ההלאמה במצרים - לשלב שני
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ההלאמה במצרים - לשלב שני

מוף, (סוכנות הידיעות הפרעונית).

ההלאמה במצרים - לשלב שני

 שינויים מהפכניים נתחוללו במשטר מצרים, ושינויים אלה אינם, כנראה עניין רק לשעת חירום של רעב.

 

כאשר נחוג במצרים, לפני שבועיים ימים, חג חמישים שנה לגירוש ההיקסוסים מגבולות המדינה, הסביר צפנת פענח את סיבת ניצחונם של הכובשים הזרים במשטר ששלט במצרים לפני כן.

 

כל הרכוש - לפרעה

הארץ הייתה מפוררת ומחולקת בין בעלי אחוזות. כל אחד מהם היה כעין פרעה קטן על אדמותיו. רק שלטון מרכזי בעל כוח של ממש יכול להתנגד לאויב זר. מכיוון שפרעה - אמר צפנת פענח - איננו אדם כאחד מאתנו, כי אם אל, והוא המגלם בגופו את מצרים כולה, ראוי הוא שכל רכושנו יהיה קניין שלו; והוא - בחסדו ובחכמתו יחלק לכל אחד ואחד את מנתו.

 

סופרנו המדיני מעיר: מסתבר מדבריו אלה של צפנת, כי הרעב לא שימש לו אלא אמתלה לריכוז כל אוצרות הארץ בידי פרעה לשם חלוקתם כרצונו.

 

הפעולה הראשונה בכיוון זה הייתה, כזכור, הטלת המכסה על התבואות. בשנות השובע נתחייב כל בעל אדמה למסור את מרבית יבולו לאסמי התבואה הענקיים אשר הוקמו. גילויי התנגדות מעטים דוכאו על ידי צפנת ביד חזקה.

 

אבל עדין מצויים היו בידי עשירי מצרים אוצרות-כסף רבים. אותם ספג אוצר פרעה בשנת-הרעב הראשונה. עשירי העם זכו בחלוקה מהתבואה רק תמורת כסף וזהב. כיום אוצרו של פרעה זהה כמעט עם אוצרו של העם המצרי כולו.

 

אך בזאת לא נסתיים אלא שלב ראשון במפעל-הלאמה זה.

 

הקיצוניים מתנגדים

לקראת שנת-הרעב השניה הכריז צפנת על הבקר כאמצעי-תשלום ראשי. וכפי שמוסרים עדין לא יאמר די גם בכך.

 

בין כוהני תבי, המתנגדים לצפנת ומשטרו, הופצו בימים האחרונים כרוזים המנבאים לעם המצרי שצפנת "העברי" הזה, "ההיקסוסי המחופש", עתיד לשעבד את לפרעה גם חירותם וגם את אדמתם של כל המצרים. לכאורה ישתחררו האיכרים-האריסים מעול אדוניהם, בעלי האחוזות, אך למעשה יהיו כולם עבדיו של פרעה.

 

גבר כוח המדינה

התנגדות זו אינה באה אלא מצד קבוצה קטנה ביותר של כוהני תבי הקיצוניים. רובם היו גם ממקורבי בתי אצילים. לעומת זאת קיבלה הכהונה בדרך כלל ברצון רב את המהפכה, מה עוד שצפנת הודיע למפרע על הנחות רבות שתינתנה לכוהנים. מכל מקום הבטיח להם שאדמותיהם לא תולאמנה.

 

הדבר שהוברר מעל לכל ספק הוא, שריכוז שלטונו זה בדרך ריכוזם של הכוחות הכספיים ושל השליטה על המזונות של הארץ הגביר את כוחה של מצרים כלפי חוץ. מסעי-מלחמה מוצלחים כמו אלה הנערכים עכשיו לא היו אפשריים בשלטון הישן.