לחץ כאן לתצוגת הדפסה

אלה תולדות יוסף

אלה תולדות יוסף

 אמו

נולד בחרן לאביו יעקב בן יצחק ולאמו רחל בת לבן הארמי, כבנו האחד-עשר של האב ובנה הבכור של האם, לאחר שהייתה עקרה שנים רבות. אמו מתה כעבור זמן קצר בלדתה את בנימין צעיר-הבנים בארץ כנען, בחבל אפרת. אף כי לא זכה יוסף לטיפול רב מצד האם, ניכרו בו אותותיה, גם ביופיו החיצוני, שערו השחור והרך כמשי, עיניו היוקדות מלאות החיים, קומתו הדקה, הגמישה וגם בחינו הפנימי, רכותו הנפשית, נטייתו לחלומות רוחו הנכספת. יעקב אביו היה מרבה לספר לו על אמו אשר כה אהב אותה. מכאן, מדמיונו הרב אל אמו, נבעה גם אהבת אביו אליו אשר פנקהו.

 

אביו

אביו הוא השלישי לאותה משפחה עברית ידועה אשר עזבה את אור וכל עושרה ובאה לכנען לחיות בה חיי רועים, כשהיא נושאת עמה אמונה חדשה באל מסתתר ונעלם, שהוא אחד ואין שני לו ואין ודמות, לא בשמש ולא בירח ולא באחת הדמויות האחרות כדרך כל האלים.

 

המשפחה העברית חיה בכנען, לרוב חיי רועים, בהתבדלות זו מיתר שבטי שם וחבירו.

 

יעקב הוא נכדו של אברהם העברי. בגלל סכסוכים משפחתיים וגם כדי לקחת אישה הקרובה לדמו ביותר נדד צפונה אל חרן. שם עבד עשרים שנה כרועה ואחר כך כממונה על כל משק המרעה העצום של לבן. נשא את שתי בנותיו של לבן, לאה ורחל, הראשונה ללא רצון רב והשניה מאהבה ללא-גבול. (ביניהם משתי שפחות), אחד-עשר בנים ובת אחת, חזר למולדתו והתיישב בסביבות שכם, אך כי שלוחותיו הגיעו לחברון ובאר שבע ובית אל.

 

בכנען שינה את שמו, או ליתר דיוק צרף לשמו את השם "ישראל", כלומר אחד אשר שר עם אל; ומופלאים הסיפורים בבית יעקב המסופרים על כך (בכלל אין עוד כעברים אלה המרבים בסיפור ימי קדם וימי אבות ואף מעלים אותם על הכתב במגילותיהם).

 

איש רב תכונות היה יעקב. ירש משהו מתקיפות סבו אברהם, אך גם משהו מהיראה או גם הפחד של יצחק (פחדו של יצחק הנו פרשה לחוד שאין מקומה כאן)

 

חכמתו הרבה היא שעמדה לו ליעקב בכל שעה של מצוקה. ומחכמה זו העניק הרבה לבנו אהובו יוסף, אשר פינקו על פני כל בניו.

 

אילו היה בראש עם או ארץ היה יעקב ודאי מתגלה כמדינאי גדול, היודע ללכת בדרכים רבות, בערמה דיפלומאטית, ברכות ידידותית ובאין ברירה גם בחרבו ובקשתו אף כי מחמת מיעוט שבטו לא מהר להשתמש באלה, ואף נזף בשני בניו שמעון ולוי על כי כבשו את שכם. בגמישותו וחכמתו יצא בשלום מסכסוכים רבים עם בני הארץ ועם בני עשו אחיו, ואף עם בניו שלו. מכיוון שבנים רבים היו לו והם דאגו לכלכלת והגדלת משקה של המשפחה (ובניגוד ליצחק אביו שרצה להיאחז בקרקע, אהב יעקב נדודים) יכול היה יעקב להקדיש את רוב זמנו לענייני אמונה ולימוד. הרבה מזבחות ומצבות בנה בארץ והרבה עמל השקיע להשרות על בניו את רוח האמונה החדשה.

 

המשבר בחייו מלאי-התלאה חל עם העלם יוסף שנמכר למצרים. מאז ועד רדתו מצרימה אבל היה.

