לחץ כאן לתצוגת הדפסה

זמן בריאת העולם בכתבי חכמי ישראל

מחבר: דב גינזבורג

דעות, גיליון מ"ז, ת1978

תוכן המאמר:
1. חשבון מניין השנים לבריאה מנוגד להשקפה המדעית
2. "אסור לחקור במעשה בראשית"
3. גישת חז"ל: "היה עולם קדמון"
4. גישות חכמי ישראל בימי הביניים על קדמות עולמנו
5. גישת ר' ישראל ליפשיץ בעל "תפארת ישראל"
6. גישת ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל
7. גישת הרב מנחם שניאורסון שליט"א נשיא חסידי חב"ד
8. גישת ד"ר עציון נ"י בספרו "המדע והדת"
9. גישת הראי"ה קוק זצ"ל
10. סיכום
11. ביבליוגרפיה לנושא המאמר


מילות מפתח: גיל העולם, בריאת העולם, חקירה מדעית, גיאולוגיה.

זמן בריאת העולם בכתבי חכמי ישראל

 

חשבון מניין השנים לבריאה מנוגד להשקפה המדעית
חשבון מנין השנים על פי המסורת מובא במסכת עבודה זרה דף ט, ע"א (וברש"י שם). מנין זה של גיל העולם מנוגד למנין על פי ההשקפה המדעית. המדע מנסה להוכיח, בין השאר, באמצעות סלעים, הנמצאים במקומות שונים בטבע, כי גיל היווצרותם נאמד בלפני 3-4 מיליארדים של שנים וכי כדור הארץ קיים מיליוני שנים.
 
המדע מגיע לחישוב זה של גיל יצירת כדור הארץ באמצעות הוכחות וחישובים של התפרקות מינרלים רדיואקטיביים, משך היצירה והשקיעה של סלעי משקע בעוצמות של עשרות ומאות מטרים, תורת המאובנים וכו'.
 
ההוכחות המדעיות מבוססות על הנחות אקסיומטיות שונות, כמו: ההווה מפתח לעבר; אין שינוי במימד הזמן של היום ביחס לעבר וכו'. בתוך הסימוכים המדעיים יש הרבה מאוד סתירות, אשר אין המדענים יודעים כיצד להשיב עליהן בצורה חד משמעית כיאה למדע מדויק. לדוגמה, במקום מסוים על פני כדור הארץ מתגלה חתך סלעים מסוים. בחקירת היווצרותו ניתן לשחזר את צורות הנוף שהיו במקום הנחקר וזאת מתוך קבלת ההנחה המדעית שההוה מפתח לעבר. בהווה ישנם סלעים הנוצרים ביבשה, סלעים הנוצרים בחוף ים, בים רדוד ובים עמוק. כמו: סלעי חול חלוקי נחל - יבשתיים, אבן חול מלאה צדפים מחוף ים ואבן גיר נוצרת לרוב בתוך הים. במציאות על פני כדור הארץ ניתן לראות במחשופי סלע: אבן חול יבשתית מרובדת ישירות על גבי סלע גירי דק גרגר מלא מאובנים המאפיינים תנאי חיים של ים עמוק. מכאן שההנחה שההווה מפתח לעבר אינה נכונה. פתרון המדען במקרה האמור הוא על פי רוב: "אי התאמה גיאולוגית". תשובה כזאת במדע מדויק היא לא הגיונית ולא עקבית. חייבת להיות רציפות ולא קביעות חד משמעיות של תחילת שקיעת סלעים חדשה, אי התאמה או תחילת עידן גיאולוגי חדש, במדה שסדר המאובנים מראה גם אי התאמה מבחינת תנאי הקיום של בעלי החיים הנחקרים או הזמן בו בעלי החי המאובנים חיו והתקימו.
 
עיון במקורות מראה שמנין השנים של כדור הארץ העסיק את חז"ל. גם רבותינו בתקופות מאוחרות יותר, כרבנו בחיי, הרמב"ם, הרמב"ן, ריה"ל ואחרים התיחסו לבעיה זו. מאורות תקופתנו ודורנו כמו: ר' ישראל ליפשיץ זצ"ל, בעל ה"תפארת ישראל", ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל הרב קוק זצ"ל ויבדל לחיים ארוכים האדמו"ר מלובביץ, הרב מנחם שניאורסון שליט"א, כתבו באריכות על בעיה זו. להלן יובא מדבריהם.
 
"אסור לחקור במעשה בראשית"
אחת מגישות חז"ל אומרת שבריאת העולם מכוסה, סתומה ונסתרת ואסורה בלימוד ובחקירה. במשנת חגיגה ב, א שנינו:
"אין דורשים בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים (רש"י: אחד והוא) ובמרכבה ביחיד".
 
