שאול
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

שאול

שאול

אבל כבד בישראל. הוכה צבא ישראל מכה קשה. שוב יושב פלשתי בערי ישראל. אבל כבד בישראל. נפלו גיבורים בעם. אבדו כלי מלחמה. היינו פרזון.

 

אבל כבד בישראל. נפלה עטרת הראש. שאול מלך ישראל נפל בגיבורים.

 

נפשו של העם יצאה למלך.

נפשו של המלך יצאה למען העם.

אהבוהו בחורי ישראל אשר למדם לצאת לקרב.

אהבוהו בנות ישראל אשר הלבישם שני משלל אויבים.

אהבוהו כל העם כי גולל חרפה, חרפת צאן-בלי-רועה; אהבוהו כל שבטי ישורון, כי לא עשק את ישראל, לא הכביד עול על העם.

 

היה מלך בישראל והיה כל שבט חי על פי דרכיו; היה מלך בישראל, ארמונות פאר לא בנה לו, בזהב וכסף לא התעטר. רצים לא רצו לפני מרכבותיו.

 

לא נתקיימו בו כל אשר נבא שחורות זה הנביא אשר את נפשו דכא והוא לא ידע על מה ולמה.

 

על מה ולמה רדפהו שמואל?

על מה ולמה השפילהו לעיני העם?

מי הוריד את שאול שאולה?

לא פלשתים.

אותם שנא ומפניהם לא פחד.

ואף לא דוד.

אותו אהב ורק פחד מפניו.

 

אולם זה הנביא אשר משחהו, הוא אשר ריפה את רוחו, הבעית את נפשו, הקדיר את מבטו.

הרחיק רוח אלוהים מעליו.

ואין יודע על מה ולמה יצאה חמת הנביא על שאול?

פשע חנינת המלך העמלקי אחרי הבסת צבא עמלק?

חטא הזבח לאחר צפיית שווא לנביא שבוע ימים?

וכי שקולים אלה כנגד מות גיבורים, כנגד חלוקת העם? וכי כה כבדו העוונות?

 

והרי ראשון הוא למלכי ישראל. לא בן מלכים. מאחרי המחרשה נלקח למלוך ועשרים שנה מלך. וכבוד הנחיל לעם על מה ולמה עזבהו הנביא, נטשהו אלוהים?

 

על מה ולמה ניתן להם לפלשתים לשאת בצהלה את ראש שאול בראשי חוצות עריהם?

 

אלוהים עזבהו, היעזבהו גם העם?

 

אנשי יבש גלעד אמרו את דברם. נערי גלעד חרפו נפשם ונשאו באהבה רבה את גוויית מלכם לקבורה.

 

כן ישא גם העם באהבה רבה את זכרו, זכר מלך ראשון; כן ישא גם העם את שאול בלבו, יגאלהו מידי ערלים, יגאלהו מקללת נביא מת בעין-דור.

 

כי אף על פי שהיה גבוה מן העם משכמו ומעלה, לא התנשא על העם. הוא נשאר בקרבו, בקרבתו.

 

וגם את יעברו תלמידי שמואל הנביאים אל מחנה דוד, לא ימוש זכר שאול מהעם, לא תימחה גבורת המלך הראשון, גיבור גלעד, גיבור מכמש וגיבור הגלבוע.

 

 

המלך בהרהורי תוגה לפני צאתו לקרב