לחץ כאן לתצוגת הדפסה

רחבעם בן-שלמה נכשל במו"מ

סרב להיענות לתביעות שבטי-צפון להקל את עול המסים

שכם. ט"ו לירח זיו (מאת סופר "דברי הימים")

רחבעם בן-שלמה נכשל במו"מ

עשרה מבין שנים-עשר שבטי ישראל התלכדו היום יחד לפרוק מעליהם את עול מלכות בית דוד, הירושלמית ולהקים מלכות "ישראל" - כפי שהיא נקראת בלשונם - שבירתה הזמנית היא שכם ומלכה הוא ירבעם בן נבט אשר מרד בשלמה, ברח מצרימה ועתה חזר בדרך הים באנייה מצרית.

 

הקרע הסופי שסימניו נסתמנו מיום עליית רחבעם בן שלמה לכסא המלוכה, חל שעות מספר לאחר שרחבעם דחה את תביעות זקני השבטים להקל את נטל המסים ובייחוד מס עובד.

 

על המאורעות המזעזעים שקדמו לקרע ולהקמת המלכות הנפרדת, מוסר סופרנו:

 

שלשה ימים רצופים נמשך המאבק הקשה בין זקני השבטים היושבים בשכם כבר למעלה משבועיים ובין רחבעם שהגיע הנה כדי להטיל את מרותו המלכותית על שבטי הצפון.

 

מיד לאחר מות שלמה והכרזתו של רחבעם כמלך בירושלים נתבעו זקני כל השבטים להופיע יחד עם הממונים על כל האזורים בירושלים כדי לקבל על עצמם את עול המלך החדש, היורש כחוק את כסא אביו.

 

 

תסיסה בין שבטי הצפון

אולם התסיסה שהחלה להסתמן עוד בסוף ימיו של שלמה גברה עם הגיע הידיעה על מותו, ובכל ערי שבטי-הצפון החלו אנשים ידועים, ולפעמים אלמונים, להקהיל את העם בשערי הערים ולהסיתם נגד בית דוד והמלוכה הירושלמית.

 

כתוצאת פעולה זו שהתנהלה לפי כל הסימנים על ידי יד מרכזית (ויש המצביעים על שילה הקדומה כמרכזה) התאספו זקני שבטי הצפון בשכם. אלה מהם אשר היו בדרכם ירושליימה נעצרו והובאו כמעט בכוח לשכם.

 

 

התייעצויות קדחתניות בירושלים

בירושלים התקיימה התייעצות דחופה על דרכי התגובה. היו שיעצו לשלוח מיד יחידת חיילים ולאסור את המסרבים להופיע בירושלים ואת המסיתים. אולם זקני החצר ובראשם שמעיה הנביא שידלו את המלך לצאת לשכם להיוועד עם האסיפה של זקני השבטים הצפוניים.

 

לכתחילה לא הייתה משאלתה של האסיפה בשכם אלא שרחבעם יבוא שכמה כדי להיבחר בה למלך ולשמוע את תביעות העם.

 

זקני שכם טענו בשם מסורת ישראלית קדומה שגם בנו של שופט או של מלך אינו נעשה לשליט אלא על ידי בחירה .

 

רחבעם נענה לעצת הזקנים והנביא. ראשי הצבא יעצוהו להביא עמו על כל צרה שלא תבוא אף יחידת חיילים מהכרתי ופלתי, אולם גם מזאת מנעהו הנביא כדי למנוע סערה ורוגז.

 

 

המונים מפגינים נגד אדונירם

המוני עם מבני אפרים עמדו בשערי שכם ובכל הרחובות המובילים למצודה בהגיע המלך רחבעם.

 

המלך נתקבל בשתיקה. אולם קריאות "בוז" ו"בן מוות" "עלוקה" הושמעו כשהופיעה מרכבתו של אדונירם אשר על המס.

 

הפגישה הראשונה עוד התנהלה בנחת ויראת הכבוד. נציגי השבטים הודיעו שאין הם רוצים אלא לשמור על מסורת קדומים של בני יעקב.

 

רוצים הם להיפגש עם מלכם בקרבם ולהמליכו עליהם מרצון ואהבה. ורק זאת הם מבקשים מאת מלכם: להקל מעליהם את עול המסים.

 

"אביך הקשה את עולנו ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך".