על משנה זו אומרת הגמרא (חגיגה, דף יג, ע"א):
"שכן כתוב בספר בן סירא; במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות".
 
קודם לכן (דף יא, ע"ב) מרחיבה הגמרא את הגדרות האיסור בחקר מעשה בראשית:
"'כי שאל נא לימים ראשונים' (דברים ד, לב) יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם (לחקור במה שקדם לבריאה)? תלמוד לומר: 'למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ' (דברים, שם). יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית (מיום ראשון לבריאת העולם עד בריאת האדם)? תלמוד לומר: 'לימים ראשונים אשר היו לפניך' (דברים, שם). יכול ישאל אדם, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? תלמוד לומר: 'ולמקצה השמים ועד קצה השמים' (דברים, שם), מקצה השמים ועד קצה השמים - אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור".
 
המדרש מוצא סמוכין בלשון התורה לאיסור חקר בריאת העולם. במדרש רבה א, מצינו:
"למה נברא העולם ב-ב (בראשית)? מה ב' סתום מצדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. בר קפרא אמר: 'כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום' למן היום נבראו ימים אתה דורש ואין אתה דורש לפנים מכן".
 
ובמדרש מי השילוח נאמר:
"אמר ר' פרחיא בית והיא רבתי בבראשית, רמז שאין דורשים במעשה בראשית בשנים".
 
הרמב"ם מרחיב את הדיבור בנושא זה בהקשרים שונים:
"שכל מה שנאמר במעשה בראשית, אינו כולו על פשוטו כפי מה שלמדו ממנו ההמון, שאילו היה הענין כן לא היו מעתיקין אותו אנשי חכמה ולא היו החכמים ממריצים מליצות בהעלימו ומניעת ספור בו בפני ההמון..." (מורה נבוכים ב, כט) "והא דאין דורשין, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין" (פירושו למשנה חגיגה ב, א)
 
הרמב"ן, בפירושו לפסוק הראשון בספר בראשית, מביע דעתו בנדון, וכותב בין השאר:
"מפני שמעשה בראשית סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות ולא ידוע על בוריו ויודעין חייבין להסתיר אותו".
 
גישת חז"ל: "היה עולם קדמון"
על אף כל הסייגים הללו לא נמנעו חז"ל, ואף חכמי ישראל בתקופות שונות, לחקור במופלא. הם העירו את הערותיהם והסבריהם והתיחסו בעיקר לדבריו של ר' אבהו בבראשית רבה פ"ג, על הפסוק בבראשית א, ה "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד":
"א"ר יהודה בר' סימון: יהי ערב אין כתיב כאן אלא 'ויהי ערב', כי מאחר שלא היה עדיין שמש בעולם - ערב ובוקר מניין? אמר ר' אבהו: מכאן שהיה סדר זמנים קודם לזה, מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי (אלה טובים לי ואלה לא טובים לי)".
 
המלבי"ם (בפירושו "התורה והמצוה" פרשת בראשית) מרחיב את הדברים וכותב:
"וטעם ר' אבהו מפני שכל ימי הבריאה לא היה שום הויה רק על ידי חורבן הויה ראשונה שעל ידי חורבן צורה ראשונה נבנה הצורה השניה שזה המליץ במה שנאמר שהיה בונה עולמות ומחריבן, כאילו הראשון לא הניא לי, כי בכל בנין חדש עלתה הבריאה למדרגה יותר גדולה".
 
במסכת סנהדרין דף צז, ע"א כתוב:
"אמר רב קטינא שית אלפי שנין הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר: 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא' (ישעיה ב, יא). אביי אמר: תרי חרוב שנאמר: יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו, ב). תניא כוותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר: 'ונשגב ד' לבדו ביום ההוא'. ואומר 'מזמור שיר ליום שבת' (תהילים צב, א) - יום שכולו שבת, ואומר: 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור' (תהילים צ, ד)".
 
מקור נוסף על בריאות קודמות לעולמנו זה, מובא במדרש הנעלם לספר בראשית:
"א"ר אבא א"ר יוחנן: קודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו אחד, והיה בדעתו לברוא את העולם וברא קודם אלף עולמות, שנאמר: בשיר השירים (ח' יב) 'האלף לך שלמה' ואחר כך ברא עולמות אחרים להודיע שהכל כנגדו כאין. והיינו דאמר ר' חייא: למה אלף ראשונה באותיות? מפני שבתחלה ברא אלף עולמות שקדמו לשאר עולמות".
 
