לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ארצנו תולדותיה ויושביה בעיני "אכד"

ארצנו תולדותיה ויושביה בעיני "אכד"

י"ב בניסן אלפיים וששים ליצירה

 

העיתון המדעי המפורסם "אכד" פרסם מאמר מאת המלומד ארפכשד יליד כלח, אשר שהה לא מזמן בארצנו, עבור אותה לארכה ולרחבה ופרסם דברים עליה, שאף אנחנו יושבי הארץ לא ידענו עליהם. אנו נותנים בזה לקוראנו את הקטעים המעניינים ביותר מהמחקר הנרחב.

 

הדבר הראשון והראשי שניתן לומר על ארץ זו שמספר שמותיה כמספר עממיה ומספר לשונותיה כמספר שכניה, (בלשוננו "אמורו", במצרים "רתינו", באחרונה נפוץ השם ארץ החורי) הוא שאין עוד כמוה שבשטח קטן כל כך ירבו הנופים השונים ורחוקים כל כך זה מזה. ארץ הרים וגאיות וימים ואגמים ושפלות ומדבריות ועמקים פורחים. וכארץ כן יושביה: חורים, חבירים, חתים, יבוסים, גרגשים, ושבטי מדבר נודדים למיניהם. הן במסעי עברתי בעולם כולו נדמה לי, ולא מצאתי שניה לארץ זו בגווניה הרבים.

 

לפני שבאנו לשם האמנו שארץ מערב זו היא ארץ מאוכלסת כולה בני שם. ואכן חקרנו ומצאנו שכן היה אמנם בימי קדם.

 

רובם של בני שם התיישבו בשטחים הנמוכים שבארץ, לאורך חוף הים, בעמק יזרעאל (האם אין שמו מדבר בעדו ובעד פוריותו?) ועמק הירדן, לכל אורכו כולל עמק השידים הנפלא בדרום ים המלח. (והרי אף זה פלא הוא! כיצד גובל עם ים שכולו מלח שאף דג לא יחיה בו, מרחב פורה שהוא כגן עדן, כארץ היאור ממש). בהרים לא רבה ההתנחלות השמית.

 

שטחי השפלה הצריכו ניקוז ותיעול, כדומה לאדמות שלנו שלאורך הפרת. והנה זה פלא: צרכי הוויסות של מי הפרת הצמיחו אצלנו שלטון מרכזי שיפקח על העבודות ועל אספקת המים, בעוד שארץ זו לא הצליחה עד היום ליצור שלטון מדיני מרכזי, ואין לדעת משום מה. אם מפני שאין התושבים בעלי כשרון ממלכתי ואם מפני ההפרעות המתמידות מצד השכנים מצפון ודרום. מצרים מצד אחד ועמים צפוניים מצד שני. על כן נשארה הארץ בעיקרה מבותרת לאזורים עצמאיים. רובם ערים מבוצרות השולטות על שטח מסביב, ליד נהר, נחל או מעיינות. מכל מקום, גם עם ריבוי בני עמים אחרים הייתה ההשפעה המכרעת לשמים. הם בנו את הערים הראשונות והם השליטו את לשונם ואת אמונותיהם. שתי ערים מפורסמות למשל יריחו ובית ירח, שהראשונה שרירה וקיימת ופורחת והשניה חרבה לפני כחמש מאות שנה, נקראות כך על שם האל הירח.

 

תקופת הבניין הגדולה שעברה על מצרים בדרום ועל אכד בצפון מזרח השפיעה כמובן על התפתחות הארץ. בית ירח הייתה עיר תעשיה ומסחר ממדרגה ראשונה. סביב לה עמקים פוריים, מצפון לה כינרת המקסימה עשירת הדגה והיא עצמה על אם דרכי המסחר מצפון ודרום ומזרח ומערב. בין חורבות העיר מצאתי עוד היום דוגמאות נפלאות למלאכת הקדרות בה.

 

ההתפתחות הרבה בעמקים הרבתה את האוכלוסייה ודחפה אותה לישוב ההר. גם האקלים ההררי הוא כאן מהמשובחים בעולם, ללא הלחות שבשפלה. ההרים היו מכוסי יערות כולם והיה צורך לברא אותם ויש לי הרושם שבמקצת אף הגזימו במלאכת ברוא זה והקריחו את ההרים. אינני בטוח אם זה לטובה.

 

שלש ערים חשובות שוכנות בראשי האזור ההררי המרכזי, שכם בצפון, שלם במרכז, חברון (זו הצעירה שבערים, בנוה בני חבירו) בדרום. לא פעם ולא פעמים נלחמו חיילים מצריים על חומות שכם. אך לפני ארבע מאות שנה עוד עמדה בין שלם ובין שכם עיר גדולה ובצורה שהיום איננה אלא תל חרבות, וקרויה עי, חשיבותה הרבה בחיבור שהיא שימשה בין אזור יריחו לבין הים. שרידי חומת האבנים עוד היום מפליאות בחוסנם. שלוש חומות זו בתוך זו היו לעיר וכל חומה למעלה מעשר אמות עובייה.