 

רחבעם לא מיהר להשיב וביקשם לחכות לתשובה.

 

אולם לא בו ביום באה התשובה ולא למחרתו. מאבק קשה התחולל בין יועציו של רחבעם. כמו כן לא פסקו השיחות הבלתי רשמיות בין מתווכים ומפשרים בייחוד מקרב זקני שבט בנימין.

 

 

העיר מוצפת שמועות

למחרת בואו של רחבעם לשכם נפוצו שמועות שירבעם בן נבט נמצא בסביבת העיר, אך איש לא נתן אמון בהן.

 

אתמול בשעות הבוקר שלחו זקני אפרים שליחים אל רחבעם ודרשו תשובה מידית בלא שהייה.

 

מוסרים שתביעה זו נשלחה בעקבות שמועה שפשטה בעיר שלפיה לא באה הדחייה אלא כדי להספיק להביא צבא מירושלים.

 

רחבעם דחה את מתן התשובה לשעות הצהרים.

 

 

הפגישה המכרעת במצודה

בצוהריים נתאספו שוב שני הצדדים באולם המרכזי במצודה. הפעם לא התיישבו עוד למשא-ומתן כי אם עמדו אלה מול אלה. נציגי השבטים מזה והמלך ופמלייתו מזה. המתיחות הורגשה מהרגע הראשון. בהיכנס רחבעם, קרא אדונירם שעמד לימינו:

"תנו כבוד למלך ישראל!"

 

אנשי יהודה וירושלים קדו קידה עמוקה, אולם אנשי הצפון לא נעו ולא זעו.

"שלום על זקני העם" פתח רחבעם.

 

"שלום על רחבעם בן שלמה מלך ירושלים". ענה ראש המברכים משבט אפרים - "מה תשובה בפי רחבעם בן שלמה לעם?"

 

"אנשי מרי אתם בני אפרים ומנשה, נרפים אתם. הלמענו ולמען ביתו עושה מלך ירושלים? הלא למענכם ולמען כבוד בית ישראל ותפארתו בגויים! למה תאמרו לא נעבוד עוד, למה תדיחו את שבטי ישראל? דוד אבי-אבי משיח ה'.

 

עשה את העם הזה בדבר ה' ובימין קדשו לעם גדול. וה' אלוהי ישראל בחר בירושלים לשכן שמו שמה.

 

הטוב טוב לכם היותכם איש איש לאוהלו, שורר לביתו והעם נתון למשיסה לגויים?"

 

אחד הצעירים מבין אנשי שכם צער קדימה. זקף את ראשו ושאל בקול מורם:

"המעט לכם בני-דוד עבדים מקרב גבעונים ואדומים ועמונים ובני נכר רבים כי תתנשאו גם עלינו בני אפרים ושאר שבטי יעקב? למה נהיה למס עובד ליהודה? מי הוא יהודה כי נעבדנו ומי בית דוד כי ימשול בנו? הקל מעל העם הזה את הנטל אשר הטיל אביך ומלכת עלינו."

 

שעה קלה השתררה דומיית מוות. כל העיניים נתלו ברחבעם. רגע קל נראה היה מאבק קשה בפניו. מצחו הצעיר נחרש קמטים. עיוות עבר על גבי שפתותיו. הביט כה וכה.

 

סביבו עמדו צעירי קציניו יועציו ועיניהם בוערות. שנים מהם אף שמו ידם על חרבותיהם. רק זקני היועצים עמדו מאחוריו והם פוכרים ידיהם. האחד אף שם ידיו על ראשו. ופתאום פרצו הדברים המכריעים מפי המלך:

"אבי הכביד את עולכם ואני אוסיף על עולכם. אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים!".

 

כאילו אבנים כבדות ניתכו על ראשי הנוכחים.

 

ופתאום פרצו צעקות מקרב נציגי שבטי הצפון:

"ראה ביתך, דוד!"

"אין לנו חלק בבן-ישי!"

"סורו מפה, בני יהודה!"

 

אלמלא שמעיה הנביא שהטיל את עצמו בין שני הצדדים, ודאי דם היה נשפך.

 

כשנשמעו מהחוץ צעקות ההמונים חשו המלך ומלוויו אל הדלתות ואל המרכבות שעמדו מוכנות בחצר.

רחבעם בן לאב חכם