ויש מקורות נוספים לעולם קדמון. במסכת חגיגה (דף יג, ע"ב) נאמר:
"תניא אמר ר' שמעון החסיד תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו".
 
רש"י במקום מוסיף: "שהיה סדר זמנים קודם שנברא העולם". ובמסכת שבת (דף פח. ע"ב):
"התורה גנוזה תתקע"ד דורות, דהיינו תשע מאות ושבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם".
 
ר' שמעון קיארא, בהקדמה לספרו "הלכות גדולות", מתיחס לאגדה על קדמות עולמות ובריאתם:
"אמרה תורה עד שלא נברא העולם נבראת: אמר רב הונא בשם רבי שמעון בן לקיש: שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאתו של העולם, שנאמר 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום' (משלי ח, ל). אמון - אומן, אמרה תורה אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בי נסתכל וברא עולם, שנאמר: 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח, כ"ב). אם יום יומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר: 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול', (תהילים צ, ד). וכתוב אחד אומר 'זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור' (תהילים קה, ח), מלמד שברית תורה תשע מאות ושבעים וארבעה דורות עד שלא נברא העולם ועשרים וששה דורות משנברא - העולם מן האדם ועד משה רבינו... "
 
גישות חכמי ישראל בימי הביניים על קדמות עולמנו
בעל "הכוזרי", רבי יהודה הלוי, (במאמר א, סז) כותב:
"ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בה ולו בחומר קדמון ועולמים רבים קודם העולם הזה לא היה פגם באמונתו כי הוא מאמין כי העולם הזה הוא חדש מזמן ידוע".
 
הרמב"ם (במורה נבוכים ב, כה) כותב בין השאר:
"...דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש, כי אין הכתובים מורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות האלקים גשם ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו, לא נמנעים לנו בענין חידוש העולם..."
וממשיך הרמב"ם:
"ואמנם הביאונו שלא לעשות זאת ושלא נאמינהו... וקדמות העולם לא התפאר במופת ואין צריך שיודחו הכתובים ויופרשו בפני הכרעת דעת שאפשר להכריע סותרו בפנים מן הכרעות..."
ובסוף אותו פרק כותב הרמב"ם:
"...ודע כי אם האמת חידוש העולם יהיו האותות כולם אפשרויות ותהיה התורה אפשרית ותפול כל שאלה שתשאל בזה הענין".
 
במקום אחר מתייחס הרמב"ם בפירוש לפסקאות שבמסכת חגיגה ובמסכת שבת, וכותב:
"מה שכתוב אלפים שנה ותתקע"ד דורות אין הכונה לשנים שלנו רק איזה בחינה אחרת".
 
הרמב"ם יוצא מההנחה, שיש שתי בחינות של מנין שנים ודורות. דעתו של רבנו בחיי אבן פקודא דומה לזו של בעל "הכוזרי" והרמב"ם, בספרו "תורת הלבבות" (שער היחוד פרק ששי) הוא כותב:
"...והדין חייב שנאמין כי העולם מחודש... צריך שיהיה לעולם עושה שהתחילו וחדשו... והוא הכן אשר יצרו וחדשו מאין דבר...".
 
רבנו בחיי בן אשר, פרשן התורה, מסביר את הקביעה המספרית וחשבון השנים של הדורות וכותב בנדון:
"אותן אלפים שנים ואותן תתקע"ד דורות אינן אותן הימים של ימי אנוש, רק ימים ושנים שאין להם חקר לזה. בא לפרש דאותן תתקע"ד דורות הם לחשבון אלפים שנה שלנו אשר דור אחד עולה לחשבון הנ"ל... שלא נפרש דאותן תתקע"ד דורות היה דורות כמו שאותן הכ"ו דורות. דאם נחשוב העשרה דורות מאדם עד נוח עולה דור מאה וחמש שנים ומחצה ומנח עד אברהם עולה שבעים ושש שנה ומחצה אם כן אם נחשוב לחשבון זה את התתקע"ד דורות יעלה לחשבוננו קרוב למאה אלף שנה שלנו. אם כן היה צריכים לפרש דמה שכתוב זה לא סבירא ליה כמאן דאמר אלפים שנה קודמה התורה לעולם".
 
משמע לפי רבנו בחיי, שאלפים שנה אלו הן שנים ארוכות יותר מן השנים שלנו, וכן כותב רבנו בחיי בפרושו לתורה בפרשת בהר וכותב על הפסוק "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, ב)
"היה העולם נבנה וחרב ז' פעמים כנגד ז' שמיטות ביובל שהם מ"ט אלפים שנה".
 
