לחץ כאן לתצוגת הדפסה

לרסה נפלה בידי צבאות בבל

רים-סין מלך לארסה בורח דרומה - חמורבי מקים אימפריה בבלית

(סוכנות ידיעות הפרת)

לרסה נפלה בידי צבאות בבל

לרסה, ד', ניסן - לרסה, בירתו של המלך רים סין במשך עשרות בשנים, נכבשה היום על ידי צבאותיהם של מלכי בבל, מארי, ואשנונה.

 

כיבוש לרסה הוא, ללא כל ספק, הניצחון המזהיר ביותר אשר נחל חמורבי-אמרפל, מלך בבל, עד כה. לרסה היא המפתח לכל השטח הדרומי, והשתלטותו של חמורבי על עיר זו כמוה כמו השתלטותו על כל השטח הזה - עד הים הדרומי.

 

השליט המנוצח רים-סין הצליח לברוח מהבירה ופניו דרומה. אין זה ברור עדיין אם רים-סין ינסה לארגן את שארית כוחותיו מחדש ולבוא עוד פעם בהתמודדות עם הצפוניים, על כל פנים, תוצאותיו של ניסיון כזה צפויות מראש.

 

חיילות בבל, מארי, ואשנונה ערכו בשעות הבוקר המוקדמות את התקפתם המלאה הרביעית מאז התחלת מצור לרסה לפני שבוע. הפעם הצליחו. חיילי חמורבי, שחנו בצד הצפוני של לרסה, פרצו את חומות העיר וחדרו לתוכה. מיד פתחו את כל שערי העיר מבפנים ונתנו גם לבעלי בריתם (אנשי מארי ממערב ואנשי אשנונה ממזרח) להיכנס ולהשתער על העיר.

 

אלה מאנשי המקום שהצליחו לברוח מהעיר בעוד מועד - כמה מאות - עזבו את לרסה כשהאויב כבר היה בעיר ונשארו בחיים. השאר, ברובו המכריע, נהרג על ידי החיילים הכובשים.

 

החלטת מארי להשתתף - ברגע האחרון

- מאת סופרנו המדיני -

 

כמעט עד הרגע האחרון לפני צאתו של חמורבי למסעו נגד רים- סין היה נראה כאילו צריך היה לנהל את המלחמה בלעדי מלך מארי וצבאו.

 

אומנם קבל זמרי-לים הזמנה מפורשת מאת מלך בבל, עוד לפני כחודשיים, להצטרף אליו ולמלכה של אשנונה "במסע הגדול והמכריע", כפי שהוא כינה אותו, וזמרי לים, בעל בריתו הותיק של חמורבי, נטה לקבל הזמנה זו. אולם ירים אדד, פקיד גבוה במשרד החוץ ואחד מיועציו הראשיים של זמרי לים, התנגד חריפות לצעד שכזה, בטענו כי חמורבי "מתחיל להיות יותר מדי חזק".

 

כך נודע לי ממקורות נאמנים ביותר. זאת ועוד:

ירים אדד, שהוא זה שנים רבות בתפקיד של שגריר נודד בין מארי לבין בבל, הזכיר לזמרי לים את העובדה שאך לפני זמן קצר היה חמורבי "ידידו הנאמן" של רים סין מלך לרסה. כיום, שחמורבי הפסיק להזדקק לידידותו ולעזרתו של רים סין, נהפך מלך זה מידיד ובעל ברית לאויב מספר אחד.

 

דברים אלה נראו לו לזמרי-לים, בראשונה, והוא נמנע מלצרף את כוחותיו לאלה של בבל ואשנונה, ברם, כשהתקרב המועד, גברו בלב המלך רגשות ידידותו ונאמנותו לחמורבי - או אפשר כי חשש שאם יסרב לשתף פעולה יתנקם בו חמורבי.

 

בין כה ובין כה נמלך בדעתו - והלך.