 

כאשר האמורים השתלטו על הארץ באה לפחות אחידות תרבותית. לשון אכד וכתב היתדות איחדו את כל עריה ותושביה. הם הם שהחריבו במסעם את עי ובית-ירח. בקרבת עי ובמקומה בנו את בית אל. מצרים ניסתה לא פעם להשתלט על ארץ טובה זו אך ללא הצלחה ממושכת. לכל היותר כבשו מעמד לאורך החוף ועריו. עיקר אחיזתה של מצרים היה בצפון בגבל ואוגרית.

 

הזעזוע הגדול ביותר מאז הכיבוש האמורי עבר על הארץ לפני דור אחד בלבד. מסע החורים אשר פגע גם בחלק הצפוני של ארצנו, בגלילות הצפון של הפרת והחידקל, שטף עבר והגיע דרך ארץ זו עד למצרים. מלכי ארצנו, חמורבי וכדרלעומר, עוד ניסו להציב רגל לאורך הירדן וכיכר הירדן סביב לים המלח, כי חבל ארץ עשיר הוא זה, עשיר במכרות בדרום, וחשוב מבחינת התחבורה המסחרית, אך ניסיון זה נכשל כזכור. מלכי הכיכר, בראשותו של שופט חברוני מבני חבירו (דומני אברם שמו ומוצאו מאור), גרשו את חיילינו. החורים הם הם אשר בוללו את הארץ, כי הם עצמם אינם בני עם אחד. הם באו כידוע מהררי הצפון, מהרי אררט ועוד צפונית מהם, נספחו עליהם גם שמיים נודדים.

 

מעולם לא עבר גל של כובשים במהירות כזו כאשר עברו החורים.

 

ולא רק עברו, גם נאחזו. עוד חייליהם לוחמים על עיר אחת וכבר בעורפם הם מקימים בניינים ומבצרים. ומי לא ידע את אימת סוסי המלחמה ורכב המלחמה שלהם. אכן, יתכן שארץ האמורי הזו הצילה אותנו מפלישתם. הם פנו מערבה וכנראה שרק עכשיו עם השתלטותם על מצרים הגיע הקץ למסעם. (אגב: המצרים מכנים אותם בשם היקסוס, כנראה על שם "מלכי הסוסים").

 

מאז כיבוש זה החלו הכובשים להתערב באוכלוסייה השמית הותיקה.

 

פני הארץ שונו לחלוטין, בראש וראשונה הודות למבצרים הגדולים וחומות הערים; אך לא רק מבצרים - סוסי מלחמה וקשתות חדישות הביאו עמם החורים-ההיקסוסים האלה. גם בתי מגורים נרחבים ונאים בנו בה. לא עוד שורות צפופות ומגובבות של חדרים כאשר נהגו לבנות עד כה, כי אם אולמות ארוכים הנתמכים על עמודי עץ, חדרים מרווחים וחצר פנימית ביניהם.

 

יחד עם זאת מפתחים הם גם את הייצור, בייחוד מרהיבים עין התכשיטים שלהם השובים את לב הנשים. אך גם את לבות הגברים ומלכי הערים הם לוקחים הודות לביטחון שהם הביאו לארץ. הם שומרים עליה מפני הפשיטות התכופות של שבטי מדבר. אמנם את מיטב חייליהם הם מגיסים מקרב החבירו, אך הללו אם גם טובי הלוחמים בעולם הם, אין כוחם בארגון.

 

אף על פי כן - מופלא הדבר - עדין לא קם שלטון מרכזי בארץ הזאת. אין מה שילכד אותם להיותם עם אחד ומדינה אחת או שאין להם מנהיג גדול דעה כמלך חמורבי אהוב מרודך שלנו, המלכד את כל ערי ועמי הפרת וחידקל.

 

ההיקסוסים הקימו ערי רכב גדולות ובהן מבצרים וארמונות מהודרים. בקרבת ערים אלו מתיישבים לקביעות עובדי אדמה, החיים ועובדים בחסות האדונים המושלים בערים. השליטים מונעים במידה רבה את התיישבותם של הרועים הנודדים, הפושטים מדי פעם בארץ.

 

מכל מקום ארץ מעניינת עד מאוד. ואחרון אחרון: מבין החבירו (קוראים לעצמם עברים) החלו לנשוב גם רוחות חדשות בענייני אמונה, וסיפרו לי על כך דברים שונים ומשונים, מקוצר הזמן לא הצלחתי להיפגש עם אחד מזקניהם, הוא אברם החברוני, אך רבות עליו ועל אמונתו המשונה שמעתי מפי ידידו מלכי צדק מלך שלם. ועל כך במאמרי הבא.