רבי יוסף אלבו בספרו "ספר העקרים" (מאמר ראשון, פרק יב) אינו רואה כפירה בדעה שלפיה נברא העולם מזמן. הוא כותב:
"אמונת החדוש יש מאין אף אם היא אמונה צריך לכל בעל דעת אלקית להאמינה... אבל איננה עיקר מעיקר התורה האלוקית שלא יצוייר מציאות תורה אלוקית זולתה, ולא התחילה התורה בפרשת בראשית להורות על חידוש יש מאין ולשומו עקר לתורה, כמו שחשבו הרבה מן החכמים... מכל מקום מי שיאמין שיש חומר ראשון קדום ממנו נברא ונתחדש העולם בעת שרצה השם וכמו שרצה, לא יכחיש זה הדעת ניסי התורה ומופתיה... הנה מי שיאמינה על הדרך הזה אינו כופר בתורה ובמופתיה...".
 
רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג) תומך בדעות אלו. בספרו "מלחמות ה'" (מאמר ו, פרק יז):
"...והנה יראה כי זה הגשם היה קודם בריאת העולם בלתי שומר תמונתו מפנים". ובחלק שני פרק א הוא כותב: "וראוי שתדע שכבר קרה לנו במה שנזכר בתורה מענין חידוש העולם הפך זה הענין, רצוני שלא נצטרכו ללחץ עצמנו לבאר מה שבא בתורה מזה הענין באופן יאות אל העיון, אבל היה מה שבא בתורה מזה, סבה באופן מה אל שיגיע לנו האמת בזה מדרך העיון... כי מה שנזכר בה מזה הענין הוא באופן מישיר מאוד החוקר בזאת החקירה למצוא האמת בה. וראוי היה שיהיה הענין כן בתורה, וזה כי התורה, למה שהיא נמוס ודרך בה האדם אל קנין שלמותו האחרון.. חויב שתהיה מישרת האדם להגעת האמת".
 
גישת ר' ישראל ליפשיץ בעל "תפארת ישראל"
הגדיל על כולם בהתיחסותו למדרשו של ר' אבהו "בונה עולמות ומחריבן", ולגמרא בסנהדרין דף צז, ע"א, על דברי אביי ביחס לקדמות העולם בעל ה"תפארת ישראל" ובעל "יכין ובועז", מפרש המשנה ר' ישראל ליפשיץ זצ"ל, אב בית דין של הקהילה בעיר דנציג, בדרוש שלו "אור החיים" אשר דרש בשבת חוה"מ פסח בשנת תר"ב (שנת 1841 למנינם) והמודפס בסוף פירוש המשניות לסדר נזיקין. בעל "התפארת ישראל" הוא תומך נלהב בדעתם של רבנו בחיי בן אשר ואחרים, והוא כותב:
"גלה לנו רבינו בחיי סוד נעלם בשם המקובלים בפרשת בהר... שיהיה העולם נבנה ונחרב ז' פעמים כנגד ז' שמיטות שביובל, שהם יחד מ"ט אלפים שנה".
 
הוא בעל "יכין ובועז", מביא עובדות, מימצאים וניתוחים מדעיים המוכיחים על קדמות העולם, וכי כל זה ישנו כבר בתורתנו הקדושה, או כלשונו:
"דבא כולה בה כי היא אם כל חי".
 
את הוכחות אנשי המדע, או "הטבעיים" כלשונו, הוא רואה כדברי אמת וצדק, כדבריו:
"ונביא ראיות חזקות על דבריהם הקדושים אשר מימיהם אנו שותים (הכונה לחז"ל) גם מדברי הטבעיים להורות נתן, כי רוח אלקים דבר בם, וכי כל דבריהם אמת וצדק".
 
אין בעל "תפארת ישראל" מתעלם מן האסור שבמשנת חגיגה (הנ"ל) ומן הגמרא בחגיגה דף יא, ע"ב:
"ואף על פי שאסור לנו לשאול מה פנים ומה לאחור כרפ"ג דחגיגה, היינו דוקא להסתכל יותר להלאה, ממה שהירשו לנו חז"ל, אבל אנחנו נעלה ונציץ רק בהחלונות שקופים ואטומים שפתחו לנו רבותינו כפי שנמסר לנו איש מפי איש".
 
ר' ישראל ליפשיץ זצ"ל מצטט שורת פסוקים, המוכיחים על חורבן והתחדשות של העולם אח"כ:
"התרעעה הארץ - מוט התמוטטה" (ישעיהו כד, יט), "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיהו כד, כג), "ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול" (ישעיהו לד, ד), "שמים כעשן נמלחו והארץ כנגד תבלה" (ישעיהו נא, ו), "הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" (ישעיהו ס"ה, י"ז) וכו'.
 
