משכמו ומעלה גבוה מכל העם

האיש אשר נבחר בחירה משולשת להיות מלך בישראל

לא בפשטות ובקלות נבחר האיש הראוי לכתר בישראל. הוא נתחייב לעבור שלושה מבחנים, האחד קשה מחברו. מבחן הנביא, מבחן אלוהים ומבחן העם. ולמצוא חן גם בעיני נביא מחמיר כשמואל, גם בעיני אל מסתתר ונעלם גם בעיני כל שבטי ישראל המפולגים לא דבר קל הוא, ואם עמד שאול בכל המבחנים האלה אכן סימן טוב הוא לו.

בחיר הנביא

מי לא ידע עוד את סיפורו של האיש שיצא לחפש אתונות ומצא מלוכה? והרי מאז נתפרסם סיפור המעשה אין לך שביל בארץ שלא תמצא שם נערים משוטטים מחפשי... אתונות. אלא שלא כל אתון זוכה למה שזכתה אתונו של בלעם ולא כל מחפש אתונות יזכה למה שזכה שאול.

מה היה בו בשאול בן קיש הנחבא אל הכלים, שעיניו ולבו של שמואל נמשכו אליו להמליכו?

יש אומרים הוא נמשך אחרי מראהו הנאה. אם כבר הוטל על שמואל לשמוע בקול העם ולתת לו מלך, יהי זה איש נאה בחיצוניותו, זקוף והדור שיעורר כבוד במראהו.

יש אומרים שצניעותו ופשטותו של שאול הם שנשאו חן בעיני שמואל. מאז העלה העם את תביעתו למלך החלו המשפחות המכובדות בעם לשאת עיניים לכתר. רבים החלו להניף לו לנביא בהרבותם להביא קורבנות לה'. בייחוד הגדילו לעשות נכבדי שבט אפרים, שכן מאז יוסף אביהם רואים הם בחלומותיהם שכל שבטי ישראל משתחווים להם. חשש שמואל לקנאת שבט יהודה ולגאוות בני אפרים, יצא ובחר בקטן השבטים, בצעיר בבני יעקב; ובראותו את האיש שאול ואת מעשיו ואורחותיו וענוותו ויושר לבו - בחר בו.

אולם נזהר שמואל ולא גלה מיד את דבר בחירתו לעם. דווקא מכיוון שהתנגד תחילה למלוכה לא יבוא להטיל על העם איש מרצונו בלבד. הוא העלהו על גג ביתו כעלות השחר ומשחהו משיחה ראשונה, משיחת נביא. שניים בלבד היו, נביא זקן והמיועד להיות מלך, שניהם מול שמים עמוקים, אפלים במערב ומדמדמים בגובה ראשון במזרח.

בחיר אלוהים

אכן, גבוה גבה שמואל אותה שעה. גבה על כל ספקותיו, על כל קנאתו לאלוהים ולנבואה. כה עמדו השניים וקומתם שווה מול שמים וארץ. ומה נדברו ביניהם, לא נדע לעולם ורק את אשר היה לאחר מזה נדע.

רוח אלוהים צלחה על שאול ובפגשו בחבר נביאים היה כאחד מהם. כשתמה העם לשאול: הגם שאול בנביאים? ענו ואמרו להם: ומי אביהם? - כי אכן רוח נבואה אינה עוברת בירושה כנחלת אבות. ואמונתו גברה בו בשאול כי אכן טוב הוא בעיני אלוהים.

ואז כינס שמואל את העם למצפה, הפיל בגורל בין השבטים, ויצא הגורל על בנימין. הפיל בגורל בין משפחות בנימין עד כי יצא הגורל על שאול בן קיש.

ואז משחהו שמואל בשניה, משיחה בשם אלוהים אשר בחר בו. "הראיתם אשר בחר בו ה', כי אין כמוהו בכל העם - אמר שמואל. וכל העם הריע: יחי המלך.

כל העם? אל נגזים. ראשית לא כל העם נזעק לבוא המצפתה. הרגל הרגיל שמואל את העם שאין להם מקום מרכזי אחד. הוא היה סובב הולך בין השבטים, וכל אחד היה אומר לנפשו: מה לי כי אעלה אל הנביא, הן הוא יבוא אלי.

כשנודע הדבר שעומד שמואל להודיע על בחירת המלך, הזדרזו ובאו כמובן אלה שראו את עצמם ראויים למלוכה. ולא מעטים היו... מה פלא אם כן כי רבו הרוטנים? לכאורה רצו כל ראשי העם שייבחר מלך לעם, אלא שכל אחד מהם התנה - אם בלבו ואם בגלוי - אך תנאי "פעוט": שהוא יהיה המלך.

ונמצאו על כן אשר אמרו -

ולאו דווקא בקול לחש - "מה יושיענו זה?" ועזבו בכעס ובבוז את מצפה.

הנביא בחר, אלוהים בחר, ועדיין אין מלך בישראל.

משכמו ומעלה גבוה

לכאורה רשאי היה שאול לפעול מיד כמלך, להשתיק את הרוטנים, להעמידם לדין כמורדים במלכות. אולם לא כן עשה בתבונתו העמוקה. לא לשווא הועיד משה בשירת הפרידה שלו גם את השמים גם את הארץ לעדים לברית עם ישראל.

ישראל לא די להם בהתראות ובהוכחות מן השמים. הם זקוקים לעדות גם מן הארץ. ידע שאול: לא הוא זקוק להם, הם זקוקים לו. הוא חוזר את מחרשתו ושדהו. השמים כבר נתנו את האות. עוד מעט ואף הארץ תענה.

ובא האות:

רבת עמון התקלסה בבני יבש גלעד. "רק" את נקירת העין הימנית הם דורשים מתושבי יבש, לאורת כניעה. וכי מהי עין אחת? והרי פלשתים ניקרו שתי עיניו של שמשון? זכר זוכרים עמונים את המפלה מידי יפתח הגלעדי. עתה הגיע עת הנקמה...

ולא ידעו עמונים כי יש כבר מושיע לישראל, לא ידעו כי לא יהיה עוד ישראל הפקר. יש מלך בישראל.

רוח אלוהים צלחה על שאול אך טרם יוודע בגויים כי יש מלך בישראל, יוודע בישראל כי יש מלך בישראל. זכר שאול את אשר היה בימי דבורה, כי לא כל שבטי ישראל באו לעזרת ה' בגיבורים. זכור זכר את זהירותם המתמדת של בני אפרים, את היבדלותם של שבטי ראובן ויהודה, וזכר את המלעיגים עליו ביום מצפה. עתה יוכיח לעם כי יש מלך בישראל.

והוא שולח בכל גבולות ישראל את נתחי הבקר ואת דברו המלכותי הראשון: "אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל כה יעשה לבקרו."

אכן: גם "אחרי שמואל" אמר, כי ידע: אלוהים והנביא משחוהו, רשאי הוא המלך להטיל בשמם מרות על ישראל.

ויהי פחד ה' על העם ויצאו כאיש אחד. ביום ההוא היו שוב לעם כבימי משה ויהושע. עתה הוכיח שלא רק במבנה גופו גבוה הוא משכמו ומעלה מכל העם, כי אם בכוחו, ברצונו ובהכרת ייעודו.

ואחרי הניצחון על עמון הומלך בשלישית.

וכן עמד שאול בגלגל ביום הגדול הזה.

שפל ברך ושחוח בפני אלוהים. כתף ליד כתף, ראש ליד ראש, שכם אל שכם עם הנביא. ומשכמו ומעלה מכל העם.