחר מותו של רעמסס השני, בימי מרנפתח והמכות אשר ירדו על הארץ בשעת יציאת בני ישראל ממצרים, לפני חמישים שנה. רעמסס השלישי שבימינו מנסה להחזיר גדולה למצרים, אך כל מעשיו אינם אלא פאר חיצוני. הוא זכה בכמה ניצחונות על שבטי פרא שפרצו מן המערב ובקרב ימי אחד על גויי הים. אולם אין בידו עוד להציל את הארץ, כי לא בגלל פולשים מבחוץ שוקעת מצרים, כי אם בגלל הריקבון מבפנים: הוא המאפשר להם לכוחות חוץ לפרוץ מפעם לפעם לארץ היאור הפורייה.

איך ארע הדבר הזה? נעשו שני ניסיונות על ידי אחנאתון בשטח האמונתי ועל ידי יורשי חרמחב בשטח הצדק החברתי (חלוקת אדמות, סילוק השוחד) להציל את מצרים מניוונה, אך אלה היו ניסיונות בני-יומם. מרוב עוצמה וכוח, פשתה העצלות בקרב המצרים. אם יש כסף וזהב, לשם מה על המצרים לשרת בצבא? בהם אפשר "לקנות" חיילים. מצרים מלאה חיילים שכירים, רובם כנענים ולובים בני עממים שונים. גם כושים מהדרום.

מצד שני עלה כוחם של כוהני אמון מאז מות אחנאתון. הם התעשרו והעשירו את מקדשי אמון במידה אשר לא הייתה מאז היות מקדשים לאלים בעולם. רוב האדמות ורוב הערים ורוב הערים ורוב הרכוש בידי כוהני אמון הוא. גם פרעה בסופו של דבר תלוי בחסדם.

מצרים חוגגת יותר מדי. כל ניצחון קל ביותר על אחד השבטים הפראים נותן אמתלא בידי כוהני אמון ובידי רעמסס המתפאר לערוך חגיגה העולה הון תועפות. גם קורבנות אנשים מובאים לאמון.

הירידה ניכרת כמובן גם בתחום הרוח. אין יצירות מקוריות. בספרות שולטת המליצה המנופחת. גם האומנים האדריכלים הייתה בהם העצלות והכבדות. בונים אמנם בניינים גדולים ביותר, אך הכל מעשה חיקוי בלבד ללא רוח חיים.

מעטים הדברים אשר חודשו, כגון בריכות ואגמים במדינת הבו, תאור ציורי של מלחמת ים וגם - וזה אולי הדבר היחיד המתעניין באמת והמועיל - נטיעת יערות עצים, דבר שלא היה ידוע במצרים.

אך מכיוון שהשלטון כולו וגם העושר הרב אין יסודם בריא עוד, מי יודע כמה זמן יעמדו עצים אלה.

ובלשוננו העברית נאמר: רע מאוד במלכות-רע.