בהמשך הדרוש "אור החיים", הוא מביא את הוכחות "הטבעיים":
"... ועתה אחי ידידי ראו על איזה בסיס אדני תורתנו הקדושה מונחים, כי הסוד הזה שנמסר לאבותינו ורבותינו והם גלוהו לנו זה כמה מאות שנים שמצאנוהו שוב בהטבע ברורה לעינינו בזמנים המאוחרים כבזמנינו הבהירה ביותר. שהרוח המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל תעלומות, חתר וחפר ויחפש כחולדה בקרביים של האדמה בהרים היותר גבוהים שבעולם בהריי הפירנאים ובקרפטים, ובהרי קארדילרען באמריקה, ובהרי ההימליה, בגבול סין, חפרו וחתרו ומצאו שכולם נתהוו ע"י מדרי סלעים נוראים, שמונחים כאילו הושלכו בלי סידור זה על זה בכח חזק ונראה, ותלויים תלולים זה על זה על רוחב שערה, עד שלא ישוער שנתהווה כזאת רק ע"י מהפיכה עולמית שהיתה פעם אחד על ידו יתברך, הגוער בארץ ונתהפך כרגע. עוד לא הסתפקו בזה, כי אם גם חתרו במעמקי ארץ ובקרביה איזה מאות קילומטר עמוק תחת פני העליון של הארץ, חפשו בבערגווערק, ומצאו תוך עובי האדמה 4 שכבות, אחת למעלה מחברתה, כל אחת מאדמה אחרת, ובין סדר לסדר מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו בתוארם לאבן, אשר משם הוכיחו שהארץ נתהפכה ונתחלפה פניה כבר 4 פעמים.
 
והברואים שבין שורת אדמה לחברתה מצאו תמיד שאותם שמונחים בשורה התחתונה שבארץ, הם בנויים בגודל ענקיי יותר מאותם שמונחים בשורה שלמעלה ממנה. וכמו כן אותן שמונחים בשורה השנייה, עדיין יותר גדולים מאותן שמונחים בשורה השלישית, וכמו כן מהשלישית לרביעית. אבל לפי גודל הברואים שבכל שורה תחתונה יותר מאותן שבשורה שלמעלה ממנה, כן יראה שוב שלימות היופי בבניינם של הברואים שנמצאים בכל שורה עליונה, יותר מאשר יראה בבנין הברואים שנמצאים בשורה שתחתיה. עוד כתבו הטבעיים, שיש כמה הוכחות בטבע, שהארץ קבלה פעם אחת דחיפה נוראה מקרן מערבית דרומית לקרן מזרחית צפונית, אשר על ידי זה נחרבו ונשדדו כל פני הארץ. וכן מצאו בשנת אלף ותת"ז למספרם (1807), במדינת זיביריען, בקצה צפון של העולם, תחת הקרח הנורא אשר שם תמיד, פיל אחד גדול מאוד, בכמו ג' או ד' פעמים מאשר נמצאנו עתה, ושופי עצמותיו עתה עומדים במוזיאון צאלאגישען בפטרסבורג. ואשר במדינה הנ"ל, לפי גודל קרירות התמידי השולט שם, אינו מקום גידול פילים, מזה מוכח שעל ידי דחיפה הנ"ל שקבלה הארץ, והושדדה ונתבלבלה, הוצף לשם אז הפיל זה בהמון גלים, או שפעם אחת היה טבע האקלים ההוא חם, בכדי סיפוק לגדל פילים. וכמו כן ימצאו במעמקי ההרים היותר גבוהים בארץ, חיות הים אשר נתקשו והיו לאבן. וחכם אחד חוקר טבעי, קופיער שמו, כתב שמכל 78 מיני חיות שמצאו בתחתיות הארץ, יש מהן 48 מינים שאינם נמצאים כלל בעולם עכשיו.
 
וכבר ידענו מעצמות חיה ענקית אחת שנמצאת בעמקי ארץ סביב עיר בלטמור באמריקה, אשר ארכה 17 רגל, וגובהה מכפות רגליה הראשונים עד קצה כתפותיה, 11 רגל, ומכף רגליה האחרונים עד גבה, יש 9 רגל. וגם באירופה ובארץ געבירגע נמצא במעמקי ארץ עצמות זאת החיה, פזורים אחת הנה ואחת הנה, וקראו בשם לכל מין חיה כזאת ממוטה.
 
וכן מצאו מין מאובן שקראוה איגגואנאדאן שגבהה י"ט רגל וארכה צ' רגל ומתוך תכונת אבריה שפטו התוכניים שמאכלה רק חציר היה, ועוד מין חיה אחרת מצאו שקראוה מעגאלאזוירוס, שהיתה רק מעט קטן מאיגוואנאדאן, אבל היתה חיה טורפת, ואוכלת בשר.
 