 

מבור למלכות

מחונן במיטב התכונות משל אמו ואביו עשה יוסף את דרכו בחיים. הסכסוך בין שתי האמהות-האחיות לאה ורחל עבר אל הבנים. בני השפחות נצטרפו לבני לאה בקנאה וטינה אל יוסף הבן המפונק והחולם חלומות. משום מה מתנשא הוא וחולם על מלכות? מיהו ומהו שיחלום על מלכות ושלטון?

 

עד שארע אותו דבר שהוא איום לכשעצמו, אך גדול כחוליה בשלשלת: מכירתו למצרים. לשווא התחנן ובכה בפני אחיו האכזריים. הם רצו להיפטר ממנו. ברגע האחרון ממש נמנעו מלהרגו ומכרוהו, וסוחרים מבני ישמעאל מכרוהו מצרימה.

 

 

בני יעקב יורדים מצריימה.

 

 

כאן נפתח עולם חדש בפני הנער (הוא אז בן 17). תרבות אשר לא ידעה. ביושרו וכשרונו הצליח לעלות לדרגה גבוהה בבית אשר שרת שם. אך יושרו בצרוף יופיו הם גם שהיו בעוכריו. כאילו יד אכזרית אך מכוונת מגלגלת את כדור חייו. בגלל עלילת דברים מצד אשת אדונו הוא נידון לכלא.

 

אך גם הסורג והבריח אין בכוחם לשתק את הכוחות העצומים הכלואים בנפשו. חכמתו וידיעותיו וכשרונו מבקיעים את חומת בית הכלא. מפקחי בית הכלא טרם ראו אסיר כזה. לומד ומלמד, מאיר ביופיו החיצוני והפנימי מתוך אפלת התא.

 

שימעו המתפשט והולך ובשעת כושר מסוימת הוא מוצא מהכלא ישר לארמון פרעה תותמוס הראשון. מצרים שזה מכבר נשתחררה מעול ההיקסוסים וצועדת את צעדיה הראשונים להיות מעצמה עשירה וגדולה מתחבטת בשאלות רבות ללא פתרון. ההיקסוסים יחד עם החבירו היו בעלי כושר ארגוני רב. והנה הכל נהרס. במצרים רב הפירוד והפיצול בין כוהנים שונים, ערים שונות, אצילים רבים. אסון כי יבוא ימצא את הארץ בלתי מוכנה.

 

ואז מופיע יוסף. אין הוא מספר פרטים על עברו, אך מודה כי עברי הוא, דבר שאיננו מקובל ביותר על המצרים אך אין הם יכולים לעמוד מול קסמו וחכמתו. הוא נועד מרחם אמו להיות שליט והוא שואף לכך, תחלה בחלום ואחר כך בהקיץ. הוא מתכנן תוכנית רבת תנופה, וממש מהפכנית מבחינה חברתית וכלכלית, ומתמנה כמשנה למלך כדי לבצע אותה.

 

 

יוסף נמשח למשנה למלך

 

 

חלומו נתגשם. כארבעים שנה, בימי שני התותמוסים הראשונים ובימי חטשפסות, הוא למעשה ראש ממשלת מצרים, והוא מניח את היסוד הכלכלי והמשקי לעוצמתה המדינית והצבאית אשר היא עומדת בה היום.

 

ביתו

נשא לאישה את אסנת בת כהן גדול מאון. שני בנים נולדו לו, מנשה ואפרים.

 

ארמונו הוא מהיפים במוף עיר מושבו. אך לעתים קרובות לאחר שהורחק מהשלטון (באופן רשמי בגלל זקנתו, למעשה בגלל המפנה שחל במדיניות "הבית הגדול") היה יורד אל אחיו בגושן וביצוען, הרעב הגדול (פרטים על פרשה זו פרסמנו בגיליון מיום שלשום).

 

אם גם מצרי לכל הליכותיו החיצוניות, לא היו בביתו לא פסל ולא תמונה לאלי מצרים ואף את רגליו מנע מבוא למקדשי מצרים, פרט בימי חג רשמיים מטעם בית פרעה.

 

כשמת יעקב אביו עלה יחד עם כל בני יעקב לקבור אותו במערת המכפלה, הוא הקבר המשפחתי בחברון.