מכל האמור נראה ברור שכל מה שמסרו לנו המקובלים זה כמה מאות שנים, שכבר היה עולם פעם אחד, ושוב נחרב וחזר ונתקומם זה ארבע פעמים, ושבכל פעם העולם התגלה בשלמות יתירה יותר מתחילה, הכל התברר עכשו בזמנינו באמת וצדק.
 
והאמינו אחי, שהסוד הנפלא הזה נכתב באר היטיב בפרשה הראשונה שבתורתנו הקדושה, דא בא כולה בה כי היא אם כל חי..."
 
גישת ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל
הרב רבי שמשון רפאל הירש, במאמרו:
"על ערכה הפדגוגי של היהדות" משנת 1873, מתיחס לגיל כדור הארץ וכותב בין השאר: "אפילו מאות האלפים ומיליוני השנים, אשר מדע הגאולוגיה מפזר ביד נדיבה, לא היו מבהילות את היהדות, לו גם היו יותר מהשערות ולולי היו לקויים בהנחה שעוד לא הוכחה שבבריאת הארץ פעלו אותם הכוחות ובאותה עצמה, שאנו רואים אותם פועלים כיום בעולם הקיים. חז"ל מזכירים עולמות שקדמו לבריאת עולם זה ושקעו, אשר בראם הקב"ה והחריבם עד שהוציא לאור את העולם הזה בדמותו ובסדריו. אבל מעולם לא העלו קבלת דעות אלה או דחייתן לדרגת עקרי אמונה, כל תיאוריה היתה כשרה בעיניהם אם לא פגעה ביסוד היסודות: 'כל ראשית מאת ה'".
 
גישת הרב מנחם שניאורסון שליט"א נשיא חסידי חב"ד
האדמו"ר מלובביץ, נשיא חסידי חב"ד, שהוא גם מהנדס בהשכלתו הכללית, כתב במכתב, המתפרסם באגרות קודש - קובץ א' - עניני אמונה ומדע, לכנס מדענים את דעתו על הבעיה הנדונה. הוא מרחיב למעשה את הרעיון שנכתב במאמרו של ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל, כי אין כל הוכחות שאותם הכוחות, באותה עוצמה ובאותו מימד זמן פעלו בבריאת העולם ופועלים גם כיום בעולם הקיים. נשיא חסידי חב"ד מנסח את דבריו באומרו:
"... עלינו לתת דעתנו על כך שהמדע מנסח תיאוריות והיפותיזות ודן עליהן, בשעה שהתורה דנה באמיתיות מוחלטות",
בהמשך המאמר הוא מחלק בין
"מדע אמפירי או נסיוני שתפקידו לתאר ולמיין תופעות בנות הבחנה ובין מדע ספקולטיבי העיוני הדן בתופעות שאינן ידועות, לפעמים תופעות שאין בידינו לשכפלם במעבדה".
לאחר דיון ממצה, בלוית דוגמאות מתחומי הכימיה והפיסיקה, מגיע הרב שניאורסון שליט"א למסקנה כי סתירה בין התורה למדע היא בלתי אפשרית, היות:
"והמדע לצורכי התקדמותו הטכנית חייב לקבל חוקים שהם תיאוריות המאפשרות פעולה או היפותזות שאפילו לא ניתן לאמתן, כי על פי כללי התיאוריה והמסקנות והכללות המדעיות שהן בגדר "הסתברות" פועל המדע. ככל שגדל המרחק מהעובדות האמפיריות או מהגדלת המשתנים הבלתי ידועים. דרגת ההסתברות הולכת ופוחתת".
 
תיאוריות המדע המבססות את קדמות העולם מתעלמות לפי דעתן מן הגורמים הבאים, שהמדע עצמו מסכים להם:
"1. שבתקופה הראשונה של "לידת" העולם שונים לגמרי היו המצבים של מידת החום, הלחץ האטמוספירי, הרדיואקטיביות והרבה גורמים של קטליזה (מזרזים) ממה שהם במצב ההוה של היקום. 2. בתקופה של בראשית היו כמה יסודות בעלי פעולה רדיואקטיבית שאינם קיימים כעת או שהם קיימים בכמויות קטנות יותר, היות והתפרקו ואין לנו מימד או מודד כדי לעריכם".
 
הוא טוען במאמרו שהמדע, היוצא מהנחה "שההווה מפתח לעבר" שוכח שבהוה ניתן לבחון את
"בנין המדע המבוסס על הבחנות של תגובות ותהליכים בהתנהגות האטומים במצבם העכשווי כפי שהם קיימים בטבע כעת..."
 
לעומת זאת,
"מעט מאוד יודעים המדענים על האטומים במצבם הקדמוני, כיצד יפעלו חלקי אטום אחד על חלקים אחרים של אותו אטום או של אטומים אחרים.. בתיאוריות על אורך היקום הוצעו על יסוד נתונים שהובחנו במשך זמן קצר לפי ערך של מספר שנות עשור ועל כל פנים לא יותר ממאות אחדות, על יסוד היקף מצער זה של נתונים ידועים (ואף לא ידיעה שלמה) המדענים בונים תיאוריות המתפשטות על משך של כמה אלפי (אליבא דידם מיליוני וביליוני) שנה על פי המתודה הקלושה של אכסטרפולציה ומן התולדה אל האב... יצירת העולם הוא בתהליך של קישור (קוליגציה) של אטומים בודדים או של חלקיהם היסודיים איגודם וגיבושם שהיו כרוכים בתהליכים ומשתנים בלתי ידועים לגמרי".
 
ביחס לתורת ההתפתחות הוא כותב:
"... אפילו היתה התיאוריה של ההתפתחות מתאשרת כיום, ואפשר היה להוכיח את תמורת המינים במבחני מעבדה, עדיין לא היה זה סותר כלל אפשרותה של בריאת העולם כפי שמבואר בתורה ולא על פי תהליך של התפתחות. המטרה העיקרית שלמענה ציינו את התיאוריה של ההתפתחות היתה להדגים כיצד תיאוריה ספיקולטיבית ביותר ובלי יסוד מדעי מבוסס ורבות בה מחלוקות המדענים יכולה לגנוב דמיונם של בני בלי ביקורת, עד כדי כך שהיא מוגשת כביאור "מדעי" של תעלומת הבריאה, למרות העובדה שהתיאוריה של ההתפתחות לא אוששה על פי המדע...".
 
גישת ד"ר עציון נ"י בספרו "המדע והדת"
כדעתו של האדמו"ר מלובביץ' הרב מ. שניאורסון שליט"א, גם דעתו של ד"ר י"ר הלוי עציון הולצברג נ"י בחיבורו המדע והדת פרק א':
"... אנו רואים אפוא שכל מסקנות המדע המדויק על אופן יצירת הקליפה של כדור הארץ ועל משך הזמן שבו היא נוצרה מבוססות על הנחה יסודית אחת, על תנאי אחד: אם ביצירת קליפה זו פעלו רק אותם הכוחות הפועלים גם עכשיו בטבע והידועים לנו. אבל להנחה זו עצמה אין כל בסיס מדעי... שכן אם נגלה בטבע כח חדש, שלא היה ידוע לנו קודם, תשתנה, כמובן תשובת המדע על אופן יצירתה של קליפת האדמה - ועל ארץ הזמן שבו היא נוצרה".
 
ובהמשך דבריו הוא כותב:
"והנה התורה אומרת: בבריאת העולם והאדם פעל כח, שהוא למעלה מן הטבע. האופן של הבריאה, סדר הבריאה וזמני הבריאה הם שונים לגמרי מאלה שהמדע קובע. אולם אין כאן וגם איננה יכולה להיות - כל סתירה בין מסקנות המדע המדויק ובין דברי התורה... ד' בכוחו האלוקי ברא את העולם בששה ימים ממש, בלי אליגוריא, ובסדר הכתוב בתורה, אולם לו היה צריך להתפתח קרום האדמה או מין האדם בהשפעת אותם הכוחות הפועלים עכשיו בטבע והידועים לנו, היה זה צריך להמשך מאות מליונים שנה, ותהליך ההתפתחות צריך היה להיות, נאמר, כזה שמתאר המדע".
 
גישת הראי"ה קוק זצ"ל
הרב קוק זצ"ל, בספרו אגרות הראי"ה (חלק א' אגרת ק"ה ואגרת קל"ד), נוגע בבעיה הנדונה, וכותב שם בין השאר:
"ועל דבר מניין שנות היצירה ביחס לחשבונות הגיאולוגיים בזמננו, כך היא ההלכה הרווחת שהיו כבר תקופות רבות קדם למניין תקופתנו ומפורסם בכל המקובלים הקדמונים ובמדרש רבה; שהיה בונה עולמות ומחריבן ובזוהר פרשת ויקרא: שהיו כמה אנשים חוץ מן האדם שנאמר בתורה. אם כן, אותן החפירות מורות לנו, שנמצאו תקופות של ברואים ואנשים בכללם, אבל שלא היה בינתיים חורבן כללי ויצירה חדשה. על זה אין מופת מוכיח, כי אם השערות פורחות באויר, שאין לחוש להן כלל. אבל באמת אין אנו נזקקים לכל זה. שאפילו היה מתברר לנו שהיה סדר היצירה בדרך התפתחות המינים גם כן, אין שום סתירה שאנו מונים כפי הפשטות של פסוקי התורה שנוגע לנו הרבה יותר מהידיעות הקדומות, שאין להן עמנו ערך מרובה... אבל כל פנים אין שום סתירה לשום דבר מן התורה מכל דעה מחקרית שבעולם כלל. אלא שאין אנו צריכים לקבל השערות לוודאיות אפילו יהיו מוסכמות הרבה כי הן כציץ נובל, שעוד מעט יתפתחו יותר כלי הדרישה ותהיינה ההשערות החדשות ללעג ולקלס ולכל החכמות הנעלות שבימינו לקטנות המוח - ודבר אלקינו יקום לעולם". ומסכם הרב קוק זצ"ל: "שאין זה כלל עיקר של התורה לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו העיקר הוא התוך, הסברה הפנימית שבענינים...".
 
סיכום:
קיימים מקורות רבים נוספים הדנים בנושא גיל כדור הארץ וקדמות העולם. רובם עוסקים ביחס לשמיטות ויובלות, באיזה יובל ובאיזה אלף קיים עולמנו העכשוי. חשבון היובלות הללו מתיחס בעיקר להסבר של מדרש רבה 'בונה עולמות ומחריבן', ולפסוק בפרשת בהר "ושבתה הארץ שבת לה'". דברי רבנו בחיי בנדון, צוטטו כבר. לחשבון היובלות מתיחסים באריכות, הרמב"ן, ר' פרץ הכהן מברצלונה בספרו "מערכת אלקים", הרא"ה "בחנוך ומצוה", ו"בספר הקנה", הרמ"ק ז"ל בספרו "שעור קומה", בעל לבנת הספיר, האר"י הקדוש והאחרים. (ראה: תורה שלמה לרב כשר פר' בראשית). כל המקורות הללו של חכמי ישראל שנמנו מבארים, מסבירים ועומדים על בעית קדמות העולם. כל אחד על פי דרכו ושיטתו.
 
הבעיה הטרידה את חכמינו בדורות השונים. יש כאלו, כמו בעל "תפארת ישראל" הרב ליפשיץ זצ"ל, הרואים במדענים "כל דבריהם אמת וצדק כי רוח אלקים דבר בם". לעומתו, יבדל"א האדמו"ר נשיא חב"ד הרב מ' שניאורסון: "כי סתירות בין התורה למדע בלתי אפשריות, היות והמדע לצורכי התקדמותו הטכנית חייב לקבל חוקים שהם תיאוריות המאפשרות פעולה ואפילו שלא ניתן לאמתן, על פי התיאוריה המסקנות והכללות המדעיות, פועל המדע".
 
העיקר הוא בדברי הרב קוק זצ"ל באגרות הראיה שהוזכרו:
"זהו כלל במלחמות הדעות לכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה צריכים אנו בתחילה לאו דוקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה מעל לה, ובזה הננו מתרוממים, על ידה ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות".
 
ביבליוגרפיה לנושא המאמר:
1. ד"ר גדליה גבירצמן "בעית בריאת העולם והמחקר הגיאולוגי" בספר "אמונה דעת ומדע, כנוס שנתי למחשבת היהדות, הוצאת המחלקה לתרבות תורנית - משרד החינוך והתרבות ירושלים, ירושלים תשכ"ו, ריז - רמג.
2. ד"ר יהושע הורוביץ "בריאת העולם בספרות הגאונים" מחניים פ"ד (תשכ"ד), ע' 89-84.
3. הרב מנחם מ. כשר "תורה שלמה", חלק ראשון פרשת בראשית, ירושלים תש"ט, כרך א' סעיפים: תכ"ב ותכ"ג.
4. ד"ר יצחק רפאל עציון (הולצברג), המדע והדת, הוצאת ביתן הספר, תל אביב תש"ז.
5. הרב מרדכי פירון, "בריאת העולם במחשבת ימי הבינים" מחניים ס"ה (תשכ"ג), ע' 57-54.
6. הרב מרדכי פירון, "בריאת העולם במחשבת ישראל בימי הבינים" מחנים פ"ד (תשכ"ד), 87-83.
7. הרב מנחם מענדל שניאורסון, אגרות קודש, קובץ א (עניני אמונה ומדע), הוצאת אגודת צעירי חב"ד, כפר חב"ד תשל"ד.
8. הרב מנחם מענדל שניאורסון, אמונה ומדע, הוצאת ממן ליובאוויטש, כפר חב"ד תשל"ז (בעיקר ע' 112-87).